יחסי איחוד האמירויות הערביות–טאיוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איחוד האמירויות הערביות–טאיוואן
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות טאיוואןטאיוואן
Taiwan UAE Locator.png
איחוד האמירויות הערביות טאיוואן
שטחקילומטר רבוע)
83,600 35,980
אוכלוסייה
9,701,315 23,545,963
תמ"ג (במיליוני דולרים)
696,000 1,189,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
71,743 50,497
משטר
מונרכיה פדרטיבית דמוקרטיה נשיאותית

מדינת האמירויות הערביות המאוחדות לא מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם הרפובליקה הסינית. איחוד האמירויות הערביות לא מחזיקה אף ייצוג בטאיוואן, בעוד שטאיוואן מחזיקה משרד מסחרי בדובאי.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בדצמבר 1971, טאיוואן הכירה באיחוד האמירויות הערביות, היום בו המדינה הכריזה על עצמאותה. ב-1 באפריל 1995, נשיא טאיוואן, לי טנג-הוי, ביקר באיחוד האמירויות הערביות, כחלק מסדרת ביקורים לא רשמית שערך במזרח התיכון.[2] ב-30 בספטמבר 2005, צ'ן שואי-ביאן ביקר באיחוד האמירויות הערביות. בחודש אפריל 2012, נשיא טאיוואן מא יינג-ג'יו ביקר באפריקה, בדרכו חזרה עבר בדובאי לצרכים טכניים.

המשרד בדובאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר 1971, האיגוד לפיתוח סחר החוץ של הרפובליקה הסינית הקים את המשרד המסחרי בדובאי. ב-1 במאי 1971, הועלה דרג המשרד לקונסוליית הכבוד הטיוואנית באיחוד האמירויות הערביות, וב-11 ביולי 1980, הועלה דרג הקונסוליה לקונסוליה כללית במדינה. במאי 1988, שם המבנה שונה ל"משרד הרפובליקה הסינית בדובאי", ייצוג זה מהווה את אחד מהייצוגים המעטים של טאיוואן במדינות שלא מקיימות איתה יחסים דיפלומטים.[3] ב-14 ביוני 2017, משרד החוץ של טאיוואן הצהיר כי בשל לחץ מצד הרפובליקה העממית של סין, שם המשרד יהיה "המשרד המסחרי של טאיפיי, דובאי".[4]

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017, טאיוואן ייצאה לאיחוד האמירויות הערביות סחורה בשווי 1.33 מיליארד דולר אמריקאי בעוד שאיחוד האמירויות הערביות ייצאה לטאיוואן סחורה בשווי 3.87 מיליארד דולר אמריקאי. איחוד האמירויות הערביות היא שותפת הסחר ה-19 בגדולה בעולם של טאיוואן (שותפת הייבוא ה-13 בגדולה ושותפת הייצוא ה-23 בגדולה).[5] טאיוואן מייצאת לאיחוד האמירויות הערביות בעיקר סיבי טקסטיל, רכיבי מחשב, ציוד חשמלי, חלקי רכב ועוד. איחוד האמירויות הערביות מייצאת לטאיוואן בעיקר אלומיניום, נפט ומוצרים פטרוכימיים.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]