יחסי אוסטריה–לוקסמבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי אוסטריה–לוקסמבורג
אוסטריהאוסטריה לוקסמבורגלוקסמבורג
אוסטריה לוקסמבורג
שטחקילומטר רבוע)
83,871 2,586
אוכלוסייה
8,793,370 605,764
תמ"ג (במיליוני דולרים)
441,000 62,110
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,151 102,532
משטר
רפובליקה פדרלית מונרכיה חוקתית

היחסים שבין רפובליקת אוסטריה לבין הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג הם יחסים היסטוריים שראשיתם עת שלט בית הבסבורג הן בשטחי אוסטריה והן בשטחי לוקסמבורג, עד לאחר המהפכה הצרפתית.

כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות השפלה ההבסבורגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1482 מתה מארי, דוכסית בורגונדיה, ובנה פיליפ, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג ירש את ארצות השפלה הבורגונדיות. בשנת 1482 פרץ המרד הפלמי נגד מקסימיליאן מאוסטריה שנמשך עד לשנת 1491, ובשנת 1483 הסתיימה מלחמת האזרחים השנייה באוטרכט. בשנת 1506 מת פיליפ במפתיע, ובנו בן השש קרל, ארכידוכס אוסטריה ירש את ארצות השפלה. סבו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שילב את ארצות השפלה הבורגונדיות בתוך המעגל הבורגונדיני, ולאחר מכן השטחים הללו זכו באוטונומיה מסוימת. בשנת 1515 רכש קרל את האדמות של אוברייסל ואת בישופות אוטרכט, וכן סיפח את פריזלנד מגאורג, דוכס סקסוניה, ובכך הוסיף לנחלותיו את חרונינגן וחלרה. בשנת 1548 ארגן קרל את שבעה-עשר המחוזות באמנת בורגונדיה, לפיו האחוזות הקיסריות מיוצגות בדיאט הקיסרי באוגסבורג, ובשנת 1549 ניתנה בעקבותיה הסנקציה הפרגמטית של 1549, שהגדירה את שבעה-עשר המחוזות כישות נפרדת מן האימפריה ומן צרפת.

אחרי שוויתר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על כיסאו בשנת 1556, נחלותיו התחלקו בין בנו, פליפה השני, מלך ספרד, מלך ספרד, לבין אחיו, פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שבעה-עשר המחוזות נפלו בחלקו של פליפה. סכסוכים בין פליפה השני, שהיה קתולי אדוק, לבין נתיניו ההולנדים הובילו למרד הידוע כיום בשם מלחמת שמונים השנה. שבעת המחוזות הצפוניים זכו בעצמאות כרפובליקה בשם איחוד שבעת המחוזות.

ארצות השפלה האוסטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהסכם ראשטט שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, נמסרו ארצות השפלה הספרדיות לאוסטריה. האוסטרים לא היו מרוצים מהנחלות הללו, עקב הגבולות הארוכים עם צרפת, אולם האזור ניתן לאוסטריה בעקבות התעקשות הולנד ובריטניה שחששו מהשפעה צרפתית באזור. מצודות הגבול הוחזקו על ידי חיילים הולנדים, כפי שנקבע בהסכם ראשטט.

קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הקים את חברת אוסטנדה, שמטרתה הייתה להתחרות בסחר הבריטי וההולנדי, אולם הניסיון לא צלח.

האוסטרים שלא היו מרוצים מהחזקתם באזור, ניסו במשך כל התקופה להחליפו בבוואריה. בשנת 1757 נחתם הסכם ורסאי בין אוסטריה לצרפת, ובו סוכם שצרפת תסייע לאוסטריה לכבוש מחדש את שלזיה, תמורת העברת ארצות השפלה לפליפה, דוכס פארמה, אולם בשנת 1758 בוטל ההסכם ואוסטריה המשיכה לשלוט באזור.

בשנת 1784 ניסה יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לדרוש מהולנד לפתוח את נהר הסכלדה לשיט, אולם לבסוף הושג הסכם שהולנד תפצה את אוסטריה ב-2 מיליון גילדן, אך הנהר יוסיף להיות סגור לשיט.

הקיסר יוזף השני, ברוח עידן האורות והאבסולוטיזם הנאור, יזם סדרה של רפורמות מקיפות בארצות השפלה בשנות השמונים של המאה ה-18, שנועדו ליצור משטר מודרני וריכוזי בתחומי המנהל, הפוליטיקה והמשפט. הרפורמה נועדה להחליף את המערכת המבוזרת הישנה במערכת משפטית מאוחדת שתשמש את הקיסרות כולה, והמחוזות העצמאיים של ארצות השפלה האוסטריות יוחלפו בתשעה מחוזות על פי הדגם האוסטרי, מחולקים ל-35 חבלים. יוזף גם חילן את מערכת החינוך וארגן מחדש (או ביטל) כמה מסדרי נזירים.

ב-1789 פרץ מרד עממי בארצות השפלה האוסטריות בתגובה למדיניות הריכוזית של הקיסר. הופיעו שתי סיעות: הסטאטיסטים שהתנגדו לרפורמות (מהמילה "סטאט", כלומר "מדינה"), והוונקיסטים, שנקראו על שם יאן פרנס וונק (Vonck), שתחילה תמך ברפורמות, אבל מאוחר יותר הצטרף לאופוזיציה בשל הדרך הכושלת שבה הן יושמו.

ההתקוממות החלה בבראבנט, שב-1789 הכריזה כי היא אינה מכירה עוד בשלטונו של הקיסר, ובכך התחילה את מה שמכונה מהפכת בראבנט. מנהיגם של הסטאטיסטים, הנדריק ון דר נוֹט (Van der Noot), חצה את הגבול אל הרפובליקה ההולנדית וגייס שם צבא קטן בעיר ברדה שבסְטָאטְס-בראבנט (החלק של בראבנט שנכבש על ידי הרפובליקה ההולנדית, כיום מחוז צפון בראבנט בהולנד).

באוקטובר של אותה שנה הוא פלש לבראבנט גופא וכבש את טורנהאוט לאחר שהביס את האוסטרים בקרב טורנהאוט ב-17 באוקטובר. גנט נכבשה ב-13 בנובמבר, וב-17 בנובמבר נמלטו מבריסל העוצרים אלברט מסקסוניה והארכידוכסית מריה-כריסטינה. שאריות הצבא הקיסרי הסתגרו מאחורי הביצורים הכבדים של לוקסמבורג ואנטוורפן.

ון דר נוט הכריז על עצמאותה של בראבנט, ושאר מחוזות ארצות השפלה האוסטריות הצטרפו אליו עד מהרה (מלבד לוקסמבורג). ב-11 בינואר 1790 הם חתמו על ברית וכוננו קונפדרציה בשם המדינות הבלגיות המאוחדות; הברית הושפעה מנוסח שבועת ההתכחשות ההולנדית מ-1581 ומהכרזת העצמאות של ארצות הברית מ-1776.

בלא כל קשר ישיר, פרצה ב-1789 מהפכה גם בבישופות לייז'. המהפכנים כוננו רפובליקה, שהצטרפה למדינות הבלגיות המאוחדות במעין ברית. ון דר נוט, שהכיר במעמדה השברירי של המדינה החדשה, ניסה לשאת ולתת עם מדינות זרות כדי לזכות בתמיכתן, ואף הציע איחוד עם הרפובליקה ההולנדית, אך לא זכה להצלחה. בינתיים גברו העימותים הפנימיים בין הסטאטיסטים והוונקיסטים, שהגיעו עד סף מלחמת אזרחים.

בפברואר מת יוזף השני ואחיו לאופולד השני עלה לכס הקיסרות. לאופולד פעל במהירות וכבש מחדש את ארצות השפלה האוסטריות. ב-24 באוקטובר כבשו חילות קיסריים את נאמור, ואילצו את מחוז נאמור להכיר בסמכותו של הקיסר. כעבור יומיים נכנע מחוז מערב פלנדריה ועד דצמבר חזר השטח כולו לידי הקיסרות.

בשנת 1794 כבשו הצרפתים את האזור, וסיפחו אותו לרפובליקה הצרפתית הראשונה. בשנת 1797 נחתם הסכם קמפו פורמיו בין אוסטריה לצרפת, ובין השאר סוכם בו שאוסטריה תוותר על ארצות השפלה לטובת צרפת.

הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי תבוסת נפוליאון ב-1815, האזור ניתן לממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, ושטחי לוקסמבורג צורפו לקונפדרציה הגרמנית, אשר בראשה עמדה האימפריה האוסטרית. כעבור 15 שנה בלבד התחוללה המהפכה הבלגית - החלק הדרומי של הממלכה המאוחדת (שהיה בעבר "ארצות השפלה הדרומיות") התקומם כנגד השלטון ההולנדי והכריז על עצמאותו כבלגיה, והוא כלל בתוכו את השטחים המערביים של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג, האזור הידוע כיום כמחוז לוקסמבורג בבלגיה. בשנת 1867 קיבלה לוקמבורג את עצמאותה בעקבות משבר לוקסמבורג שפרץ לאחר מלחמת אוסטריה–פרוסיה, אולם נשארה באוניה פרסונלית עם הולנד עד מותו של וילם השלישי, מלך הולנד בשנת 1890.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ניצבו המדינות משני צידי המתרס, ולוקסמבורג הייתה תחת כיבוש גרמני עד סוף המלחמה בשנת 1918. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה לוקסמבורג על ידי גרמניה הנאצית, שכללה בתוכה את אוסטריה, שסופחה בשנת 1938 בעקבות האנשלוס.

בשנת 1946 כוננו המדינות את היחסים מחדש, ובמהלך השנים הצטרפו שתי המדינות לקהילה האירופית, שהפכה לאחר מכן לאיחוד האירופי. מכיוון ששתי המדינות חברות כיום באיחוד האירופי וחתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטריה מחזיקה בלוקסמבורג שגרירות בלוקסמבורג סיטי בלבד. מאידך, לוקסמבורג מחזיקה באוסטריה שגרירות בווינה ו-3 קונסוליות בגראץ, אינסברוק וזלצבורג[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]