יחידה במינה
 | |
| בימוי | ג'יימי באביט |
|---|---|
| הופק בידי |
ליאנה קריל אנדריאה ספרלינג |
| תסריט |
בריאן ויין פטרסון ג'יימי רביט (ספר) |
| עריכה | ססילי רט |
| שחקנים ראשיים |
נטשה ליון קת'י מוריארטי רופול קליאה דובאל |
| מוזיקה | פאט ארווין |
| צילום | ג'ולס לבארת' |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
The Kushner-Locke Company  |
| חברה מפיצה |
Lions Gate Entertainment The Kushner-Locke Company |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
22 בספטמבר 1999 (פסטיבל טורונטו) 7 ביולי 2000 (ארצות הברית) |
| משך הקרנה | 85 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט להט"בי, סיפור התבגרות, סרט נעורים, סרט דרמה |
| תקציב | 1,000,000 דולר |
| הכנסות | 2,595,216 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | butimacheerleader |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
יחידה במינה (באנגלית: But I'm a Cheerleader בתרגום לעברית: אבל אני מעוֹדדת) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוג קומדיה רומנטית סאטירית שיצא לאקרנים בשנת 1999. את הסרט ביימה ג'יימי באביט, והתסריט נכתב על ידי בריאן ויין פטרסון.
במרכז העלילה עומדת מייגן בלומפילד, נערת תיכון סטרייטית העוסקת בעידוד. למרות שהיא חיה חיים מאושרים ו"נורמטיביים", חבריה ומשפחתה משוכנעים כי היא לסבית ומחליטים לעשות לה התערבות, ובה הם משכנעים אותה להישלח למחנה סגור המעביר טיפולי המרה לבני נוער הומואים ולסביות על מנת להירפא מנטייתה המינית.
יחידה במינה הוא סרטה באורך מלא הראשון של ג'יימי באביט. על הסרט השפיעו מאמר עיתונאי שקראה באביט על תרפיה רפראטיבית, וכן ניסיון הנעורים שלה בתוכניות גמילה שונות. ב"יחידה במינה" משתמשת באביט בדמותה של נערה המגלה את נטייתה המינית על מנת לבחון סוגיות של קונסטרוקטיביזם חברתי והטרונורמטיביות בחברה. נושא עיקרי נוסף בסרט הוא חלוקה דיכוטומית של תפקידי מגדר וביקורת לועגת להם, והדבר בא לידי ביטוי בצורה מוקצנת בתפאורה ובתלבושות של הסט המחולקים בגסות לצבעים של ורוד וכחול.
הסרט מציג ביקורת חברתית, לעיתים לועגת, לתפיסות החברתיות בנושא מיניות ומגדר ואלמנטים פארודיים על סטיגמות וסטריאוטיפים על תחומים אלו, תוך שימוש בדמויות של צעירים המתעמתים על זהותם המינית. הן התפאורה והן סגנונו הצילומי של הסרט מאופיינים בסגנון קאמפ קלאסי שהושפע, בין היתר, מסרטיו של ג'ון ווטרס ומצילומיו של דייוויד לה-שאפל.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייגן (נטשה ליון) היא תלמידת תיכון בת 17, נערה ממוצעת שאוהבת עידוד ויוצאת עם שחקן פוטבול בשם ג'ארד. היא נערה ממושמעת שחיה עם הוריה הנוצרים ומשקיעה בלימודים לקראת הקבלה לקולג'. למרות שיש לה חבר, היא לא אוהבת להתנשק איתו ומעדיפה לדמיין את חברותיה לקבוצת העידוד. עובדה זו, יחד עם העניין שהיא מתעניינת בצמחונות ובזמרת מליסה אתרידג', מביאה את חבריה הקרובים ומשפחתה למסקנה שהיא למעשה לסבית, אבל אינה מודעת לכך. קרוביה מפתיעים אותה בהתערבות ומזמנים למקום את ההומו לשעבר מייק (רופול), ומודיעים לה שהיא נשלחת למחנה בשם "כיוונים אמיתיים" (True Directions) המעביר את חניכיו תרפיה רפראטיבית במטרה "לשנות את נטייתם המינית הלא טבעית ולתקן אותם". בלית ברירה, נוסעת מייגן עם הוריה למחנה שם מקבלת את פניה בעלת המקום הסמכותית מרי בראון המציגה בפניה את תוכנית חמשת השלבים של "כיוונים אמיתיים". התוכנית דומה לתוכנית שנים עשר הצעדים של "אלכוהוליסטים אנונימיים", ומי שמסיים את התוכנית בהצלחה נגמל מנטיותיו והופך לסטרייט. עלילת הסרט מחולקת למערכות, במקביל לצעדי התוכנית, הכוללת הכרה של החניכים בהיותם הומואים ולסביות, גילוי מחדש של תפקידי המגדר שלהם על ידי התנסות במשימות סטריאוטיפיות של גברים או נשים, גילוי של שורשי נטייתם המינית, הכרות מחודשת עם בני או בנות המין השני, ולבסוף סימולציה של יחסי מין עם בן או בת המין השני.
במחנה מייגן פוגשת את מייסדת המקום מרי בראון (קת'י מוריארטי) השומרת על כללי המשמעת הנוקשה של המקום, את הבן שלה רוק, וקבוצת נערים ונערות שהגיעו למקום על מנת "להירפא" מההומוסקסואליות שלהם. בעידודם של גברת בראון וחבריה למחנה מודה מייגן, בחוסר רצון, בהיותה לסבית. עובדה זו אינה מתיישבת עם החינוך הדתי ושמרני שקיבלה והיא נלחצת, ועושה את מירב המאמצים להפוך לסטרייטית. בשלב מסוים היא אף מגלה שני נערים, דולף וקלייטון, מתמזמזים. היא צורחת בבהלה וגורמת לעזיבתו של דולף ולהענשתו של קלייטון המושם בבידוד.
במהלך השהות במחנה מייגן מתיידדת עם נערה אחרת במקום בשם גראהם (קליאה דובאל) שבניגוד אליה מרגישה בנוח עם הנטייה המינית שלה, אך הגיעה למחנה מחשש לנידוי על ידי משפחתה.
שני חניכים לשעבר, ״הומואים שנגמלו״ לשעבר, לארי ולויד, מעודדים את החניכים הנוכחיים ב"כיוונים אמיתיים" לבצע מרד במרי בראון ולוקחים אותם לגיי בר שם היחסים בין מייגן לגראהם הופכים לרומן אינטימי. כאשר מרי מגלה את הביקור בבר, היא מאלצת את החניכים להקים משמרת מחאה מול ביתם של לארי ולויד הכוללת שלטים וססמאות הומופוביים.
באחד הלילות מייגן וגראהם חומקות מהמחנה על מנת לקיים יחסי מין ומתאהבות האחת בשנייה. לאחר שמרי מגלה על הרומן, מייגן נאלצת לעזוב את "כיוונים אמיתיים". לאחר שהשלימה עם זהותה המינית היא נותרת חסרת בית ועוברת להתגורר עם לארי ולויד. גראהם, שפוחדת מאביה, נותרת במחנה. מייגן ודולף, אשר גם הוא מתגורר לארי ולויד, מתכננים לזכות בחזרה בגראהם וקלייטון שנשארו במחנה.
מייגן ודולף מתגנבים לטקס הסיום ב"כיוונים אמיתיים" ודולף משכנע בקלות את קלייטון לברוח. מייגן מפצירה בגראהם להצטרף אליהם, אך היא מסרבת בחוסר רצון. מייגן מבצעת קטע עידוד ובו היא מצהירה על אהבתה לגראהם ומשכנעת אותה להימלט עמה. השתיים עוזבות את המקום עם קלייטון ודולף. בסצנה האחרונה של הסרט נראים הוריה של מייגן מגיעים לפגישה בארגון "הורים, משפחות וחברים של לסביות והומואים" על מנת להשלים עם נטייתה המינית של בתם.
רקע והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"יחידה במינה" הוא סרטה הראשון באורך מלא של ג'יימי באביט.[1] לפי כן ביימה שני סרטים קצרים: "Frog Crossing" משנת 1996, ו-"Sleeping Beauties" משנת 1999. שניהם הוקרנו בפסטיבל סאנדנס. באביט ומפיקת הסרט אנדריאה ספרלינג חיפשו מימון להפקתו, ופנו למייקל ברנס שהיה סמנכ"ל חברת ההשקעות "Prudential Financial" והראו לו את התסריט לסרט.[1][2] לדברי באביט, הן הציגו את עלילת הסרט במשפט "שתי תלמידות תיכון מתאהבות האחת בשנייה במהלך שהותן במחנה לתרפיה רפראטיבית".[3] ברנס העניק להן תקציב ראשוני של חצי מיליון דולר שהוכפל עם תחילת הפקת הסרט.[2]
נושא[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביט, שאמּה מנהלת בית הבראה בשם "כיוונים אמיתיים" לצעירים עם בעיות סמים ואלכוהול, רצתה בתחילה לעשות סרט קומדיה על גמילה באמצעות תוכנית שנים עשר הצעדים.[3] לאחר שקראה כתבה על בחור שחזר ממחנה תרפיה רפראטיבית שגרם לו לשנוא את עצמו, היא החליטה לשלב את שני הרעיונות.[4][2] עם חברתה אנדריאה ספרלינג, היא הגתה את הרעיון לסרט קולנוע על מעודדת צעירה שהולכת למחנה מיוחד כדי לעבור טיפול המרה.[5] הן בחרו בדמות המעודדת כדמות ראשית משום שהיא "...פסגת החלום האמריקאי, והיא החלום האמריקאי על נשיות".[6]
באביט רצתה שהסרט ייצג את ההתנסות הלסבית מנקודת מבטה של לסבית נשית, וזאת לעומת סרטים אחרים שיצאו באותה התקופה שהציגו לסביות כבוצ'ות, כלומר, לסביות גבריות (למשל גו פיש שיצא בשנת 1994 או אשת האבטיח שיצא שנתיים לאחר מכן).[2] כמו כן ביקשה באביט לעשות סאטירה על נצרות שמרנית קיצונית ועל קהילת הלהט"ב.[5]
באביט חשה שאינה מקצועית מספיק על מנת לכתוב את התסריט לסרט בעצמה, והיא גייסה לשם כך את בריאן ויין פטרסון בוגר בית הספר USC לאמנות הקולנוע שבאוניברסיטת דרום קליפורניה.[6][5] לפטרסון עצמו היה ניסיון בטיפולי המרה רפראטיביים כאשר עבד במרכז רפואי לעברייני מין. הוא אמר שרצה לכתוב סרט שלא רק יבדר אנשים, אלא גם יעורר בהם כעס ורצון להעלות לדיון את הסוגיות בהן הוא עוסק.[3]
תפאורה ותלבושות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב התפאורה והתלבושות בסרט הוא ממאפייניו הבולטים, וסגנונו הקאמפי בא לידי ביטוי בתלבושות הדמויות במחנה המחולקות באופן גס לביגוד ורוד עבור נשים וכחול עבור גברים, וחדרי המעונות במחנה מעוצבים באותו סגנון. באביט אמרה כי העיצוב והתחושה הוויזואלית שמעביר הסרט הושפעו בין היתר מסרטיו של ג'ון ווטרס, מעבודתו של דייוויד לה-שאפל, מהסרט המספריים של אדוארד ומהסגנון העיצובי של מוצרי ברבי.[5] היא רצתה שההפקה והתלבושות ישקפו את התמות המרכזיות של הסרט, וייצרו את ההפרדה בין עולמה הקודם של מייגן (בו הצבעים הבולטים הם כתום וחום) לבין העולם המזויף של "כיוונים אמיתיים" בו הצבעים מבליטים את ההבדל בתפקידי מגדר ואת הפרדת העיסוקים המגדרית.[5]
ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביט ליהקה לתפקיד גראהם את קליאה דובאל, ששיחקה קודם לכן בסרטה הקצר "Sleeping Beauties". דרך דובל ליהקה באביט חלק גדול מצוות השחקנים, ביניהם מלאני לינסקי והשחקנית הראשית נטשה ליון.[1] ליון ראתה את התסריט של הסרט במקרה במכוניתה של דובאל, ולאחר מכן פנתה אל הסוכן שלה בנוגע להשתתפות בו.[3] היא הכירה את הסרט הקצר של באביט שבו דובאל השתתפה, והייתה מעוניינת מאוד לעבוד עם באביט.[7] היא לא הייתה הבחירה הראשונה לתפקיד הראשי של מייגן. במקור נבחרה שחקנית אנונימית שהייתה מעוניינת בתפקיד, אך היא דחתה אותו לבסוף כיוון שלא רצתה שמשפחתה הדתית-נוצרית תראה את פניה על כרזת הסרט.[1] לזמן קצר שקלה באביט ללהק לתפקיד מייגן את השחקנית רוסריו דוסון, אך מפיקת הסרט שכנעה אותה לוותר על דוסון כיוון שהיא היספנית, ולכן אינה מתאימה לגלם דמות של אמריקאית טיפוסית.[5]
בתהליך הליהוק עשתה באביט מאמץ מודע ללהק לתפקידי משנה בני מיעוטים, במטרה להילחם במה שהיא כינתה "גזענות שבאה לידי ביטוי בכל אחד מהשלבים של עשיית סרטים."[5] היא החליטה כבר בשלב מוקדם שדמותיהם של מייק (מגולם על ידי רופול), דולף (דנטה באסקו) ואנדריי (דאגלס ספיין) יגולמו על ידי אמריקאי אפריקאי, אסיאתי והיספני, בהתאמה. באביט רצתה שאת התפקיד של מייק יגלם הקומיקאי ארסיניו הול, אך לדבריה הוא סירב כיוון שהרגיש לא בנוח לגלם דמות של הומוסקסואל.[6] לתפקיד נבחר לבסוף אמן הדראג קווין ושחקן הטלוויזיה רופול, וזו אחת ההופעות היחידות שלו בסרט קולנוע כגבר ולא כדראג קווין.[8]
הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייגן - נטשה ליון
- גראהם - קליאה דובאל
- קימברלי - מישל ויליאמס
- ג'ארד - בראנט ויל
- ננסי - מינק סטול
- מייק - רופול
- מרי בראון - קת'י מוריארטי
- רוק - אדי סיבריאן
- דולף - דנטה באסקו
- קלייטון - קיפ פארדו
- לויד - וסלי מאן
- לארי - ריצ'רד מול
תמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – קונסטרוקטיביזם חברתי, תפקידי מגדר
הסרט אינו עוסק רק בזהות מינית ומגדרית, תמות מרכזיות בו הן קונסטרוקטיביזם חברתי ותפקידי מגדר. אחת הדרכים בה באביט מדגישה את מה שהיא מכנה "את המלאכותיות של ההבנייה מגדרית" היא באמצעות שימוש בצבעים ורוד וכחול לביגוד השונה של הגברים והנשים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"יחידה במינה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"יחידה במינה", באתר נטפליקס
"יחידה במינה", באתר AllMovie (באנגלית)
"יחידה במינה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"יחידה במינה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "יחידה במינה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "יחידה במינה", באתר אידיבי
- "יחידה במינה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"יחידה במינה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ריאיון עם השחקניות הראשיות של הסרט, מגזין אאוט, מהדורת יולי 2000 (גוגל ספרים)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Warn, Sarah (ביוני 2004). "Interview with Jamie Babbit". AfterEllen.com. אורכב מ-המקור ב-2012-07-17. נבדק ב-2007-04-22.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Dixon, Wheeler Winston; Gerald Duchovnay (2004). Film Voices: Interviews from Post Script. State University of New York Press, Albany. pp. 153–165. ISBN 0-7914-6156-4.
- ^ 1 2 3 4 Gideonse, Ted (ביולי 2000). "The New Girls Of Summer". Out. p. 56.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stukin, Stacie (4 ביולי 2000). "But she's serious". The Advocate. ארכיון מ-2007-12-24.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Fuchs, Cynthia (21 ביולי 2000). "So Many Battles to Fight — Interview with Jamie Babbit". Nitrate Online. נבדק ב-22 באפריל 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Grady, Pam. "Rah Rah Rah: Director Jamie Babbit and Company Root for But I'm a Cheerleader". Reel.com. Hollywood Management Company. ארכיון מ-2005-03-06. נבדק ב-11 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Judd, Daniel (4 באוקטובר 2000). "Interviews — Jamie Babbit". RainbowNetwork.com. נבדק ב-13 באוגוסט 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fine, Marshall. "Ladies' Man: An Interview with Superdiva RuPaul". DrDrew.com. אורכב מ-המקור ב-2008-02-23. נבדק ב-7 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה)