יחידת נופש בשיטת TimeShare

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחידת נופש בשיטת TimeShare

יחידת נופש בשיטת TimeShare הוא סוג של נכס נופש. במקום לרכוש בית נופש שהרוכש אינו מתכוון להשתמש בו במשך רוב ימות השנה, יחידות נופש בשיטת TimeShare מאפשרות לרכוש חלק מיחידת נופש במסגרת הסכם בו הרוכשים יוכלו לשהות ביחידת הנופש במשך זמן מסוים לאורך השנה - למשל שבוע אחד בשנה (כלומר 1/52 מניות) או יותר.

הקונספט של יחידת נופש בשיטת TimeShare נוצר במקור באירופה בשנות ה-60 של המאה ה-20. במקור היה זה מפתח של אתרי סקי באלפים הצרפתיים אשר שיווק את אתר הנופש שלו באופן חדשני אשר עודד את האורחים "להפסיק לשכור חדר" ובמקום זאת "לקנות את המלון". בעקבות כך הוא הצליח להגדיל באופן משמעותי את התפוסה ועם השנים הקונספט התפשט ברחבי העולם.

יחידת נופש בשיטת TimeShare נוטות להיות דירות הנעות בגודלן - מיחידות המכילות שתי חדר שינה, ועד ליחידות המכילות שלושה או ארבעה חדרי שינה בהן יכולים לשהות משפחות גדולות.

אנשים אשר בבעלותם יחידת נופש בשיטת TimeShare יכולים לבחור להישאר באתר הנופש שלהם במהלך התקופה המוגדרת לפי ההסכם, או לחלופין הם יכולים להשכיר לאנשים אחרים את האפשרות לשהות ביחידה במהלך אותו פרק הזמן, או שהם יכולים לאפשר לחברים או בני משפחה לשהות ביחידת הנופש במהלך אותו פרק הזמן. לפי הסכמים מסוימים אנשים אשר בבעלותם יחידת נופש בשיטת TimeShare מקבלים גם את האפשרות לשהות באחד מאלפי אתרי נופש אחרים ברחבי העולם כאשר מגיע התור שלהם לשהות ביחידת הנופש בתמורה לכך שאנשים אחרים ישהו ביחידת הנופש במהלך התקופה שהם הם היו אמורים לשהות ביחידה לפי ההסכם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים שמחזיקים בבעלותם יחידות נופש בשיטת TimeShare נוהגים להתלונן על כך שדמי האחזקה השנתיים (הכוללים תשלום ארנונה) גבוהים מדי.[1]

אנשים המוכרים יחידות נופש בשיטת TimeShare טוענים כי בהשוואה לשהייה במלונות רגילים לתקופות זמן ארוכות יחסית, התמחור של יחידות נופש בשיטת TimeShare צפוי להיות אפשרות זולה יותר. עם זאת, אורחים בבתי מלון רגילים לא צריכים לשלם מדי חודש משכנתא על נכס נוסף, לא צריכים לשלם סכום מהותי מבעוד מועד על מנת לזכות בבעלות חלקית על נכס, אינם מוגבלים ללוח זמנים קבוע בו הם יכולים לשהות במקום, לא נדרשים לשלם את דמי התחזוקה, ולא מגבילים עצמם לשהות במיקום מסוים מדי שנה במהלך תקופת החופשה. אנשים רבים המחזיקים בבעלותם יחידות נופש בשיטת TimeShare נוטים גם להתלונן גם על בעיות הקשורות לדמי האחזקה השנתיים. חלק מהמבקרים טוענים כי העמלות הולכות וגדלות לאורך השנים יתר המידה.[2][3]

בנוסף לכך לאורך השנים המוניטין של ענף יחידות הנופש בשיטת TimeShare נפגע קשות משום שלא מעט מבוצעת השוואה בין אנשי המכירות של יחידות הנופש בשיטת TimeShare לאנשי מכירות של מכוניות משומשות, בעיקר בשל הטקטיקה של חלק מאנשים המכירות ללחוץ על הקונים הפונטציאלים לחתום עוד היום על חוזה.[4]

כמו כן יציאה מעסקת בעלות משותפת על יחידות נופש בשיטת TimeShare אינה קלה, ולרוב על מנת לעשות זאת נדרש סיוע מצד עורך דין. לעיתים רבות על מנת לצאת מההסכם נדרשים לשאת בהפסד כספי משמעותי.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sarah Max, "The Timeshare Trap": Frustrated with fees, timeshare owners struggle to donate, sell or give away vacation property" (אורכב 05.12.2008 בארכיון Wayback Machine), CNNMoney, March 21, 2002.
  2. ^ "A Fresh Look at the Math: Buying a Timeshare vs Staying at a Hotel". Hotel-online.com. 17 ביוני 2007. ארכיון ארכיון מהמקור מ-24 באוקטובר 2010. נבדק ב-2010-07-27. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Time-Share". Lendingtree. 2007-08-06. אורכב מ-המקור ב-2010-07-19. נבדק ב-2010-07-27.
  4. ^ "Toughest_8_Sales_Pitches_CBS_News". CBS News. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2013-03-09.
  5. ^ Elliott, Christopher (26 בדצמבר 2018). "Trapped in a timeshare? Here's how to escape". USA Today. נבדק ב-2012-09-25. {{cite news}}: (עזרה)
Palm tree symbol.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תיירות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.