יחסי איסלנד–קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איסלנד–קוריאה הצפונית
איסלנדאיסלנד קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית
Iceland North Korea Locator.png
איסלנד קוריאה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
103,000 120,538
אוכלוסייה
343,518 25,381,085
תמ"ג (במיליוני דולרים)
18,180 40,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,923 1,576
משטר
רפובליקה דיקטטורה, משטר חד-מפלגתי-קומוניסטי, מונרכיה אבסולוטית דה פקטו

יחסי איסלנד–קוריאה הצפוניתקוריאנית: 아이슬란드-조선민주주의인민공화국 관계) הם היחסים בין איסלנד לבין הרפובליקה העממית של קוריאה. למדינות אין שגרירויות זו אצל זו, אולם שגריר איסלנד בבייג'ינג הוא האחראי על היחסים עם צפון קוריאה,[1] בעוד שגריר צפון קוריאה בסטוקהולם הוא האחראי ליחסי המדינה עם איסלנד.[2] השגרירות השוודית בפיונגיאנג מוסמכת להעניק ויזות לאיסלנד.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מקורות שונים, המדינות כוננו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן בשנת 1973, כחלק מהחלטת כל מדינות סקנדינביה להכיר בקוריאה הצפונית, ובכך תם עידן הבידוד המדיני של קוריאה הצפונית במערב אירופה.[3][4] עשר שנים מאוחר יותר, ב-2 באפריל 1982, הוקמה שגרירות איסלנד בצפון קוריאה.[1]

במהלך שנות השמונים הוקמו באיסלנד ארגונים שתמכו בצפון קוריאה ובאידאולוגיית ג'וצ'ה, כחלק מהמאמצים של צפון קוריאה לבנות תמיכה באיסלנד. אחד מהארגונים הללו היא ארגון הסולידריות האיסלנדית למען קוריאה, אשר ביקר בפיוגיאנג בעשור הראשון של היחסים.[5] המערכת התרבותית והחברותית בין איסלנד לצפון קוריאה דעכה עד שנת 2011.[6]

בעקבות אולימפיאדת סיאול ב-1988, שגריר איסלנד לצפון קוריאה שאינו תושב במדינה, הכריז כי מעולם לא ביקר בה.[7] ב-2009 שר החוץ של איסלנד בזמנו, אוסר סקארפינסון הביע חששות עמוקים ממשבר הטילים וקרא לצפון קוריאה לשוב לשולחן המשא ומתן עם הקהילה הבינלאומית.[8] בשנת 2013 הגיש שגריר צפון קוריאה לאיסלנד שאינו תושב במדינה, את כתב האמנתו לנשיא איסלנד אולפור רגנר גרימסון. השניים דנו בין היתר בנושא הדיג, אנרגיה גאותרמית, ועוד.[2] השגריר הושב לצפון קוריאה חודשיים בלבד לאחר מכן, בעקבות הטיהור של צ'אנג סונג-טק, אליו היה השגריר מקורב.[9]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 צפון קוריאה, http://www.iceland.is/, ‏28-07-2015
  2. ^ 2.0 2.1 "שגריר צפון קוריאה מגיש את כתב האמנתו לנשיא איסלנד", מנהיגות צפון קוריאה, ‏08-10-2013
  3. ^ סמית לוז, צפון קוריאה: שווקים וצבא, אוניברסיטת קיימברידג', 2015, עמ' 131, ISBN 978-0-521-89778-5. (באנגלית)
  4. ^ גילס ברי (2005). קוריאה נגד קוריאה: מקרה של דה-לגיטימציה. ISBN 978-1-134-76625-3. 
  5. ^ רבעון בצפון קוריאה, המכון לחקר אסיה, 1982, עמ' 20
  6. ^ [1] "ידידות בין נורדים" (קובץ PDF) (בשוודית). סטוקהולם. 2011
  7. ^ ביקורת על חדשות בקוריאה. סאול. 1988. עמ' 14. 
  8. ^ "שר החוץ של איסלנד מודאג מניסוי הטילים של צפון קוריאה", משרד החוץ הבריטי, ‏06-04-2009
  9. ^ "שגריר צפון קוריאה באיסלנד נשלח הביתה", ‏27-12-2013 (בשוודית)