יחיאל מיכל טוקצינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחיאל מיכל טוקצינסקי
J M TUKZINSKI.JPG
לידה 1872
לחוביצ'ה, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1955 (בגיל 83 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (נכתב ונהגה לעיתים טיקוצ'ינסקי; ט"ו בטבת ה'תרל"ב, 27 בדצמבר 1871 - ח' בניסן ה'תשט"ו, 31 במרץ 1955) היה ראש ומנהל ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ב.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקצינסקי נולד בטבת תרל"ב (דצמבר 1871) בעיירה לחוביץ' שבליטא. אביו - ר' אהרן, נפטר כשהיה צעיר, ואמו - טויבא, גידלה אותו לבדה. באדר תרמ"ב (1882), בגיל 8 עלה ארצה עם שיירת עולים, והתגורר בירושלים אצל סבו רבי משה פיזיצער. הוא התקבל ללמוד בישיבת עץ חיים שם למד אצל הרב יהושע העשיל בסן ונקשר אליו במיוחד עקב חיבתו היתירה ללימוד הלכות חישובי זמנים ותקופות. בשנת תרנ"ז (1897) נסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. נישא לטויבא, נכדתו של בנימין סלנט ונינתו של רבי שמואל סלנט.

במשך השנים עסק רבות בפעילות ציבורית ובחיבור ספרים ומאמרים הלכתיים. היה הראשון בארץ ישראל להוציא לאור לוח שנה המפרט את מנהגי הימים השונים. התגורר בשכונת עץ חיים הסמוכה כיום לתחנה המרכזית בירושלים. נפטר בח' בניסן ה'תשט"ו (1955) ונטמן בבית הקברות סנהדריה.

עיריית ירושלים הנציחה את זכרו ברחוב "גשר החיים" בשכונת מקור ברוך על שם ספרו.

מהנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד גדלותו בתורה ויראה, אהב אהבת נפש את ארץ ישראל וירושלים. מסופר כי פעם ביקרו בביתו קבוצת רבנים, ולפתע נשר עפר מן התקרה אל הרצפה. לשאלת אורחיו מדוע הוא גר בדירה רעועה שכזו, השיב: "על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים, נביאינו, חוזינו, התנאים והאמוראים! כמה הליכות של קדושה ספג עפר זה, והרי הוא קדוש וטהור!". מתוך אהבתו העזה לארץ, נמנע מלצאת לחוץ לארץ מיום בואו אליה.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד חיבור ספריו המרובים (ראו להלן), עסק רבי יחיאל מיכל בהרבצת תורה בישיבת עץ חיים. ישיבה זו, הכוללת תלמוד תורה וישיבה, נוסדה בקיץ ה'תר"א (1841) בידי הרב שמואל סלנט בעיר העתיקה בירושלים. בתרס"ח, רכש רבי יחיאל מיכל שהיה נשוי לנינתו של רבי שמואל סלנט, קרקע ברחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. באותה עת פתחה הישיבה גם כולל לגברים נשואים. רבי יחיאל מיכל, כיהן כראש ומנהל הישיבה, הן בתפקיד ניהולי והן כר"מ ומרביץ תורה.

השקפת עולמו הייתה חרדית, אך יחסו לציונות היה מתון. הוא תמך ברב קוק ונמנה עם חותמי כתב המינוי שלו לרבנות ביפו יחד עם רוב ראשי המוסדות הירושלמיים. הוא נהג ביום העצמאות לתלות את דגל ישראל על בניין ישיבת עץ חיים[1].

לוח לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי היה חלוץ הוצאת הלוח היומי ההלכתי בארץ ישראל. הלוח, שיצא לראשונה בשנת תרס"ה (1905), כלל את ההלכות והמנהגים שנתגבשו בקהילות הפרושים תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בלוח הובאו דעות רבנים נוספים, ביניהם האדר"ת. מלבד זאת כלל הלוח גם זמנים הלכתיים, שאותם קבע הרב טוקצינסקי על סמך קביעות הלכתיות שהחליט עליהן בפסיקותיו, ועל סמך תצפיות מדויקות שערך, כדי לקבוע את זמני זריחת החמה ושקיעתה.

הלוח נפוץ כיום במהדורת קיר ובמהדורת חוברת קטנה, ונפוץ ברוב בתי הכנסת בישראל. רוב בתי הכנסת של מתפללי נוסח אשכנז נוהגים בסדרי התפילה על פיו.

רבי יחיאל מיכל הוציא את הלוח במשך חמישים שנה, בין השנים תרס"ה - תשט"ו (1905-1955). עם פטירתו המשיך בנו, רבי ניסן אהרן טוקצינסקי (נפטר בט"ו בטבת תשע"ב[2]) להוציא לאור את הלוח למנהגי ארץ ישראל. עם פטירתו ממשיך בנו רבי צבי אריה טוקצינסקי להוציא לאור את הלוח.

הכרעתו בסוגיית 'קו התאריך'[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של רבי יחיאל מיכל התפרסם במיוחד בעקבות פולמוס השבת ביפן. כאשר עלתה, בקיץ ה'תש"א לדיון סוגיית קביעת יום השבת ביפן, התלויה בהכרעה בשאלת מיקומו של קו התאריך ההלכתי, שאלה שהייתה לה משמעות דחופה עבו רבני הישיבות ששהו אז במדינה, לגבי זמנו של צום יום כיפור, פנה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור אל הרב טיקוצ'ינסקי, שנודע כאחד ממורי ההוראה הבולטים בירושלים וכמומחה גם בסוגיות של זמני היום בהלכה, בבקשה להכריע בשאלה זו. לאחר בירור שערך הרב טיקוצ'ינסקי, גיבש את מסקנותיו, שעיקרם הייתה ההוראה לשמור את השבת ביפן ביום השביעי למניינם של בני המקום - ואת צום יום הכיפורים ביום רביעי. באסיפת רבני ירושלים שכינס הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בד' בתשרי ה'תש"ב, בפניה נאם הרב טיקוצ'ינסקי, הוחלט לקבל את הכרעתו בנידון ולהורות לבני הישיבות שביפן לצום ביום רביעי. לעומת אסיפה זו, יצא החזון אי"ש בהוראה משלו, לצום את צום יום הכיפורים ביום חמישי, על בסיס שיטתו לפיה קו התאריך ההלכתי עובר בגבולה של סין, והיום ההלכתי ביפן הוא כיומו של חצי העולם המערבי.

כעבור שנתיים הוציא הרב טיקוצ'ינסקי את ספרו "היומם בכדור הארץ", בו הוא מבאר ומבסס באריכות את שיטתו לגבי 'קו התאריך ההלכתי', העובר לדעתו באמצע האוקיינוס השקט, 180° מירושלים. החזון אי"ש, מצידו, הוציא לאור את 'קונטרס י"ח שעות', בו הוא תוקף באריכות ובחריפות את גישתו של הרב טיקוצ'ינסקי. השניים החליפו ביניהם מכתבים בנושא, ואף נפגשו פנים אל פנים כדי ללבן את הסוגיה, אך לא הגיעו לעמק השווה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקופת החמה וברכתה - על מחזור השמש והלכות ברכת החמה. ירושלים תרפ"ה (1925).
  • בין השמשות, ירושלים תרפ"ח - על מהותו והלכותיו של הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.
  • היומם בכדור הארץ, ירושלים תש"ג (1943) - על שאלת קו התאריך ההלכתי. בספר מחווה המחבר את דעתו בשאלה סבוכה זו. הכרעתו שם עומדת בניגוד לדעתו של החזון איש, שדן בספרו באריכות בדעתו של הרב טוקצינסקי.
  • גשר החיים - ביקור חולים, קבורה ואבלות, בהלכה ובמחשבה - 3 חלקים. ירושלים תש"ז (1947). חיבור זה הוא החיבור המקיף הראשון העוסק בהלכות ומנהגי הטיפול במת, טהרה וקבורה, אבלות ומנהגיה במשך השבעה, השלושים והשנה הראשונה לפטירה. הספר משמש בסיס לחיבורים רבים שהתפרסמו אחריו ועסקו בנושאים אלו.
  • השמיטה - על הלכות שמיטה. ירושלים תשי"א (1951). בספר זה דן המחבר באריכות גם בתוקפו של היתר המכירה.
  • ארץ ישראל, ירושלים תשט"ו - על המצוות התלויות בארץ. בספר זה דן המחבר, בין השאר, בזמן קריאת המגילה בירושלים החדשה. על פי הכרעתו יש לקרוא את המגילה בשכונת "עץ חיים", הסמוכה לתחנה המרכזית בפינת הרחובות יפו ושדרות הרצל, בי"ד באדר, ולא בט"ו כנהוג בירושלים, ואכן עד היום מתקבצים אנשים אשר מתעדים לצאת במשך יום י"ד מחוץ לירושלים, על מנת לצאת ידי חובה ולשמוע את קריאת מגילה בברכה, בבית הכנסת שבשכונה. רוב הפוסקים חלקו עליו בעניין זה.
  • עיר הקודש והמקדש (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד', חלק ה') - על כל הנושאים ההלכתיים הקשורים לירושלים ולבית המקדש - 5 חלקים. ירושלים תש"ל (1970). חלק א' - קדושת המקום והמחיצות. חלק ב' - ירושלים וציון ורובעיה, מפות ותרשימי החומות. חלק ג' - כל הדברים והדינים הנאמרים והקשורים לירושלים וגם הנוגעים לזמן הזה. חלק ד' - בית הבחירה - הר הבית והמקדש. חלק ה' - על אפשרות הקרבה בזמן הזה והשאלות הכרוכות בו. הספר יצא לאור אחר פטירתו, על ידי בנו היחיד הרב ניסן אהרן, מתוך כתב יד שהשאיר.
  • האשה על פי תורת ישראל, הוצאת "התור", ירושלים תר"ף.
  • קורות חצר רבי יהודה החסיד תרס"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו
חיבוריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקופת חייו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן