יחסי איטליה–ברזיל
| יחסי איטליה–ברזיל | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | ברזיל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 8,515,770 |
| אוכלוסייה | |
| 58,740,215 | 217,335,192 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,010,432 | 1,920,096 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,226 | 8,835 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית |
יחסי איטליה–ברזיל הם היחסים הדיפלומטיים בין ברזיל לאיטליה. שתי המדינות נהנות מיחסי ידידות, שחשיבותן מתרכזת בתולדות ההגירה האיטלקית לברזיל. כ-31 מיליון ברזילאים טענו שיש להם מוצא איטלקי (כ-15% מהאוכלוסייה) מה שהופך אותה למספר הגדול ביותר של אנשים עם מוצא איטלקי מלא או חלקי מחוץ לאיטליה, כשהעיר הברזילאית סאו פאולו היא העיר המאוכלסת ביותר עם אנשים ממוצא איטלקי בעולם.[1] שתי המדינות הן חברות הדדיות ב-G-20, האומות המאוחדות וארגון הסחר העולמי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1822 הכריזה ברזיל על עצמאותה מפורטוגל. בשנת 1826 הכירה דוכסות פארמה בעצמאות ברזיל, ובשנת 1827 שגריר ממלכת שתי הסיציליות הגיע לברזיל.[2] בשנת 1836 יצא ג'וזפה גריבלדי לגלות בברזיל וסייע לתנועה הבדלנית בריו גראנדה דו סול.[3] בשנת 1861 הכיר הקיסר הברזילאי פדרו השני בממלכת איטליה תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני.[4] בנובמבר 1861 פתחה איטליה נציגות דיפלומטית בריו דה ז'ניירו. באוקטובר 1871 נסע הקיסר פדרו השני לאיטליה במסגרת סיבוב ההופעות שלו באירופה.[5]
הגירה איטלקית לברזיל החלה בשנת 1875, כאשר ברזיל החלה לקדם הגירה למדינה במטרה להגדיל את אוכלוסייתה ולכן יצרו "מושבות", ברובן באזורים כפריים, עבור איטלקים ואירופאים אחרים להגר אליהם.[6] בין 1880 ל-1920, יותר ממיליון איטלקים היגרו לברזיל. בשנת 1924 ביקר נסיך פיימונטה האיטלקי (המלך העתידי אומברטו השני) בעיר סלבדור שכן ריו דה ז'ניירו (בירת ברזיל באותה תקופה) נחשבה כלא בטוחה עבור הנסיך וסאו פאולו נשלטה באופן זמני על ידי המורדים.[7] ביקורו העיקרי של הנסיך בברזיל (ובמדינות דרום אמריקה אחרות) היה חלק מתוכנית פוליטית של הפשיזם לקשר בין העם האיטלקי שחי מחוץ לאיטליה עם מולדתם.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הכריזה ברזיל מלחמה על מעצמות המרכז לאחר טיבוע של כמה אוניות סוחר ברזילאיות, והיא הייתה האומה היחידה באמריקה הלטינית שהייתה מעורבת במלחמה באופן פעיל על ידי שליחת שמונה אוניות מלחמה לאירופה ו-100 פרמדיקים לצרפת.[8] בתום המלחמה, גם ברזיל וגם איטליה השתתפו בחוזה ורסאי.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939;ברזיל נותרה נייטרלית; עם זאת, צוללות גרמניות (U-Boats) טיבעו שש אוניות ברזילאיות באוקיינוס האטלנטי, וברזיל הכריזה מלחמה על גרמניה ואיטליה ב-22 באוגוסט 1942.[9] במהלך המלחמה שלחה ברזיל כוח משלוח הכולל 23,000 חיילים שהשתתפו בזירה האיטלקית.[10] הכוחות הברזילאים נלחמו בעיקר באזורי טוסקנה ואמיליה-רומאניה. בשנת 1944 חידשה ברזיל את היחסים הדיפלומטיים המלאים עם איטליה.[4]
מאז סיום מלחמות העולם חיזקו גם ברזיל וגם איטליה את קשריהם על ידי הסכמה למספר הסכמים דו-צדדיים כמו הסכם הגירה (1977);[11] הסכם למניעת מיסוי כפול (1979);[12] אמנת ההסגרה (1989);[13] אמנת שיתוף פעולה משפטי בעניינים פליליים (1993);[14] הסכם על שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי (1997), בין היתר.[4] שתי המדינות הן שחקנים פעילים בארגונים בינלאומיים ומנהיגי שתי המדינות ביקרו ביקורים רשמיים במדינות אחרות, בהתאמה, פעמים רבות.
ביקורים רמי דרג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקורים רמי דרג מברזיל באיטליה[4]
- נשיא ברזיל פרננדו קולור דה מלו (1990)
- נשיא ברזיל פרננדו אנריקה קרדוזו (1997)
- נשיא ברזיל לואיס אינאסיו לולה דה סילבה (2005, 2009)
- נשיאת ברזיל דילמה רוסף (2013, 2015)
ביקורים רמי דרג מאיטליה לברזיל[4][15][16][17]
- נשיא איטליה ג'וזפה סראגט (1965)
- נשיא איטליה אוסקר לואיג'י סקאלפרו (1995)
- נשיא איטליה קרלו אזליו צ'אמפי (2000)
- ראש ממשלת איטליה רומנו פרודי (2007, 2009)
- ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני (2010)
- ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי (2016)
יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2015 הסתכם המסחר הכולל בין ברזיל לאיטליה ב-7.4 מיליארד דולר.[4] איטליה היא אחת מעשרת השותפות הגדולות ביותר בסחר בברזיל בעולם. בשנת 2013 הסתכמו ההשקעות האיטלקיות בברזיל ב-17.9 מיליארד דולר. ליצרניות מכוניות איטלקיות כמו פרארי, פיאט ולמבורגיני יש נוכחות בברזיל, כמו גם מוצרי אופנה ואוכל איטלקיים. חברות ברזילאיות כמו אמבראר וחברות חקלאיות פועלות באיטליה. בשנת 2000 החלו המדינות החברות במרקוסור (הכוללת את ברזיל) והאיחוד האירופי (הכולל את איטליה) במשא ומתן על הסכם סחר חופשי.[18]
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברזיל מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא[19] וקונסוליה כללית במילאנו.[20]
- איטליה יש שגרירות בברזיליה,[21] קונסוליות כלליות בקוריטיבה,[22] פורטו אלגרה,[23] ריו דה ז'ניירו,[24] סאו פאולו,[25] וקונסוליות בבלו הוריזונטה[26] וברסיפה.[27]
-
שגרירות ברזיל ברומא -
שגרירות איטליה בברסיליה -
הקונסוליה הכללית של איטליה בפורטו אלגרה -
הקונסוליה הכללית של איטליה בסאו פאולו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Encontro analisa imigração italiana em MG (in Portuguese)
- ^ Brasil - Itália (in Portuguese)
- ^ Giuseppe Garibaldi: Exile in South America
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Brazilian Ministry of Foreign Affairs: Italy". אורכב מ-המקור ב-2019-01-07. נבדק ב-2017-01-15.
- ^ Dom Pedro the Magnanimous, Second Emperor of Brazil (pg. 159-161)
- ^ The Italian Culture in Sao Paulo (ארכיון)
- ^ Umberto II, re d'Italia (King of Italy)
- ^ Brazil in the First World War
- ^ A History of Brazil
- ^ Brazil in World War Two - The Campaign in Italy
- ^ "Agreement between Brazil and Italy on Migration (in Portuguese)" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-06-20. נבדק ב-2017-01-15.
- ^ Brazil and Italy sign and Agreement on avoiding Double Taxation (in Portuguese)
- ^ "Extradition Treaty between Brazil and Italy (in Portuguese)". אורכב מ-המקור ב-2017-01-18. נבדק ב-2017-01-15.
- ^ Tratado sobre Cooperação Judiciária em Matéria Penal (in Portuguese)
- ^ President Oscar Luigi Scalfaro visits Brazil (in Portuguese)
- ^ Silvio Berlusconi in Brazil (in Portuguese)
- ^ Matteo Renzi se diz emocionado em visitar Salvador (in Portuguese)
- ^ European Commission: Mercosur
- ^ Embassy of Brazil in Rome
- ^ Consulate-General of Brazil in Milan
- ^ Embassy of Italy in Brasilia
- ^ Consulate-General of Italy in Curitiba
- ^ Consulate-General of Italy in Porto Alegre
- ^ Consulate-General of Italy in Rio de Janeiro
- ^ Consulate-General of Italy in São Paulo
- ^ Consulate of Italy in Belo Horizonte
- ^ Consulate of Italy in Recife
