יחסי גרמניה–טנזניה
| יחסי גרמניה–טנזניה | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | טנזניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 947,300 |
| אוכלוסייה | |
| 83,262,861 | 68,909,173 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,072,192 | 75,709 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,908 | 1,099 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי גרמניה–טנזניה הם יחסי החוץ בין גרמניה לטנזניה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגלי ארצות אירופים, בעיקר בריטים וגרמנים, הגיעו לטנגניקה מהאי הסמוך זנזיבר במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1885 תפסו הגרמנים את האזור והקימו את המושבה מזרח אפריקה הגרמנית (Deutsch-Ostafrika), שכללה את טנגניקה ואת רואנדה ובורונדי הסמוכות.
האחיזה הגרמנית בשטח התבססה על שורה של מבצרים שנבנו במרחק גדול זה מזה. כדי לאכוף את סמכותם על האוכלוסייה המקומית, השתמשו הגרמנים באמצעי דיכוי אלימים במיוחד, כדי לפצות על נוכחותם הדלילה.
ב־1898 החלו הגרמנים להטיל מיסים כבדים על האוכלוסייה המקומית, וגייסו אלפי גברים לעבודות כפייה כדי לפרוץ ולסלול דרכים וכדי לבצע משימות אחרות במזרח היבשת. ב־1902 הורה המושל הגרמני גוסטאב אדולף פון גוטצן לתושבים המקומיים להגדיל מאוד את מכסות גידול וייצור הכותנה והכביד את נטל המיסים עליהם, צעד שעורר אי שקט ומורת רוח הולכת וגוברת בקרב הילידים השחורים. ב־22 במרץ 1905 הוגדל עוד יותר נטל המיסים על המקומיים, ובמקום לשלם מיסים עבור בקתה הם נאלצו לשלם מעתה מס גולגולת עבור כל אדם, מה שגרם לתסיסה גדולה עוד יותר. בחלק מהמקרים סירבו אנשי הכפרים לעסוק בגידול כותנה, סירבו לעבד את האדמה וסירבו לשלם את המיסים שהוטלו עליהם.
למדיניות הגרמנית הייתה השלכה קשה על חיי המקומיים. היא שינתה את המבנה החברתי של קהילות הילידים. המנהיגות המסורתית, שעליה הטילו הגרמנים את האחריות לכך שהאוכלוסייה המקומית תעמוד במכסות היצור ותשלם את המיסים הגבוהים, איבדה את מקומה ונוצר נתק בינה לבין המקומיים. הדיכוי הגרמני הביא לכך שגברים רבים הורחקו מבתיהם והנשים נאלצו למלא מלאכות גבריות מסורתיות. הוצאתם של הגברים לעבודות כפייה רוששה את מקורות המחייה של הכפרים שנותרו חסרי כל ועוררה זעם הולך וגובר כלפי השלטון הגרמני. מגמות אלו הולידו בסופו של דבר את מרד המאג'י מאג'י שפרץ ביולי 1905 ודיכויו נמשך עד 1907. המרד דוכא באכזריות, תוך שימוש בשיטת האדמה החרוכה, והגרמנים נותרו באזור ללא הפרעה עד מלחמת העולם הראשונה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ניסו הבריטים לכבוש את האזור, ללא הצלחה. בסופו של דבר, הועברה השליטה בטנגניקה לצבא הבריטי במסגרת חלוקת מושבותיה של גרמניה בחוזה ורסאי. רואנדה ובורונדי הופרדו מטנגניקה, והשליטה בהן נמסרה לבלגים. בתחילת 1920 נתנו לה הבריטים את השם טנגניקה[1]. ביולי 1922 עיגן חבר הלאומים את מעמדה של בריטניה בטנגניקה, בהעניקו לה מנדט לשלוט בה כמושבת-נאמנות[2]. כבר מאמצע שנות ה-20 דרשה גרמניה להשיב לידיה את טנגניקה[3]. אזרחים גרמנים המשיכו להתיישב בטנגניקה גם בהיותה תחת שליטה בריטית[4]. בריטניה הבהירה לעומת זאת ששהותה בטנגניקה אינה זמנית והיא לא תוותר עליה[5]. בעקבות ועידת מינכן עלו חששות בטנגניקה שהיא תועבר לידי גרמניה[6]. בפברואר 1939 עמדה טנגניקה, בגלל חומרי הגלם שהיא ייצרה, בראש רשימת הדרישות הקולונאליות של גרמניה[7].
בשנת 1961 קיבלה טנגנייקה את עצמאותה, וב-9 בדצמבר אותה שנה כוננה עמה גרמניה המערבית יחסים דיפלומטיים[8]. בשנת 1964 אוחדה טנגנייקה עם זנזיבר לרפובליקת טנזניה.
לגרמניה יש קשרים טובים עם טנזניה שהתפתחו עם הזמן. טנזניה היא אחת המדינות השותפות החשובות ביותר לשיתוף פעולה בפיתוח גרמני באפריקה שמדרום לסהרה. שיתוף הפעולה הטנזני-גרמני מתמקד בבריאות, אספקת מים ותברואה, ומגוון ביולוגי. לצד ארצות הברית, גרמניה היא התורמת הגדולה ביותר להגנת הטבע והסביבה בטנזניה. הרפובליקה הפדרלית תומכת גם בתוכניות לחיזוק ממשל טוב ופרויקט בתחום אספקת האנרגיה[8].
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנזניה היא אחד משווקי הצמיחה הדינמיים ביותר באזור. המדינה חווה צמיחה כלכלית גבוהה באופן עקבי מזה כעשר שנים, אך לאחרונה נחלשה באופן ניכר בגלל ההידרדרות באקלים העסקי וההשקעות. הסחר בין גרמניה לטנזניה צמח משמעותית בעבר, אך הוא נמצא ברמה נמוכה עם נפח של 300 מיליון דולר. כדי לתמוך ביחסי סחר, לשכת המסחר הגרמנית בחו"ל (AHK) פתחה משרד בדאר א-סלאם בשנת 2018.
למרות הצמיחה הכלכלית, טנזניה נותרה אחת המדינות העניות בעולם. מספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני הוא כ-27% (2016). רק לכ-30% מהאוכלוסייה יש חיבור לחשמל. הקמת מפעל כוח הידרולי גדול אמורה לשפר את המצב הזה עבור הטנזנים. עם זאת, ביקורת על הפרויקט נובעת מהשפעותיו הצפויות על הפארק הלאומי בו תוקם תחנת הכוח ומשום שאין הערכות כדאיות בינלאומיות והשפעות על הסביבה.
העבודה הגרמנית מוערכת מאוד בתחום התרבותי. הסכם תרבות מתקיים מאז 1992. מערכות היחסים מתמקדות בחילופי נושאים אקדמיים וקידום הגרמנית כשפה זרה. בנוסף לשיתופי פעולה באוניברסיטאות, קיימים מספר הסדרים עם התאמות עירוניות. מכון גתה בדאר א-סלאם מציע קורסים בגרמנית ותוכנית תרבות. בשל ההיסטוריה המשותפת של המדינות, שימור תרבות ושיתוף פעולה במוזיאון הם מוקד נוסף לעבודה תרבותית[8].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מברקים אחרונים - באנגליה, דואר היום, 5 בפברואר 1920
- ^ מ. בן אשר, אספות המועצה של חבר הלאומים, דואר היום, 2 באוגוסט 1922
- ^ גרמניה ומושבותיה באפריקה, דואר היום, 4 באוגוסט 1926
- ^ צללים מעל אפריקה המזרחית, הַבֹּקֶר, 27 בנובמבר 1938
- ^ סערה בגרמניה נגד אנגליה, דואר היום, 26 בינואר 1927
אנגליה לא תוותר על טאנגאנייקה, דבר, 24 בדצמבר 1933
אנגליה לא תותר על מושבותיה באפריקה, הירדן, 17 במאי 1935 - ^ דאגה באפריקה לרגל המו"מ לונדון ברלין, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1938
- ^ טנגאניקה בראש הדרישות הקולוניאליות, הַבֹּקֶר, 20 בפברואר 1939
- ^ 1 2 3 יחסי גרמניה–טנזניה באתר משרד החוץ הגרמני
