יחסי גבון–צרפת
| יחסי גבון–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| גבון | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 267,667 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 2,472,373 | 64,850,857 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 21,072 | 2,782,905 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 8,523 | 42,912 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה נשיאותית למחצה |
יחסי גבון–צרפת הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין צרפת לגבון - היחסים התאפיינו ב"מקרה קיצוני ... של נאו קולוניאליזם" של צרפת.[1]
יחסים לפני העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרפת באה לראשונה במגע עם אנשים מגבון כאשר צרפת חתמה על חוזי הגנה עם ראשי שבטים מקומיים ב-1839 וב-1841. צרפת תבעה רשמית את גבון בשנת 1885 כחלק מהמרוץ לאפריקה. הממשל על ידי צרפת החל בשנת 1903, ובשנת 1910, גבון הפכה לחלק מהפדרציה החדשה של אפריקה המשוונית הצרפתית. גבון החזיקה מעמד במסגרת הפדרציה הקולוניאלית עד 1959. במהלך מלחמת העולם השנייה הוחזקה גבון בידי כוחות צרפת של וישי מיוני עד נובמבר 1940, אך בעקבות הקרב על גבון המושבה נשלטה על ידי כוחות צרפת החופשית. באוגוסט 1960 קיבלה גבון עצמאות מצרפת יחד עם שאר השטחים של אפריקה המשוונית הצרפתית לשעבר.
מאז העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז העצמאות, גבון הייתה "אחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של צרפת באפריקה".[2] במהלך שנות ה-60 גבון הייתה המקור היחיד של אורניום בצרפת, ועל כן הממשלה הצרפתית ראתה ביחסיה עם גבון קריטיים לכוח ההרתעה הגרעינית שלה.[3] בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 ממשלת צרפת גם קבעה יעד מדיניות של "עצמאות אנרגיה" אולם עם אובדן שליטתה באלג'יריה הצרפתית היא הסתמכה במידה רבה על גבון לצורכי הנפט שלה.[4] בפברואר 1964 כוחות צרפתיים סייעו להפלת המשטר בגבון במהלך הפיכת גבון ב-1964 ואזרחי צרפת הפיצו שמועות על מעורבות אמריקאית בהפיכה שהובילה להתקפות על שגרירות ארצות הברית בליברוויל.
עידן עומר בונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עומר בונגו שלט בגבון משנת 1967 ועד מותו בשנת 2009 ואיפשר מעורבות צבאית, פוליטית וכלכלית צרפתית ענפה בגבון. אלף, חברת הנפט הלאומית הצרפתית, ניהלה עסקים נרחבים עם משטרו של בונגו וגבון שימשה נקודת סיום צבאית לפעולות צבאיות בחסות צרפת ברחבי אפריקה.[4]
נכון לשנת 2008 כ-10,000 אזרחים צרפתים גרים ועובדים בגבון, בעוד שגדוד הנחתים ה-6 של הצבא הצרפתי מוצב שם גם כן. כשנשיא גבון עומר בונגו נפטר ב-7 ביוני 2009, ניקולא סרקוזי וז'אק שיראק היו ראשי המדינה המערביים היחידים שהשתתפו בהלווייתו.
עידן עלי בונגו אונדימבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של עומר בונגו, עלי בונגו אונדימבה, תפס את השלטון בעקבות מות אביו. עלי בונגו החזיק בשלטון לאחר בחירות 2016 למרות טענות נרחבות על הונאת מצביעים, כולל מצד גורמי משרד החוץ הצרפתי.
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gabon: A Neo-Colonial Enclave of Enduring French Interest by Michael Reed in The Journal of Modern African Studies, 25.2, 1987 pages 283-320
- ^ Gabon threatens France with tit-for-tat deportation by Antoine Lawson, Reuters, 4 March 2008
- ^ Charles F. Darlington Oral History Interview - JFK #1, 12/3/1971, pg.8, http://archive1.jfklibrary.org/JFKOH/Darlington,%20Charles%20F/JFKOH-CFD-01/JFKOH-CFD-01-TR.pdf
- ^ 1 2 The French African Connection 1of3: France's Thirst for Energy (video), Al Jazeera, 2014, https://www.youtube.com/watch?v=lZKHZVVRITY
- ^ Embassy of France in Gabon (בצרפתית)
- ^ Embassy of Gabon in France (בצרפתית)
