יחסי ארמניה–הודו
| יחסי ארמניה–הודו | |
|---|---|
|
|
| |
| ארמניה | הודו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 29,743 | 3,287,263 |
| אוכלוסייה | |
| 2,777,977 | 1,438,446,840 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 19,503 | 3,385,090 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,020 | 2,353 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה סוציאליסטית פדרלית |
יחסי ארמניה–הודו הם היחסים בינלאומיים בין ארמניה להודו.
היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההערכה היא כי ארמנים הגיעו להודו, כאשר חלק מהארמנים הצטרפו ליחידות העזר של הכוחות בפיקודו של אלכסנדר הגדול כשחצה את ארמניה בדרך להודו. ההתייחסויות המתועדות המוקדמות ביותר ליחסים ההדדיים של ארמנים והודים נמצאות בסיורופדיה (משלחת פרסית), יצירה יוונית עתיקה מאת קסנופון (430 לפנה"ס – 355 לפנה"ס). התייחסויות אלה מצביעות על כך שכמה ארמנים נסעו להודו, והם היו מודעים היטב לנתיבי היבשה להגיע להודו, כמו גם הגאוגרפיה הכללית והפוליטית, הסביבה החברתית-תרבותית והחיים הכלכליים של תת היבשת ההודית.
על פי זנוב גלק, אחד מתלמידיו הראשונים של גרגוריוס המאיר, פטרונה של ארמניה, לפחות 7 ערים הודיות הוקמו בארמניה בסביבות שנת 349 לפני הספירה. זנוב כתב כי המושבה הוקמה על ידי שני נסיכים הודים מאוג'יין שמצאו מקלט בארמניה.[1] הם סגדו לגנשה וצאצאיהם התרבו ושלטו בחלק גדול מארמניה. תחת השליטים הפגאנים, הערים ההודיות פרחו עד שחר הנצרות בארמניה בשנת 301 לספירה[2] הריסות מנזר סנט קרפט, כיום בטורקיה, ניצבות באתר המקדשים ההינודאים.[3][4] עדויות ספרותיות מצביעות על קיומם של יישובים הודים בארמניה כבר בשנת 149 לפני הספירה. יישובים הוקמו בטארון שבארמניה הגדולה (המקבילות בערך למחוז מוש של טורקיה של ימינו) על ידי שני נסיכים הודים, משפחותיהם וממלכתם, על אדמות שסופקו על ידי שליטי ארמניה דאז.[5] בספריית ארכיון (שפורסמה בשנת 1956) בדלהי נכתב כי סוחר-דיפלומט ארמני תומאס מקנה הגיע לחוף מלבר בשנת 780 לספירה בדרך היבשתית. תומאס היה סוחר אמיד שעסק בעיקר בתבלינים ובמלמלה. הוא גם שימש בקבלת צו, שרשום על לוח נחושת, משושלת צ'רה, שהקנה כמה פריבילגיות מסחריות, חברתיות ודתיות עבור נוצרי סנט תומאס המקומיים. לארמנים היו קשרי מסחר עם כמה אזורים בהודו, ובמאה ה-7 הופיעו כמה יישובים ארמנים במדינת קרלה של ימינו בחוף מלבר. הארמנים שלטו בחלק גדול מהסחר הבינלאומי באזור, במיוחד באבנים יקרות ובבדים איכותיים.[6]
היסטוריה מימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסר המוגולי אכבר (1556–1605), הזמין את הארמנים להתיישב באגרה במאה ה-16,[7] ובאמצע המאה ה-19 הייתה באגרה אוכלוסייה ארמנית גדולה. סוחרים ארמנים ביקרו באגרה בתקופת האימפריה המוגולית. אכבר העניק לארמנים כמה פריבילגיות, חופש דתי רב והזדמנויות לעבוד למען הממשלה. מרים זמאני בגום, אחת מנשותיו של אכבר, הייתה ארמנית.[8] על פי צו קיסרי, סוחרים ארמנים קיבלו פטור מתשלום מיסים על הסחורה שיובאה וייצאה על ידם, והם הורשו להסתובב גם באזורי האימפריה המוגולית שבהם אסורה כניסת זרים אחרים. בשנת 1562 הוקמה באגרה כנסייה ארמנית. החל מהמאה ה-16 ואילך, הקימו הארמנים (בעיקר מפרס) קהילת סחר חשובה בסוראט, הנמל ההודי הפעיל ביותר באותה תקופה, השוכן בחופה המערבי של הודו. בעיר הנמל סוראט נהגה בדרך כלל תנועה רציפה של ספינות סוחר מבצרה (בעיראק של ימינו) ובנדר עבאס (באיראן של ימינו). ארמנים בנו שתי כנסיות ובית קברות בסוראט. מצבה בעיר, שראשיתה בשנת 1579, ועליה כתובות ארמניות. הכנסייה השנייה נבנתה בשנת 1778 והוקדשה למרים, אם ישו. בכתב יד בשפה הארמנית שנכתב בשנת 1678, שנשמר כיום בספריית סולטיקוב-שכדרין, סנקט פטרבורג, יש תיאור של מושבה קבועה של ארמנים בסוראט. הארמנים התיישבו בצ'ינסורה, ליד כלכותה, בנגל, ובשנת 1697 בנו שם כנסייה. זו הכנסייה השנייה העתיקה ביותר במערב בנגל והיא עדיין שמורה היטב בגלל הטיפול בוועד הכנסייה הארמנית בכלכותה.
הערים הארמניות של Artashat, Metsbin ו-Dvin הפכו למרכז חשוב לסחר חליפין עם הודו בימי הביניים. הודו ייצאה אבנים, עשבי תיבול וטקסטיל לארמניה, וייבאה עור וצבעים. הקהילה הארמנית בהודו צמחה בגודלה ובעושרה לאורך המאה ה-17. הארמנים גם ניהלו מערכות יחסים שונות עם חברת הודו המזרחית הבריטית. הארמנים תרמו תרומות מסוימות בתחומי אומנות, כולל ייצור נשק והדפסה. ארמנים רבים בכלכתה עסקו במקצוע עריכת הדין מאחר שהיו בעלי השכלה גבוהה יחסית.[8]
הכנסייה הקדושה של נצרת, הכנסייה הארמנית העתיקה והגדולה ביותר בכלכותה, נבנתה בשנת 1707. הכנסייה תוקנה וקושטה בשנת 1734. 250 שנה לכנסייה הקדושה של נצרת נחגג ב-25 בנובמבר 1957. המכללה הארמנית והאקדמיה הפילנתרופית ממוקמת בכלכותה. כתב העת Azdarar בארמנית, שפורסם לראשונה במדרס בשנת 1794, היה כתב העת הארמני הראשון שהתפרסם ברחבי העולם. בשנת 1994 הוציאה ארמניה חותמת דואר מיוחדת לציון 200 שנה לאזדארר. בשנת 1773 פרסם שחאמיר שחאמיריאן, לאומני ארמני במדרס, את חזונו של אומה ארמנית עתידית, אשר הארמנים רואים בה ניסיון לנסח את החוקה הראשונה אי פעם של ארמניה עצמאית.[8]
היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזמר הקלאסי ההודי גוהאר ג'אן, שהפך בשנת 1902 לאדם הראשון שהוקלט על גרמופון, היה ממוצא ארמני. לאחר עצמאות הודו ב-15 באוגוסט 1947 נדדה רוב הקהילה הארמנית בהודו לאוסטרליה, ארצות הברית ומדינות אחרות. הקהילה הארמנית שנותרה בהודו מרוכזת בעיקר בכלכותה, כאשר מעטים מתגוררים גם במומבאי, דלהי, אגרה וצ'נאי. בכל הערים הללו יש כנסיות ובתי קברות ארמנים. נישואים בין הודים לארמנים הביאו לאוכלוסייה קטנה של הודו-ארמנים.[8]
נשיא הודו סרוופלי רדהקרישנן ביקר ברפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הארמנית בספטמבר 1964, וראש ממשלת הודו אינדירה גנדי ביקרה ביוני 1976.[8]
הודו הכירה בארמניה ב-26 בדצמבר 1991, שלושה חודשים לאחר שהכריזה על עצמאותה מברית המועצות. היחסים הדיפלומטיים בין הודו לארמניה כוננו ב-31 באוגוסט 1992. הודו פתחה את שגרירותה בירוואן ב-1 במרץ 1999. ארמניה, שפתחה קונסוליית כבוד באפריל 1994, הקימה את שגרירותה בניו דלהי באוקטובר 1999.
נשיאי ארמניה לבון טר-פטרוסיאן ורוברט קוצ'ריאן ביקרו בהודו בשנת 1995 ובשנת 2003 בהתאמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ India-Eurasia, the way ahead: with special focus on Caucasus, Centre for Research in Rural and Industrial Development, Centre for Caucasian Study Centre for Research in Rural and Industrial Development, 2008 p. 205
- ^ Memoir of a Hindu Colony in Ancient Armenia, by Johannes Avdall, Esq., M. A. S., Journal of the Asiatic Society of Bengal, Volume V, Issue 54, 1836, II.
- ^ Ghrejyan, Lousine (2010). "Երկվորյակների առասպելի ելակետային արժեքը հայ վիպական հուշարձանների հորինվածքում [Initial Significance of the Myth of Twins in the Composition of Armenian Epic Monuments]". Patma-Banasirakan Handes (בארמנית) (2): 178–192.
- ^ Hacikyan, Agop Jack; Basmajian, Gabriel; Franchuk, Edward S.; Ouzounian, Nourhan (2002). "Zenob Glak". The Heritage of Armenian Literature: From the sixth to the eighteenth century. Detroit: Wayne State University Press. pp. 100–101. ISBN 9780814330234.
- ^ "Bilateral Brief on India- Armenia Relations". www.indianembassy.am. אורכב מ-המקור ב-6 ביולי 2016. נבדק ב-16 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anusha Parthasarathy (30 ביולי 2013). "Merchants on a mission". The Hindu. Chennai, India. נבדק ב-25 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Julfa v. Armenians in India
- ^ 1 2 3 4 5 "ARMENIA-INDIA BILATERAL RELATIONS". www.indianembassy.am. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2011. נבדק ב-16 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
