לדלג לתוכן

יחזקאל שרגא הלברשטאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האדמו"ר משינאווא
רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם
ציור מיקרוגרפיה של רבי יחזקאל שרגא, שצויר ככל הנראה בעת ביקורו בירושלים ב-1869
ציור מיקרוגרפיה של רבי יחזקאל שרגא, שצויר ככל הנראה בעת ביקורו בירושלים ב-1869
ציור מיקרוגרפיה של רבי יחזקאל שרגא, שצויר ככל הנראה בעת ביקורו בירושלים ב-1869
לידה 1815
כ' בשבט ה'תקע"ה
טרנוגרוד, פולין הקונגרסאית
פטירה 19 בדצמבר 1898 (בגיל 83 בערך)
ו' בטבת ה'תרנ"ט
גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 19 בדצמבר 1898 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו דברי יחזקאל
בת זוג טאבע בת רבי אריה לייביש ליפשיץ, דבורה בת רבי מרדכי זילברשטיין מהולשיץ, בריינדיל בת רבי יהודה צבי הירש אייכנשטיין מראזלא, חנה רחל בת הרב צבי הירש רמר"ז, שיינדיל בת הרב אברהם גבירצמן מגורליץ
אב רבי חיים הלברשטאם מצאנז
צאצאים מזיווג ראשון: דרעזיל, רבי נפתלי. מזיווג שני: חיה שרה, רבי משה משינאווא. מזיווג רביעי: מרים מלכה, פייגא ביילא, רבי אברהם שלום מסטרופקוב, רבי אריה לייביש מטארנא, רבי שמחה ישכר בער מצישינוב
אדמו"ר שינובה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה (כ' בשבט ה'תקע"ה, 1815 - ו' בטבת ה'תרנ"ט, 19 בדצמבר 1898) היה בנו הבכור של רבי חיים הלברשטאם מצאנז. אדמו"ר, רב, מגדולי גליציה בדורו ומייסד שושלת שינאווא. מכונה הדברי יחזקאל על שם ספרו.

יחזקאל שרגא נולד בטרנוגרוד, בגיל חמש-עשרה נישא לבתו של רבי אריה לייב ליפשיץ בעל ספר "אריה דבי עילאי"[1], ועבר לגור ליד חותן חמיו, רבי משה טייטלבוים בעיירה אויהל בהונגריה שם למד בחברותא עם נכדו ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים (ייטב לב).

כשנפטרה אשתו, לאחר תשע שנים נישא לאחייניתה, ממנה התאלמן לאחר שבע שנים, ונישא עוד שלוש פעמים. בסך הכול נולדו לו תשעה ילדים. מנהגו היה לנסוע להרבה צדיקים חלק מהם לפגושם ולהכירם וחלק לקבל אותם עליו להיות לו למורים ורביים, אם זאת רבותיו המובהקים היו רבי אשר ישעיה מרופשיץ, רבי צבי הירש מרימנוב והשר שלום מבעלז.

כיהן כרב ברודניק ובשנת תר"ח (1848) מונה לרב ברוזדול. לאחר מכן שימש כרב בשינובה, אחר כך בסטרופקוב ובצאנז לאחר פטירת אביו. לאחר מכן חזר לשינובה בה כיהן באדמו"רות ושם נודע לפועל ישועות. הוא נודע בקנאותו לאמת ובדקדוקו בהלכה, מאפיינים אלו היו בין הסיבות לכך שהיה לפעמים חולק אפילו על אביו בהלכה ובענייני הכלל. כמו אביו הצטיין גם הוא בתפילה נלהבת וסוערת.

בשנת תרכ"ט (1879) ביקר בארץ ישראל ושהה בצפת ובירושלים. בצפת יסד בית כנסת ומקוה שקיים עד היום, וידוע כבית הכנסת צאנז. בשנת תרל"א חזר לגליציה[2].

דברי תורתו נאספו בספר "דברי יחזקאל" על ידי תלמידו רבי עקיבא הכהן ליבער מיאשניצא. הספר יצא לראשונה בשנת תרס"א. בספר יש תורות על התורה, חגים, תהלים, משלי, שיר השירים, תפילות, שבת, מסכת אבות, אגדות, אמירת תורה, מדרש רבה, וכן הערות שכתב על המשניות, גמרא, שו"ע, וספר 'בנאות דשא'. בסוף מצורפות מספר טיוטות של תשובות בהלכה ששלח (הטיוטות נשמרו אצלו מכיוון שהיו בהן טעויות[3]). רבי יחזקאל לא אמר תורה בקביעות שכן הוא לא אמר תורה אלא אם כן "שקל במאזני צדק ובהתבודדות מחשבתו הקדושה ובדבקות רב ועצום, ונודע אשר לא הגיד כי אם את אשר נשלח לו מן השמים בלתי לה' לבדו", כדברי בניו בהקדמתם לספר. הספר כמו מחברו נערץ ונקדש בעיני הצדיקים עד כדי שמובא בספר קדושת אהרן

" שמעתי מהגאון הצדיק רבי חיים מאיר שפירא מנרול [ששמע] מפי מרן האדמו"ר הקדוש מוהר"ר אהרן מבעלזא זצוק"ל, [וזה לשון קודשו] יעדיס ווארט פין ספר "דברי יחזקאל" [מהגה"ק משינאווא] איז מלא רוח הקודש {כל מילה\אימרה בספר דברי יחזקאל מלאה ברוח הקודש}".

רבי יחזקאל הוציא לאור את הספרים 'אור החמה' (פירוש לזוהר המהווה חלק שני מספר 'קריית ארבע' של ר' אברהם אזולאי) בשנת תרנ"ז ו'זהרי חמה' (ספר של ר' אברהם אזולאי המהווה קיצור של פירוש הזוהר של ר' אברהם גאלאנטי בשנת תרמ"א.

מאשתו הראשונה טאבע, בת רבי אריה לייביש ליפשיץ:

מאשתו השנייה דבורה בת גיסו הרב מרדכי זילברשטיין רבה של הולשיץ (חתן רבי אריה לייביש ליפשיץ):

מאשתו השלישית בריינדיל, בת רבי יהודה צבי הירש אייכנשטיין מראזלא בנו של רבי משה מסאמבור וחתן דודו רבי צבי הירש אייכנשטיין ה"עטרת צבי" מזידיטשוב לא נולדו לו ילדים.

מאשתו הרביעית חנה רחל[4] בת הרב צבי הירש רמר"ז רב בלשנוב (אחיה של הרבנית מלכה רוקח):

מאשתו החמישית שיינדיל בת הרב אברהם גבירצמן מגורליץ, נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק וסבו של רבי משה יצחק גווירצמן מפשעווארסק; לא נולדו לו ילדים.

רבי יחזקאל שרגא היה גדול אדמו"רי גליציה בדורו, ונסעו אליו אף אדמו"רים ובני אדמו"רים עד שקרא לו בעל 'דרכי תשובה': "הרבי של הרביים". בין תלמידיו היו:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יוסף וייסברג, רבנו הקדוש מצאנז, סדרת ספרים בהוצאת מפעל "קסת שלמה" ירושלים תשל"ו.
  • אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות, ספר א', ירושלים תש"ט.
  • דוד אסף, הציץ ונפגע: אנטומיה של מחלוקת חסידית, ידיעות ספרים, תשע"ב, עמ' 321–326.
  • יחזקאל שרגא פרנקל, רבינו הקדוש משינאווא, רמת גן תשס"ב, 2 כרכים
  • צבי בריננער, רבינו הקדוש מטשחויב, מכון "זיכרון משה", בני ברק תשנ"ט, עמ' כה, כח.
  • צבי בריננער, רבינו הקדוש מראצפערט, מכון "זיכרון משה" בני ברק תשס"ח, עמ' רנח.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מייסד חסידות וישניצא
  2. ^ על ביקורו זה ראו מרכבת יחזקאל, כולל חבת ירושלים, ברוקלין שבט תשע"ה.
  3. ^ הקדמת בני המחבר
  4. ^ אלמנת הרב סנדר רוקח בנו של הרב אלעזר בנו של השר שלום.