יחסי איראן–בחריין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איראן–בחריין
איראןאיראן בחרייןבחריין
Iran Bahrain Locator.png
איראן בחריין
שטחקילומטר רבוע)
1,648,195 760
אוכלוסייה
83,024,745 1,442,659
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,640,000 71,170
תמ"ג לנפש (בדולרים)
19,753 49,333
משטר
רפובליקה אסלאמית מונרכיה חוקתית

יחסי איראן-בחריין הם היחסים הבילטרליים שבין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין ממלכת בחריין. מאז המהפכה האיראנית ב-1979 היחסים בין שתי המדינות מתוחים על רקע נושאים גאופוליטיים שונים, כגון פרשנות האסלאם ושאיפות איראן להוביל את העולם המוסלמי. רוב אוכלוסיית בחריין משתייכת לזרם השיעי לעומת בית המלוכה הסוני, דבר שגורם למתיחות נוספת ביחסים. גורם נוסף למתיחות בין המדינות היא היחסים עם המערב, ואיראן מתחה ביקורת חריפה על בחריין לאחר שהאחרונה אירחה את הצי החמישי של ארצות הברית בבסיסי חיל הים שלה.

לאחר הצתת שגרירות ערב הסעודית באיראן עקב הוצאתו להורג של השייח' נימר א-נימר, הודיעה סעודיה על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים שלה עם איראן. בחריין, בעלת בריתה של סעודיה, הודיעה על צעד דומה ב-4 בינואר 2016.[1]

טרם המהפכה האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראן טענה לבעלות על האי בחריין עד שבמרץ 1970 מוחמד רזא שאה פהלווי הודיע על ביטול הטענות האיראניות, בעקבות משא ומתן בין בריטניה לאיראן.[2] בעקבות ביטול הטענות, חתמו שתי המדינות על הסכם ב-1970.

לאחר המהפכה האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המהפכה האיראנית שבה עלה רוחאללה ח'ומייני לשלטון באיראן ב-1979, הצהירה איראן על כוונתה לייצא את המהפכה האסלאמית ברחבי העולם המוסלמי, ובייחוד בעולם הערבי.[3][4]

שנתיים לאחר מכן, פונדמנטליסטים שיעים ניהלו ניסיון הפיכה בבחריין בחסות החזית האסלאמית לשחרור בחריין. ניסיון ההפיכה, אשר נכשל, הונהג על ידי איש הדת השיעי האיראני, חאג' אל-אסלאם האדי אל-מודריסי. ממשלת בחריין ראתה בניסיון ההפיכה כוונה איראנית להפיל את הממשלה הסונית. איראן הכחישה את מעורבותה בניסיון ההפיכה, ואמרה כי ייתכן שהפונדמנטליסטים קיבלו השראה מהמהפכה האיראנית, אולם הם לא זכו לתמיכת איראן.[5] מחשש לניסיונות הפיכה נוספים, נכלאו אלפים מאזרחי בחריין והיחסים עם איראן הידרדרו.

בנובמבר 2007 הגיע נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד הגיע לביקור רשמי ראשון בבחריין ונפגש עם המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה.[6] במהלך פגישותיו, דן אחמדינז'אד בהסכמים לאספקת גז טבעי לבחריין. לאחר הביקור שתי המדינות התחילו ליהנות מקשרים טובים יותר והיחסים הכלכליים השתפרו.

במהלך המחאות בבחריין במרץ 2011, איראן הביעה תמיכה במפגינים, שרובם שיעים, וגינתה את המעורבות הצבאית של כוח המגן של חצי האי ערב בדיכוי ההפגנות.[7] עקב התמיכה האיראנית, היחסים בין שתי המדינות הידרדרו, כששתי המדינות גירשו את השגרירים באופן הדדי.[8] לאיראן הצטרפה עיראק שהתנגדה להתערבות הצבאית של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שהתערבה לבקשת הממשלה הבחריינית.[9] בעלות הברית של בחריין האשימו את איראן בכך שהיא מסיתה למהפכה במדינה הקטנה ותהו בנוגע ללגיטימיות של דרישות המפגינים.[10]

ב-12 באוגוסט 2012 הודיע שר החוץ של בחריין, ח'אלד אל-ח'ליפה בחשבון הטוויטר שלו כי בחריין תשיב את שגרירה לאיראן, 18 חודשים לאחר פרוץ המתיחות.[11][12]

ב-19 ביולי 2015, לאחר שהמנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הביע תמיכה ב"עמים המדוכאים" ברחבי המזרח התיכון, כולל בחריין, זומן הממונה על היחסים בין שתי המדינות, מורטזה סאנוברי, לשיחה עם שר החוץ של בחריין, שם הביע מחאה על "התערבות בוטה" כלשונו ב"הצהרותיו של עלי ח'אמנאי נגד ממלכת בחריין".[13]

ב-13 באוגוסט 2015 הודיע משרד הפנים של בחריין על מעצרם של חמישה מחברי ארגון טרור, שהיה קשור לפחות לפיגוע אחד בעיר סיתרה[14] וכי נראה שהם קיבלו סיוע והדרכה מארגון הטרור חזבאללה וממשמרות המהפכה האיראניים.

ההפגנות בבחריין ב-2011

ב-1 באוקטובר 2015 (שבוע לאחר אסון העלייה לרגל במכה) החזירה בחריין את השגריר שלה מאיראן והורתה לארגון איראני לעזוב את המדינה בתוך 3 ימים, בתגובה ל"התערבות איראנית מתמשכת בענייני הממלכה". זאת אחרי שהשלטונות גילו מפעל גדול לייצור פצצות ועצרו מספר חשודים בקשר עם משמרות המהפכה האיראנים.[15] החלטת בחריין להחזיר את שגרירה מאיראן באה "לנוכח המשך ההתערבות האיראנית בענייני ממלכת בחריין... כדי ליצור סכסוכים עדתיים".[16][17] בתגובה לכך, הודיע משרד החוץ האיראני כי "האיש השני בחשיבותו בשגרירות בחריין בטהראן הוא אישיות בלתי רצויה, ועליו לעזוב בתוך 72 שעות".

היחסים בעקבות ההתקפה על שגרירות סעודיה באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המתקפה על השגרירויות הדיפלומטיות באיראן ב-2016, גינה שר החוץ של בחריין את "שתי התקפות הטרור על שגרירות ממלכת ערב הסעודית בטהראן והקונסוליה שלה במשהד". בהצהרה נאמר כי "המעשים הדמגוגיים והברבריים הללו מהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי וכן את אמנת וינה, אשר מגנים על ביטחונן של הנציגויות הדיפלומטיות".

ב-4 בינואר 2016 ניתקה בחריין את היחסים הדיפלומטיים שלה עם איראן, והאשימה אותה בהתערבות בענייניה הפנימיים של סעודיה לאחר שסעודיה הוציאה להורג את איש הדת נימר א-נימר על מעורבותו בהפגנות בערב הסעודית.

שגרירות ערב הסעודית באיראן לאחר המתקפה

ב-9 בינואר 2016 הודיעה חברת התעופה הלאומית של בחריין, גאלף אייר כי היא תשהה את טיסותיה בין נמל התעופה של בחריין לבין נמל התעופה של טהראן.

שלילת אזרחותו של עיסא קאסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 2016 נשללה אזרחותו של עיסא קאסים ועל פי הודעת משרד הפנים של בחריין הוא השתמש במעמדו על מנת "לשרת אינטרסים זרים" ולקדם "כתות ואלימות". כמו כן נכתב כי איש הדת "אימץ את התיאוקרטיה והדגיש את הנאמנות המוחלטת לאנשי הדת" וכי "הוא היה בקשר רציף עם ארגונים ומפלגות שהן אויבות הממלכה". חוק האזרחות של בחריין מאפשר לשלול אזרחות מאדם ש"גורם נזק לאינטרסים של הממלכה או מזיק לחובת הנאמנות לה".[18][19][20]

התגובות האיראניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי אמר בנאומו כי "זוהי טיפשות בוטה וטירוף, כשהוא עדיין יכול לפנות לעם בבחריין" ו"מתקיפים את השיח' עיסא קאסים ופירוש הדבר הוא סילוק כל המכשולים החוסמים את הנוער הבחרייני מתקיפת המשטר".[21]
  • יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לאריג'אני, גינה את שלילת אזרחותו של עיסא קאסים באומרו כי "מדובר בצעד לא-מהותי ולא אמיץ של המשטר הבחרייני, אשר הניח כי על ידי שלילת אזרחותו של מנהיג רוחני בולט זה, הוא עשוי להביא לשלווה... ברגע שממשלה מתחילה לאיים על הדמויות המשפיעות על האומה בשלילת אזרחות, היא נוטלת את נשימתה האחרונה".[22]
  • עיסא קאסים ב-2007
    בידיעה שפרסמה סוכנות הידיעות פארס אמר מפקד כוח קודס קאסם סולימאני כי "אל-ח'ליפה בוודאי יודעים כי תוקפנותם נגד השייח' היא קו אדום שתבעיר את בחריין ואת האזור כולו, והוא לא יותיר שום ברירה לאנשים אלא לנקוט בפעילות מזוינת. משטר אל-ח'ליפה ישלם את המחיר והמשטר צמא הדם ייפול".[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בחריין מנתקת את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם איראן, אל ג'זירה, ‏4 בינואר 2016
  2. ^ מוחמד רזא פהלווי ושאלת בחריין, 1968-1970, כתב העת הבריטי ללימודי המזרח התיכון, 2010, עמ' 159-177
  3. ^ טרור אסלאמי?, Al Islam
  4. ^ יחסי ארצות הברית-בחריין, מחלקת המדינה האמריקאית
  5. ^ מדינות המפרץ הפרסי, ספריית הקונגרס האמריקאי
  6. ^ איראן: אחמדינג'אד ביקר בבחריין, רדיו אירופה החופשית
  7. ^ איראן מגנה את התקיפה בבחריין, The Irish Times, ‏16 במרץ 2011
  8. ^ איראן מסלימה את המשבר הדיפלומטי עם בחריין, UPI, ‏20 במרץ 2011
  9. ^ השיעים התאספו מאחורי המפגינים בבחריין, ABC News
  10. ^ גרג ג'ף, דיכוי ההפגנות בבחריין יוצר מתחים בין איראן וערב הסעודית, וושינגטון פוסט, ‏22 באפריל 2011
  11. ^ ח'אלד אל-ח'ליפה, ציוץ בטוויטר, טוויטר, ‏12 באוגוסט 2012
  12. ^ בחריין מחזירה את השגריר שלה לאיראן, רויטרס, ‏12 באוגוסט 2012
  13. ^ בחריין זימנה דיפלומט איראני לשיחה על "התערבות בוטה", Yahoo, ‏19 ביולי 2015
  14. ^ בחריין עצרה 5 חשודים בפיגוע בסוף יולי, וטוענת כי מעורבות איראן התגלתה, Xinhua News Agency
  15. ^ בחריין מחזירה את השגריר מאיראן בשל "התערבות", אל ג'זירה, ‏2 באוקטובר 2015
  16. ^ בחריין מחזירה את השגריר מאיראן, The Daily Star, ‏2 באוקטובר 2015
  17. ^ בחריין מחזירה את השגריר מטהראן, Gulf News, ‏1 באוקטובר 2015
  18. ^ בחריין שוללת אזרחות מאדם שנאשם בקיצוניות, Emirates 24/7, ‏20 ביוני 2016
  19. ^ בחריין שוללת את אזרחותו של עיסא קאסים, אל ג'זירה, ‏21 ביוני 2016
  20. ^ בחריין שוללת את אזרחותו של איש הדת הבכיר, עיסא קאסים, BBC News, ‏20 ביוני 2016
  21. ^ המנהיג העליון של איראן: המהלך של בחריין נגד איש דת בכיר מסתכן באלימות, רויטרס, ‏26 ביוני 2016
  22. ^ שלילת אזרחותו של קאסים עיסא היא "נשימתו האחרונה" של אל-ח'ליפה, Mehr News, ‏21 ביוני 2016
  23. ^ איראן אומרת שבחריין חצתה קו אדום על ידי שלילת אזרחותו של איש הדת השיעי, הגרדיאן, ‏20 ביוני 2016