יחסי איטליה – הממלכה המאוחדת
| יחסי איטליה – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 58,740,215 | 67,905,770 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,010,432 | 3,070,668 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,226 | 45,220 |
| משטר | |
| רפובליקה פרלמנטרית | מונרכיה חוקתית |
יחסי איטליה–הממלכה המאוחדת הם יחסי החוץ בין הרפובליקה האיטלקית והממלכה המאוחדת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה ואיטליה קדמו הן לאיחוד בריטניה והן לאיחוד איטליה, אשר החלה בחילופי דיפלומטים בין מדינת האפיפיור וממלכת אנגליה. היחסים הדרדרו במהלך מאבק האינווסטיטורה בין המלכים ויליאם השני וג'ון, לבין הארכיבישופים של קנטרברי אנסלם ולנגטון. הסכסוך הסתיים לאחר נידויו של ג'ון, ושבועת האמונים שלו לאפיפיורות. מאוחר יותר, היו לממלכת בריטניה הגדולה, אשר הפכה בשנת 1801 לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, שגרירים במדינות שונות בחצי האי האיטלקי, כולל בממלכת נאפולי ובסרדיניה. הממשלה הבריטית נתנה תמיכה מוסרית ומדינית ל-"Risorgimento" (איחוד איטליה).[1].[2] בשנת 1887 נחתמו בין המדינות הסכמי הים התיכון.
איטליה ובריטניה חתמו ב-26 באפריל 1915 על ברית לונדון, ובעקבות כך, הצטרפה איטליה למדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה.לאחר עליית מוסוליני לשלטון, נחתם הסכם בין בריטניה לאיטליה על חלוקת ההשפעה באתיופיה (אתיופיה המודרנית). עם זאת, ההסכם לא זכה לפופולריות, בשל חבירת מוסוליני לציר בין ממלכת איטליה ולגרמניה הנאצית בראשות היטלר.בשנת 1940 איטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה לצד גרמניה, ובעקבות כך לחמו בריטניה ואיטליה ביניהם, עד הפלישה של בעלות הברית לסיציליה אשר הביאה לכניעת הממשלה האיטלקית בסתיו 1943. המועצה הפשיסטית העליונה הדיחה את מוסוליני, החליפה צדדים, חתמה על הסכם כניעה והצטרפה לבעלות הברית. אולם, הגרמנים בינתיים פלשו לחציה הצפוני של איטליה, מוסוליני שוחרר בפשיטת גראן סאסו, והוקמה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, שלחמה לצד הגרמנים, עד לתבוסתם באביב 1945.[3]
כיום, בריטניה ואיטליה מקיימים יחסים חמים וידידותיים. המלכה אליזבת השנייה, ביקרה 4 פעמים בתקופת שלטונה באיטליה, בשנת 1961, 1980, 2000, ובאפריל 2014.
יחסי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 4 ל-5 מיליון תיירים בריטיים מבקרים באיטליה מדי שנה, בעוד מיליון תיירים איטלקים מבקרים בבריטניה.[4] כ-30,000 אזרחים בריטיים חיים באיטליה, וכ-200,000 איטלקים חיים בבריטניה.[5]
ב-2011, 7,100 סטודנטים איטלקים למדו באוניברסיטאות בבריטניה, מה שהעמיד אותה במקום השביעי מבין מדינות האיחוד האירופי ובמקום ה-15 ברחבי העולם.[6]
התאחדות הכדורגל, בצורתה המודרנית, הגיעה לאיטליה על ידי בריטים גולים בשנת 1880. מועדון הכדורגל גנואה, נוסד על ידי האנגלים בשנת 1893, ובשנת 1896 מונה הבריטי ג'יימס ריצ'רדסון למנהל הראשון של המועדון.[7]
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי המדינות הן חברות נאט"ו, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה וה-G8[8]
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה מחזיקה בבריטניה שגרירות בלונדון, ו-19 קונסוליות באברדין, ברדפורד, בלפסט, ברמינגהאם, בריסטול, קארדיף, צ'שנט, אדינבורו, גלאזגו, גרינוק, גרנסי, ג'רסי, ליברפול, מנצ'סטר, ניוקאסל, נוטינגהאם, פיטרבורו, ווטפורד וווקינג. מאידך, בריטניה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא ו-7 קונסוליות בבולוניה, קליארי, קטאניה, ג'נובה, מילאנו, נאפולי וונציה[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ D.E.D. Beales, England and Italy, 1859-60 (1961).
- ^ Marcella Pellegrino Sutcliffe, "Marketing ‘Garibaldi panoramas’ in Britain (1860–1864)." Journal of Modern Italian Studies 18.2 (2013): 232-243.
- ^ R.J.B. Bosworth, Mussolini's Italy: Life Under the Fascist Dictatorship, 1915–1945 (2007)
- ^ Italy Country Profile, Foreign and Commonwealth Office
- ^ Bilateral Relations British Embassy, Italy (אורכב 08.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "International students in UK higher education: key statistics". UK Council for International Student Affairs. נבדק ב-2012-07-24.
- ^ "English Players in Italy". RSSSF.com. אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2007. נבדק ב-1 באוגוסט 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Embassy of Italy in London: Political Cooperation
- ^ אתר על יחסי מדינות
