יחיאל מיכל פיצ'ניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי/האדמו"ר מברזנה
ר' יחיאל מיכל הלוי פיצ'ניק
פטירה ט"ו בכסלו תר"ט
חסידות ברזנה
מקום מגורים סטולין-ברזנה
מקום פעילות ברזנה
מספר בשושלת דור שני (אביו היה הרבי מסטפין הראשון והוא ייסד את חסידות ברזנה)
הקודם אביו, ר' דוד הלוי, הרבי מסטפין הראשון
הבא ר' יצחק הלוי פיצ'ניק (הראשון) מברזנה
סיום כהונה יום הפטירה
רבותיו אביו
נושאים בהם עסק חסידות, עבודת השם
אב ר' דוד הלוי פיצ'ניק
אם מרים מסטפין
בת זוג בת ר' לייב מסטולין
ילדים הרב יצחק הלוי פיצ'ניק (כיהן כאדמו"ר השני מברזנה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ר' יחיאל מיכל הלוי פיצ'ניק (?-ט"ו בכסלו תר"ט, 1849) היה אדמו"ר, מייסד חסידות ברזנה, ודור שני ב"חסידות סטפין" כשאחיו ר' ישראל דוב בער מכהן כרבי השני מסטפין. מצד אביו צאצא לרבנים המפורסמים הב"ח, הט"ז. וכן צאצא של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב שהיה חותנו של אביו, רבי דוד מסטפין תלמיד הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש. כיהן בחבל ווהלין כרב בית מדרש בסטולין, ובהמשך כאדמו"ר בברזנה, בהזמנת הפריץ המקומי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני האדמו"רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לר' דוד הלוי מסטפין, ממנהיגי החסידות בדורו וצאצא לשושלת הט"ז, כשאביו היה נין ר' דוד הלוי בעל "טורי זהב" ואב"ד אוסטרהא, בנו של ר' שמואל הלוי מלודמיר. ר' שמואל מלודמיר היה מגאוני ופרנסי הדור.

בהגיע הזמן, השיא רבי דוד מסטפין את בנו בכורו רבי יחיאל מיכל לבתו של תלמיד חכם גדול, איש נכבד וחשוב בשם רבי לייב, שהתגורר בעיר סטולין בפולסיה, והוא היה תלמידו של הצדיק רבי שלמה מקרלין. (בעיר סטולין שכנה גם השושלת של סטולין-קרלין). רבי יחיאל מיכל ישב על התורה והעבודה בבית מדרשו של חותנו בסטולין ובצניעותו הרבה לא רצה לקבל עליו שום משרה רבנית או אחרת שהציעו לו. אשתו פתחה לה חנות קטנה ומזה התפרנסו ושמו יצא לתהלה כצדיק תמים ועובד השם.

לר' יחיאל מיכל נולד בן יחיד וקראו שמו יצחק, על שם סבם רבי יצחק מדרוהוביץ', והוא מסר עצמו לחנוכו של בנם, שעוד מילדותו סימנים של ילד פלא בעבודת השם. רבי יחיאל-מיכל בעצמו למד עם בנו והדריכו בדרך היהדות ומשנה לשנה עלה הצעיר בתורה ועבודת השם.

לאב ובנו יצאו מוניטין בעולם הגדול, עד כדי כך שמחצרו המפורסמת של רבי מרדכי מטשרנוביל באו שליחים מיוחדים לתהות על קנקנו של הבחור צדיק רבי אהרן מטשרנוביל, בנו בכורו של ר' מרדכי, שהיו לו שתי בנות והבכירה פיגה'לי נשאה את בנו של הצדיק ר' ישראל מרוז'ין, רבי דוד משה מצ'ורטקוב, ועתה הגיעה לפרקה הבת הצעירה פריל'ה והשליחים מצאו את הצעיר ר' יצחק מתאים לחתן של שושלת טשרנוביל.

החצר החסידית בטשרנוביל הייתה אז בשיא השפעתה בעולם החסידות. קודם-כל מפני גדולתו של מיסד השושלת רבי נחום "המגיד הגדול" כמו שקראו לו, או "הבעש"ט הקטן", שכינוהו מחמת רוב צדקתו ומעשיו הדולים למען עניים ומרודים פדיון שבויים. ובעיקר בשל רבי מרדכי, שהיה נחשב אז בעיני רבבות חסידים כראש צדיקי הדור, ורוב רובם של אדמו"רי דורו נסעו אליו, כשחלקם היו לחסידיו הנלהבים.

האדמו"רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השידוך בין ר' יצחק בנו של ר' יחיאל מיכל ובת הרב ר' אהרן מטשרנוביל נגמר בשעה טובה וה"חצר" בטשרנוביל התחילה להתכונן לחתונה הגדולה, אולם רבי יחיאל-מיכל ובנו רבי יצחק חזרו לתלמודם ולא דאגו הרבה להכנה לוגיסטית. כשהגיע הזמן המיועד התאספו בטשרנוביל מאות חסידים מכל הסביבה וגם המשפחה הגדולה וכולם יצאו מחוץ לעיר לקבל את פני החתן ומשפחתו, אולם כולם חיכו כמה שעות על הדרך והמחותנים לא הגיעו.

למחרת, ביום החופה, יצאו שוב מחוץ לעיר וחיכו כמה שעות עד סמוך לשעת החופה ושבו בפחי נפש. בשחזרו לעיר נודע להם שבינתיים הגיעה עגלה רצוצה ומרופטת, רתומה לסוס קטן וחלש, ובה החתן ואביו ואמו... היו מהחסידים ואנשי המשפחה שהביעו ספקות אם השידוך הזה עם עניים מרודים, מתאים לחצר הגדולה של טשרנוביל,, אך הצדיק ר' מרדכי הרגיע אותם ואמר: השתדכנו עם אנשים ולא עם סוסים.

לזוג הצעיר פסקו מזונות בטשרנוביל למשך שלוש שנים. אחרי עבור שלוש שנים חזר הזוג לסטולין ור' יצחק חזר לשבת על התורה והעבודה בבית מדרשו של אביו.

על הימים האלה הייתה הרבנית פרל'ה אשת ר' יצחק מספרת אחר-כך לבניה ונכדיה:

"בעלי ואביו ישבו בבית המדרש ועסקו בתורה יומם ולילה. ומאחר והחנות של ר' יחיאל מיכל שהייתה אמורה לפרנס את שתי המשפחות לא הספיקה למחייתם, נפל העול על כתיפי לדאוג לפרנסה ולצורכי הבית. ובכל זאת הייתי שמחה בחלקי".

אלא שבמהרה הגיע רווח והצלה לר' יחיאל מיכל וביתו. מאחר שהחסידות נמצאה אז במעלה והמוני היהודים דבקו בהתלהבות במנהיגיהם החסידיים, וגם שמעם של רבי יחיאל מיכל ובנו ר' יצחק, הלך למרחוק, שלח ה"פריץ" בעל האחוזות של העיירה הקרובה ברזנה שליחים לר' יחיאל-מיכל שיעתיק מושבו לעיר ברזנה, והוא יבנה בשבילו בית-מדרש גדול ויתן לו בית ואחוזת קרקע, וכן עוד הרבה הקלות. וככה באו ר' יחיאל-מיכל ובנו לעיר ברזנה והתחילו למשוך אליהם המונים מכל הסביבה.

ר' יחיאל מיכל ובנו ר' יצחק ישבו גם שם על התורה ועל העבודה, אלא שבברזנה יצא ר' יחיאל-מיכל מבדידותו והוכרח להורות לרבים, שדפקו על דלתותיו, את דרך החסידות לעבודת השם. בכל זאת המשיך גם שם בדרכו להתבודד בכל עת מצוא ולהתעמק בחכמת היהדות. מספרים מקרה הקשור בשם המשפחה - פיצ'ניק. בימיו הוציא צו קיסר רוסיה שכל אחד מוכרח לאמץ לעצמו שם משפחה ופקידים מהמחוז באו גם לברזנה לרשום שמות לכל אחד.

כשהגיעו הפקידים לביתו של ר' יחיאל-מיכל מצאוהו מתבודד ומתעמק בלימודיו, עד שלא יכלו אפילו לגשת ולשאול אותו. מקורבי הרב שהיו בבית המדרש, השתדלו להבהיר לפקידים הללו שהוא איש צדיק מ'השרפים' מובדל מהעולם הזה, ועל סמך זה רשמו הפקידים לעצמם את השם: פיצ'ניק.

ר' יחיאל-מיכל נפטר בט"ו כסלו שנת תר"ט.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו:

  • ר' ישראל דוב בער מסטפין - האדמו"ר מסטפין השני שמילא את מקום אביו, ר' דוד מסטפין, הרבי מסטפין הראשון. נפטר בשנת תרי"ב כשלש שנים אחרי אחיו. אח נוסף היה ר' חיים משה "מגיד מישרים" מגריידינג. ר' יחיאל מיכל היה מחותנם של המגיד מטשרנוביל, ר' מרדכי טברסקי ובנו ר' אהרן מצ'רנוביל.

מרעייתו בת ר' לייב מסטולין, נולד לו ילדו היחיד:

  • הרב יצחק פיצ'ניק[1] - היה האדמו"ר השני מברזנה. נולד כנראה בסטולין. בילדותו למד מפי אביו בעצמו שהתמסר לחינוכו בהכירו שהוא נועד לגדולות. בגיל צעיר כבר החלו לנהור אליו המונים לקנות את דרך החסידות מפיו. כיהן בברזנה. מגדולי מנהיגי יהדות ווהלין בדורו.
  • נכדו, הרב אברהם שמואל פיצ'ניק בנו של הרב יצחק פיצ'ניק, מילא את מקום אביו בעיירה ברזנה שבווהלין והיו לו שבעה ילדים
  • נינו שנקרא על שם בנו היה ר' יצחק פיצ'ניק (השני) מברזנה שמילא את מקום אביו ר' אברהם שמואל בברזנה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אהרן הלוי פיצ'ניק, כרוניקה של שושלת חסידית אחת, בתוך: שנה בשנה, היכל שלמה, ירושלים תשכ"ז, עמ' 396-379.
  • הרב אהרון הלוי פיצ'ניק, ספר מטה אהרון : מגילת יוחסין למשפחות פיצ’ניק, ספרד, צוקרמן... ושאר המשפחות שנמשכות יחוסיהן עד רבי נחום מטשרנוביל... ולמעלה בקודש עד רש"י ודוד המלך, ירושלים תש"ם, עמ' 5–11, 25, 26.
  • הרב ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ראשון - מהבעש"ט ועד לדור החמישי, ירושלים תשנ"ה, עמ' 170.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביידיש: פיטשעניק, פעטשעניק.