יחסי אוסטרליה–טאיוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אוסטרליה–טאיוואן
אוסטרליהאוסטרליה טאיוואןטאיוואן
Australia–Taiwan Locator.svg
אוסטרליה טאיוואן
שטחקילומטר רבוע)
7,682,300 35,410
אוכלוסייה
25,499,884 23,816,775
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,248,000 1,189,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
48,941 49,923
משטר
מונרכיה חוקתית פדרלית דמוקרטיה נשיאותית

היחסים בין חבר העמים של אוסטרליה לטאיוואן החלו בשנת 1909, כאשר טאיוואן נשלטה על ידי שושלת צ'ינג. מאז 1972, מעמדה הפוליטי והמעמד המשפטי של טייוואן הם נושאים שנויים במחלוקת.

עמדתה הנוכחית של אוסטרליה כלפי טאיוואן מבוססת במידה רבה על הקומוניקט המשותף עם הרפובליקה העממית של סין שנחתמה על ידי ממשלת הלייבור בראשות וויטלם בשנת 1972 על פי החלטת האו"ם 2758 כשהמצב הבינלאומי פנה נגד ROC, אף על פי שאוסטרליה הצביעה על תמיכה במושב הרפובליקה של סין באו"ם במקום סין הקומוניסטית.[1] על פי הסכם זה, ממשלת אוסטרליה מכירה ברפובליקה העממית של סין (PRC) כ"ממשלה הלגיטימית היחידה של סין".[2] נכון לעכשיו, רק 14 מדינות החברות באו"ם והכס הקדוש מכירות רשמית בטאיוואן. הקומוניקט המשותף קובע הנחיות (דיפלומטיות) למגע רשמי של אוסטרליה עם טייוואן, בקביעה מפורשת כי אוסטרליה אינה רואה (דיפלומטית) בטייוואן (השם הלא רשמי של ROC) מעמד של ממשלה לאומית.[3] למרות שממשלת אוסטרליה לא מנהלת מערכת יחסים דיפלומטית רשמית עם טאיוואן, התייעצות כלכלית רשמית דו-צדדית מתקיימת מדי שנה על ידי בכירי משרד הכלכלה של שני הצדדים[4] וקיימת מערכת יחסים בלתי רשמית משמעותית באמצעות קשרים תרבותיים ומסחריים. עם זאת, מלבד התעשייה הקונבנציונלית, חברות אוסטרליות מסתמכות על שוק פיננסי בינלאומי נרחב כדי לנצל את המחקר הטכני המדעי / ההולך וגדל בטאיוואן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני 1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ של ROC שן צ'אנג-הואן בביקורו בשנת 1965 באוסטרליה, בשיחה עם המושל הכללי פול הזלק (משמאל) והסנטור ג'ון גורטון

לפני 1941 תוארו היחסים בין הרפובליקה הסינית לאוסטרליה כ"אפיזודיים". אחת הסיבות לכך הייתה הסתמכותה של אוסטרליה על בריטניה, שכן רק בשנת 1923 העניקה בריטניה את הסכמתה לכריתת חוזים עם מדינות זרות.[5] לאחר מכן, אוסטרליה שלחה את השגריר הראשון שלה לסין, סר פרדריק אגלסטון, ב-20 באוקטובר 1941.[6] השגרירות שבסיסה בצ'ונגצ'ינג הייתה המקום השלישי שבו ביססה אוסטרליה נציגות דיפלומטית לאחר לונדון ווושינגטון די. סי..

יחסי אוסטרליה עם ROC התקיימו בין השנים 1949 ל-1971 והיא תמכה בטענת טאיוואן לגבי 'שאלת סין', מונח ששימש להקיף את 'התחרות בין שתי רשויות מתחרות, שכל אחת מהן טוענת כי היא מייצגת את סין האחת'.[7] מאז שנת 1949 סין התעקשה שטאיוואן היא חלק מ-PRC, בעוד שטאיוואן טענה שהיא מדינה עצמאית. בין השנים 1949 ל-1971, טאיוואן והארגונים המסונפים אליה יוצגו באו"ם על ידי פקידי הרפובליקה הסינית בטאיפיי. תחת תואר זה, טייוואן נכנסה והפכה לחלק ממספר חוזים וכנסים רב-צדדיים בחסות האו"ם וגופים אחרים, למרות שמדינות מסוימות, בעיקר בגוש המזרחי, התנגדו ליכולתה החוקית של טאיוואן להתקשר בהסדרים כאלה.

המדיניות האוסטרלית כלפי טייוואן לפני 1972 תוארה כמדינת אמביוולנטיות.[8] במהלך שנות החמישים היחסים של אוסטרליה עם טייוואן לא היו קרובים במיוחד. היו 'יחסים דיפלומטיים רשמיים' מכיוון שאוסטרליה לא האמינה במדיניות סין האחת בשלב זה,[9] וכמה פקידים אוסטרלים ביקרו בטאיוואן בתקופה זו. [10] אלה כללו את סר ארתור טנג', המזכיר לענייני חוץ באוקטובר 1957 והסנטור ג'ון גורטון בנובמבר 1960. אף על פי כן, טאיוואן סירבה למנות שגריר בין השנים 19511959 במחאה על אדישותה של אוסטרליה כלפי טאיוואן.

ב-11 ביוני 1966 הקימה ממשלת אוסטרליה הליברלית בראשות הרולד הולט, שגרירות בטאיפיי.[11] זו הייתה החלטה יוצאת דופן בהתחשב באקלים החברתי-פוליטי באותה תקופה. בתקופה זו, הגוש הסובייטי, הודו, פקיסטן, בורמה וצרפת הכירו רשמית ב-PRC.[12] ההחלטה של אוסטרליה לצאת נגד הזרם הדיפלומטי הבינלאומי נבעה משילוב של סנטימנט אנטי-קומוניסטי, השתתפות אוסטרליה במלחמת וייטנאם והקשר ההדוק של אוסטרליה עם ארצות הברית.

למרות המתחים הללו, היחסים הכלכליים של אוסטרליה עם סין גדלו משמעותית. במהלך שנות החמישים והשישים נוצרו יחסי סחר חזקים, כאשר היצוא האוסטרלי שכלל בעיקר צמר, ברזל ומאוחר יותר חיטה.[13] בשנת 1956 נשלח נציב סחר אוסטרלי לטייפה לשקול את פיתוח הסחר בין טאיוואן לאוסטרליה.[14] בנובמבר 1958 ובמרץ 1959 נשלח יועץ מסחרי ממנילה לטאיפיי בהוראות קנברה לחיזוק היחסים בין שתי המדינות.

1972–1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניינים בינלאומיים בשנת 1971 תרמו להחלטה של אוסטרליה להכיר רשמית ב-PRC. בתקופה זו התקיימה סדרה של תנועות העצמאות של איי האוקיינוס השקט, והאו"ם החליט לדחות את התביעה של הרפובליקה הסינית (טייוואן) למדינה עצמאית.[15] בעקבות הודעה זו אומצה מדיניות של אי-התערבות בסוגיות טאיוואן על ידי האו"ם, שהצהירה כי מדובר בבעיה פנימית שיש לפתור אותה על ידי סין. אוסטרליה עקבה אחר האווירה הפוליטית הכללית של אז בהכרה בבייג'ינג, שהגיעה לשיאה ב"קומוניקט המשותף" ב-21 בדצמבר עם סין. השפה הטכנית והמונחים המוסכמים במסמך זה נוצלו גם על ידי הצהרות בין סין לבין קנדה, איטליה ומדינות אחרות.[7]

בעקבות הקומוניקט המשותף עם הרפובליקה העממית של סין, הופסקו הקשרים הדיפלומטיים הרשמיים עם טאיוואן, וממשלת אוסטרליה אף אסרה על פקידים ובעלי דרכון מדיני לבקר בטאייואן.[16] ארגון לא רשמי המכונה "אגודת סין ללא אוסטרליה", בראשות חבר הפרלמנט של ניו סאות' ויילס, דאגלס דרבי, הקים משרד בשנת 1974 למתן שירותים לאוסטרלים המבקרים בטאיוואן.[17]

מאוחר יותר התחדשו היחסים באופן לא רשמי. בשנת 1981 הוקם בטאיוואן משרד המסחר והתעשייה האוסטרלי (ACIO), שפעל כארגון לא רשמי של נציגי סחר, כמו גם בקידום תיירים ובקשת אשרות. היא ממוקמת בקנברה כדי לספק חיבור פעיל בין המגזר העסקי למחלקות הממשלה לבין ACIO. באוקטובר 1988 הוקם שירות השוק של טייוואן (TMS) במטרה להקים ארגון אוסטרלי דומה ל-ACIO בטאיוואן.[18]

במרץ 1990 הוקם מרכז חינוך אוסטרלי בטאיפיי במטרה לקדם חילופי סטודנטים ותרבות הדדיים.[18] בנוסף, החל משנת 1989 טאיוואן החלה להתמקד במדיניות של 'דיפלומטיה גמישה', שכללה דגש על יצירת יחסים בלתי פורמליים או 'יחסים מהותיים' ולא יחסים דיפלומטיים פורמליים.[19] מדיניות זו התגלמה ביצירת משרדים כלכליים ותרבותיים של טייפה במדינות שונות, עם יותר מ-50 משרדים כאלה הממוקמים כיום ברחבי העולם.

אוסטרליה וטאיוואן השתמשו במסמכים אחרים שלא היו מחייבים מבחינה טכנית כדי לפתח את היחסים הלא רשמיים שלהם. אלה כללו מזכרי הבנות, אשר על פי חוק אוסטרליה אינם מסמכים שעליהם חלה אמנת וינה בחוק האמנות.[20] במקום זאת, הסכמים כאלה מעודדים יחסים בין מדינות על בסיס "מוסרי ופוליטי". הוסדרו בנושאים מגוונים כמו גישה של ספינות דיג טאיוואניות לאזור הכלכלי הבלעדי באוסטרליה, שהוקם בשנת 1979 וב-1986.

1990–הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערכה סקירה על מדיניות אוסטרליה כלפי טאיוואן וב-26 בנובמבר 1990 הכריז שר הטכנולוגיה והמסחר, הסנטור ג'ון באטון, על תמיכת הממשלה בקשרי כלכלה אוסטרליים הדוקים יותר עם טאיוואן.[21] הפגנות כיכר טיאנאנמן בשנת 1989 הובילו למתיחות מוגברת בין סין לאוסטרליה, ובכך תרמו לקשר הדוק יותר עם טאיוואן. על פי הדיווחים האירוע זעזע את אוסטרליה וראש הממשלה בוב הוק בכה בפומבי בטקס האזכרה לקורבנות שנהרגו.[12] גורם נוסף שתרם ליחסים לא רשמיים הדוקים יותר היה 'דמוקרטיזציה' של טאיוואן. הועברה חקיקה להגנה על מוצרי השקעה טאיוואניים באוסטרליה, מכיוון שממשלת טאיוואן חששה כי סין יכולה לטעון להם.[22]

הסחר באוסטרליה עם טאיוואן בשנת 1993 הסתכם ב-5.1 מיליארד דולר, בעוד שהסחר עם סין היה מעט גדול יותר ועמד על 5.2 מיליארד דולר.[23] בשנת 1992, טאיוואן הייתה שותפת הסחר הרביעית בגודלה של אוסטרליה והשביעית בחשיבותה. למרות חוסר היכולת של טאיוואן לסכם חוזים רב-צדדיים, אוסטרליה סיכמה הסכמים דו-צדדיים שונים עם טייוואן. זה כולל הקמת קישורים אוויריים ישירים עם טייוואן בשנת 1991, שהביאה לעלייה בתיירות וכתוצאה מכך הפכה טאיוואן לשוק השלישי בגודלו באוסטרליה באסיה. תקופת קבלת הויזה האוסטרלית בטייוואן הצטמצמה ל-48 שעות,[21] והוסכם על מזכר הבנות הנוגע ל'קידום השקעות והעברת טכנולוגיה והגנה על קניין רוחני'.

גם הקשרים הפוליטיים והתרבותיים השתפרו. המשרד הכלכלי והתרבותי בטאיפיי נפתח רשמית על ידי הסנטור גארת אוונס במרץ 1991.[24] ביקורי השרים גדלו בתחילת שנות התשעים, והחלו בביקורו של שר התיירות והמשאבים אלן גריפית'ס באוקטובר 1992.[12]

משבר מיצרי טייוואן ב-1996 השפיע על יחסיה של אוסטרליה עם טאיוואן ועם סין. סין ירתה טילים קרוב לטאיוואן בניסיון להשפיע על הבחירות הפוליטיות בטאיוואן.[12] תגובת אוסטרליה למשבר הייתה כי בייג'ינג צריכה להפעיל 'אילוץ'.[25] כך ביטא אלכסנדר דאונר, שמונה לאחרונה לשר החוץ בממשלת ג'ון הווארד. אוסטרליה תמכה בתגובה האמריקאית לפריסת שתי נושאות מטוסים במזרח טאיוואן. אירועים אלה גרמו למתיחות עם סין, מכיוון שהם הביאו להבחנה כי ארצות הברית מבצעת 'אסטרטגיית בלימה חדשה בה אוסטרליה ויפן היוו עוגנים'.[26] כתוצאה מכך היחסים בין אוסטרליה לסין סבלו בתקופה זו והדגימו את הרגישות של נושא טייוואן.

בעקבות המשבר, ממשלת הווארד ניסתה לחזק את היחסים עם סין, וכתוצאה מכך אישרה מחדש את עמדתה של מדיניות סין. זה הושג באמצעות סדרת ביקורי שרים ורשמים של דיפלומטים אוסטרלים, פוליטיקאים ונציגי ממשלה אחרים. בספטמבר 1996 ביקר ראש כוחות ההגנה של אוסטרליה (ADF), ג'נרל ג'ון בייקר, בסין בכדי לחפש "שדרוג בחילופי סין אוסטרליה בנושאי הגנה ונושאים אסטרטגיים כאמצעי" בונה אמון".[27] זה הגיע לשיאו בהסכם בשנת 1997 לפתיחת מגוון שיחות שנתיות של PRC ואוסטרליה שהתמקדו בביטחון באזור אסיה והפסיפיק. בנוסף, התקיימו הסכמים להחלפת אנשי מקצוע צבאיים ופקידים להשתתף זה בזה במכונים ללימודים אסטרטגיים.[28] כאשר הווארד ביקר בסין, הוא לא רק הדגיש את עמדתה של אוסטרליה במדיניות סין האחת, אלא גם הדגיש כי האינטרסים הלאומיים של אוסטרליה יוחלטו ללא תלות בכיוון המדיניות האמריקני.

בשנות ה-90 המאוחרות, היחסים של אוסטרליה עם טאיוואן הושפעו במידה רבה ממה שכונה 'תרחיש המעצר'.[29] בשנת 1999, ריצ'רד ארמיטג', לשעבר עוזר שר ההגנה האמריקני, ביקר באוסטרליה והביע כי אם יתעורר סכסוך, ארצות הברית תדרוש תמיכה אוסטרלית, כולל תמיכה צבאית אם תידרש.' אם אוסטרליה לא תסכים להסדר זה, ANZUS יסתיים. זה הציב את אוסטרליה בעמדה מסוכנת מול סין, אשר פרסמה הצהרה שפרסם עוזרו של ג'יאנג דזה-מין, ואמרה כי אוסטרליה עומדת בפני "השלכות חמורות מאוד" אם תתייצב לצד ארצות הברית בסכסוך עתידי בטאיוואן. בעקבות אותם אירועים, ג'יאנג ערך ביקור ממלכתי באוסטרליה, במהלכו הרגיע אותו הווארד כי אוסטרליה עדיין ממלאת אחר מדיניות סין האחת.[30]

זה הציב את אוסטרליה במצב פוליטי מסובך, שכן אוסטרליה עדיין ניסתה לשמור על היחסים הכלכליים והתרבותיים שלה עם טאיוואן. זה הוביל לכך שהווארד יישם 'מדיניות כפולה' כלפי נושא סין-טאיוואן, במסגרתה הוא עודד את סין 'לנהוג באיפוק בהוצאת איומים על שימוש בכוח צבאי נגד טאיוואן.' על כך הדגישו גורמי ממשל אוסטרליים, במיוחד מ-DFAT, כאשר הם נפגשו עם שגריר סין באוסטרליה כדי להביע את דאגתם מהספר הלבן שמאיים שסין תשתמש בכוח נגד טאיוואן אם לא תצליח לנהל משא ומתן על איחוד במהירות.

עתיד היחסים בין אוסטרליה לטאיוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם חלה התפתחות משמעותית במונחים של קשרים תרבותיים ואחרים בלתי רשמיים, אך מדיניותה של אוסטרליה כלפי טאיוואן עדיין מוכתבת במידה רבה על ידי הכרתה של אוסטרליה ברפובליקה העממית של סין.[3] עם זאת, לאוסטרליה יש חששות ארוכי טווח מהפוטנציאל לסכסוך צבאי עתידי בין טאיוואן וארצות הברית, שיווצר אי ודאות וחוסר יציבות בתחום ההשפעה של אוסטרליה.[15] מנקודת מבטה של טאיוואן, אוסטרליה הייתה מקור הייבוא השמיני בגודלה ושוק הייצוא ה-13 בשנת 2000, והפכה את אוסטרליה לשותפת הסחר ה-11 בגודלה.[12] היחסים הנוכחיים בין אוסטרליה לטאיוואן מתפקדים על פי שתי הבנות בסיסיות. ראשית, גם אוסטרליה וגם טאיוואן מכירות בכך שמדובר בקשר לא רשמי. שנית, טאיוואן מקפידה לא להביך את אוסטרליה ולדבוק בהבנות ההדדיות שעליהן הוסכם.

יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאיוואן ואוסטרליה פיתחו קשרים כלכליים ומסחריים חזקים, כאשר טאיוואן כיום היא הלקוחה התשיעית בגודלה של אוסטרליה לייצוא.[31] ערך היצוא בין שתי אוסטרליה וטאיוואן מסתכם ביותר מ-12 מיליארד דולר אוסטרלי. המועצה העסקית של אוסטרליה-טאיוואן שוכנת בסידני,[32] ובטאיוואן קיים סניף רשמי ובחסות ממשלתית של המועצה לפיתוח סחר חיצוני בטאיוואן בסידני.[33]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Taiwan country brief - Department of Foreign Affairs and Trade". Dfat.gov.au. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2016. 
  2. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004), p. 2.
  3. ^ 1 2 Parliament of the Commonwealth of Australia, Australia Taiwan Bilateral Relations (Report of a visit to Taiwan of Australian Parliament: July 1994), p. 11.
  4. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-30 January 2018. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  5. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004)
  6. ^ Griffiths, Billy (2012). The China Breakthrough, Whitlam in the Middle Kingdom, 1971. Melbourne: Monash University Publishing. עמ' 4–5. ISBN 9781921867644. 
  7. ^ 1 2 Ivan Shearer, 'International Legal relations between Australia and Taiwan: Behind the Façade.' Australia Year Book of International Law 28.113 (2000)
  8. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004), p. 35.
  9. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004), p. 38.
  10. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004), p. 40.
  11. ^ Whitlam hasn't dumped Taiwan, Bruce Grant, The Age, 14 July 1971, page 5
  12. ^ 1 2 3 4 5 Thomas,Nicholas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004)
  13. ^ Nicholas Thomas, Re-Orientating Australia-Taiwan Relations 1972 to present (England: Ashgate Publishing, 2004), p. 50.
  14. ^ Parliament of the Commonwealth of Australia, Australia Taiwan Bilateral Relations (Report of a visit to Taiwan of Australian Parliament: July 1994), p. 21.
  15. ^ 1 2 Anthony Van Fossen, "The struggle for recognition: Diplomatic Competition between Taiwan and China in Oceania," Journal of Chinese political Science 12.2 (2007)
  16. ^ Love-hate with Taiwan, Sydney Morning Herald, 12 March 1974, page 4
  17. ^ Free China Review, Volumes 24-25, W.Y. Tsao, 1974, page 4
  18. ^ 1 2 Gary Klintwood, Modern Taiwan in the 1990s, Canberra papers on Strategy and Defence N0 75 (Canberra: Strategic and Defence Studies Centre, 1991), p.189.
  19. ^ Jurgen Domes, 'Taiwan in 1991: Searching for Political Consensus,’ Asian Survey 32.1 (1991)
  20. ^ Ivan Shearer, 'International Legal relations between Australia and Taiwan: Behind the Façade.' Australia Year Book of International Law 28.113 (2000), p. 124.
  21. ^ 1 2 Gary Klintwood, Australia's Taiwan Policy 1942 to 1992 (Australia: Australian National University, 1993), p. 108.
  22. ^ Gary Klintwood, Australia’s Taiwan Policy 1942 to 1992 (Australia: Australian National University, 1993), p. 106.
  23. ^ Parliament of the Commonwealth of Australia, Australia Taiwan Bilateral Relations (Report of a visit to Taiwan of Australian Parliament: July 1994)
  24. ^ Gary Klintwood, Australia’s Taiwan Policy 1942 to 1992 (Australia: Australian National University, 1993), p. 108
  25. ^ Austin, G., ed., 1997. Missile Diplomacy and Taiwan’s Future: Innovations in Politics and Military Power. Canberra Papers on Strategy and Defence No.122. Canberra: Strategic and Defence Studies Centre.
  26. ^ Richardson, M. 1996. ‘'Neighbours strike neutral pose for fear of aggravating Beijing.' Australian, 13 March.
  27. ^ McGregor, R. 1996. 'ADF Chief seeks to reassure Beijing'. The Australian, 27 September
  28. ^ Greenlees, D. and McGregor, R. 1996. 'Downer Warns China Over War Games.' Australian, 13 March
  29. ^ William T. Tow, "Australia, the United States and a 'China Growing Strong':Managing Conflict Avoidance", Department of Government, The University of Queensland (Paper for: The annual Australasian Political Science Association Conference Canberra ACT, 4–6 October 2000)
  30. ^ (Hartcher 1999)
  31. ^ "Taiwan Fact Sheet". Department of Foreign Affairs and Trade, Australian Government. אורכב מ-המקור ב-2015-08-14. 
  32. ^ "Australia-Taiwan Business Council". Atbc.asn.au. 20 ביוני 2014. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2016. 
  33. ^ "Taiwan Trade Centre Sydney - Our Services". Sydney.taiwantrade.com.tw. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2016.