יחזקאל פיקר
יחזקאל פיקר (1910, סוקולקה, פולין – 30 בינואר 1983, חיפה, ישראל) היה חבר ההגנה וטייס מתנדב בטייסת אספניה (Escuadrilla España) במלחמת האזרחים בספרד. היה חבר מועצת הפועלים בחיפה במשך שנים רבות.[1] שלא כמו מרבית הצעירים הארץ-ישראלים שהתנדבו להילחם לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים הספרדית (כ-150–200 במספר),[2] פיקר לא השתייך למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. כחבר ההגנה ומפא"י, פיקר היה אחד הציונים הבודדים בין המתנדבים שלחמו נגד המורדים הלאומנים בספרד. לצדו ניתן למנות את דוד קרון ואת זלמן זלצמן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיקר נולד בפולין ב-1910 לחיים פיקר. עלה ארצה ב-1927, ובמאי 1933 נסע לשווייץ לצורך לימודי הכשרה מקצועית.[3] באונייה פגש את חיים ארלוזורוב, שהיה בדרכו לגרמניה בעקבות עליית היטלר לשלטון, כדי לנסות ולהעלות ארצה יהודים ולהציל את רכושם ("הסכם העברה").
לפי עדותו של פיקר, ארלוזורוב הציע לו להשתלם בלימודיו בצ'כוסלובקיה במקום בשווייץ. פיקר שמע לעצתו של ארלוזורוב, ובעת שהותו בצ'כוסלובקיה, באוגוסט 1933, השתתף בקונגרס הציוני ה-18 בפראג.[4] מפראג נסע פיקר ללונדון לקורס טיס במימון ההגנה, ולאחר מספר חודשים חזר ארצה. בארץ עבד במפעל וולקן במפרץ חיפה. ב-1936, בעקבות פגישה עם דב הוז, ממייסדי ארגון ההגנה, ומייסד חברת "אווירון", נסע פיקר שוב ללונדון לקורס מתקדם יותר, בסופו צבר 15 שעות סולו.
בשל היותו אזרח ארץ-ישראלי, ולא אנגלי, לא יכול היה להמשיך ולהשתלם בטיסה באנגליה. הוא החליט להתנדב כטייס במלחמת האזרחים הספרדית, שפרצה ב-18 ביולי 1936, בעקבות מרד צבאי לאומני שהוביל הגנרל פרנסיסקו פרנקו נגד ממשלת החזית העממית שעלתה לשלטון בבחירות חודשים אחדים לפני כן.
פיקר הגיע לפריז, חבר למתנדבים הרפובליקנים ופגש את אנדרה מלרו, מייסד טייסת אספניה, שמנתה באותו זמן כ-15 טייסים מתנדבים. באוגוסט 1936 הגיע פיקר למדריד דרך טולוז וברצלונה.
טייסת אספניה בפיקודו של מלרו פעלה תקופה קצרה מאוד (עד פברואר 1937). הטייסת רשמה 23 גיחות, רובן במטוס Potaz 540 צרפתי (שכונה בספרדית Ataúd Volante – "ארון מתים מעופף"), שמלרו הצליח להעביר מצרפת בשלבים המוקדמים ביותר של המלחמה. בימי המלחמה הראשונית נטתה ממשלת החזית העממית בצרפת בראשותו של לאון בלום לתמוך במקבילתה הספרדית. בראשית אוגוסט יזמה ממשלת צרפת הסכם לאי-התערבות בין המעצמות, ותוך ימים אחדים הכריזה על אימוץ חד-צדדי של מדיניות זו, ועל הפסקת אספקת הנשק לספרד. בהמשך אימצה ממשלתו של בלום מדיניות של "אי-התערבות בעירבון מוגבל", שאפשרה משלוחי נשק מצומצמים לספרד, אשר מלרו שיחק תפקיד מרכזי בארגונם.[5]
בזמן שהותו במדריד, בין הגיחות, התגורר פיקר יחד עם שאר הטייסים במלון מפואר (כפי הנראה מלון פלורידה) שם פגש לפי עדותו את איליה ארנבורג, שהיה באותו זמן הכתב הצבאי של העיתון הסובייטי "איזבסטיה" בספרד.[1]
פיקר השתתף במספר גיחות בתור טייס משנה. בנובמבר 1936 נאלץ לנטוש את מטוסו ונפצע בצניחה, אך הצליח לחזור לקווי הרפובליקנים ולחזור לטייסת.[1]
מעבר למפגש מקרי עם מתנדבים ארץ ישראלים ברחוב (לפי עדות פיקר בוולנסיה, לפי עדות ישראל צנטנר באלבסטה),[6] שנסתיים תוך כמה דקות לאחר שהתברר לשני הצדדים שהם אינם מאותה מפלגה, לא היה פיקר בקשר עם מי המתנדבים הארץ ישראלים האחרים. שנים רבות לאחר המלחמה, בסימפוזיון בהשתתפות שישה ישראלים שהתנדבו להילחם בספרד, נשאל פיקר מה היה מייעץ לישראלי צעיר המבקש להתנדב להילחם מחוץ לארץ. הוא השיב כי "הייתי אומר לבחור הצעיר הזה שהיום יש לנו מספיק מלחמת משלנו, ואין כל טעם והצדקה שיצא לחפש אותן במרחקים".[1]
לאחר פירוק הטייסת בתחילת 1937 חזר פיקר לארץ. הוא חזר לעבוד במפעל וולקן, ובהמשך כיהן לאורך שנים רבות כמזכיר באיגוד המקצועי של ההנדסאים בחיפה.
פיקר נישא לבלהה (1915–1993). נפטר בחיפה ב-30 בינואר 1983.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן יהב, גם אלה בגיבורים: לוחמים ומתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד (1938-1936), תל אביב: 2008
- מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012, עמ' 41–57
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם תלמי, הייתי טייס ארצישראלי במלחמת ספרד..., מעריב, 23 ביולי 1971
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 מנחם תלמי, "הייתי טייס ארצישראלי בספרד", מעריב, 23.7.71, עמ' 13.
- ^ ניר אריאלי, "התנדבות מכורח הנסיבות? הדילמה של הקומוניסטים היהודים בארץ-ישראל ומלחמת האזרחים בספרד", בתוך מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012), עמ' 42.
- ^ דן יהב, גם אלה בגיבורים: לוחמים ומתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד (1938-1936) (תל אביב: דן יהב, 2008), עמ' 175.
- ^ "הקונגרס הציוני הי"ח בפראג", דבר, 23.8.33, עמ' 1.
- ^ שארל בלוך, "צרפת, גרמניה ומדיניות המעצמות בתקופת מלחמת האזרחים", אצל רענן ריין (עורך), הפשיזם לא יעבור: מלחמת האזרחים בספרד, (תל אביב: זמורה ביתן, 2000), עמ' 188–214, עמ' 191.
- ^ ראו ישראל צנטנר, ממאדריד עד ברלין: לוחמים ארץ-ישראלים בעד החופש שלהם, ושלנו (תל אביב: ישראל צנטנר, 1966), עמ' 53.
