יחסי גרמניה–צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי גרמניה–צרפת
גרמניהגרמניה צרפתצרפת
France Germany Locator.png
גרמניה צרפת
שטחקילומטר רבוע)
357,022 643,801
אוכלוסייה
80,457,737 67,364,357
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,199,000 2,856,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,189 42,396
משטר
רפובליקה פדרלית חוקתית רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה

יחסי גרמניה–צרפת הם מערכת יחסים מורכבת בין הממשלות והעמים של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ושל הרפובליקה הצרפתית.

מוצאן של צרפת ושל גרמניה הוא מאותה מדינה היא האימפריה הפרנקית שהוקמה בשנת 481 לספירה. עם מותו של לואי החסיד מלך האימפריה הפרנקית ב-840 לספירה, תבע בנו הבכור, לותאר הראשון, בעלות על קיסרות אביו ותמך בהמלכתו של אחיינו פפין השני כמלך אקוויטניה. לאחר שאחיו של לותאר, שארל הקירח ולודוויג הגרמני הביסו אותו בקרב על פונטני בשנת 841 וחתמו על שבועת שטרסבורג (842), הסכים לותאר למשא ומתן.

כך נחתם חוזה ורדן שהפך את האימפריה הפרנקית לשלוש ממלכות: פרנקיה המערבית ששוכנת כיום בשטחי צרפת, פרנקיה המזרחית ששוכנת כיום בשטחי גרמניה ופרנקיה התיכונה ששכנה בשטחי שתי המדינות ובשטח שכיום נמצא בשליטת איטליה.

פרנקיה התיכונה שקעה במהירות ותוך כ-50 שנים חולק שטחה בין פרנקיה המזרחית לפרנקיה המערבית ושתי המדינות שלטו ללא עוררין על שטח רב במערב אירופה. שיטת המשטר פיאודליזם התפתחה במדינות אלו ושתי המדינות התנהלו באותה הדרך. עם זאת, בשתי המדינות התפתחו שתי תרבויות שונות לחלוטין. השלטון הצרפתי היה מונרכיה אבסולוטית שניהלה שלטון עוצמתי, והחלוקה המנהלית של צרפת הייתה למחוזות. לעומת זאת, בגרמניה השלטון המרכזי שקע ככל שעבר הזמן והיא חולקה לממלכות קטנות שנשלטו על ידי האימפריה הרומית הקדושה כפדרציה רופפת.

המהפכה הצרפתית הובילה לגל לאומני בצרפת ועקב כך ניסתה המדינה לתבוע שטחים נוספים מפרוסיה. הנהגת צרפת חששה מפרוסיה עקב התחזקותה המהירה באותו זמן.

היחסים בין צרפת לפרוסיה היו תמיד עוינים ושתי המדינות נלחמו אחת כנגד השנייה במלחמת שבע השנים ובמלחמת צרפת-פרוסיה. התקופה הנוראה ביותר ביחסים בין שתי המדינות הייתה תחילת המאה ה-20, כאשר שתי המדינות נלחמו במלחמת העולם הראשונה, עקב סיפוח אלזס ולורן לגרמניה. גרמניה הובסה במלחמת העולם הראשונה ורפובליקת ויימאר הוקמה לאחריה. בהסכמי השלום של 1919 נקמו הצרפתים בגרמנים, וגרמניה הפסידה את כל מושבותיה מעבר לים, החזירה את אלזס-לורן לצרפת והתחייבה למסור שטחים רבים במזרח המדינה לפולין. צרפת נלחמה נגד גרמניה גם במלחמת העולם השנייה, כשהיא מובסת ונכבשת על ידי גרמניה הנאצית. לאחר תקופת הרייך השלישי צרפת וגרמניה חידשו את יחסיהן בניסיון להימנע מאסונות נוספים ומלחמות נוספות.

כיום מאופיינים יחסי גרמניה-צרפת בקרבה עקב היותן מדינות מרכזיות בגוש האירופי וחלק בלתי נפרד מהנהגתו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת הקרולינגית (481–961)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – חוזה ורדן, האימפריה הפרנקית

השטחים שבהן שוכנות צרפת וגרמניה כיום הם שטחים שבהן שכנה האימפריה הפרנקית. אימפריה רחבת ממדים זו הגיעה לשיאה תחת קרל הגדול. כשנפטר יורשו של קרל הגדול, לואי החסיד, בשנת 840, בנו הבכור לותאר הראשון דרש את כתר המלוכה. שני האחים הצעירים, לודוויג הגרמני ושארל הקירח, הכריזו מלחמה על צבאו של אחיהם הבכור ושיתפו פעולה בקרב שנודע כ"קרב על פונטני". צבא לותאר הובס במלחמה ולא הייתה לו ברירה אלא לפנות למשא ומתן עם אחיו הצעירים, וזה הוביל לחתימת חוזה ורדן.[1]

התפשטות האימפריה הפרנקית

להלן חלוקת השטחים בחוזה:

ממלכתו של לותאר התפוגגה ושקעה תוך כ-20 שנים והשטחים חולקו בין פרנקיה המזרחית לפרנקיה המערבית. פרנקיה המערבית זכתה בשטחי צרפת המודרנית, אלא שחלק מהלורן נשאר בשליטתה של פרנקיה המזרחית. פרנקיה המזרחית זכתה, כאמור, בחלק מהלורן ובחלק האיטלקי של ממלכתו לשעבר של לותאר. התיעוד האחרון של "האימפריה הפרנקית המזרחית" הוא המאה ה-9 עד להקמתה של האימפריה הרומית הקדושה.

יחסי האימפריה הרומית הקדושה-צרפת (962–1806)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – האימפריה הרומית הקדושה, בית הבסבורג

ב-2 בפברואר 962, הוכתר אוטו הראשון לקיסר בתחומי העיר רומא על ידי האפיפיור ומנהיג הכנסייה הקתולית אותה התקופה- יוחנן השביעי.[3] כך נוצרה האימפריה הרומית הקדושה, בתחילת הדרך, היחסים של צרפת עם האימפריה היו פושרים, היינו, צרפת הכירה בקיומה של האימפריה והייתה איתה בתנאי שלום אך לא היו שיתופי פעולה מיוחדים בין המדינות.

קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל החמישי היה נצר למלכים הקתוליים בספרד ולבית הבסבורג האוסטרי. ייחוס זה הוביל לכך שקרל קיבל שליטה על שטחים רבים. ארצות השפלה וצפון החבל הצרפתי נור-פה דה קאלה עברו לשליטתו בשנת 1506. בשנת 1516 ירש גם את ספרד בנוסף לשטחי האימפריה הרומית הקדושה שהשתרעה מגרמניה עד מרכז חצי האי האפניני. המצב שנוצר, בו האימפריה הרומית מקיפה את צרפת מכמה כיוונים במקביל, גרם ללחץ מדיני-אסטרטגי וליצירת מתח תמידי בין שתי הממלכות - מעצמות באותה תקופה. המתח שנוצר בין שתי המעצמות הללו גרם לסכסוכים רבים והרסניים, כגון מלחמת הירושה הספרדית והמהפכה הדיפלומטית של 1656.

מלחמת שלושים השנים, בה צרפת לקחה חלק, התנהלה עקב מתיחות דתית יוצאת דופן, שכן צרפת שיתפה פעולה עם מדינות פרוטסטנטיות בהיותה מדינה קתולית - כנגד מדינות פרוטסטנטיות אחרות. צרפת שיתפה פעולה עם המדינות הפרוטסטנטיות עקב חברותה של האימפריה הרומית הקדושה בברית הקתולית. הסכמי מינסטר ואוסנבריק (הידועים גם בשם "שלום וסטפיליה"), שנחתמו אחרי המלחמה, ב-1648, נתנו לצרפת את חבל הארץ אלזס. הסכמי ניימכן (1679) נתנו לצרפת שליטה בעוד כמה עיירות שנכללו בעבר בשטח האימפריה הרומית הקדושה. ב-30 בספטמבר 1681, לואי הארבעה עשר וצבאו נכנסו לעיר שטרסבורג, והכריזו על סיפוחה לצרפת.[4]

במהלך המאה ה-18 התחזק מאוד מעמדה של פרוסיה, הישות המדינית שהייתה חלק מהאימפריה שאפה להחליף את האימפריה הרומית הקדושה. צרפת הייתה צריכה לשתף פעולה עם האחרונה כדי למגר את כוחה העולה של פרוסיה, וכך התפייסו שתי המדינות ונגמרה היריבות רבת השנים ביניהן.

אי יציבות ויחסי פרוסיה-צרפת (1750–1871 לערך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – אביב העמים, מהפכת יולי 1830, המהפכה הצרפתית, המונרכיה של יולי, פרוסיה, מלחמת שבע השנים, מלחמת צרפת-פרוסיה
דגל האחדות הגרמנית מונף בברלין במרץ 1848 הוא אביב העמים
חיילים פרוסים בצרפת במסגרת קרב רוסבאך במלחמת שבע השנים

ערב תחילת המהפכה בין מדינות גרמניה לצרפת רחשו יחסי ידידות. פרנקופיליה הייתה נפוצה בגרמניה, עקב הפיכתה של צרפת למדינה דמוקרטית, וכמה עיירות גרמניות אף הסתפחו מרצונן לצרפת. היחסים הטובים נפסקו בשנת 1794 כשהרפובליקה הצרפתית הראשונה פלשה לגרמניה, עקב רצונו של נפוליאון בונפרטה להקיף את צרפת בגבולות מסודרים שקשה לעבור ולהגדיל את שטח הרפובליקה.

במהלך המאה ה-18 ועלייתה של פרוסיה כמעצמה גרמנית חדשה נוצרה מהפכה דיפלומטית וברית בין צרפת, בית הבסבורג והאימפריה הרוסית, דבר שבא לידי ביטוי באמנת ורסאי משנת 1756 ובמלחמת שבע השנים נגד פרוסיה ובריטניה. אף על פי שמדינה גרמנית לאומית נראתה באופק, נאמנות האוכלוסייה הגרמנית הייתה בעיקר כלפי מדינות קטנות.

פרוסיה תוקפת את צרפת והקונפדרציה של הריין (1806–1813)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון בקרב אוסטרליץ ולאחר שפרוסיה מתנתקת מהאימפריה הרומית הקדושה שהתמוטטה, פתח נפוליאון במסכת התגריות מכוונת כלפי המלך הפרוסי כדי לגרור אותו למלחמה, לדוגמה, נודע למלך הפרוסי שצרפת נמצאת במשא ומתן עם אנגליה, החזרת הנובר לאנגלים תמורת שלום.

באוגוסט 1806 החליט מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם השלישי שזעם על צרפת, לתקוף בצרפת ופרוסיה מצטרפת לקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית, באותה התקופה העם הפרוסי הרגיש פרנקופוביה עמוקה. כעבור חודש, ב-5 בספטמבר באותה השנה, הכריזה צרפת על גיוס. פרוסיה נכנסה לסקסוניה וכבשה אותה ללא כל התנגדות, הצבא הסקסוני הצטרף לצבא הפרוסי במלחמה.

ב-27 בספטמבר עזב הקיסר נפוליאון את פריז בדרכו לגרמניה, וכעבור חמישה ימים הגיע לווירצבורג, שם קיבל מפרוסיה אולטימטום: לפנות את כל מזרח הריין ואת כל השטחים שצרפת כבשה וסיפחה מאז שנת 1794. נפוליאון התעלם מהאולטימטום שנראה לו אווילי, צבא צרפת היה גדול וחדיש בכמה רמות מהצבא הפרוסי והחזיק בכלי מלחמה משוכללים דוגמת הגרנד ארמה. בסופו של דבר, ניצח נפוליאון בקרב והקים את הקונפדרציה של הריין שהייתה לממשלת בובות צרפתית.[5]

המונרכיה של יולי ואביב העמים (1815–1848)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו של דבר נפוליאון נחל הפסדים רבים בקרבות והודח מכיסא המלכות בצרפת בשנת 1815. צרפת הוחזרה לממדיה ערב המהפכה הצרפתית והפסידה את כל שטחיה בגרמניה ובית בורבון הקתולי חזר לשלוט בצרפת.

לאחר 15 שנים של שליטת בית בורבון בצרפת הצרפתים מרדו ובית בורבון נפל מכיסאו ולא שב אליו יותר. המהפכה, שהיום נקראת מהפכת יולי 1830 הייתה חילוף משטר בצרפת מהמשטר הנוקשה של בית בורבון למונרכיה מרוככת יותר עליה שלט מלך הצרפתים.

המהפכה ב-1830 הביאה לגל לאומניות באירופה, גם בגרמניה, שדוכאה במשך 18 שנים עד אביב העמים בשנת 1848. לאחריו, היחסים בין העם הגרמני לצרפת היו חמים מתמיד וצרפת זכתה להגירה של 180,000 גרמנים, 60,000 מהם היגרו לפריז.

מלחמת צרפת-פרוסיה ולאחריה (1870–1871)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1870 פרצה מלחמה בין פרוסיה, שנהנתה מתמיכה של מדינות גרמניות שונות אשר היו חתומות על ברית צבאית איתה לבין צרפת בראשות נפוליאון השלישי. במהלך המלחמה הובסה צרפת והפרוסים קיימו מצעד צבאי משפיל בחוצות פריז ושנה מאוחר יותר הוכרז על הקמת הקיסרות הגרמנית באולם המראות בורסאי. לאחר המלחמה סיפחו הגרמנים את חבלי אלזס ושליש מלוריין ובכך הנציחו את תחושת הנקמה הצרפתית (רבאנשיזם).

בין מלחמת פרוסיה צרפת לבין מלחמת העולם הראשונה, משך זמן של 48 שנים, שרר מתח ביחסי שתי המדינות וצרפת לא נרגעה עד תבוסת גרמניה ב-1918.

הסכסוך הגרמני-צרפתי (1871–1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – הסכסוך הגרמני-צרפתי, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה
מחנה הריכוז דראנסי שמוקם בצרפת הכבושה וצבא צרפת החופשית שחרר אותו

לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה שרר שלום מתוח באירופה, כאשר לא פרצו מלחמות גדולות באירופה. בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בין מעצמות המרכז למדינות ההסכמה, בסופה ניצחו מדינות ההסכמה באמצעות עדיפות במשאבים ולאו דווקא במהלכים צבאיים גדולים, שכן המלחמה הייתה מלחמת חפירות ברובה.

בהסכמי השלום בשנת 1919 נקמו הצרפתים בגרמנים, למורת רוחם של הבריטים והאמריקנים. גרמניה איבדה שטחים רבים לטובת צרפת ופולין ואיבדה את כל מושבותיה בעולם.

לאחר הסכמי השלום החל עידן "הרבאנש הגרמני", שכן הגרמנים רצו לנקום על ההשפלה שלהם ולהשיב את שטחיהם האבודים.

בשנות השלושים שררה סערה במצב הכלכלי בעולם לאחר "השפל הגדול" והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה ובתוך זמן קצר הפכה את גרמניה לדיקטטורה. הגרמנים התחילו את מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 וכבשו את צרפת שנה מאוחר יותר. עם התקדמות המלחמה נראה היה כי גרמניה בדרך לתבוסה מוחצת ובשנת 1945 נכנעה גרמניה הנאצית.

לאחר המלחמה נלקחו מגרמניה שטחים נוספים ואזרחים רבים נעקרו מבתיהם. כך היה עם הגרמנים בפולין ובצ'כוסלובקיה.

גרמניה חולקה לארבע אזורי כיבוש וחולקה למזרח גרמניה ומערב גרמניה. מערב גרמניה השתקמה במהירות הודות לתוכנית מרשל בעוד מזרח גרמניה נותרה מדשדשת מאחור.

ב-1 ביולי 1948 מסרו המושלים הצבאיים מטעם צרפת, בריטניה וארצות הברית את מסמכי פרנקפורט, שבהם תיארו את עקרונותיהם להקמת מדינה גרמנית. בתגובה התכנסו ראשי מדינות-המחוז וניסחו את החלטות קובלנץ, לפיהן חבריה של אספה מכוננת ייבחרו מתוך בתי הנבחרים של מדינות-המחוז ולא במישרין. בין ה-10 באוגוסט ל-23 באוגוסט 1948 הכין "כנס החוקה בהרנכימזה" את האספה המכוננת.

היחסים כיום (1948-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – רובר שומאן, קהילת הפחם והפלדה האירופית, האיחוד האירופי, ליברליזם

לאחר מלחמת העולם השנייה אירופה החלה להשתקם אט אט באותה התקופה אודות לתוכנית מרשל האמריקאית המצליחה כאשר ההתאוששות בצרפת ובגרמניה המערבית הייתה המהירה ביותר. בנוסף התגלתה אי הסכמה בין בעלות הברית בדבר זכותה של צרפת על חלקים מגרמניה הכבושה. החשש היה כי הסכסוך עתיק היומין בין המדינות יפריע לשיקומה של גרמניה. למרות זאת הוסכם בסופו של דבר כי הצרפתים יקבלו שליטה באזור חבל הריין, באדן וירטמברג, וחלקים מברלין. הכוחות הצרפתיים שהו באזורים הסמוכים לגבולם עד שנת 1955, ובחבל הסאר עד 1957.

עקב חילופי השלטון בגרמניה (קונרד אדנאואר נכנס) ובצרפת (שארל דה גול נכנס), מנהיגי שתי המדינות הליברליות החדשות ביקשו לשתף פעולה. תחיית היחסים בין שתי המדינות הייתה הצהרת שומאן של שר החוץ הצרפתי, רובר שומאן ב-1950 ומיד לאחריה, הקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית כדי ללכד את משאבי הטבע של כל המדינות שהיו חברות בה. בשתי החל משנות ה-50 של המאה העשרים והקמתה של גרמניה החדשה הוסכם בין המדינות על פתרון הסכסוך בן 300 השנים בדרכי שלום כחלק מאירופה החדשה. הסכם האליזה משנת 1963 בין שארל דה גול נשיא צרפת וקונרד אדנאואר קאנצלר גרמניה מבטיח שיתוף פעולה בין המדינות בנושאים מדיניים, כלכליים, וצבאיים.

בשנת 2003 ייסדו שתי המדינות את כנס G6 שכולל בתוכו את המדינות העשירות ביותר באיחוד האירופי מה שהוביל לקווים דומים במדיניות הכלכלית של שתי המדינות. לרגל יום השנה ה-40 של הסכם האליזה ב-2003, הנציבים של האיחוד האירופי פסקל לאמי הצרפתי וגינתר פרהויגן הגרמני הציגו את תוכנית שנקראה לאמי-פרהויגן. התוכנית מציעה איחוד ביטחוני ומדיני של צרפת וגרמניה. בין היתר בתוכנית הוצע איחוד של צבא גרמניה וצבא צרפת באזורים מסוימים, שגרירויות משולבות ומושב משותף במועצת הביטחון.

שיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף פעולה כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוכנות החלל האירופית - סוכנות החלל האירופית נוצרה מאיחוד בין חלקים מסוכנות החלל הצרפתית וסוכנות החלל הגרמנית. מטה הסוכנות ממוקם בפריז בירת צרפת, המשרד השני בחשיבותו ממוקם בדארמשטט שבגרמניה והמשרד השלישי בחשיבותו ממוקם בקלן.
  • איירבוס - קבוצת איירבוס הגדולה נוצרה מאיחוד בין חברה גרמנית לבין חברה צרפתית והיא מתמחה בייצור מטוסים. גם חברות ספרדיות ובריטיות הצטרפו בהמשך לקבוצה ונחלש כוחה של גרמניה לעומת בריטניה.
  • סאנופי - חברת תרופות צרפתית-גרמנית-בינלאומית, הנהלתה נמצאת בצרפת.
  • ארווה - חברת אנרגיה צרפתית-כוויתית, מחזיקה מניות של חברות אנרגיה בגרמניה.

שיתוף פעולה תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – יחסי לוקסמבורג-צרפת
  • מכון התרבות גרמניה-לוקסמבורג-צרפת - מכון לחקר התרבות המשותפת של שלוש המדינות.
  • לימודי השפה הרשמית של רעותה בכל אחת מהמדינות, התוכנית נחלה הצלחה בחלק מהמקומות, הבולט ביותר הוא אלזס. נושא זה מיושם בין היתר על ידי מכון גתה הגרמני והמכון הצרפתי.
  • ארטה - ערוץ טלוויזיה צרפתי-גרמני שמשדר תכנים על תרבות אירופה ובייחוד גרמניה וצרפת. מטה הערוץ ממוקם בשטרסבורג הצרפתית הממוקמת בגבול צרפת-גרמניה.
  • האוניברסיטה הצרפתית-גרמנית (FGU), נוסדה בשנת 1999 כדי לאפשר שיתוף פעולה אקדמי, בעיקר על ידי תוכניות באוניברסיטאות קיימות, לקידום יחסי צרפת וגרמניה.[6]

שיתוף פעולה ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף הפעולה הביטחוני העיקרי של המדינות הוא הכוחות האירופיים המשותפים שמורכבים בעיקר מכוחות גרמניים, צרפתיים וספרדיים. ישנה חטיבה מיוחדת בכוחות המורכבת מחיילים של מדינות אלה בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי גרמניה–צרפת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ין צ'ארלס ווקמן, Chronologie de l'histoire de France, 1997, עמוד 17
  2. ^ Bibliothèque de l'École des chartes, 1921, עמוד 316
  3. ^ David Gilmour, The Purusit of Italy, Frrar, Straus and Giroux, 2011, עמ' 56
  4. ^ ג'ון א. ליאון, The Wars of Louis XIV: 1667–1714, עמוד 163
  5. ^ אהוד פוקס ומיכאל הרסגור, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, דביר הוצאה לאור, 2010, פרק 1, עמוד 24 (נפוליאון מכה את הפרוסים)
  6. ^ "Die DFH im Überblick - Deutsch-Französische Hochschule". Deutsch-Französische Hochschule (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2018.