יחסי אזרבייג'ן–טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אזרבייג'ן–טורקיה
אזרבייג'ןאזרבייג'ן טורקיהטורקיה
Turkey Azerbaijan Locator.png
אזרבייג'ן טורקיה
שטחקילומטר רבוע)
82,658 769,630
אוכלוסייה
10,139,177 84,339,067
תמ"ג (במיליוני דולרים)
172,200 2,186,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
16,984 25,919
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית

היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה של אזרבייג'ן והרפובליקה הטורקית כוננו ב-14 בינואר 1992[1]. טורקיה נותרה תומכת נאמנה של אזרבייג'ן במאמציה לחזק את עצמאותה ולשמור על שלמותה הטריטוריאלית. אורך גבול המדינה בין המדינות הוא 17 ק"מ[2].

מערכת היחסים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת נגורנו קרבאך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פתיחת המלחמה תמכה טורקיה באזרבייג'ן במלואה, במיוחד עם נשיא אזרבייג'ן אבולפז אלצ'יבי. לאחר המעבר של מחוז קלבאג'אר בשליטה הארמנית, כוחות טורקיים עשו בישיבת חירום של מועצת הביטחון של האו"ם ב-6 באפריל. אולם מועצת הביטחון דחתה את הנוסח שהציעה טורקיה "תוקפנות ארמנית נגד הרפובליקה הריבונית של אזרבייג'ן." ההחלטה המאומצת רק הביעה דאגה רצינית "מהסלמת מעשים עוינים בסכסוך נגורנו קרבאך" ולא דיברה על התוקפנות של ארמניה. במאי 1992 תקפו כוחות חמושים ארמנים את נחצ'יבאן[3], נוצר מצב בו טורקיה יכלה להתערב במלחמה. בשנת 1993, טורקיה חסמה באופן חד צדדי את הגבול הארמני-טורקי, תוך שהיא מציינת את הכיבוש של אזורים באזרבייג'ן על ידי חיילים ארמנים. ממשלת טורקיה מבטיחה לפתוח את הגבול, בתנאי שארמניה תפסיק לחפש הכרה בינלאומית ברצח העם הארמני ותסיג את כוחותיה מאזור הסכסוך בנגורנו קרבאך.

באקו - טביליסי - ג'ייהאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באקו - טביליסי - סיהאן הוא צינור להובלת נפט מהים הכספי לנמל ג'ייהאן הטורקית, השוכנת לחוף הים התיכון. ב-3 בפברואר 2004 נערך טקס חתימת מסמכים למימון פרויקט באקו - טביליסי- ג'ייהאן בבאקו בהשתתפות נשיאי אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה.

הפתיחה הגדולה הרשמית של כל הצינור התקיימה ב-13 ביולי 2006 בג'ייהאן. זוהי צנרת הנפט הראשונה בחבר המדינות שהונחה עוקפת את רוסיה ובהשתתפות ישירה של ארצות הברית והממלכה המאוחדת. עם תחילת עבודתה, מאזן הכוחות הגאו-פוליטיות באזור העצום המכסה את מרכז אסיה, הקווקז והים הכספי השתנה שוב. היקפי נפט משמעותיים שיכולים להיות מועברים בשטחה של רוסיה דרך צינור הנפט הקיים באקו-נובורוסייסק, מועברים עוקפים את רוסיה, מה שמקטין את השפעתו באזור.

אורך המסלול של הצינור

צינור הגז הדרום-קווקזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במרץ 2007 התקיים הפתיחה הגדולה של צינור הדלק באקו-טביליסי-ארזורום, אליו הגיעו ראשי אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה.

נבוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבוקו הוא צינור גז מתוכנן באורך של 3300 ק"מ מטורקמניסטן ואזרבייג'ן למדינות האיחוד האירופי, בעיקר אוסטריה וגרמניה. כושר התכנון הוא 26–32 מיליארד קוב מעוקב לשנה. העלות המשוערת של הפרויקט היא 7.9 מיליארד אירו. הכנת הפרויקט בעיצומה מאז 2002. הבנייה תוכננה להתחיל בשנת 2011 ולהסתיים עד שנת 2014. רוב הצינור יעבור דרך טורקיה.

רכבת באקו - טביליסי - קארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת באקו - טביליסי - קארס היא מסדרון תחבורה שיחבר בין רשתות הרכבת של אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה. זמן משוער להשלמת הבנייה - 2011. הפרויקט החל בשנת 2007. ב-7 בפברואר 2007, גאורגיה, אזרבייג'ן וטורקיה חתמו על הסכם בין ממשלתי להקמת מסדרון רכבת. במסגרתה, אמור היה להקים קו רכבת מתחנת אחלכלכי שבגאורגיה לתחנת הרכבת בעיר קארס באורך של 98 ק"מ, מתוכם 68 ק"מ בשטחה של טורקיה, 30 ק"מ לעומת זאת נמצאות בשטח גאורגיה.

פתיחת TANAP, אסקישהיר, 12 ביוני 2018

ב-30 באוקטובר 2017 נערך טקס הפתיחה הרשמי של מסילת הרכבת באקו - טביליסי - קארס, בה השתתפו אילהם אלייב, רג'פ טייפ ארדואן וג'ורג'י קיבריקשווילי.

TANAP[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט TANAP צופה ב-17 בנובמבר 2011 בפורום השלישי לאנרגיה וכלכלה של הים השחור באיסטנבול. ב-26 בדצמבר 2011 נחתם מזכר הבנות בין טורקיה לאזרבייג'ן, קונסורציום להקמה ותפעול צינור הגז.

ב-17 במרץ 2015, רג'פ טאיפ ארדואן, אילהם אלייב וגיורגי מרגוולשווילי בעיר קארס שבמזרח טורקיה - נפגשו רשמית להניח את בסיס הצינור ובכך לסמן את תחילת הקמת צינור הגז[4]. הבנייה החלה בשנת 2015 והושלמה ביוני 2018.

TANAP הוא חלק ממסדרון הגז הדרומי, שיחבר לצינור הטרנס-אדריאטי. הצינור עובר מהגבול הגאורגי-טורקי לצד המערבי של טורקיה. מתוכנן כי סניף אחד יעבור מטורקיה ליוון, ומשם לאלבניה ולנקודה הסופית הנמצאת באיטליה. הפרויקט מספק הובלת גז משדה דניז אזאז'רזי. צינור הגז מתחיל מסוף סנגאצ'ל שבאזרבייג'ן. כושר הצינור המתוכנן במקור הוא 16 מיליארד קוב גז. שישה מיליארד מ"ק יועברו לטורקיה והשאר לאירופה. עד 2018 יגיע הגז לטורקיה, ובשנת 2020, לאחר סיום הקמת צינור הגז הטרנס-אדריבי (TAP), יגיע גז לאירופה. בעלי המניות בפרויקט הם SOCAR (58 אחוז) בוטאס (30 אחוז), BP (12 אחוזים)[5][6][7].

ב-12 ביוני 2018, במחוז טורקיה אסקישהיר, נפתח צינור הגז הטרנס-אנטולי בתחנת המדחס. נשיאי אזרבייג'ן וטורקיה השיקו את צינור הגז.

STAR[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 2018 בעיר הטורקית איזמיר, הייתה טקס פתיחת בית הזיקוק STAR בבעלות חברת הנפט הממלכתית אזרבייג'ן SOCAR[8].

המפעל מיועד לייצור נפטא, סולר, נפט תעופה, גז נוזלי ומוצרים אחרים למעט בנזין ושמן דלק. ציונים כאלה של שמן כמו Azeri ,Light, Kerkuk ו-Urals יעובדו כאן. קיבולת מתוכננת כ-10 מיליון טונות של מוצרים בשנה.

מניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Rafineri Holding (SOCAR אנרגיית טורקיה) - 60%

SOCAR - 40%[9]

שיתוף פעולה צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקיה היא אחד השותפים העיקריים של אזרבייג'ן בנושא זה. בינואר 1992 סיים נשיא אזרבייג'ן איאז מוטליבוב הסכם לשיתוף פעולה צבאי עם טורקיה, מדינה חברת נאט"ו. הצבא האזרי עובד בשיתוף פעולה הדוק עם הצבא הטורקי בנושאים רבים. מדריכים טורקיים מכשירים כוחות מיוחדים, כמו סיירת השייטת וחטיבת הסיור[10].

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 הפכה אזרבייג'ן לשוק חשוב עבור סחורות טורקיות. הייצוא השנתי של טורקיה לאזרבייג'ן בשנים 2001–2011 גדל מ-225 מיליון דולר ל-2,064 מיליון דולר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]