יחיא קורח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יחיא קורח (ה'ת"ר, 1840 - ה'תרמ"א, 1880) היה מגדולי חכמי תימן במאה ה-19, מחבר פירוש "מרפא לשון" על תרגום אונקלוס ועוד.

נולד בשנת 1840 בצנעא, בירת תימן, לרבי שלום קורח. בהיות רבי יחיא כבן עשר נפטרו הוריו. בגלל גזירת היתומים החביאו רבי יחיא חבשוש וגידלו. כשגדל למד תורה אצל הרב יוסף צאלח. מאוחר יותר המשיך את לימודיו בישיבה הכללית. גם כאן בלט רבי יחיא קורח בגדלותו בתורה, על אף היותו צעיר לימים. עני מרוד היה, והתפרנס מכתיבת ספרי תורה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבר את הספר "משכיל דורש" על התורה בדרך הפרד"ס, הכולל בירורי הלכה ומנהג. החשוב שבחיבוריו הוא ספרו "מרפא לשון", שהוא ביאור לתרגום אונקלוס על התורה, תוך בירור וחיפוש אחר הנוסחאות המדויקות של מסורת תימן.

בין שני הספרים יש הבדלי סגנון בולטים: בראשון אין מן הפולמוס וההתקוממות לרומם ולהגן על המקובל במסורת תימן. גם כשהוא משיג על מפרשים שקדמוהו הוא כותב בנחת וברכות. לעומת זאת, בספר השני יש מן הקנאה למסורת אבות שחלילה לא תישכח ושנינות לשונו היא גם כנגד גדולים וטובים, למשל החזיק במנהג תימן באכילת חגבים נגד פסיקתו של הרב חיים בן עטר[1] בפרט השיג על חיבורו של הרב נתן מרקוס אדלר, מחבר הספר "נתינה לגר" על תרגום אונקלוס, לדעתו, התייחס הנתינה לגר לדברי אונקלוס כאל דברי גר וכאילו שאונקלוס תרגם מדעתו. כשהנתינה לגר הקשה על התרגום מסוגיה שבתלמוד, דחה הרב קורח את דבריו בחריפות רבה[2]. שני חיבוריו מצטיינים בעמקותם ובבקיאותו בתלמוד ובמפרשים.

כמו כן חיבר את "משכיל שיר ידידות" ו"משכיל על נגינות" על שיריו של "גאון בני תימן", כלשונו, רבי שלום שבזי ומשוררים נוספים.

פטירתו ולאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קורח נפטר בשנת 1880 בגיל 40 שנה. בנו עמרם, שהתייתם מאביו בגיל עשר, נתמנה לימים לרב הראשי האחרון לגלות תימן. נינו של הרב יחיא קורח הוא הרב שלמה קורח המכהן היום כרב הראשי של העיר בני ברק.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה קורח "הקדמה", בתוך יחיא קורח, משכיל דורש, 2005 [1964]
  • עמרם קורח,סערת תימן, 1954

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרפא לשון, פרשת שמיני, "...ואסר אכילת הארבה המפורסם שהוא מותר בקצת אמתלאות והוכחות, לא מכח שום טענה אמיתית והרואה יראה דבריו שאינם מוכרחים לפי טעמיו, כל שכן וכל שכן נגד בעלי הקבלה ופירוש התרגום ודברי הגאונים ז"ל, שדבריהם דברי קבלה..."
  2. ^ וכך הוא כותב: ...אמנם דע, כי לא מחכמה להקשות מהפסק על התרגום, שאינו אלא מפני שעולם הפוך הוא (הנתינה לגר) רואה, כאילו אונקלוס למד ש"ס, ושלמד אותו ואחר כך למד המקרא כמנהג האשכנזים, ועל פיו תרגם התורה, ואינו כן חס ושלום ...