יחסי גרמניה–מיאנמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי גרמניה–מיאנמר
גרמניהגרמניה מיאנמרמיאנמר
Germany Myanmar Locator.png
גרמניה מיאנמר
שטחקילומטר רבוע)
348,560 653,290
אוכלוסייה
83,783,942 54,409,800
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,199,000 329,800
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,117 6,061
משטר
רפובליקה פדרלית דמוקרטיה נשיאותית

יחסי גרמניה–מיאנמר הם יחסי החוץ בין גרמניה ומיאנמר. בשנת 2014 חגגו גרמניה ומיאנמראת יום השנה ה-60 ליחסים בין המדינות. גרמניה היא היעד השני בגודלו להגירה בורמזית לאירופה, לאחר בריטניה.

היחסים לפני 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19541988 קיימו גרמניה ומיאנמר קשר הדוק, שהונע ברובו על ידי מדיניות הפיתוח של גרמניה.

היחסים הדיפלומטיים הראשונים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין איחוד בורמה החלו בשנת 1952. הם התבססו לעיתים על יוזמת נציגים שונים של עסקים גרמנים, ביניהם קרופ, AEG, סימנס וחברת המסחר ברלי ג'וקר בבנגקוק שהחלה בראשית שנות החמישים לבצע שליחות דיפלומטית. בנוסף, גרמניה המערבית רצתה למנוע את השפעת גרמניה המזרחית, שכבר פתחה את הסוכנות המסחרית הראשונה שלה בשנת 1954. בשנת 1955 הוקמה נציגות דיפלומטית של גרמניה המערבית ברנגון, ובשנת 1973 פתחה גם גרמניה המזרחית נציגות שם.

דוקטרינת הלשטיין לא יושמה באופן עקבי במקרה של בורמה. לממשלה הפדרלית היה חשוב יותר לשמור על בורמה מפני הקומוניזם. המבנה הצבאי להדחת התקוממות קומוניסטית זכה לתמיכה מלאה. היחסים שנבנו על שותפות איתנה עם הצבא הבורמזי כדי להבטיח את ההשפעה. מנקודת המבט של ימינו לא הוערכו סוגיות חיוניות כמו זכויות אדם או דמוקרטיה. בורמה מעולם לא הכריעה ב"שאלה הגרמנית" ושמרה על יחסים דו צדדיים עם FRG וגם עם DDR. למרות שבורמה הייתה קרובה פוליטית ל-DDR, היא הייתה תלויה גם בסיוע פיתוח של ה-FRG. גולת הכותרת ביחסי גרמניה-בורמה הם ביקורם הרשמי של נשיא גרמניה הפדרלית ריכרד פון וייצזקר בפברואר 1986 בבורמה והנשיא הבורמזי סן יו באוקטובר 1987 בגרמניה.

סיוע בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית החלה בתוכניות סיוע לפיתוח זמן קצר לאחר כינון יחסים דיפלומטיים עם בורמה. אף על פי שגרמניה שתרמה 1.15 מיליארד מארק בשנים 1956 עד 1988 הייתה המדינה התורמת השנייה בגודלה לאחר יפן ושותפת הפיתוח החשובה ביותר במערב אירופה לבורמה, אך השותפות מבחינה גרמנית הייתה פחות משמעותית. נוהל סיוע בפיתוח באותה תקופה היה שונה משמעותית מזה שנהוג כיום. במקום לספק סיוע הומניטרי ואזרחי דרך ארגונים לא ממשלתיים, גרמניה התמקדה בפרויקטים טכניים, על בסיס הרעיון: "עזרה באמצעות עזרה עצמית". חלק גדול מהסיוע הגיע לפרויקטים של האגודה הגרמנית לשיתוף פעולה טכני והמשרד הפדרלי לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. הסיוע כלל סיוע בפיתוח ושיתוף פעולה בתחום הטכני והאקדמי וכן הלוואות למדינה הבורמזית. שוב ושוב ביקרו ברפובליקה הפדרלית גורמים רשמיים ואנשי צבא למטרות אימונים.

Fritz-Werner GmbH[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת פריץ-ורנר מגייזנהיים מילאה תפקיד מיוחד ביחסים הדו-צדדיים, והתמחתה בעיקר במפעלי תעשייה לייצור חימוש. היא הייתה בבעלות המדינה משנת 1954 עד 1990 ולכן נתמכה באופן מלא על ידי הרשויות בביצוע עסקים עם מיאנמר. הטיפול בדיסקרטיות בענייניה הפנימיים של המדינה והאמינות תרמו לכך שה-GmbH לשעבר הצליח להשיג דריסת רגל בבורמה. הנהלת פריץ ורנר GmbH ניהלה מערכות יחסים מצוינות עם הצבא והממשלה, בפרט לגנרל Ne Win, והרחיב אותה באופן שיטתי לאורך השנים. עד 1988 הוכשרו 600–700 אנשי צבא צעירים ומהנדסים בסדנאות ה-GmbH בברלין וגייזנהיים. מערכות היחסים הרחיקו לכת עד כי ראש פריץ ורנר GmbH היה בעל תפקיד יותר מיוחס מאשר שגרירות גרמניה ברנגון ופעל ברוב הפרויקטים וההסכמים הדו-צדדיים כמתווך. בסך הכל ייעץ Fritz-Werner GmbH ל-22 פרויקטים וחמישה פרויקטים חיצוניים נוספים בבורמה עד 1988. הקשר ההדוק איפשר לפריץ-ורנר GmbH להיות החברה היחידה שהורשתה להשקיע בבורמה בעידן Ne Win, בה רק חברות זרות הורשו להשקיע במדינה בשותפות עם המדינה. [18] עם זאת, נמתחה על החברה ביקורת חריפה בבורמה, על כך שסייעו לצבא בדיכוי עקוב מדם של מחאות פרו-דמוקרטיות באוגוסט 1988. פריץ ורנר GmbH שבבעלות המדינה והממשלה היו חשודים כי היו מעורבים באירועים וכי סיפקו לצבא נשק. הממשלה הכחישה כל ידיעה על כך.

היחסים בין השנים 1988–2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי גרמניה-מיאנמר בין השנים 19882012 התאפיינו בקיפאון. לאחר ההפגנות ההמוניות בבורמה באוגוסט 1988 וההפיכה ב-18 בספטמבר באותה שנה, האסטרטגיה של מדיניות החוץ הגרמנית כלפי המדינה הדרום אסייתית השתנתה באחת, מכיוון שהיחסים הדו-צדדיים הסתיימו בפתאומיות. בשנת 1988 הכספים לסיוע לפיתוח היו עדיין 31.7 מיליון דולר. עשרה פרויקטים בשווי של 50 מיליון מארק גרמני נסגרו בדצמבר 1988 ורוב העובדים המיומנים במדינה נקראו חזרה לגרמניה. רק שלושה מומחים נותרו במדינה כדי לסיים פרויקטים שהחלו. ניתן לתאר את האמצעים הרדיקליים הללו כ-"פדנטים שליליים בגין אי-תגובה לפני 1988, מכיוון שהרפובליקה הפדרלית של גרמניה עצמה את עיניה בפני מהלכיה הדיקטטוריים של ממשלת Ne Win". האסטרטגיה החדשה הביאה לכך שגרמניה איבדה את מעמדה המיוחס ואת כל הקשרים במדינה.

סנקציות של האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 גם האיחוד האירופי הגיב בסנקציות הראשונות. הוא הטיל אמברגו נשק נגד מיאנמר והחזיר את כל הנספחים הצבאיים. כמו כן בוטל שיתוף הפעולה בפיתוח והותר רק סיוע הומניטרי. לאחר מותו של הדיפלומט הדני ג'יימס לינדר ניקולס בכלא מיאנמר בשנת 1996, האיחוד האירופי הוציא את חוות דעתו המאוחדת הראשונה על מיאנמר וחייב את כל מדינות האיחוד לבסס על כך את פעולות מדיניות החוץ שלהם. נגד חברי המשטר ומשפחותיהם הוצא איסור ויזה. בשנים שלאחר מכן הוטלו בהדרגה סנקציות נוספות של האיחוד האירופי, למשל, איסור הוויזה הוארך לתיירים בשנת 1997. בשנת 1998, האיחוד האירופי הנהיג סנקציות כלכליות לראשונה בהיסטוריה על ידי שלילת מיאנמר מהזכויות של מערכת ההעדפות הכלליות. למרות שיחות רב-לאומיות חוזרות ונשנות עם נציגי האיחוד האירופי ומיאנמר כמו גם מדינות אסיה, הסנקציות הוארכו בשנת 2003. המהפך התרחש בשנת 2011. בתגובה לבחירות החופשיות הראשונות מאז 1988, הסנקציות של האיחוד האירופי הושעו בתחילה לשנה ובוטלו לחלוטין בשנת 2012, למעט אמברגו הנשק. למרות שהרפובליקה הפדרלית של גרמניה עקבה אחר האסטרטגיה של האסטרטגיה של האיחוד האירופי כלפי מיאנמר בין השנים 1993 ל-2011, היא בכל זאת ניסתה להתערב במידה מסוימת. לדוגמה, היא לא הייתה לגמרי משוכנעת שהסנקציות שאומצו על ידי האיחוד האירופי יביאו להצלחה המיוחלת, ולכן תמכה בפרויקטי סיוע של הארגון לבקרת סמים של האו"ם והמשיכה את היחסים הבילטראליים בתחום החינוך נמשכו במידה מוגבלת. גרמניה העניקה מדי שנה כ-40–50 מענקים למיאנמר.

היחסים מאז 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה מנסה להחיות את השותפות מאז 2012, לאחר שהוגבלה על ידי הסנקציות של האיחוד האירופי במשך מספר שנים. גרמניה הייתה בעבר התורמת והשותפה השנייה בחשיבותה במיאנמר, אולם כתוצאה מהסנקציות שהטילו האיחוד האירופי וארצות הברית בשנים האחרונות, מדינות אסיה תפסו את מקומה, וכעת יש להן יותר מ-90 אחוז מנתח השוק במיאנמר.

שיתוף פעולה כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין התאריכים 9 עד 12 בפברואר 2014 היה יואכים גאוק הנשיא הפדרלי הראשון שביקר במיאנמר מאז 1986. גאק נפגש עם הנשיא תיאין סיין ומנהיג האופוזיציה, אונג סן סו קי, בין היתר. "אפשר לסמוך על גרמניה" הוא הבטיח להם. הסכם בדבר חובותיה הישנים של מיאנמר נחתם גם הוא במהלך ביקורו של הנשיא הפדרלי. "ההסכם הדו-צדדי מסדיר את החובות העומדים בסך 1.1 מיליארד אירו בסוף 2012, ו-50% מהם יישמטו. 50 האחוזים הנותרים, כלומר כ-542 מיליון אירו, יידחו ויהיה עליהם להחזירם בין 2020 ל-2027."

המסחר בין גרמניה למיאנמר שוב מתחזק לאיטו מאז 2011. הביקוש למוצרים גרמנים, במיוחד בתחום הנדסת מכונות, הנדסת חשמל, כמו גם למוצרים כימיים ותרופות, הוא גבוה. גרמניה מייבאת בעיקר בגדים ומזון, וגם יבוא של חומרי גלם, כגון עץ ושעם, ואלה של אבני חן מעובדות הופכים חשובים יותר ויותר לסטטיסטיקה של סחר חוץ. יותר ויותר חברות גרמניות מגלות את שוק מיאנמר לעצמם, כגון הנקל (ייצור חומרי ניקוי), יצרנית התרופה Stada ואדידס 2014 במיאנמר. "סחר חוץ עם מיאנמר כדאי [...] מכיוון שמדינה זו היא השוק המשמעותי והמתפתח האחרון באסיה וישנן הזדמנויות מצוינות לחברות גרמניות אם יש לך קצת סבלנות."

במהלך ביקורו בפברואר 2012, דיבר השר הפדרלי דירק ניבל בעד קידום פיתוח כלכלי בר-קיימא. המעורבות הגרמנית בתחום זה, המיוצגת על ידי GIZ, מתמקדת בעיקר בקידום הכשרה מקצועית, מכיוון שמערכת ההכשרה הכפולה של גרמניה היא תבנית מושלמת. פרויקטים להמשך פיתוח המגזר הפרטי והפיננסי נתמכים. ארגונים לא ממשלתיים מגרמניה מעורבים גם בתחומים כמו סיוע הומניטרי, מאבק בעוני, צמצום גידול סמים ומגזר הבריאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]