יחיאל מר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחיאל מוהר
לוחית זיכרון על ביתם של יחיאל ועלי מוהר ברח' שלמה המלך 79 בתל אביב, שהוצבה ב-2008[1]

יחיאל מַר (מוֹהַר) (9 במאי 192123 בפברואר 1969) היה משורר ופזמונאי ישראלי. את שני סוגי השירה שכתב פרסם תחת שני שמות: על שירתו הלירית חתם בשם "יחיאל מר", ועל פזמוניו – "יחיאל מוהר" (ולעתים: "אברהם חן").

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחיאל מוהר, בנם של חיה (חייצ'ה)[2] ומאיר מוהר, נולד ב-1921 בעיירה רוזבאדוב (אנ') שבגליציה המערבית, פולין, ובגיל שנה עברה משפחתו לעיירת הנופש פיכטנגרוּנד שעל יד ברלין בירת גרמניה, שם הייתה מושבת סופרים עבריים.[3] אביו היה משורר, סופר ומתרגם. דודו, משה בן-מנחם (שלנגר), היה אף הוא סופר, משורר, מחנך ומבקר.[4]

בגיל 17 עלה יחיאל הצעיר לארץ ישראל לבדו במסגרת "עליית הנוער", והגיע לכפר יהושע. ערב פרוץ המלחמה עלו הוריו, ואחיו הגדול ישעיהו הצטרף אליהם ב-1942. עקבותיו של אחיו אברהם אבדו ברוסיה במלחמת העולם השנייה. ב-3 במאי 1948, במהלך מלחמת השחרור, נפטר אחיו ישעיהו.

מוהר החל בכתיבת פזמונים למסיבות הקיבוץ דברת, שאליו עבר עם הכשרת "זרעים" מכפר יהושע, ושם גם הכיר את אשתו עדינה.

בשנת 1946 עברו מוהר ואשתו לתל אביב. בשנות החמישים הרבה לכתוב ללהקת הנח"ל, החל לכתוב גם שירה ופרסם 5 ספרי שירה שעוסקים במהלך חייו בארץ. היה חבר הנהלת אקו"ם.

מוהר הרבה לשתף פעולה עם המלחין משה וילנסקי והם יצרו להיטים רבים ללהקת הנח"ל, בהם "יא משלטי", "מול הר סיני" (שנכתב על רקע מלחמת סיני), "הורה נתגבר","הורה ממטרה", "רחל רחל", "שיר ערש נגבי" ו"בלדה על מעיין וים". להיטים נוספים שכתב ללהקת הנח"ל הולחנו על ידי סשה ארגוב ("שתים עשרה טון"), דובי זלצר ("הורה היאחזות", "יא ירח") ויוחנן זראי ("רוח סתיו", "אחד גבוה ושניים קטנים"). הזמרת שושנה דמארי ביצעה חלק משיריו, בהם "בלדה על מעיין וים", "לאור הזיכרונות" ו"ביתי שלי".

בשנת 1966 זכה בפרס מרים טלפיר לספרות, על ספרו "שירים חדשים".[5]

מוהר נפטר בשנת 1969, בגיל 48, לאחר סדרה של התקפי לב.[6] נקבר בבית העלמין הדרום בחולון.[7] הותיר את רעייתו עדינה (נפטרה ב-2000), בן, עלי מוהר (נפטר ב-2006), שהיה פזמונאי ופובליציסט, ובת, רוני מיגדן-מוהר (שהייתה אז תלמידת כיתה ט').

ספרי שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלב ונוף: שירים, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ב 1951.[8]
  • קוים למעגל: שירים, ירושלים: קרית-ספר, 1957.
  • מלוא חפנים רוח: (שירים), מרחביה: ספרית פועלים ('שירה'), 1962.[9]
  • שירים חדשים, תל אביב: עקד, 1965.
  • פנים לכאן, תל אביב: עקד, 1968.[10]

לאחר מותו:

מפזמוניו המוכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוריה בן יוסף, לזכרם של יחיאל ועלי מוהר, זמן תל אביב, 30 בנובמבר 2008.
  2. ^ חיה (חייצ'ה) מוהר, דבר, מודעת אבל, 28 ביוני 1964 (מודעה).
  3. ^ על זיכרונותיו של מוהר משם, ובפרט בהקשר לשאול טשרניחובסקי: חוה רזילי, דמות המשורר בעיני הדור הצעיר, דבר, טורים 4–5, 2 באוקטובר 1963.
  4. ^ בנו (דודנו של יחיאל מוהר), ארי בן מנחם, הוא פרופסור אמריטוס לגאופיזיקה ולמתמטיקה שימושית במכון ויצמן, מחלוצי הסייסמולוגיה בישראל והיסטוריון של המדע.
  5. ^ "פרס מרים טלפיר" – למשורר יחיאל מר, דבר, 28 במרץ 1966.
  6. ^ משה דורמת המשורר יחיאל מר, מעריב, 24 בפברואר 1969.
  7. ^ יחיאל מר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  8. ^ ביקורת: י. זמורהפרקים קטנים, דבר, 11 בינואר 1952, המשך.
  9. ^ ביקורת: ג. עציוני, ביטוי שירי צנוע וישר, מעריב, 23 במרץ 1962.
  10. ^ ביקורת: משה בן-שאולהקובץ האחרון ליחיאל מר, מעריב, 7 במרץ 1969; אדיר כהן"פנים לכאן", דבר, 4 באפריל 1969.