יחסי גינאה–צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי גינאה–צרפת
גינאהגינאה צרפתצרפת
גינאה צרפת
שטחקילומטר רבוע)
245,857 643,801
אוכלוסייה
11,855,411 67,364,357
תמ"ג (במיליוני דולרים)
27,970 2,856,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
2,359 42,396
משטר
דמוקרטיה נשיאותית רפובליקה נשיאותית למחצה

יחסי גינאה–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין רפובליקת גינאה לבין הרפובליקה הצרפתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקולוניאלית (1827–1958)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיומן של המלחמות הנפוליאוניות, לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורֵה (Gorée) בסנגל של ימינו, החלה צרפת לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן החלו הבריטים, ממקום מושבם בגמביה וסיירה לאון, לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Fouta Djallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי רנה קאייה (René Caillé), האירופי הראשון ששב בחיים מטימבוקטו אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boké) שבאזור בשנת 1827 והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת 1838 החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות.

גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת 1854 למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים 1848 ו-1865 עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים 18761880. בשנת 1881 הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-1882, הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת 1886 זנחו הגרמנים את תביעותיהם באזור. בשנת 1886 הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות אפריקה המערבית הצרפתית ובשנת 1891 הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. עם זאת, הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת 1895 מדקר, על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.

הפרוטקטורט קיבל עצמאות מצרפת בשנת 1958 לאחר דחיית חוקת הרפובליקה החמישית של שארל דה גול, והיה למושבה היחידה שסירבה לקבל את החוקה החדשה. גינאה הצרפתית הפכה למדינת גינאה, ושמרה על הצרפתית כשפתה הרשמית, אך במדינה גם מדברים ערבית.

גינאה העצמאית (1958–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר דחיית החוקה הכירה צרפת בעצמאותה של גינאה. מאז עליית הנשיא אלפה קונדה לשלטון התגברו היחסים הדיפלומטיים ושיתופי הפעולה הכלכליים בין שתי המדינות.

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גינאה מיוצגת בצרפת בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בפריז, בירת המדינה.[1] גינאה מיוצגת בצרפת גם בדרג הקונסולרי באמצעות שתי קונסוליות שהיא מחזיקה בליון,[2] ובבורדו.[3]
  • צרפת מיוצגת בגינאה בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בקונאקרי, בירת המדינה.[4] צרפת מיוצגת בגינאה גם בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה שהיא מחזיקה בעיר קמסר.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי גינאה–צרפת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]