יחסי דרום סודאן – הפיליפינים
| יחסי דרום סודאן – הפיליפינים | |
|---|---|
|
|
| |
| דרום סודאן | הפיליפינים |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 644,329 | 300,000 |
| אוכלוסייה | |
| 11,229,475 | 118,660,149 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 404,284 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,407 | |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | דמוקרטיה נשיאותית |
יחסי דרום סודאן–הפיליפינים הם היחסים הדו-צדדיים בין הפיליפינים לדרום סודאן. הפיליפינים הכירה בדרום סודאן כמדינה ריבונית בערך חודש לאחר שהכריזה על עצמאותה ב-9 ביולי 2011.[1] הפיליפינים מיוצגת בדרום סודאן באמצעות שגרירותה בניירובי, קניה מאז מרץ 2013. בעבר יוצגה הפיליפינים על ידי שגרירותה בקהיר, מצרים.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיליפינים הכירה באופן רשמי בדרום סודאן כמדינה ריבונית ועצמאית זמן קצר לאחר שדרום סודאן הכריזה על עצמאותה ב-9 ביולי 2011.[3] הפיליפינים ודרום סודאן כוננו יחסים דיפלומטיים באמצעות הסכם משותף עליו חתמו שגרירי הפיליפינים ודרום סודאן בקניה, דומינגו לוסנריו ג'וניור ומג'וק גואנדונג ת'יף, במשרד האו"ם ב-13 במרץ 2013. בהצהרה אמר לוסנריו כי כינון רשמי של היחסים בין הפיליפינים לדרום סודאן יועיל הדדית "מכיוון ששתי המדינות יוכלו כעת להדק את היחסים בתחומים משותפים שונים." שני השגרירים דנו גם בצורך להקים ועדה משותפת לשיתוף פעולה דו-צדדי לטובת עמי הפיליפינים ודרום סודאן.
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרום סודאן עובדים יותר מ-300 פיליפינים.[4] ב-13 בינואר 2012, מנהלת התעסוקה הפיליפינית אסרה על שליחת עובדים פיליפינים לדרום סודאן עקב הסלמת האלימות הבין-עדתית במחוז ג'ונגלי במדינה. האיסור בוטל כעבור חודשיים (ב-22 במרץ 2012) עם שיפור המצב הפוליטי והביטחוני בדרום סודאן.[5]
ב-24 בדצמבר 2013, מנהל התעסוקה הפיליפיני החזיר את האיסור על שליחת עובדים פיליפינים לדרום סודאן עם פרוץ מלחמת האזרחים בדרום סודאן. ב-21 באוקטובר 2015, מנהל התעסוקה הפיליפיני ביטל חלקית את איסור הפריסה על פי המלצות משרד החוץ, על מנת לאפשר לאזרחים פיליפינים בארגונים בינלאומיים לחזור לדרום סודאן בתנאי שמעסיקים ייקחו על עצמם את האחריות לפינוי עובדים פיליפינים. האישור הוענק באופן ספציפי לחברת Dai Nippon Construction לפרויקט גשר נהר הנילוס, הממומן על ידי הסוכנות היפנית הבינלאומית לשיתוף פעולה (JICA) ויישום מערכת אספקת המים.[6] ב-24 בינואר 2016, האישור ניתן גם לאדריכלים ומהנדסים באוקיינוס השקט על פי חוזה עם משרד החוץ האמריקני בדרום סודאן לתוכנית התמיכה שלה ב-Flight Ops.[7]
ב-30 ביוני 2016, לנוכח הקמת ממשלת המעבר לאחדות לאומית ושיפור המצב, מינהלת התעסוקה הפיליפינית התירה שליחה מחודשת של עובדים פיליפינים לדרום סודאן, בכפוף להוכחת העסקה קיימת.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Philippines extends hand to South Sudan". Philippine Daily Inquirer. 2 באוגוסט 2011. נבדק ב-2 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Embassy History". Philippine Embassy Nairobi. 29 באפריל 2014. נבדק ב-2 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Philippines, South Sudan establish diplomatic relations". Philippine Official Gazette. 15 במרץ 2013. נבדק ב-16 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Del Callar, Michaela (16 במרץ 2013). "PHL, South Sudan establish diplomatic ties". GMA News. נבדק ב-16 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tubeza, Philip C. (23 במרץ 2012). "Government lifts OFW deployment ban in Libya, Nigeria, South Sudan". Philippine Daily Inquirer. נבדק ב-16 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jaymalin,Mayen (28 באוקטובר 2015). "Gov't allows OFW deployment to South Sudan". Philippine Star. נבדק ב-2 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "POEA allows deployment of OFWs to South Sudan". Sun Star. 24 בינואר 2016. נבדק ב-2 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "POEA allows redeployment of OFWs in South Sudan". Sun Star. 18 ביולי 2016. נבדק ב-2 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
