יחסי דנמרק–נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי דנמרק–נורווגיה
דנמרקדנמרק נורווגיהנורווגיה
Denmark Norway Locator.png
דנמרק נורווגיה
שטחקילומטר רבוע)
43,094 323,802
אוכלוסייה
5,809,502 5,372,191
תמ"ג (במיליוני דולרים)
287,800 381,200
תמ"ג לנפש (בדולרים)
49,540 70,958
משטר
מונרכיה חוקתית מונרכיה חוקתית

בין ממלכת דנמרק לבין ממלכת נורווגיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ושתיהן חברות במועצה הנורדית, בנאט"ו, באיחוד הנורדי ובמועצת מדינות הים הבלטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1397 הוקם איחוד קאלמאר, אשר היווה איחוד של שלוש הממלכות דנמרק, נורווגיה (כולל איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושוודיה (לרבות חלקים מפינלנד) תחת מלך אחד. היוזמה לאיחוד הייתה של מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק ושל ולדמר הרביעי, מלך דנמרק.

טכנית, המדינות לא ויתרו רשמית על ריבונותן או על עצמאותן, אך במושגים פרקטיים, הן היו יחידות אוטונומיות בלבד, כשהמונרך מחזיק בריבונותן, ובפרט מוביל את יחסי החוץ שלהן. למדינות היו אינטרסים שונים משלהן (במיוחד אי שביעות הרצון של האצולה השוודית מהתפקיד המרכזי ששיחקה דנמרק באיחוד), דבר שהוביל בסופו של דבר לעימות בין המדינות המאוחדות, ולפער ביניהן, שהלך והתעצם עד לפירוק האיחוד בשנת 1523, כשגוסטב ואסה הפך למלך שוודיה. טכנית, האיחוד מעולם לא בוטל. נורווגיה ומושבותיה, המשיכו להוות חלק מדנמרק, כחלק מממלכת דנמרק-נורווגיה, תחת בית אולדנבורג.

בשנת 1814 נערכה מלחמת גונבואט כחלק מהמלחמות הנפוליאוניות, וכתוצאה ממנה עברה נורווגיה לשליטת שוודיה, כחלק מהאיחוד השוודי-נורווגי. בשנת 1905 בוטל האיחוד ונורווגיה הפכה להיות ממלכה עצמאית, תוך שהיא בוחרת בקרל, נסיך דנמרק לכהן כמלך נורווגיה, תחת השם הוקון השביעי, מלך נורווגיה. עם הכרזת העצמאות הכירה דנמרק בנורווגיה, וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשו שתי המדינות במהלך מבצע וזריבונג, והיו תחת שליטה גרמנית עד סיום המלחמה.

לאחר המלחמה הצטרפו שתי המדינות לנאט"ו, וכיום הן מקיימות ביניהן קשרים במגוון תחומים, וביניהם תרבות, כלכלה וביטחון.

כיום חיים כ-15,000 נורווגים בדנמרק[1], וכ-20,000 דנים בנורווגיה[2].

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגרירות הדנית באוסלו

נורווגיה מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן, ו-13 קונסוליות באבנראה, אולבורג, אורהוס, אסביירג, פרדריקיה, אלסינור, הרנינג, היורינג, הורסנס, פאלסטר נייקובינג, אודנסה, רנה ותירד. מאידך, דנמרק מחזיקה בנורווגיה שגרירות באוסלו, ו-13 קונסוליות כבוד באולסונד, ארנדאל, ברגן, בודו, דראמן, פרדריקסטאד, המרפסט, הרסטד, האוגסונד, קריסטיאנסנד, לרוויק, לילהאמר, לילסנד, נרוויק, סטוונגר, טרומסה, טרונדהיים, טנסברג ווארדו[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]