יחידת מצוף 247

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הצופיםהפקולטה למדעי החברההפקולטה למדעי החברה"הפורום" ובניין הסנאט"הפורום" ובניין הסנאטהספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה)הספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה)בית הכנסת ע"ש הכטבית הכנסת ע"ש הכטאולם העצמאותהפקולטה למדעי הרוחהפקולטה למדעי הרוחהפקולטה למשפטיםהפקולטה למשפטיםבית דוד וולפסון (ספריית משפטים)בית מאירסדורףבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לחינוךבית הספר לחינוךהספרייה לחינוך ולעבודה סוציאליתמכון מגידמכון מגידהמכינה הקדם-אקדמית וחדרו של מרטין בוברהחוג לארכאולוגיההחוג לארכאולוגיהמכון טרומןמכון טרומןבית הללבית הללאגודת הסטודנטיםקפיטריית פרנק סינטרה ואנדרטה לזכר הפיגוע בהבית הספר לתלמידי חו"לבית הספר לתלמידי חו"לבצלאלמגדל המיםאולמות טבעאולמות טבעהאמפיתיאטרוןהמכון ליהדות זמננוהמכון ליהדות זמננומכון מנדל למדעי היהדותמכון מנדל למדעי היהדותמערת ניקנורהגן הבוטני הלאומיעיסאוויהביה"ח הדסהבית הקברות הצבאי הבריטימעונות רזניקמעונות רזניקמרכז הספורט לרנרמלון דן ירושליםמעונות אידלסוןכפר הסטודנטיםהגבעה הצרפתיתואדי אל-ג'וזהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקמנהרת הר הצופים ע"ש נעמי שמרעמק צוריםבית אורותאוניברסיטת בריגהם יאנגמתחם אוגוסטה ויקטוריההר הזיתיםMap scopus.png


אנדרטה לזכר יחידת מצוף 247 בכיכר אביגדור המאירי

ב־1955 הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "יחידת מצוף 247" לשם החזקת הר הצופים, איסוף מודיעין, חימוש וביצור העמדות[1] אשר נשאר מובלעת מפורזת בתוך השטח הירדני

משנת 1958 כונה מפקד ההר בשם "מלך"[2] כפי הנראה בגלל צורת הכובע של קציני המשטרה באותם ימים. כובע השוטרים שסופק רק לקציני משטרה מדרגת רב-פקד ומעלה, היה מעוטר בכותרת סביב הכובע. בשל צורת הכובע שדמתה ל"כתר מלוכה" החליטו לכנות את המפקד בשם "מלך" ואת הסגל הקבוע "נערי המלך". סגן המפקד כונה: "המלך 2".

על ההר היו 13 עמדות (מתחמים) שנקראו "קיפודים" (הצירוף 7+4+2 יצר 13)

"יחידת מצוף 247"[עריכת קוד מקור | עריכה]

[3]

בשנת 1955, הוחלט על הקמה של יחידה מיוחדת, עבור מובלעת הר הצופים, היחידה "מצוף 247" החלה לפעול בשנת 1956. כללה סגל קבוע של כ-8 בעלי תפקידים ומקצועות חיוניים. תפקידה היה בדרכים מתוחכמות, להבריח נשק, תחמושת ואמצעי הגנה להר הצופים[4]

עם הקמת היחידה השם הראשון שניתן ליחידה היה "מצדה", בשנת 1957 שם היחידה הוחלף ל"צורון", ושוב הוחלף בשנת 1959 לשם הקבוע "מצוף 247".

בנוסף עסקה היחידה המיוחדת, בהקמת ביצורים ובמיקוש של הר הצופים. הסגל הקבוע של יחידת "מצוף 247", היו חיילי צה"ל אשר הולבשו בבגדי אזרח. כביכול "סטודנטים", מפקד היחידה, כונה ה"מלך" ויתר הסגל כונו "נערי המלך", סה"כ חיילי יחידת "מצוף 247" – 8 עד 9 חיילים בשתי משמרות (לצורך חילופים). המטרה המרכזית של היחידה, הייתה למנוע סכנה לעתיד המובלעת כשטח ישראלי. מובלעת הר הצופים, שימש כמוצב בעל חשיבות מודיעינית ואסטרטגית חשוב ביותר, השייך למדינת ישראל, בתוך שטח האויב

ב-10 ביוני 1967, הגיעה משימתה של "מצוף 247" לסיומה, עם שחרור ירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להוראות הסכם שביתת הנשק עם הירדנים, מ-1948 שנערך בחסות האו"ם, הוקפא המצב, כפי שהיה, במועד החתימה, ונאסר על ישראל, לשנות את מצבת כוח האדם על הר הצופים, לבנות, להתבצר, להתחמש, או להחליף את כלי הנשק המיושנים בחדשים, להעלות או להוריד מהר הצופים ציוד כלשהו. הוראות ההסכם התירו ל-35 אזרחים, בנוסף לכוח של 85 שוטרים, לשהות בשטח הר הצופים, סך הכול 120 שוטרים ואזרחים.

הוראות הסכם שביתת הנשק, יצרו צורך גדול בנשק מתקדם, בכמות מספקת, בארטילריה, תחמושת, חומרי נפץ, מוקשים וציוד ביצורים, על מנת, שתהיה יכולת אמיתית להתגונן כנגד התקפה, אם תבוא על מובלעת ההר הצופים, דאגה זאת הובילה להחלטה להקים יחידה מיוחדת לצורך כך.

בן השנים 19481955 ועד להקמת היחידה, הייתה הפעילות של ההגנה על "הר הצופים" נתונה בידי כוח פלוגתי (מחופש לשוטרים), אשר על פי הסכמי שביתת הנשק עלה להר לתקופות לא קבועות, לעיתים אפילו לתקופה של עד 3 חודשים.

במשך השנים, פותחו אמצעים מתוחכמים יותר ויותר, להברחת נשק, תחמושת וציוד "לא לגאלי" להר הצופים, שהיה כאמור אסור על פי הסכם שביתת הנשק.

להר הצופים היו מגיעים בתוך שני משוריינים: משוריין גדול ומשוריין קטן, המשוריין הקטן נקרא "המשוריין החכם", בגג המשוריין הקטן נהגו להבריח נשק, תחמושת, מטעני חבלה, מוקשים, ואפילו שלושה ג'יפים מסוג ויליס C.J-5, ושלושה תול"רים, כמו גם תותחי 20 מ"מ קרקע, קרקע.

להברחות הנשק הלא לגלי למובלעת הר הצופים, קראו בשם הקוד: "שיירות הקמח".

בשני המשוריינים הוסתרו בדפנות נשק ותחמושת, מוכנים לפעולה, לצורכי הגנה עצמית במקרה שהשיירה תותקף. אולם, רק במשוריין הקטן "החכם" הייתה אפשרות, באמצעות הרמת גג המשוריין, להכניס לתוכו את הנשק המתקדם ביותר אשר היה בצה"ל, תחמושת, חומרי החבלה, ציוד ביצורים ועוד.

הנשק, הציוד, והתחמושת הוכנסו דרך פתח של כ- 30 ס"מ בגג המשוריין. הג'יפים הוכנסו חתוכים לפרוסות של 29 ס"מ…

על ההר, חלקי הג'יפים הורכבו, והג'יפים עם התול"רים הוכשרו לפעולה.

היחידה, הצליחה להעלות להר הצופים, ג'יפי תול"ר, מרגמות 81 מ"מ, תותחי 20 מ"מ, מקלעים כבדים, נשק אישי ותחמושת, מוקשים, חומרי נפץ וציוד ביצורים.

החלפת הכוח הייתה תמיד של כ- 45 לוחמים מתוך ה-120 ששהו על ההר. כ- 20 חיילים בסדיר ובקבע בכל פרק זמן, כולל סגל של כ-8-9 חיילים "נערי המלך". היתר היו אזרחים עובדי צה"ל.

"יחידת מצוף 247" הייתה רק חלק מן הכוחות על ההר, אם כי הם היו היחידים ששהו שם באופן קבוע. פלוגות שונות מגולני, חטיבת הצנחנים והנח"ל גם היו מולבשות כשוטרים ועולות על ההר לתקופות של כחודש.

חיילי הסגל הסדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1 מש"ק מודיעין
  • 1 מש"ק חבלה (חבלן)
  • 1 מש"ק חימוש (נשק)
  • 1 מש"ק קשר (כ- 2 קשרים בכל סגל)
  • 1 חובש קרבי
  • 1 מש"ק אפסנאות
  • 1 מש"ק דת
  • 1 מש"ק חשמל (משנת 1966 חשמלאי מוסמך)

עמדות ה"קיפודים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיפוד 1 - כביש 1
  • קיפוד 2 - כביש 2
  • קיפוד 3 - הכרמלית (אנפי)
  • קיפוד 4 - פיזיקה
  • קיפוד 5 - גן בוטני (פילבוקס)
  • קיפוד 6 - הדסה בית יאסקי
  • קיפוד 7 - הדסה מזרח
  • קיפוד 8 - הדסה צפון
  • קיפוד 9 - הדסה פילבוקס
  • קיפוד 10 - שער
  • קיפוד 11 - רטנוף
  • קיפוד 12 - ספורט
  • קיפוד 13 - המנזה (מטבח)

ממפקדי "הר הצופים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוף (מיל). שלמה להט - פיקד על "הר הצופים" בשנת 1953 למשך כשנה. הכין את תוכניות ההגנה של ההר שהיו בתוקף עד שנת 1955

מפקדי "מצוף 247"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סא"ל (מיל). אהרון קמארה - פיקד על יחידת "מצוף 247" בשנת 1956. חילץ משדה מוקשים את מוחמד דאוד בשנת 1956. ממקימי ומפקד יחידת הטנקים הירושלמית בחטיבת ירושלים.
  • יעקב בורשטיין
  • ירמי (ירמיהו) לבדיגר (1958)[5]
  • יוסף (יוסקה) קרן (1959-1961)
  • תא"ל (מיל). אפרים פורן (1961-1962)
  • אל"ם (מיל). דב רביב (דובץ') (1962-1964)
  • דייב גרינברג[6]
  • ישראל קרן
  • עזרא שניצר[7]
  • סא"ל (מיל). מנחם שרפמן (1965-1967)[8],[9]

אנשי צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסקה ארד - סגנו של מנחם שרפמן (המלך 2)
  • מאיר אהרונסון - מ"נערי המלך" בין השנים 1963-1965
  • מוטי גילת - שירת בהר הצופים כאיש נח"ל
  • רס"ר ברוך ולדמן - היה מפקד היחידה העורפית של "מצוף 247"
  • יהושע (שוקי) לבנון - שירת ביחידה העורפית של מצוף 247 (1965-1966) (אביו צבי לבנון נרצח בשיירת הדסה)
  • אורי מאיר - חובש (מ"נערי המלך")
  • רפי סיטון - איש יחידת המודיעין 504 והמוסד שהיה אחראי על אזור ירדן ופעל בנושא ההגנה על השיירות להר הצופים, השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל[10]
  • ראובן סננס (היום: סיני) - מש"ק חימוש
  • יורם פורטונוב - מש"ק חבלה (מ"נערי המלך") (נהרג במלחמת ששת הימים בשועפט)
  • גדי פלר - קשר (מ"נערי המלך")
  • עמי פרנק - מ"נערי המלך"
  • סמל שמעון קהתי - חבלן
  • רב"ט ישראל קרן - מש"ק חימוש, אחד מנערי המלך - היווה את הסמכות הטכנית העצמאית והאחראית להכנסת ובניית אמלח קריטי, אסטרטגי לשמירת היתרון מול האויב הירדני. קרן לימים אל"ם בצה"ל, תפקיד אחרון בצה"ל: רמח ארגון אטל (אגא)[11]
  • דני רוזן - קב"ט מצוף
  • דב רוטר - מש"ק חבלה (מ"נערי המלך") (1964-1965)
  • רס"ר דב שטרן - מש"ק קשר (מ"נערי המלך") (1955-1962)
  • גידי שלקובסקי - מש"ק המודיעין של היחידה בין השנים 1964-1966
  • סמל אריה שניפר - מ"נערי המלך" - חובש קרבי

רופאים צבאיים ששירתו על הר הצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תא"ל (מיל) פרופ' ערן דולב
  • פרופ' שמואל (סמי) פנחס - לשעבר מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית "הדסה"

חילוץ מוחמד דאוד משדה מוקשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 נפצע קצין הלגיון הירדני קפטן דאוד בעת שדרך על מוקש נעל סמוך למובלעת הר הצופים כשליווה משקיפי או"ם בעת תקרית גבול. דאוד היה הממונה על צוות ועדת שביתת הנשק מטעם הצבא הירדני בין השנים 19651967.

אהרון קמארה, המפקד הישראלי של "יחידת מצוף 247" בהר הצופים נכנס לשדה המוקשים וחילץ תחילה את שני קציני האו"ם (אוסטרלי וקנדי) ואת דאוד.

לאחר כיבוש ירושלים המזרחית בידי צה"ל, הסגיר עצמו דאוד לידי כוחות צה"ל ושוחרר לאחר 17 ימי מעצר. זמן קצר לאחר מכן הועלה לדרגת זעים (אלוף) בצבא ירדן. לימים, בספטמבר 1970 דאוד מונה לראש ממשלת ירדן למשך שבוע.

כאשר סיפור ההצלה דווח למפקד מחוז ירושלים חיים הרצוג נזף בקאמרה על שהציל את הקצינים.

לפני מותו, בינואר 1972 פנה דאוד לבתו מונה וביקש ממנה למצוא את הקצין הישראלי שהצילו, וביקשה שתראה בו כ"אביה" לאחר מותו.

תקרית גן שולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 25.5.1958 בעת סיור ריבונות ב"גן שולמית", בשיפולים המזרחיים של הר הצופים, בשטח מת מבחינת התצפיות והעמדות של כוחותינו. הלגיון הירדני (צלפים) במארב מתוכנן היטב פתח באש על הסיור, במיוחד מה"חורשה" מוצב ירדני הנמצא צפונית מזרחית לגן שולמית, במקום שהוא מחוץ לשטח המפורז.

בהמשך הירי על הפטרול גם מ"החזירייה" בשטח הצפוני באוגוסטה ויקטוריה נפתחה אש כבדה, על כוח החילוץ, של 6 לוחמים בפיקודו של קצין.

כתוצאה מכך, נהרגו 2 לוחמים מסיור הריבונות ו-2 לוחמים מכוחות החילוץ, ו-2 לוחמים נפצעו. הנופלים: מ"כ אלעשרי אליאב מפקד הפטרול סיור הריבונות, גינזבורג משה - לוחם של הפטרול, טיקוצ'ינסקי מרדכי - מפקד כוח החילוץ הראשון, יוחימק יוסף - מפקד כוח החילוץ השני. כל ההרוגים היו מהכוח ששירת על ההר.

על גבורתם, באיחור ניכר, הוענקו (לבני המשפחה) של אלעשרי אליאב וטיקוצ'ינסקי מרדכי צל"ש הרמטכ"ל.

כיום הגן קרוי הגן הבוטני הלאומי.

מותו של חגי בר-אוריאן: קפץ על רימון יד ונהרג[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1964 בר-אוריאן וחבריו לגדוד מ-חטיבת גולני פעלו לפירוק רימוני יד בגזרת הר הצופים. אוריאן שירת במוצב על תקן חבלן גדודי.[12]

פרטי האירוע: ב-13 באוקטובר, שנת 1964, קבוצת חיילי חטיבת גולני מוקמה ב"בניין הכימיה" בהר הצופים. המשימה שקיבלו הייתה לפרק עשרות רימוני יד בריטיים מסוג מילס. בשלב מסוים הבחינו ברימון חי שנצרתו שוחררה. חגי בר-אוריאן, גיבור ישראל , שעדין לא הוכר באופן רשמי ככזה, חטף את הרימון בידו, רץ מתוך הבניין וחיפוש מקום ריק מחיילים להשליך אליו את הפצצה. משהוא לא מצא, הוא הצמיד את הרימון אל ירך ימין שלו, ונהרג.[13],[14]

על פרטי המקרה הוטלה צנזורה כבדה במשך 50 שנה. המשפחה תודרכה אז ובמשך שנים רבות אחר כך, לשמור את דבר מותו של חגי לעצמה[15]

בתחילת שנת 2018 מינה הרמטכ"ל גדי אייזנקוט קצין בודק לפרשה - תא"ל הושע פרידמן בן שלום, קצין מילואים ראשי.

אנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פניית וותיקי "יחידת מצוף 247" לנשיא האוניברסיטה העברית בירושלים הפרופ' מנחם מגידור, ב-18 ביוני 2009 נחנכה אנדרטה להנצחה של "יחידת מצוף 247" במרכז הר-הצופים בכיכר אביגדור המאירי.

את תמצית תיאור פעילות היחידה, ניסח המשורר חיים גורי ב-39 מילים על לוח האנדרטה.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחידת מצוף 247 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "יחידת מצוף 247"
  2. ^ "מעל פסגת הר הצופים", עמי דור-און news 1
  3. ^ סיפורה של יחידת מצוף 247 מאת אריה שניפר "מנערי המלך" - חובש קרבי
  4. ^ תקציר סיפור יחידת "מצוף 247" – "מובלעת הר הצופים" יחידת 247 מצוף
  5. ^ ירמי לבדיגר
  6. ^ "הלך לעולמו מנחם שרפמן מלך "הר הצופים" רועי מנדל, 23 במאי 2008, ynet, תגובות: תגובה 38
  7. ^ מצוף 247 סיפורה של יחידת מצוף 247 - Documents - dokumen.tips
  8. ^ "הלך לעולמו מנחם שרפמן, "מלך הר הצופים", רועי מנדל, 23 במאי 2008, ynet
  9. ^ "העיניים והאוזניים של צה"ל - הר הצופים רפי מן, 27 ביוני 2015
  10. ^ דברים של רפי סיטון בכנס חנוכת אנדרטה ליחידת מצוף 247, הר הצופים, יוני 2009
  11. ^ אל"ם במילואים ישראל קרן - עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה מתוך פרויקט "בכירים מספרים" > החימושניקים > קצינים בכירים
  12. ^ יזכור - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, רב-טוראי חגי בר-אוריאן בן חי וג'והר משרד הביטחון - אגף משפחות הנצחה ומורשת
  13. ^ "אחי הציל חיים, הוא לא סתם מת" אתר הגבורה, ישראל היום, אמילי עמרוסי, 16 באוקטובר2016
  14. ^ הלוחם קפץ על רימון ונהרג - משפחתו דורשת צל"ש וואלה, אמיר בוחבוט, 27 במרץ 2014
  15. ^ לזכרו של חגי בר-אוריאן אורי שגיא