יחסי איראן–הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יחסי איראן–הממלכה המאוחדת
איראןאיראן הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
Iran United Kingdom Locator.svg
איראן הממלכה המאוחדת
שטחקילומטר רבוע)
1,648,195 243,610
אוכלוסייה
83,024,745 65,105,246
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,640,000 2,925,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
19,753 44,927

יחסי איראן–הממלכה המאוחדת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן והממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.

איראן, אשר כונתה פרס לפני 1935, החלה את יחסיה הדיפלומטיים עם אנגליה בתקופת השושלת האילח'אנית במאה ה-13, כאשר המלך אדוארד הראשון שלח נציגות דיפלומטית לתבריז, אז בירת השושלת האילח'אנית ב-1291, לצורכי יצירת בריתות[1].

היחסים בין שתי המדינות ידעו לאורך השנים עליות ומורדות פעמים רבות בעקבות נסיבות פוליטיות פנימיות ובינלאומיות, אך נותרו לרוב יחסים ידידותיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ספוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1553, המלך אדוארד השישי שכר את שירותי הקפטן והסוחר סבסטיאן קבוט להקמת חברת מסחר עם המזרח הקרוב, ולשם כך הועברו לידיו שתי אוניות שהפליגו לארכנגלסק. משם, קבוט וצוותו הפליגו למוסקבה כדי להציע לאיוואן הרביעי את עסקת סחר. משהתקבלה, הוקמה חברת הסחר המוסקובית (אנ'), אשר מחלקתה הדרומית עסקה בסחר עם פרס הספווית.

ב-1597 אירח השאה עבאס הראשון משלחת של 28 שליחי החברה בהם רוברט שרלי (אנ') ואחיו אנטוני (אנ') בקזווין ולאחר מכן באספהאן כדי להקים יחד ברית נגד האימפריה העות'מאנית. במסגרת הברית אימנו האחים שרלי את חיל הפרשים, הצבא ויחידת החיילים-עבדים, ה"גהולם", אימונים שבאו לכדי ביטוי במיידי בניצחון במלחמה הספווית-עות'מאנית בין 1603–1618, שהוביל להסכם נצוח פאשה, ובמלחמות ספוויה לאחר מכן. יחסי הסחר החמימים הובילו לכניסת חברת הודו המזרחית הבריטית לפרס ולשימוש בנמל ג'סק (אנ') כחלק מנתיב סחר המשי.

תקופת קג'אר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת שושלת קג'אר, בריטניה, הולנד ופורטוגל נאבקו ביניהן על ההשפעה על דרום פרס לחופי המפרץ הפרסי, בעוד רוסיה הצארית הרחיבה את השפעתה על צפון פרס. משרד החוץ הבריטי, שחשש מהתרחבות השליטה הרוסית, לדיפלומט הבריטי גור אוסולי (אנ') בניסוח הסכם גוליסטן ב-1813, בו תלו תקוות לייצוב גבולות רוסיה והשפעתה.

מתיחות בין נאסר א-דין שאה בתמיכת רוסיה והאימפריה הבריטית הובילו ב-1856 לפרוץ המלחמה האנגלו-פרסית, במהלכה נקבעו גבולותיה המזרחיים והדרומיים המודרניים של איראן.

בעקבות המשבר הכלכלי החריף חתמו השלטונות הבריטיים על מספר זכיונות, בהם זיכיון ראותר (אנ') ב-1872 להקמת בנק ותשתיות, וזיכיון סחר הטבק ב-1890, אשר העמיקו את שליטת החברות הבריטיות בפרס ויצרו בתעשייה הפרסית מונופולים בשליטה בריטית, בהם הבנק האימפריאלי של פרס (אנ'), חברת הנפט האנגלו-פרסית והחברה הקיסרית לטבק (אנ').

בתחילת המאה ה-20 הגיעה לשיאה ההשפעה הבריטית על איראן עד כדי שבריטניה שלטה בח'וזסתאן ובבושהר באופן ישיר, ובריטיה ורוסיה חתמו ביניהן את ההסכם האנגלו-רוסי (אנ') בנוגע למעורבות באיראן, בלא להתייחס לשלטון העצמאי באיראן או לפגיעה בריבונותו. השלטון האיראני בטהראן נאלץ לקבל הסכמה מרוסיה הצארית ומבריטניה לגבי כל מינוי ממשלתי. בין השאר, בריטניה ורוסיה כפו את התפטרותו של היועץ הכלכלי של ארצות הברית לאיראן, מורגן שוסטר (אנ') ב-1911.

השאה רזא פהלווי מצדיע לוינסטון צ'רצ'יל ביום הולדתו ה69 בועידת טהראן, 1943

תקופת פהלווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חשש לעצמאות הממלכה הפרסית מול כוחם הכלכלי של הממלכה המאוחדת ורוסיה הצארית החלה המהפכה החוקתית באיראן שהובילה לנפילת השושלת הקאג'ארית בין 1905–1920. שגרירות ארצות הברית תיארה שמעורבותו של הגנרל אדמונד איירונסייד בשלטון הפרסי הובילה לעליית רזא ח'אן כשאה[2]. עם זאת, ממשלת בריטניה תמכה באמיר מוחמרה ח'זאל חאן אל-כעבי ופעולותיו הלאומניות, אך לבסוף נסוגה מהתמיכה בו על פני רזא. מבנה היחסים השתנה ב-1928 כאשר איראן ביטלה את הסכמי הכניעה שלה לרוסיה ולבריטניה, וכישלון ההסכמים האנגלו-איראניים ב-1919 הובילו למאמצים דיפלומטיים לקבלה כמדינה לגיטימית. למרות זאת בריטניה התנגדה בחריפות לדרישות הבעלות האיראניות על איי תנב, איי אבו מוסא והאי הגדול של בחריין העשירים בנפט. במקביל דרישות איראן לביטול המונופול הבריטי על הבנק האימפריאלי הפרסי וחוק המונופולין האיראני מ-1928 אשר אסר על חברת הנפט האנגלו-פרסית (APOC) ליצור קשר ישיר עם הלקוחות השבטיים דרדרו את שליטתה של בריטניה באיראן. סיר רוברט קלייב, השר הבריטי לענייני טהראן, תיאר זאת בדוח למשרד החוץ ב-1931 "הסימנים קיימים, והמדיניות שלהם בהחלט בודקת עד כמה ניתן להתקדם לכיוון וויתורים, אני מרגיש שלעולם לא נוכל לחדש את מעמדנו או אפילו לגשת לשלטון הפרסי בתנאים שווים, עד שנגיע למצב בו נוכל לעצור". המאבק המרכזי היה על רישיון הנפט שהוענק לאפא"ק ב-1901, ימי שושלת קאג'אר, ושינוי התנאים בו הרישיון ניצב. שר החוץ של איראן, עבדול טימורטש, הסביר כי "הפרסים הרגישו שהתעשייה העשירה את אדמתם עב רבו שהם אינם יכולים לחלוק בה עוד". בתפקידו כלורד הראשון של האדמירליות, וינסטון צ'רצ'יל קבע ב-1914 חוק לפיו 53% ממניות אפא"ק יועברו לידי ממשלת בריטניה, חוק שאומץ במלחמת העולם הראשונה עקב החשיבות של הנפט האיראני לצי המלכותי הבריטי והגביר את הריחוק בין העמים.

עקב תמיכת השאה במפלגה הנאצית, אירעה ב-1941 הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן במהלכה הופל השלטון האיראני והשאה הוחלף בבנו, מוחמד רזא שאה פהלווי, שהנהיג שלטון אוהד לבריטניה. עד תום מלחמת העולם השנייה המשיכה בריטניה להחזיק כוחות זרים באיראן עד תום המלחמה להבטחת עתודות הנפט.

בקרב הציבור האיראני התעורר זעם על ההשפעה הנרחבת שהייתה לממשלת בריטניה על השלטונות האיראניים דרך תאגיד אופ"ק ומקורביה בשלטון השאה. בעקבות זאת עלה לשלטון ב-1951 ראש הממשלה האנטי-מערבי מוחמד מוסאדק, אשר פעל להלאמת הנפט האיראני ולדחיקת ההשפעות הזרות מאיראן, פעולות שהובילו למשבר אבדאן במהלכו כפתה בריטניה חרם בינלאומי על הנפט האיראני. בסופו של המשבר בריטניה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית הובילה להפיכה בשלטון האיראני ב-1953 באמצעות הצתה ממומנת של תנועות אזרחיות והפעלת שידורי תעמולה. בתום ההפיכה נכפה על איראן שלטון מערבי שחימם את היחסים עם בריטניה, אך בקרב הציבור האיראני נזכרה ההפיכה כסמל למרי אזרחי שמקורו במדינות זרות ולא ברצון העם האיראני, סמל שמשמש עד היום לביקורת על תנועות מרי עכשוויות.

התחממות היחסים הובילה בין השאר לסחר בציוד צבאי, במהלכו נמכרו לאיראן המשחתת אה"מ סלויס (אנ'), ארבע פריגטות מדגם אלבנד (אנ'), מספר משגרי טילים ורחפות, ו 250 רכבי סיור משוריינים מדגם סקורפיון (אנ') ו-790 טנקי צ'יפטיין, חלקם בשימוש עד היום.

המהפכה האיסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר המהפכה האיראנית ב-1979 צוות של שישה טרוריסטים בתמיכה עיראקית תקפו את שגרירות איראן בלונדון והחזיקו אותם כבני ערובה עד שחולצו שישה ימים לאחר מכן על ידי הSAS . בעקבות המהפכה השהתה בריטניה את יחסיה עם איראן עד כינונם מחדש ב-1988.

יחסים נוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ המונד (שמאל) שר האוצר של בריטניה, עם מוחמד זריף (ימין), שר החוץ של איראן, בטהראן, 2015

מאז המהפכה האסלאמית, איראן ובריטניה שומרות ביניהן על יחסים ידידותיים אך מתוחים. מצד אחד, בריטניה שותפה פעילה בסנקציות על איראן, ולא פעם נרשמו מתיחיות ואף ניתוקי קשר זמניים עקב אי הסכמה אידאולוגית עמוקה בין המשטר הדמוקרטי-מערבי של בריטניה לשלטון האייתוללות באיראן. מצד שני, בריטניה ניסתה כמה פעמים לנרמל את היחסים ביניהן בהסכמים שונים, והמדינות (נכון ליולי 2019) שומרות ביניהן על יחסים חמימים הכוללים קשרי מסחר מוגבלים,קשרי תיירות ומערך דיפלומטיה.

שגרירות איראן בלונדון, הממלכה המאוחדת.

סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הוערך כי היצוא הבריטי לאיראן ב-2004 עמד על £443.8 מיליון לירות שטרלינג[3]. ב-2009 הנכסים האיראניים בבריטניה אשר הוקפאו על ידי האיחוד האירופי והאו"ם עמדו על ערך של 1.64$ מיליארד דולר אמריקאי עקב העיצומים נגד איראן.

מתח פוליטי-צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת חיל הים המלכותי במפרץ הפרסי 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 2007 נעצרו במפרץ הפרסי 15 חיילי הצי המלכותי הבריטי על שחדרו כביכול למים טריטוריאליים של איראן. ב-1 באפריל סטודנטים הפגינו מול שגרירות בריטניה בטהראן בדרישה לגרש את שגריר בריטניה, תוך קריאות "מוות לאמריקה" ו"מוות לבריטניה". ב-4 באפריל שוחררו כל החיילים העצורים.

סחר בנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המתיחות האידאולוגית-צבאית התמידית בין איראן לבריטניה ובעלות בריתה, מספר אנשי עסקים בריטניים באירועים שונים ניסו למכור למשמרות המהפכה ציוד צבאי, כולל ציוד למטוסים, ציוד לטילים ואף ציוד לשימוש גרעיני[4].

גן קולהק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן ב-2006 והן ב-2007 דרשו חברי פרלמנט באיראן את החזרת קרקעות מתחם גן קוהלק (אנ'), מתחם דיפלומטי גדול בצפון טהראן שבריטניה מחזיקה בו לפחות מ-1934. חברי הפרלמנט טענו שרישיון הבעלות של בריטניה על המתחם לא חוקי[5].

קבלת מבקש מקלט איראניים בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן ב-2008[6] והן ב-[7]2010 העניקה בריטניה מקלט מדיני לאזרחים איראניים הומוסקסואלים אשר חששו לחייהם אם יחזרו לאיראן. באיראן העונש על נטיות הומוסקסואליות נע בין מלקות בציבור לעונש מוות[7].

הסלמה בעוינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת הבחירות ב-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך ב-2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתח סביב עסקת הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

משבר המכליות ב-2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 ביולי 2019 עצרו נחתים בריטיים בגיברלטר את מכלית הנפט "גרייס 1" אשר בבעלות איראנית[8] כחלק מאכיפת הסנקציות של האיחוד האירופי נגד סוריה, כיוון שעל פי החשד המכלית הייתה בדרכה לבית הזיקוק בבניאס[9]. בתגובה מחה משרד החוץ של איראן נגד הפעולה ה"פיראטית" לדבריו[10], ומפקד בכיר במשמרות המהפכה איים במעצר מכליות בריטיות במפרץ בתגובה[11].

ב-10 ביולי חמש סירות חמושות ניסו לעצור את המכלית הבריטית "The British Heritage" במיצרי הורמוז, אך הורחקו על ידי ספינת ליווי של הצי הבריטי. על פי הרשויות הבריטיות והאמריקאיות, הסירות החמושות היו של משמרות המהפכה והניסיון בוצע כפעולת תגמול על מעצר "גרייס 1". לעומת זאת, הרשויות האיראניות הכחישו כל מעורבות והצהירו כי לא היו כל מפגשים בין ספינות משמרות המהפכה ובריטניה[12].

ב-14 ביולי הצהיר שר החוץ הבריטי, ג'רמי האנט, כי "גרייס 1" תשוחרר אם הנפט לא יובל אל סוריה[13].

ב-19 ביולי עצרה איראן במצר הורמוז שתי מכליות בריטיות, "Stena Impero" ו"Norbulk" עקב חצייה לכאורה של המים הטריטוריאליים של איראן[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. R. S. Phillips, The Medieval Expansion of Europe, Clarendon Press, 1998. (באנגלית)
  2. ^ Michael P. Zirinsky, Imperial Power and Dictatorship: Britain and the Rise of Reza Shah, 1921–1926, International Journal of Middle East Studies 24, 1992-11, עמ' 639–663 doi: 10.1017/s0020743800022388
  3. ^ https://www.nytimes.com/2006/01/22/world/americas/hint-of-iran-sanctions-tugs-at-trade-ties.html
  4. ^ Townsend, Mark; correspondent, defence (19 באפריל 2008). "British dealers supply arms to Iran". The Observer (באנגלית). ISSN 0029-7712. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2019. 
  5. ^ Tait, Robert (17 ביולי 2007). "Iranian militants demand return of British diplomatic compound". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2019. 
  6. ^ Passed to the Telegraph by WikiLeaks, IRAN: UK GRANTS ASYLUM TO VICTIM OF TEHRAN PERSECUTION OF GAYS, CITING PUBLICITY, www.telegraph.co.uk, ‏2011-02-04 (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 "Gay asylum seekers win UK appeal" (באנגלית). 7 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2019. 
  8. ^ Detention of Super Tanker ‘The Grace 1’ - 506/2019, Government of Gibraltar (באנגלית)
  9. ^ נחתים בריטים השתלטו על מכלית נפט איראנית נתפסה בדרך לסוריה, וואלה! חדשות, ‏2019-07-04 (בhe-IL)
  10. ^ "Iran summons UK ambassador in tanker row" (באנגלית). 4 ביולי 2019. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2019. 
  11. ^ "Iranian official threatens to seize British tanker" (באנגלית). 5 ביולי 2019. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2019. 
  12. ^ דרמה במפרץ: איראן ניסתה להשתלט על מכלית בריטית, ynet, ‏2019-07-11 (בעברית)
  13. ^ "Iran tanker could be released 'with guarantees'" (באנגלית). 14 ביולי 2019. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2019. 
  14. ^ איראן השתלטה על שתי מכליות בריטיות במי המפרץ הפרסי, www.maariv.co.il