יחסי איטליה–הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי איטליההונגריה
איטליהאיטליה הונגריההונגריה
איטליה הונגריה
שטחקילומטר רבוע)
301,340 93,028
אוכלוסייה
58,754,931 10,047,585
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,010,432 178,789
תמ"ג לנפש (בדולרים)
34,217 17,794
משטר
רפובליקה רפובליקה

בין איטליה לבין הונגריה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ושתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קונגרס וינה, קיבלה האימפריה האוסטרית, שכללה אף את ממלכת הונגריה, את השליטה בממלכת לומברדיה-ונציה, יחד עם ערי המפתח ונציה ומילאנו. בשנת 1848 פרצה מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה, אולם על אף הצלחות ראשוניות הובסו לבסוף כוחות ממלכת סרדיניה, ואוסטריה חזרה לשלוט בצפון איטליה. בשנת 1859 פרצה מלחמת אוסטריה-סרדיניה שהסתיימה כעבור זמן קצר ובעזרת סיוע צרפתי בניצחון איטלקי, ובעקבות כך איבדה אוסטריה את שליטתה במילאנו, והחל תהליך איחוד איטליה. בשנת 1866 סייעה ממלכת איטליה הצעירה לפרוסיה במלחמת אוסטריה–פרוסיה (מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית), ובתמורה קיבלה לאחר מכן את ונציה. בעקבות המלחמה כוננה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 והוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית, אולם נותרו עדיין שטחים איטלקיים תחת שליטה אוסטרית (טרנטינו וטריאסטה), ובעקבות המתיחות ביצרה אוסטריה את גבולה עם איטליה. בשנת 1876 הציע הארכידוכס אלברכט, דוכס טשן, לפתוח במלחמת מנע נגד איטליה, אך התוכנית לא יצאה לבסוף אל הפועל.

בשנת 1882 הצטרפה איטליה לברית המשולשת עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה, משום שכעסה על צרפת שהשתלטה על תוניסיה ב-1881, כשאיטלקים רבים ראו בתוניסיה מושבה פוטנציאלית. עם זאת, דעת הציבור באיטליה לא תמכה בהסכם עם אוסטרו-הונגריה מפני שאוסטרו-הונגריה הייתה יריבתה של איטליה במהלך איחוד איטליה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, הציעו אנשי צבא רבים שאיטליה תעבור לצדן של בריטניה וצרפת. הצעה זו התחזקה לאחר הפלישה האיטלקית לטריפולי ומלחמת איטליה-טורקיה, שבמהלכה גרמניה תמכה בעיקר באימפריה העות'מאנית. זוהי הייתה ההוכחה שגרמניה ואוסטרו-הונגריה לא סומכות במאת האחוזים על בני בריתן האיטלקים.

עם פתיחת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 נמנעה איטליה מלהצטרף למלחמה, מפני שאוסטרו-הונגריה וגרמניה נקטו קו התקפי, ולפי ההסכם איטליה הייתה צריכה לבוא לעזרתן רק אם הן היו מותקפות. לאיטליה ובריטניה הייתה הסכמה על הים התיכון: בריטניה הייתה צריכה גישה לים התיכון ומעבר לקולוניות שלה באפריקה ובהודו, ואיטליה גבלה בים התיכון. עימות בין שני הציים של המדינות היה גרוע לשתי המדינות. לכן, העדיפה איטליה להימנע מלהיכנס למלחמה עם בריטניה.

בשנת 1915 נכנסה איטליה למלחמה לצד מדינות ההסכמה, ובעקבות כך התנהלו קרבות קשים בין אוסטריה לאיטליה (קרבות הנהר איזונצו, קרב קפורטו, קרב ויטוריו ונטו). לאחר המלחמה קיבלה איטליה את דרום טירול וטריאסטה, ובכך הושלם למעשה איחוד איטליה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היו שתי המדינות חברות כחלק ממדינות הציר, ואף לחמו יחד במהלך הפלישה ליוגוסלביה ובקרבות החזית המזרחית, ובכלל זה בקרב סטלינגרד.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, בנאט"ו ובארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, והם משתפות פעולה במגוון תחומים.

ב-16 ביוני 2010 נחתמה הצהרת שותפות אסטרטגית על ידי שרי החוץ של איטליה והונגריה בבודפשט, עם זיהוי שורה של תחומים (פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים) בהם שיתוף הפעולה בין שתי מדינות, עם התייעצויות פוליטיות מתוזמנות ובכירים.

המגעים הפוליטיים האחרונים כוללים: הפגישה בין שרת החוץ אמה בונינו לבין מקבילה יאנוש מרטוני ב-16 ביולי 2013, מפגשים של הסנאטור בנדטו דלה ודובה עם השר לענייני הקהילה, אניקה גיורי ב-2930 באפריל בבודפשט וב-22 במאי 2014 ברומא, ולבסוף זה של שר החוץ פאולו ג'נטילוני עם מקבילו פטר סיירטו בשולי המפגש הבלתי פורמלי גימניך (אנ') של שרי החוץ של האיחוד האירופי ב-6 במרץ 2015 בריגה. בשולי מפגש של היוזמה המרכז-אירופאית (אנ') בבאניה לוקה ב-16 ביוני 2016, קיים השר ג'נטילוני פגישה עם השר סיירטו במהלכה נדונו סוגיות של הפיכת הסנקציות על רוסיה וההצעות האיטלקיות וההונגריות להגירה.

בתאריכים 2527 במרץ 2015 התקיימה פסגת ANCE בהונגריה, בה השתתפו למעלה מ-40 חברות, אשר אפשרה להעמיק את סיכויי הפיתוח לנוכחותן של חברות איטלקיות במגזר. הונגריה השתתפה בתערוכת אקספו 2015 במילאנו, שהיום הונגריה שלה נערך ב-23 באוקטובר 2015, בנוכחות שר החקלאות ההונגרי[1].

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]