יותם ראובני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יותם ראובני, 2000

יותם ראובני (שמו בלידה: ז'אן ריבֶן, Jean Riven, נולד ב-2 בדצמבר 1949 ביאשי שברומניה) הוא משורר, סופר, מתרגם ומו"ל ישראלי. ראובני, שמושפע ממרסל פרוסט ופנחס שדה, בולט בספרות העברית כנציג של כתיבת זרם התודעה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובני נולד בדצמבר 1949 ביאשי שברומניה במשפחתו של חייט יהודי. בשנת 1957 התייתם מאמו ואחרי שהתחיל ללמוד בבית ספר יסודי ביאשי, חלק משנותיו המוקדמות בילה בכפר ביבולאר, קרוב לנהר פרוט, שם המשיך בלימודים בבית הספר היסודי המקומי. עם מורי בית הספר נמנה באותה תקופה מורה יהודי לשפה ולספרות הרומנית, לאון וולוביץ', לימים היסטוריון וחוקר ביד ושם שהתרשם מצמאונו של הילד לקריאה ולתרבות. עלה לישראל בשנת 1964 עם אביו ושלושת אחיו והתיישב באשדוד. למד בתיכון הממלכתי א' בעיר, אחר כך שהה בקיבוץ משגב עם, השתלב שם בגרעין נח"ל ושירת בצבא בחטיבת נח"ל. הוא עיברת את שמו ושימש כעורך בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". ב-2000 הקים את הוצאת נמרוד. הטקסט הראשון שפרסם בעברית, ב-6 בפברואר 1970, בעיתון "הארץ", נקרא "למה אמרתי מה שאמרתי על זכריה סטנקו".

ספרו הראשון "בעד ההזיה", הופיע בדצמבר 1977 ועסק בהומוסקסואליות, נושא חריג ונדיר מאוד באותם ימים. בספר נכלל סיפורו הנודע -"השערות על מותו של פייר פאולו פאזוליני"(במאי קולנוע איטלקי נודע שנרצח).

ב-1979 פרסם ראובני את ספר השירים "דיווח מתוך התרחשות", וכן באותה שנה פרסם המשך ל"בעד ההזיה" - קובץ הסיפורים "התפכחות". ראובני כתב מאז יצירות רבות, לרבות את "הבלדה למדחת יוסף" בעקבות הפקרת חייל מג"ב מדחת יוסף למותו בקבר יוסף בשכם.

ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכה ראובני להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב[2]. ראובני זכה למספר פרסים חשובים. בשנים האחרונות פנה לעשייה תאטרלית ובין השאר הקים בביתו תיאטרון חדר.

ספרי פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית:

  • בעד ההזיה (1977) סיפורים - מבחר דברי וידוי על מצבו של האדם ביקום, בחלל, בלילה, בעזובה ובשממון
  • התפכחות (1979, 2003)
  • מלים (1982), רומן
  • חסד: מחול הונגרי (1984)
  • יומן לילה, יומן לילה 2, (1987) יומן לילה 3 (1989)
  • כיכר הקוקיה (1990)
  • ימי דגון (1992)
  • היסטוריה עולמית של אהבת גברים (2002)
  • יובל (2006)
  • פשר המעשים (2006-2005)
  • מיסדר אֶפֶמֶרָה (2011)
  • האמנות היא הגאולה: על מצבו של פנחס שדה (2011) - ראיונות עם פנחס שדה
  • הרוצח השכיר של העם היהודי (2012)
  • האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן, אפיק - ספרות ישראלית (2015)

ברומנית:

  • Întoarcerea (החזרה)

"פשר המעשים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן בן שבעה חלקים שמקיף את סיפורם של אנשי ארץ ישראל מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו. חלקי הרומן:

  • א' - הרואיקה
  • ב' - היפנוטיקה
  • ג' - אקוסטיקה
  • ד' - מיסטיקה
  • ה' - ארוטיקה
  • ו' - נרקוטיקה
  • ז' - אופטיקה

עלילת הרומן בנויה על פי סיפור שמספר קיקרו על המשורר סימונידס. במאה הראשונה לפני הספירה, הוזמן סימונידס, אבי תורת הזיכרון, לדקלם שיר בנשף של אחד מעשירי תסאליה. הוא דיקלם את השיר, בו הילל את בעל הנשף, אבל הכניס בו קטע בשבח האלים קסטור ופולוקס. בעל הבית הנרגז אמר לו כי ישלם רק עבור מחצית השיר, ואת היתרה שיתבע המשורר מן האלים. זמן קצר לאחר מכן נקרא סימונידס לצאת החוצה, כי שני צעירים מחכים לו שם. הוא לא ראה איש. תוך כך נפלה התקרה של האולם ורוב באי המשתה נהרגו. הגוויות הושחתו כדי כך, שאי אפשר היה לזהותן, אלמלא הזיכרון המופלא של סימונידס, שזכר את סדר הישיבה. בדומה לסימונידס, גם המספר של פשר המעשים יוצא זמן מה לפני האסון, ולא זו בלבד, אלא שהוא יוצא מהאולם עם הגיבור הראשי, לו נועד גורל אחר. הסיפור מתרחש ביום אחד, 4 בינואר 2006, היום שבו חטף ראש הממשלה אריאל שרון את השיתוק שממנו לא קם עוד. פשר המעשים ראה אור עד כה בהוצאה פרטית של עותקים בודדים. בראשית 2012 ראתה אור המהדורה המלאה של הרומן, עליו כתב אדם ברוך: "ספר השנה. נפל דבר בספרות העברית". הספר הופיע כאי-בוק.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דווח מתוך התרחשות: שירים 1970־1977 (1979)
  • עצב שנאגר בחלום: שירים (1982)
  • שירים 1970־2012 (תל אביב: קשב לשירה, תשע"ג 2013)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותם ראובני תרגם לעברית ספרי פרוזה ועיון, ביניהם משל יאקוב בהמה, תרסה מאווילה, אמיל דורקהיים, קלוד לוי שטראוס, גסטון בשלאר, פול ריקר, דניאל דפו, ג'ון גלסוורתי, קנוט המסון, יז'י קושינסקי, מרסל פרוסט, תומאס דה קווינסי, אלברטו מוראביה, הנרי מילר, ארתור סי. קלארק, גרהם גרין, קורט וונגוט, ג'ון צ'יוור), מחזות מאת פייר דה מאריבו, אלפרד דה מיסה, ז'אן ז'נה, הנריק איבסן, מקסים גורקי, ברנרד פומרנס, ג'ון אוסבורן, מישל טראמבלה, ספרי מתח (ינווילם ואן דה וטרינג), ספרי מדע בדיוני, וכן מהספרות וההגות הרומנית המודרנית (מירצ'ה אליאדה, אמיל סיוראן, מיכאיל סבסטיאן, ניקולאיה שטיינהרדט, זכריה סטאנקו, ספר אנטולוגי על המיתולוגיה הרומנית), ובת זמננו (בנימין פונדויאנו, לודוביק (יוסף לייב) ברוקשטיין, סוניה פלטי, מירצ'ה קרטרסקו, נורמן מנאה, גבריאלה אדמשטיאנו, פלורינה איליס, רזוואן פטרסקו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה בהשראתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "לפנות ערב" - הולחן על ידי אליוט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל גלעד
  2. ^ ג'ורג' אבני, היכל הקהילה 2015: 40 המשפיעים בתולדות הקהילה, מאקו גאווה, 7 ביוני 2015