יו טרבור-רופר

יו טרבור-רופר
Hugh Trevor-Roper

לידה	15 בינואר 1914 Glanton, הממלכה המאוחדת
פטירה	26 בינואר 2003 (בגיל 89) אוקספורד, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	כרייסט צ'רץ', Belhaven Hill School, בית הספר צ'רטרהאוס, מרטון קולג'
שפות היצירה	אנגלית, סינית
יצירות בולטות	The Last Days of Hitler, The Last Days of Hitler
בן או בת זוג	Lady Alexandra Haig (4 באוקטובר 1954–?)
פרסים והוקרה	ספר יובל (1981) עמית האקדמיה הבריטית עמית אגודת חוקרי העתיקות של לונדון עמית החברה ההיסטורית המלכותית

יו טרבור-רופר (באנגלית: Hugh Redwald Trevor-Roper;‏ 15 בינואר 1914 – 26 בינואר 2003) היה היסטוריון בריטי.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

יו טרבור-רופר נולד באנגליה בשנת 1915. בוגר אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1937. בשנת 1940 פרסם את ספרו הראשון אודות איש כנסייה מן המאה ה-16.

במודיעין הבריטי

בימי מלחמת העולם השנייה שירת טרבור-רופר בשירותי המודיעין הצבאי והביון של בריטניה ונטל חלק במיזם שנועד לחדור לסודות המודיעין הגרמני. בשירותו זה נתוודע אל איש שירותי הביון קים פילבי, שהיה מפקדו, אשר כעבור עשרים שנה נתגלה כבוגד שהעביר את סודות הביון הבריטי לברית המועצות. טרבור-רופר כתב כעבור זמן כי חש במשהו לא תקין בהתנהגותו של פילבי וחש כי הוא מנסה לטרפד את ניסיונותיו של האדמירל וילהלם קנריס, ראש הביון הצבאי הגרמני, האבווהר, להגיע למשא ומתן עם ממשלת בריטניה. כן חשד בו כי הוא קומוניסט לשעבר משום שהפריז, לדברי טרבור-רופר, בגילוי עמדה אנטי קומוניסטית פנטית. לימים בשנת 1968 כתב טרבור-רופר ספר אודות בגידתו של פילבי בשם "פרשת פילבי: ריגול, בגידה והשירותים החשאיים".

חקירת ימיו האחרונים של היטלר

לאחר כניעת גרמניה הנאצית שלח טרבור-רופר על ידי הממשלה הבריטית לגרמניה בשנת 1945, לחקור טענות שהושמעו על ידי הסובייטים כי אדולף היטלר עדיין בחיים (כחלק מתאוריות הקשר על מותו של אדולף היטלר). הוא ראיין את אנשי מטהו של היטלר ואת ניצולי הפיהררבונקר בברלין שבו הסתתר היטלר לקראת סוף המלחמה. החומר שאסף היה היסוד לספרו "ימיו האחרונים של היטלר" שהוציא לאור בשנת 1947 ובו פירט את ממצאיו המאשרים את דבר התאבדותו של היטלר ב-30 באפריל 1945 בבונקר. ספרו של הסופר הגרמני יואכים פסט "בתוך הבונקר של היטלר - 14 הימים האחרונים", שיצא לאור כשישה עשורים לאחר ספרו של טרבור-רופר (ועליו נתבסס הסרט הגרמני "הנפילה"), מפרט את אותן עובדות עצמן, אך מתוך גישה שיש בה קורטוב של אמפתיה להיטלר.

גילוי נוסף שהעלה טרבור-רופר בראיונותיו היה אודות מנהגו של היטלר להעביר לילות שלמים ללא שינה, כשהוא מסב יחד עם אנשי מטהו ובשעות רבות של מונולוג מביע את עמדותיו והשקפותיו על כל דבר שבעולם, פוליטיקה, דת, צבא, מוזיקה ואפילו מזון. הדבר שימש נושא לספרו של טרבור-רופר "שיחות השולחן של היטלר", שמבוסס על שיחות השולחן של היטלר שיצא לאור בשנת 1953.

ספריו אלה של טרבור-רופר וכן ספרו "הוראות המלחמה של היטלר", שיצא לאור בשנת 1964, וכמו גם יומניו של יוזף גבלס שערך טרבור-רופר והקדים להם מבוא בשנת 1978, הוציאו לטרבור-רופר שם של מומחה ראשון במעלה להיסטוריה של גרמניה הנאצית ושל היטלר, וזאת בנוסף למומחיותו בהיסטוריה האנגלית.

פרופסור להיסטוריה

בשנת 1957 נתמנה טרבור-רופר לפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת אוקספורד, משרה בה כיהן במשך עשרים ושלוש השנים שלאחר מכן. טרבור-רופר היה תומך של המפלגה השמרנית הבריטית והיה בעל דעות אנטי-קומוניסטיות מוצקות. בשנת 1950 הוא השתתף בכנס שנערך בברלין של אנשי רוח אנטי-קומוניסטים ובהם ארתור קסטלר. בכנס נוסד גוף שנקרא "הקונגרס לחופש תרבותי" שהוציא לאור כתב עת בשם "התקלות" (Encounter). עיקר עיסוקו בהיסטוריה האנגלית היה בעניין מלחמת האזרחים האנגלית.

בעניין גרמניה הנאצית והיטלר, הביע טרבור-רופר דעות עצמאיות והרבה בחילוקי דעות עם היסטוריונים אחרים של התקופה הנאצית כאלן בולוק ואלן ג'ון פרסיבל טילור, מחבר הספר "שורשיה של מלחמת העולם השנייה". אחת המחלוקות הייתה בשאלה הנוגעת לקיומה או להיעדרה של השקפת עולם אצל היטלר. בולוק וטילור סברו כי היטלר היה הרפתקן-אופורטוניסטי, בעוד שטרבור-רופר סבר כי היטלר היה אידאולוג.

בשנת 1980, בגיל 67, נתמנה טרבור-רופר לעמוד בראש פטרהאוס קולג' באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1979 הוענק לטרבור-רופר תואר האצולה ברון.

יחסו לאפריקה

תחום מחקר נוסף וחשוב שבו עסק טרבור-רופר, ואשר עורר עליו את חמתם של היסטוריונים לא מעטים, היה ההיסטוריה הקדם-קולוניאלית של אפריקה. טרבור-רופר האמין כי היסטוריה היא תלויית-כתב, כלומר בתרבויות שבהן לא התפתחה מערכת של כתב ואין בנמצא היסטוריה כתובה – אין היסטוריה כלל. טרבור-רופר ייצג את הגישה ההיסטוריונית האירופוצנטרית שרווחה בעולם המערבי עד לאמצע המאה ה-20 ואשר לפיה אפריקה הייתה שרויה במצב סטאטי עד להופעת האדם הלבן. הביטוי הבולט ביותר לגישה זו מופיע בדבריו משנת 1963 שהפכו ברבות השנים לסמל לגישה זו: "אפשר שבעתיד יהיה אפשר ללמד היסטוריה של אפריקה, אך כיום אין בכלל היסטוריה אפריקנית, ישנה רק היסטוריה של האירופאים באפריקה, ואילו השאר שרוי באפלה, ממש כמו אמריקה שלפני קולומבוס; ואפלה אינה נושא להיסטוריה...אל לנו לשעשע עצמנו בהתפתלויות חסרות ערך של שבטים ברבריים בפינות ציוריות, אך לא רלוונטיות, של כדור הארץ". קביעות אלו, לצד מאמר מאוחר יותר שבו כינה את אפריקה "נטולת היסטוריה", עוררו ביקורת מצד אפריקניסטים מחוגים שונים של האקדמיה. כמו כן הן עוררו בקרב ההיסטוריונים דיון, הנמשך עד היום, באשר להגדרה "מהי היסטוריה" ובאשר לאלמנטים הנדרשים על-מנת לקבוע כי לחברה מסוימת ישנה היסטוריה. כיום מוסכם בקרב החוקרים כי היסטוריה כתובה איננה האלמנט היחידי בחקר ההיסטוריה, כך שתחום המחקר כולל עתה גם היסטוריה שבעל פה, מסורות שבעל פה, וכן אלמנטים מתחומי האנתרופולוגיה, הארכאולוגיה, הבלשנות ועוד. מכאן שגם אם כיום מרבית החוקרים מסכימים כי קיימת היסטוריה אפריקאית קדם-קולוניאלית, טענותיו של טרבור-רופר היו בעלות השפעה כבירה על התפתחות המחקר האפריקניסטי בתקופה הפוסט-קולוניאלית בפרט ועל חקר ההיסטוריה בכלל.

פרשת יומני היטלר

בשנת 1983 פרסם השבועון הגרמני "שטרן" קטעים מכתבי יד שנטען כי הם קטעים מיומניו של היטלר שנכתבו בכתב ידו בין השנים 1932 ל-1945. היומנים הועמדו לבדיקה אצל מספר מומחים להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ובהם טרבור-רופר. במסיבת עיתונאים שנערכה ב-25 באפריל 1983 הכריזו המומחים כי אכן אלו הם יומניו של היטלר. טרבור-רופר אמר: "אני משוכנע שהמסמכים הם אותנטיים, שההיסטוריה של מיקומם מאז 1945 היא אמיתית, ושהדעה המקובלת לגבי הרגלי הכתיבה של היטלר, אישיותו, ואפילו אולי מספר אירועים פומביים, כתוצאה מכך תצטרך להיבחן מחדש".

תוך זמן קצר נתגלה שהיומנים הם זיוף מגושם. הדבר עורר סערה בתקשורת העולמית. שניים מעורכי ה"שטרן" התפטרו והעיתונאי גרהרד היידמן, שטען כי גילה את היומנים, והזייפן קוייאו, נעצרו באשמת זיוף, נשפטו ונשלחו לתקופות מאסר.

מעמדו האישי והאקדמאי של טרבור-רופר נפגע קשות מן הפרשה ואף הוטל ספק בטוהר מידותיו, משום שבאותה עת הוא היה דירקטור בחברה שהוציאה לאור את עיתוני הטיימס, אשר העיתון סאנדיי טיימס שבהוצאתה שילם סכום כסף נכבד על הזכות לפרסם את היומנים בבריטניה.

שארית חייו

טרבור-רופר פרש לגמלאות בשנת 1985. לאחר פרישתו פרסם מספר ספרים; על תקופת הרנסאנס, על הכנסיות הקתולית והאנגליקנית ועל תקופת הרפורמציה. בנושאי היטלר וגרמניה הנאצית לא עסק יותר.

טרבור רופר נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2003 בגיל 89 שנים.

מספריו

• The Last Days of Hitler

בתרגום עברי: ימיו האחרונים של היטלר. הוצאת טברסקי, 1948.

• Hitler`s War Directives 1939 - 1945

בתרגום עברי: הוראות המלחמה של היטלר. הוצאת מערכות, 1992.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יו טרבור-רופר בוויקישיתוף

• יו טרבור-רופר, ברשת החברתית Goodreads
• יו טרבור-רופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• היו רדולד טרבור-רופר, דף שער בספרייה הלאומית