יחסי גרמניה – מקדוניה הצפונית
| יחסי גרמניה – מקדוניה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | מקדוניה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 25,713 |
| אוכלוסייה | |
| 83,262,861 | 2,083,437 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,072,192 | 13,563 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,908 | 6,510 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי גרמניה-מקדוניה הצפונית הם היחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה של מקדוניה הצפונית. שתי המדינות הן חברות במועצת אירופה וחברות הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוף המאה ה-14 נכלל האזור של מקדוניה הצפונית של ימינו בשטחי האימפריה העות'מאנית. במהלך המלחמה הטורקית הגדולה (1683–1699) כבשו הכוחות הקיסריים את סקופיה, אולם החזירו אותה לטורקים לאחר המלחמה. עם הידרדרותה של האימפריה העות'מאנית במהלך המאה ה-19, החלו המעצמות האירופיות הגדולות ועמי הבלקן, השואפים לעצמאות תחת השלטון הטורקי, להתמודד עם הארגון מחדש של דרום מזרח אירופה. לאחר הניצחון הרוסי במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), שהביא את הכוחות הרוסים עד 60 ק"מ מאיסטנבול, התעוררה הבעיה הבלקנית במלוא עוזה. מאחר שהמעצמות האירופיות לא הסכימו לקבל את חוזה סן סטפנו, שנחתם בהשפעה רוסית, הזמין קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק את קונגרס ברלין כדי ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. אחת התוצאות של הקונגרס הייתה שמקדוניה נשארה תחת שליטת האימפריה העות'מאנית. בשנת 1912 פרצה מלחמת הבלקן הראשונה, ובסיומה חולקה מקדוניה בין בולגריה, סרביה ויוון. בולגריה לא הסכימה לתוצאות ההסכם, ובעקבות כך פרצה בשנת 1913 מלחמת הבלקן השנייה, ובסיומה כבשו הסרבים והיוונים שטחים נוספים ממקדוניה, על חשבון הבולגרים.
בשנת 1915 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, חברה בולגריה למעצמות המרכז, וכתוצאה מכך הצליחה לספח את "מקדוניה הסרבית" בין השנים 1915–1918. לאחר תבוסת מעצמות המרכז בסיום המלחמה, חזרה מקדוניה לשלטון סרבי, והייתה חלק מממלכת יוגוסלביה. במהלך מלחמת העולם השנייה שוב הצטרפה בולגריה לגרמניה הנאצית, ולאחר כיבוש יוגוסלביה הורשתה לכבוש את מזרח ומרכז מקדוניה הסרבית. בניגוד לשטחי המולדת הבולגרית, היהודים שהיו בשטחים הכבושים בידי בולגריה ספגו את אימי השואה. 7,100 יהודים, כולל 2,000 ילדים, גורשו משטחי מקדוניה למחנה ההשמדה טרבלינקה, ורק 196 מהם שרדו. בסוף אוגוסט 1944 נסוגה בולגריה מהשטחים הכבושים של יוגוסלביה. לאחר כיבושה של יוגוסלביה בשנת 1941, נוספה מערב מקדוניה הסרבית לאיטליה, ומאז 1943 הייתה תחת חסותה הגרמנית כחלק מאלבניה הגדולה. במהלך שנת 1944 גרמניה הקימה במדינת בובה מקדונית לזמן קצר, ובקיץ 1944 נסוגו הכוחות הגרמניים מיוון דרך סקופיה, והמיטו סבל וחורבן על העיר ולאחר זמן קצר גם המדינה המקדונית "העצמאית קרסה.
לאחר נסיגת הגרמנים, הפך האזור שוב לחלק מיוגוסלביה בתור הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. לאחר קריסת יוגוסלביה הכריזה מקדוניה על עצמאותה בספטמבר 1991, אולם בשל הסכסוך על שם המדינה, הכירה ממשלת גרמניה בעצמאותה של מקדוניה רק בסוף 1993. לאחר מכן הייתה גרמניה התומכת הפעילה ביותר במקדוניה, ובכלל זה היא סיפקה את רוב הסיוע לפיתוח מקדוניה, וקידמה את יחסי הסחר והתרבות עמה באופן מסיבי. בהמשך תמכה גרמניה במקדוניה בהתמודדות עם משבר פליטים מקוסובו בעקבות מלחמת קוסובו (1999), ובבלימת ההתקוממות האלבנית במקדוניה ב-2001, ואף סייעה לחתימת הסכם אוחריד ליישוב הסכסוך.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרמניה מחזיקה במקדוניה הצפונית שגרירות בסקופיה. מאידך, מקדוניה הצפונית מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-6 קונסוליות בדיסלדורף, המבורג, מיינץ, מינכן, נירנברג ושטוטגרט[1].
