יחסי אינדונזיה–טאיוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אינדונזיהטאיוואן
אינדונזיהאינדונזיה טאיוואןטאיוואן
אינדונזיה טאיוואן
שטחקילומטר רבוע)
1,904,569 35,980
אוכלוסייה
279,232,920 23,943,560
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,319,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,724
משטר
דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה נשיאותית

יחסי אינדונזיה–טאיוואן הם יחסי החוץ בין אינדונזיה לטאיוואן. נכון לעכשיו, אינדונזיה אינה מכירה רשמית ברפובליקה הסינית (טייוואן) מאחר שנקטה במדיניות סין האחת; הכרה רשמית רק ברפובליקה העממית של סין מאז 1950. למרות אילוצים גאו-פוליטיים, היחסים בין שתי מדינות נותרו פורחים לאורך זמן, וההזדמנויות להרחבת והעמקת היחסים גברו.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני העצמאות של אינדונזיה, בתקופת הודו המזרחית ההולנדית בראשית המאה ה-20, הרפובליקה של סין פנתה לאינדונזים, במיוחד כלפי הסינים מעבר לים. ב-1900, הארגון Tiong Hoa Hwe Koan, המכונה גם האיגוד הסיני, נוסד באיי הודו המזרחית. מטרתם הייתה לזרז את הסינים האתניים באינדונזיה לתמוך בתנועה המהפכנית בסין היבשתית. הקמתה של הרפובליקה של סין בשנת 1912 חופפת את התנועה הסינית-לאומנית ההולכת וגדלה בתוך אינדונזיה.[2] באותה תקופה, הרבה אינדונזים סינים הייו בעלי אזרחות כפולה ולעיתים קרובות עדיין הראו את נאמנותם, שכוונם לרפובליקה של סין כמולדתם.

לאחר שאינדונזיה הכריזה על עצמאותה בשנת 1945 וזכתה להכרה בשנת 1949, אינדונזיה הכירה בקצרה ברפובליקה של סין בין התקופות 1949–1950. עם זאת, לאחר התבוסה של הצבא המהפכני הלאומי להשחרור העממי, ונסיגתו לטייוואן, בשנת 1950 העבירה אינדונזיה את ההכרה הרשמית שלה לרפובליקה העממית של סין, ובחרה במדיניות סין האחת.[3]

בשנת 1965, לאחר טיהור הקומוניסטים באינדונזיה, סערה פוליטית באינדונזיה שהובילה לנפילת סוקרנו ולעלייתו של סוהארטו, היחסים בין אינדונזיה לסין הקומוניסטית החמירו כאשר שתי המדינות ניתקו את היחסים הדיפלומטיים. עם זאת, אינדונזיה לא כוננה מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה של סין, על אף ששיתפה אז תחושות אנטי-קומוניסטיות. עם זאת, אינדונזיה וטאיוואן נהנות מיחסים קרובים מאז סוף שנות ה-60 עד שנת 2021.[1]

אינדונזיה הקימה משרד כלכלי ומסחר באינדונזיה בטאיפיי מאז 1970, ואילו טאיוואן יוצגה באמצעות הקמת משרד הכלכלה והסחר של טייפה (TETO) בג'קרטה מאז 1971.[4] באוקטובר 2015 הודיע משרד החוץ על פתיחתו של ה-TETO השני בסורביה, מזרח ג'אווה.[5] המשרד נפתח רשמית ב-18 בדצמבר 2015 והחל את פעולתו ב-21 בדצמבר 2015.[6]

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה היא שותפת הסחר ה-10 בגודלה של טאיוואן, כאשר נפח המסחר הדו-צדדי השנתי מגיע ל-12.3 מיליארד דולר.[7] עבור אינדונזיה, טאיוואן היא מקור ההשקעות הישירות הזרות התשיעי בגודלה, כאשר סך ההשקעות מסתכמות ב-15.3 מיליארד דולר ומניבות כמיליון הזדמנויות עבודה, בעוד שיש בה כ-8,000 אנשי ניהול וטכניים טאיוואניים העובדים באינדונזיה. על פי הדירקטוריון לתיאום השקעות, 1,475 משקיעים טאיוואניים השקיעו באינדונזיה עד יוני 2012.[1]

ב-12 במאי 2016, שני הצדדים חתמו על הסכם לשיתוף פעולה חקלאי בטאיפיי, הכולל טיפולי חקלאות, גננות, חקלאות חלב וגידולים במדרון לתחומי שיתוף פעולה והשקעה.[8]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייוואן היא המקור הגדול ביותר מבין שמבקרים באינדונזיה. בשנת 2012 ביקרו באינדונזיה 216,535 תיירים טייווניים.[9] עם 88 טיסות בשבוע בין שתי המדינות, יעדי התיירות הפופולריים למבקרים בטאיוואן הם באלי, בורובודור וג'קרטה.

עובדים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד אן-נור טונגקאנג בעיירה דונגגנג, מחוז פינגונג, טאיוואן, שנבנה על ידי דייגים מהגרים אינדונזיים.

אינדונזיה היא המקור הגדול ביותר בטייוואן למהגרי עבודה זרים. בשנת 2012 היו בטייוואן כ-185,000 מהגרי עבודה אינדונזיים, שהם 42% מכלל כוח העבודה הזר בטאיוואן. המספר עלה ללא הפסקה מאז ינואר 2011, אז נחתמו ההסכמים על מיקום כוח האדם האינדונזי בטאיוואן.[1] בשנת 2014 עלה המספר ל-190,000 עובדים אינדונזיים מתוך סך של 450,000 עובדים זרים בטייוואן. נשיא אינדונזיה, ג'וקו וידודו, הילל את טאיוואן על היחס הידידותי שלה לעובדים אינדונזיים.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Julia Suryakusuma (3 באוקטובר 2012). "Viewpoint: Indonesia-Taiwan ties: When gray is good". The Jakarta Post. נבדק ב-25 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Purdey 2006, p. 5.
  3. ^ Sukma, Rizal (2009). "Indonesia's Response to the Rise of China: Growing Comfort amid Uncertainties" (PDF). Nids.go.jp: 140. אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 במרץ 2015. נבדק ב-25 בנובמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ "Sejarah KDEI Taipei" (באינדונזית). KDEI. אורכב מ-המקור ב-25 בנובמבר 2014. נבדק ב-25 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ http://www.taiwannews.com.tw/etn/news_content.php?id=2816627
  6. ^ "Taipei Economic and Trade Office in Surabaya opened December 21 - News and Events - Ministry of Foreign Affairs, Republic of China (Taiwan) 中華民國外交部 - 全球資訊網英文網". {{cite web}}: Check |url= value (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  7. ^ 1 2 "Taiwan expects stronger ties with trading partner Indonesia: MOFA". The China Post. 25 באוגוסט 2014. נבדק ב-25 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ http://focustaiwan.tw/news/aipl/201605160030.aspx
  9. ^ "Jumlah Kedatangan Wisatawan Mancanegara ke Indonesia Menurut Negara Tempat Tinggal 2002–2012" (באינדונזית). Statistics Indonesia (Badan Pusat Statistik). אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2013. נבדק ב-25 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)