יחזקאל טלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טלר ביוני 2008

יחזקאל טלר (נולד ב-18 באוגוסט 1938) הוא איש חינוך ישראלי, ממקימי אוניברסיטת חיפה והמרכז האקדמי כרמל, סגן-יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, פרופסור אמריטוס בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת חיפה, נשיא המכללה האקדמית גורדון ומומחה בינלאומי בעבודה סוציאלית ובשיקום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל טלר נולד בטרנופול שבפולין. הוא נינו של ר' אהרון מרקוס, מחוקריה של תנועת החסידות, של הספרות העברית ומראשוני התנועה הציונית בגליציה. סבו, יהודה מרקוס, הלך בעקבות אביו. בתו של יהודה, חנה מרקוס-טלר-בנט היא אמו של טלר. חנה שרדה את השואה לאחר שהסתתרה תקופת-מה בביתו של רופא נאצי, ידיד אישי של הצורר הנס פרנק, מושל פולין הכבושה. בעלה, משה טלר, עונה ונרצח במרתפי הגסטפו בקרקוב בשנת 1942[1]. ילדיה, נחמה ויחזקאל, שרדו את השואה ועלו לארץ ישראל עם אימם בשנת 1947.

טלר הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, מוסמך מאוניברסיטת קאנט וד"ר מטעם אוניברסיטת פיטסבורג לייעוץ שיקומי. שירת בצה"ל כקצין בריאות נפש.

בשנים 2008-1968 שימש טלר בתפקידי הוראה, מחקר וניהול באוניברסיטת חיפה. בין היתר, היה ראש בית הספר לעבודה סוציאלית (1987-1982) וראש החוג לבריאות נפש קהילתית (2008-2005). כמו כן שימש כחבר בסנאט האוניברסיטה, כממונה על המשמעת, ובתפקידים נוספים. במקביל היה פעיל בתפקידים ממלכתיים רבים כמומחה לשיקום (ניצולי שואה, נכים וכדומה) וכאיש ציבור. כך, הוא כיהן בהתנדבות, עד אמצע 2015[2], כחבר הוועד המנהל של הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל ולתקופה מסוימת, אף כממלא-מקום יו"ר הקרן[3].

שימש כסגן-יו"ר המועצה להשכלה גבוהה בשנים 20022007. בשנים 20082011 עמד בראש המרכז האקדמי כרמל שבקמפוס הנמל, והחל מחודש ספטמבר 2011 הוא משמש כנשיאה של מכללת גורדון לחינוך[4].

פרופסור טלר היה חבר בוועדת השופטים לבחירת הזוכים בפרס ישראל על "מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" בשנת ה'תשס"ה (2005)[5], יו"ר הוועדה לבחירת הזוכה בפרס בה'תשס"ז (2007)[6] ויו"ר הוועדה לבחירת הזוכה בפרס ישראל בתחום חקר החינוך לשנת ה'תשע"ז (2017)[7].

ב-2013 הוענק לו אות "יקיר העיר חיפה" בגין פעילותו הקהילתית והחברתית[8].

יחזקאל טלר נשוי לאביבה טלר. לזוג שני בנים ובת. הם מתגוררים בחיפה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טלר, י., שיקום נפגעי נפש בקהילה: תפיסות, מגמות ויישום בארצות העולם המערבי, ירושלים : משרד הבריאות, 2000
  • טלר, י., התמודדות המשפחה עם ילד חריג, ירושלים : מכון סאלד, 2001
  • טלר, י. (עורך), בדרך למעלה: פרקים בבריאות נפש קהילתית, חיפה : אחוה, 2008

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנה בנט, בצל קורתו של נאצי, תל אביב : אל"ף, 1987

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יונתן הללי, לאחר 60 שנה גילה הניצול כיצד מת אביו, באתר nrg‏, 12 באפריל 2010
  2. ^ דו"ח מילולי לשנת 2015 בהתאם לסעיף 37א לחוק העמותות, תש"ם, הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל; ראו עמ' 7 סע' 13
  3. ^ תוכנית המאמץ האחרון (5 שנים + 5), נובמבר 2014, באתר האינטרנט של הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל; עמ' 15
  4. ^ לשכת נשיא המכללה, באתר האקדמית גורדון
  5. ^ מקבלי פרס ישראל בשנת תשס"ה - שבתי טבת - נימוקי השופטים, באתר פרסי ישראל
  6. ^ עידן יוסף, יו"ר דלתא דב לאוטמן יזכה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים, באתר TheMarker‏, 25 במרץ 2007
    ענת זהר ואיתי שטרן, פרס ישראל לגבעטרון, באתר nrg‏, 25 במרץ 2007
  7. ^ שחר חי, פרס ישראל בחינוך לפרופ' מרגלית החוקרת ליקויי למידה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  8. ^ רשימת יקירי חיפה תשע"ג, באתר עיריית חיפה