יחסי איראן–קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת מתונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יחסי איראן–קוריאה הצפונית
איראןאיראן קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית
North Korea Iran Locator.svg
איראן קוריאה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
1,648,195 120,538
אוכלוסייה
83,024,745 25,381,085
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,640,000 40,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
19,753 1,576
משטר
רפובליקה אסלאמית דיקטטורה, משטר חד-מפלגתי-קומוניסטי, מונרכיה אבסולוטית דה פקטו
השגרירות האיראנית בפיונגיאנג, צפון קוריאה

יחסי איראן–קוריאה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן. היחסים מתוארים על ידי סוכנויות הידיעות הרשמיות של שתי המדינות כחיוביים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים החלו בעקבות המהפכה האיראנית ב-1979 והקמתה של הרפובליקה האסלאמית. איראן וצפון קוריאה התחייבו לשיתוף הפעולה בתחום החינוכי, המדעי והתרבותי.[1] בכלי תקשורת דווח כי שיתופי פעולה אלו הורחבו אף למישור הגרעיני.[2] עם זאת, הצהרות רשמיות של ממשלת ארצות הברית[3] וכמה מחקרים אקדמאיים ערערו על אמינותם של דיווחים אלו.[4] 

המערב העלה בעבר חששות מעסקאות הנשק של קוריאה הצפונית ואירן. החל מאמצע שנות השמונים צפון קוריאה הייתה למתווכת בין הגוש הקומוניסטי לבין איראן, בנוסף לכך מכרה צפון קוריאה לאירן נשק מייצור מקומי. כיום, צפון קוריאה ממשיכה את מכירת הטילים שלה לאיראן. צפון קוריאה ואיראן הן שתי המדינות הנותרות מ"ציר הרשע" של ג'ורג' וו. בוש, דבר שהביא לחששות רבים בנוגע ליחסים בין אירן לקוריאה הצפונית. 

עם זאת, מערכת היחסים בין צפון קוריאה לאירן ידעה גם תקופות מתוחות. אף על פי ששתי המדינות מגלות התנגדות למדיניות החוץ של המערב ככלל וארצות הברית בפרט, ישנם הבדלים, לעיתים ניכרים, באינטרסים הלאומיים של כל אחת מהמדינות. לדוגמה, אף על פי שצפון קוריאה העניקה לאירן סיוע צבאי במהלך מלחמת איראן–עיראק (מעשה שגרם לבגדד לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם פיונגיאנג), קוריאה הצפונית עשתה ניסיונות חוזרים ונשנים לנרמל את היחסים עם ממשלת עיראק. ב-1982 הרשויות בצפון קוריאה הזמינו באופן סודי משלחת עיראקית לביקור, אך רק נציג עיראקי לא רשמי הגיע. השיחות לנרמול היחסים נכשלו, אך עצם הניסיון גילה כי צפון קוריאה לא הייתה מחויבת אידאולוגית לרדיפה של אירן נגד סדאם חוסיין. מצד שני, מנהיגי אירן החליטו לקיים יחסים דיפלומטיים עם שני הקוריאות: הצפונית והדרומית, למורת רוחה של פיונגיאנג. במשברים הפנים קוריאניים האחרונים, סוכנויות הידיעות האיראניות בדרך כלל ציטטו את דבריה של סוכנות הידיעות הרשמית של קוריאה הצפונית יחד עם הצהרות של פוליטיקאים מערביים ודרום קוריאניים, ללא העדפה של מי מהצדדים.[5]

בין שתי המדינות אין תיאום מלא בעמדות כלפי הטרור הבינלאומי. מצד אחד, גם איראן וגם צפון קוריאה סיפקו סיוע צבאי לארגון הטרור חזבאללה בלבנון, ושתיהן פועלות יחד עם משטרו של בשאר אל-אסד במאבקו נגד הזרוע הסורית של דאעש במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. מצד שני, איראן וצפון קוריאה מחזיקות דעות שונות בתכלית על המאבקים של המערב וארצות הברית נגד: הטאליבן, בוקו חראם והזרוע העיראקית של דאעש. בעוד צפון קוריאה מדגישה כי מאמציהם של מדינות המערב לדכא ארגונים אלו מהווה התערבות בענייניהם הפנימיים של אפגניסטן, ניגריה ועיראק, מנהיגי אירן ראו בקבוצות הסלפיות הקיצוניות איום ישיר על האינטרסים שלהם, והאשימו את ארצות הברית בכך שאינה מטפלת בארגונים אלו בצורה מספיק תקיפה.[6][7]

ארצות הברית מגדירה את שתי המדינות כמדינות תומכות טרור

שגרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה של שגרירי צפון קוריאה באירן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קים צ'אנג-ריונג (מונה 8 בינואר 2004)[8]

רשימה של שגרירי איראן בצפון קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aliasghar Nahavandian
  • מוחמד גאנג'דוסט (עד 23 בפברואר 2001)[9]
  • חסן טהריאן
  • חללדין נאמיני מינאג'י[10]
  • מורטזה Moradian (2008 – 2012)[11]
  • מנצור חבושי (2012 – 2016)[12]
  • סעיד מושן עמאדי  (2017 –)[13]

שיתוף פעולה ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות השמונים נהפכה צפון קוריאה לספקית אמינה של נשק למדינות אחרות, כולל איראן. מכירות נשק בין איראן וצפון קוריאה גדלו באופן משמעותי במהלך מלחמת איראן-עיראק.[14] מכירות הנשק בין המדינות הפכו לשיתוף פעולה צבאי נרחב יותר, במסגרתו המדינות אף החליפו ביניהם מידע על פיתוח נשק גרעיני. במערכת היחסים הזו שולבה גם סוריה.[15][16]

במהלך מלחמת המפרץ, צפון קוריאה חימשה, לכאורה, את איראן במגוון כלי נשק לרבות נשק נגד מטוסים, מקלעים, מרגמות, תחמושת, טנקים, נשק קל, מוקשים ימיים, מערכות נ"ט ומערכות טילי קרקע-אוויר.[17] על פי המרכז למחקר של הקונגרס האמריקאי, בדצמבר 2009 הפרה צפון קוריאה את האמברגו שהוטל עליה ומשלוח של נשק נשלח מצפון קוריאה לאירן. המשלוח יורט בתאילנד. [18][19] כלי הנשק על המשלוח כללו משגרי רקטות, טילי קרקע-אוויר וחלקי טילים אחרים.

בנוסף לנשק, צפון קוריאה ואיראן מחליפות ביניהם ידע צבאי ובפרט ידע הקשור למבצעים מיוחדים ובניית מתקנים מתחת לפני הקרקע. צפון קוריאה אימנה לכאורה קצינים איראנים בטכניקות הצבאיות המתקדמות הללו.

במרץ 2013, צפון קוריאה, איראן וסוריה, חסמו אמנה של האו"ם [20] שמטרתה קביעת "סטנדרטים עבור כל מעבר של נשק קונבנציונלי בין מדינות".[21]

 ג'פרי לואיס (אקדמאי), מומחה לכלי נשק, טוען כי השלב השני של הטיל הבליסטי הבין יבשתי של צפון קוריאה, הוואסונג-14,  דומה לשלבים העליונים של רכבי החלל האיראנים.[22]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

McEachern, פטריק וג ' קלין אובריין McEachern. צפון קוריאה, איראן, האתגר הבינלאומי סדר (Routledge, 2017). https://www.routledge.com/North-Korea-Iran-and-the-Challenge-to-International-Order-A-Comparative/McEachern-McEachern/p/book/9781138295124

פיצפטריק, מארק. איראן וצפון קוריאה: ההתפשטות נקסוס. הישרדות, Vol. 48, מס ' 1 (2006), pp. 61-80.

לבקוביץ אלון. איראן וצפון קוריאה שיתוף פעולה צבאי: שותפות בתוך 'ציר הרשע'. איראן-דופק 10 (2007), עמ'. 1-3: http://humanities.tau.ac.il/iranian/en/previous-reviews/10-iran-pulse-en/117-10 .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Result of Iranian delegation visit to N Korea positive". IRNA. 23 בינואר 2007. אורכב מ-המקור ב-29 September 2007. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2007. 
  2. ^ Coughlin, Con (26 בינואר 2007). "N. Korea helping Iran with nuclear testing". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2007. 
  3. ^ Congressional Research Service, "Iran-North Korea-Syria Ballistic Missile and Nuclear Cooperation," February 26, 2016, [1]
  4. ^ Patrick McEachern and Jaclyn O'Brien McEachern, North Korea, Iran and the Challenge to International Order (Routledge, 2017), [2]
  5. ^ Balázs Szalontai, Cracks in the North Korea-Iran Axis. Elements of dissonance in the rhetoric of the Tehran-Pyongyang partnership. NK News, August 5, 2014.
  6. ^ Balazs Szalontai, "Consent, discord in North Korean, Iranian attitudes toward international terrorism", NK News, August 17, 2015.
  7. ^ Balazs Szalontai, "The specter of terrorism in North Korean, Iranian propaganda", NK News, August 25, 2015.
  8. ^ "DPRK Ambassador to Iran Appointed". Korean Central News Agency. 8 בינואר 2004. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2007. 
  9. ^ "Paek Nam Sun meets Iranian ambassador". Korean Central News Agency. 23 בפברואר 2001. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2007. 
  10. ^ "DPRK-Iranian Cultural and Scientific Exchange Plan Signed". Korean Central News Agency. 19 בינואר 2007. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2007. 
  11. ^ PressTV - Iran favors enhanced ties with N. Korea
  12. ^ "N. Korean Supreme People’s Council speaker asks for broader ties with Iran". 
  13. ^ Kim Yong Nam Receives Credentials from Iranian Ambassador | Korean News
  14. ^ "Foreign Policy Goals - Military Assistance". אוקטובר 1991. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  15. ^ "Iran North Korea: DPRK Is Ally of US Enemies in Middle East Nuclear, Missile, Arms and Engineering Sales". בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  16. ^ John Larkin and Donald Macintyre (7 ביולי 2003). "Arsenal Of The Axis". Time Magazine. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  17. ^ "North Korea got third of hard currency from arms sales to Iran in early 80s: Aug 1984 declassified CIA Report". KorCon Collection. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  18. ^ "North Korea: Back on the Terrorism List?". CRS. 29 ביוני 2010. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  19. ^ Thomas Fuller and Choe Sang-Hun (31 בינואר 2010). "Thais Say North Korea Arms Were Iran-Bound". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  20. ^ MacFarquhar, Neil (28 במרץ 2013). "U.N. Treaty to Control Arms Sales Hits Snag". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  21. ^ "Iran, North Korea, Syria block UN arms trade treaty". Reuters. 29 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2013. 
  22. ^ https://asia.nikkei.com/Spotlight/North-Korea-crisis/Could-Iran-be-behind-North-Korea-s-nuclear-missile-advances