לדלג לתוכן

יחיד אל דגול מרבבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחיד אל דגול מרבבה

יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה, יְבָרֵךְ לְגַבְרָא רַבָּה, אֲשֶׁר אֶת נַפְשִׁי אֲהֵבָה, בְּאַהֲבָה וּבְרֹב חִבָּה.

שַׁדַּי הוּא יְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וְיִשְׁמֹר בּוֹאוּ וְצֵאתוֹ, כָּל הָעָם יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ, וְיֹאמְרוּ לוֹ בָּרוּךְ הַבָּא.

עֶלְיוֹן יְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, וְהוּא יִהְיֶה לְעֶזְרָה לוֹ, אוֹצָרוֹ הַטּוֹב יִפְתַּח לוֹ, יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹבָה.

יָהּ יְבָרֵךְ אֶת חֵילוֹ, שְׁנוֹת חַיִּים יוֹסִיף לוֹ, וְיָשִׂים שָׁלוֹם בִּגְבוּלוֹ, יִהְיֶה לוֹ חוֹמָה נִשְׂגָּבָה.

נוסח השיר לפי כתב יד המחבר
אוטוגרף של הפיוט

יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה הוא שיר ברכה יהודי לאדם חשוב. בעדות המזרח נהגו לשיר את השיר בקבלת פני רבנים או בעלייתם לתורה.

השיר נכתב על ידי הרב ישעיה סתהון מחכמי חלב במאה ה-19. משקל השיר הוא שמונה שמונה תנועות כולל שוואים נעים. האקרוסטיכון הוא "ישעיה". לפי כתב יד המחבר, מקאם השיר הוא "שיגא".

את המילים "אשר את נפשי אהבה", יש שהציעו לשנות מסיבות דקדוקיות ל"אשר נפשי אותו אהבה" או "את אשר נפשי אהבה".[1] בנוסח השיר המודפס בספרי פיוטים נחתמים שני הבתים האחרונים בשורה "יזכה לאחרית טובה",[2] בכתב יד המחבר הבית האחרון מסתיים "יהיה לו חומה נשגבה".

לפי עדותו של מנשה הראל, בעת ביקור הנציב העליון הרברט סמואל בירושלים בשנת 1925 קיבלו את פניו ילדי שכונת הבוכרים בשירת "יחיד אל דגול" במנגינת המנון מצרים.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קובץ תורני אור תורה גיליון תקכב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  2. ^ ראו לדוגמה בספר זמירות ישראל, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  3. ^ מנשה הראל תולדות ישראל חלק א, סרטון בערוץ "ToldotYisrael", באתר יוטיוב (אורך: 02:34:54)