יחסי איטליה–סן מרינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איטליה–סן מרינו
איטליהאיטליה סן מרינוסן מרינו
Italy San Marino Locator.png
איטליה סן מרינו
שטחקילומטר רבוע)
301,340 61
אוכלוסייה
62,246,674 33,779
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,317,000 2,064
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,223 61,103
משטר
רפובליקה פרלמנטרית רפובליקה

יחסי איטליה–סן מרינו הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה האיטלקית לבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו. היחסים בין שתי המדינות הם יחסים היסטוריים שהחלו מיד לאחר איחוד איטליה. את היחסים כונן ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה הראשון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן מרינו וממלכת איטליה (1861-1921)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ 1862, זמן קצר לאחר הכרזת ממלכת איטליה, נחתם ההסכם האיטלקי-סן מרינזי בין נשיא המועצה האיטלקית, אורבנו ראטאצי, לבין קפטני המחוז של סן מרינו, מלכיאורה פיליפי ודומניקו פטורי.

בשנת 1865, נחתם ההסכם הרשמי הראשון בין איטליה לסן מרינו, הוסכם כי הלירה האיטלקית תהיה ההילך החוקי בסן מרינו, ושממשלת איטליה תנפיק את המטבע עם חותמות מיוחדות במיוחד לסן מרינו. בשנת 1877, שתי המדינות חתמו על הסכם נוסף בו נאמר כי איטליה תנפיק בולים למדינה הקטנה.

בשנת 1915, מתנדבים רבים שמוצאם מסן מרינו נלחמו במלחמת העולם הראשונה על מנת לעזור לאיטליה לכבוש את האי ראב מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. באותה שנה, הקים הצלב האדום האיטלקי את חלקה של סן מרינו. לאחר מכן, ב-1949, הקים את הצלב האדום של סן מרינו(איט').

סן מרינו ואיטליה הפשיסטית (1921-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עת שלום (1921-1943)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניטו מוסוליני דאג בנוגע למדינה החופשית שנמצאת בתוך מדינתו, הוא ראה בה גורם איטלקי-אנטי פאשיסטי. בשנת 1921 שלחה איטליה ז'נדרמריה פאשיסטית לסן מרינו, וזו לא עזבה עד שנת 1936. דהיינו, 15 שנים של משטר פאשיסטי בפועל בסן מרינו.

גם בסן מרינו עצמה ראו התחזקות של שיטת המשטר הפאשיסטית. בשנת 1922 נוסדה בידי ג'וליאנו גוצי "המפלגה הפאשיסטית הרשמית הסן-מרינזית". זו ראתה את עצמה הממשלה השלטת אף על פי שלא נבחרה בבחירות על פי חוקי סן מרינו. בסופו של דבר הוככפה המפלגה תחת המפלגה הנאציונל-פאשיסטית האיטלקית הרשמית.

תודות להסכם שנחתם בין שתי המדינות בשנת 1927 נבנתה מסילת הרכבת סן מרינו-רימני בין השנים 1927-1932, הרכבת נתנה לסן מרינזים תחבורה ציבורית בפעם הראשונה, ולאיטלקים דרך נוספת לשלוט בסן מרינו.

לאחר נפילת מוסוליני ב-25 ביולי 1943 החלה להיחלש המפלגה הפאשיסטית הרשמית של סן מרינו עד שבסופו של דבר נמחקה יחד עם מקבילתה האיטלקית.

סן מרינו במלחמת העולם השנייה (1943-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1943 החל הפשיזם בסן מרינו לצבור פעם נוספת תמיכה, עד שב-ינואר 1944 נוצר מחדש הגרעין הפשיסטי בסן מרינו, בתמיכת הרפובליקה של סאלו. הפשיזם צבר תאוצה למשך כל השנה, עד שבאוגוסט 1944 השתלטו הפשיזם, הפעם במהפכה צבאית על סן מרינו. ועם זאת נשארה סן מרינו נייטרלית לחלוטין במלחמה ולא התערבה בקרבות.

במהלך הלחימה שכנו בסן מרינו כ-100,000 פליטים איטלקים, הם הגיעו בעיקר ממחוזות מארקה ואמיליה-רומאניה.

בניטו מוסוליני הבטיח לקפטני המחוז של סן מרינו כי ארצם לא תותקף ולא יפלשו אליה במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, ב-26 ביוני 1944 הופצצה סן מרינו מהאוויר בידי בעלות הברית ושישים איש מצאו את מותם באירוע. בספטמבר באותה השנה הגיע קו החזית אל אזור סן מרינו, וחיילי גרמניה הנאצית עברו דרכה. כוחות בעלות הברית שהגיעו בעקבותיהם נותרו במדינה משך חודשיים. כעשרים שנה לאחר מכן חתמה סן מרינו עם הממלכה המאוחדת על הסכם פיצויים.

סן מרינו והרפובליקה האיטלקית (1945-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף המלחמה עד הפטי די רוברטה (1945-1958)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הייתה סן מרינו למדינה הראשונה בעולם שבה עלתה מפלגה קומוניסטית לשלטון בבחירות חופשיות, וכוננה קואליציה עם המפלגה הסוציאליסטית. במדינות המערב (איטליה, ארצות הברית והממלכה המאוחדת) נבהלו מהבחירה התמוהה במפלגות אלה וניסו לממן באגרסיביות את תעמולות מפלגות האופוזיציה הקפיטליסטיות כדי שיעלו לשלטון. בחירות לאחר בחירות התעמולה נכשלה ובסופו של דבר, החלו מדינות המערב לחשוב על תוכנית פעולה בנידון, הפטי די רוברטה.

בספטמבר 1958 התפטרו בהמוניהם, בתמיכת מנהיגי הגוש המערבי, חברי האופוזיציה הסן מרינזית על מנת למנוע את הבחירות השניות לקפטן המחוז של סן מרינו שהתרחשו בחודש זה. מיד לאחר מכן הכריזו מנהיגי איטליה בתמיכת ארצות הברית מהעיר רוברטה, שבגבול איטליה, על ממשלה חדשה וקפיטליסטית לסן מרינו, הממשלה הוכרה מיד כממשלה הלגיטימית היחידה של סן מרינו וכך למעשה הפכה סן מרינו מחברה בגוש המזרחי לחברה בגוש המערבי. רוב החברים בממשלה זו היו האופוזיציה הסן מרינזית של לפניכן.

מהפטי די רוברטה ואילך (1958-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מנהלות שתי המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים. איטליה היא המדינה היחידה בעולם המיוצגת בסן מרינו בדרג השגרירות (שתי האחרות הן ישויות לא עצמאיות: הכס הקדוש, המסדר הריבוני הצבאי של מלטה). מבחינה כלכלית, אין הבדלה בין איטליה לסן מרינו וזו הסיבה שנתוני סחר בין שתי המדינות אינם מפורסמים - הגבול פתוח והסחר בין שתי המדינות הוא החופשי ביותר בעולם.

ביקורים מדרג גבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורי נשיאי איטליה בסן מרינו:[1]

ייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הקרבה הגאוגרפית של המדינות, סן מרינו ואיטליה נהנות משיתוף פעולה כלכלי רחב ומגוון. כמו כן, איטליה היא אחת ממקורות הייצוא העיקריות של סן מרינו.[14] מדי שנה, איטליה מייצאת סחורות בשווי מיליוני שקלים אל סן מרינו. בניגוד לכך, סן מרינו אינה נוהגת לייצא סחורה אל איטליה. להלן נתוני המסחר בין המדינות:

  • בשנת 2016, שווי הסחורה שיוצאה מאיטליה לסן מרינו הגיעה לסך 32.3 מיליון דולר אמריקאי והיא כללה חשמל(69%) וגזי נפט(31%).[15] כמו כן, גם בשנת 2015, שווי הסחורה הייתה 43.5 מיליון דולר אמריקאי והיא כללה חשמל וגזי נפט.[16]

הסכמים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שתי המדינות נחתמו מספר רב של הסכמים דיפלומטיים:[17]

  • הסכם בדבר הילך חוקי - 7 בפברואר 1865
  • הסכם בדבר מערכת הדואר - 1877
  • הסכם הגנה בדבר סן מרינו - 3 באוגוסט 1909
  • הסכם בדבר השירות הטלפוני - 22 בנובמבר 1910
  • הסכם בדבר רישום רופאים וטרינרים איטלקיים בסן מרינו - 30 ביוני 1914
  • הסכם בדבר הציד - 16 ביולי 1926
  • הסכם מוניטרי - 23 באוקטובר 1931
  • חידוש הסכם מוניטרי - 15 ביוני 1935
  • הסכם בדבר החלפת שטרות - 18 באוגוסט 1941
  • חידוש הסכם דיפלומטי - 16 ביולי 1945
  • הסכם בדבר החלפת שטרות וסחורה בין המדינות - 5 באוגוסט 1948
  • הסכם בדבר תעשיות הטקסטיל בסן מרינו - 11 באוקטובר 1949
  • חידוש הסכם בדבר החלפת שטרות וסחורה בין מדינות זרות - 7 במרץ 1950
  • חידוש הסכם בדבר החלפת שטרות וייצוא-ייבוא סחורות זרות אל סן מרינו - 17 בנובמבר 1950
  • הסכם בדבר הטבק - 30 בינואר 1954
  • הסכם בדבר שיתוף הפעולה בתקשורת - 20 בנובמבר 1958
  • חידוש הסכם דיפלומטי - 20 בדצמבר 1960
  • הסכם בדבר פיצויים בשל נזקי מלחמה - 20 בדצמבר 1960
  • חידוש הסכם דיפלומטי והסכם מוניטרי - 10 בספטמבר 1971
  • הסכם בדבר החלפת שטרות ומע"מ - 21 בדצמבר 1972
  • הסכם בדבר ביטחון סוציאלי ושיתוף פעולה כלכלי - 10 ביולי 1974
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בתקשורת - 20 באוקטובר 1987
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה אקדמי - 10 במאי 1988
  • הסכם בדבר בניית קו רכבת מהיר שעובר בסן מרינו - 10 ביוני 1990
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחום איכות הסביבה - 16 במרץ 1994
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחום האונקולגי - 4 באפריל 2001
  • הסכם בדבר מניעת מס כפול - 21 במרץ 2002
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה תיירותי - 28 באפריל 2004
  • הסכם בדבר סילוק של פסולת עירונית המיוצרת בסן מרינו - 17 בדצמבר 2007
  • הסכם בדבר קידום התיירות בסן מרינו - 5 במרץ 2008
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בענייני הרדיו והטלוויזיה - 5 במרץ 2008
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה כלכלי - 31 במרץ 2009
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה - 9 במאי 2012
  • הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחום התרופות והבריאות - 27 בנובמבר 2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]