יחסי האיחוד האירופי-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי האיחוד האירופי-ישראל
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי ישראלישראל
European Union Israel Locator.png
האיחוד האירופי ישראל
שטחקילומטר רבוע)
4,324,782 20,770
אוכלוסייה
513,949,445 8,174,527
תמ"ג (במיליוני דולרים)
17,610,000 297,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
36,332

לאיחוד האירופי ולישראל היסטוריה משותפת ארוכה, המתאפיינת בתלות הדדית ובשיתוף פעולה הולכים וגוברים - שניהם שותפים לאותם ערכי דמוקרטיה, כבוד לחירות ושלטון החוק, ושניהם מחויבים למערכת כלכלית בינלאומית פתוחה המבוססת על עקרונות השוק. מובילים ישראלים בתחום הפוליטיקה, התעשייה, המסחר והמדע עומדים בקשרים הדוקים עם אירופה. למעלה מחמישה עשורים של מסחר, חילופי תרבות, שיתוף פעולה פוליטי ומערכת הסכמים מפותחת ביצרו יחסים אלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשרי סחר ופיתוח מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות האיחוד פעלו בשתי רמות מול ישראל, רמה כלכלית ורמה מדינית. בתחום הכלכלי מדינות האיחוד הפגינו פתיחות ונכונות לחתום על הסככמי סחר שיפתחו את השוק האירופי בתחום התעשייה ואת תחום החקלאות הישראלית. במאי 1975, נחתם בין שני הצדדים הסכם כלכלי שכלל פתיחת אזורי סחר חופשי, שיתוף פעולה בהעברת טכנולוגיה וחילופי מידע במחקר ובפיתוח מדעי.[1]

ב-1995 נחתם הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי מ-1995. ההסכם, אשר נחתם ב-20 בנובמבר 1995 ונכנס לתוקף ב-1 ביוני 2000, נהיה למסגרת משפטית ליחסים בין הצדדים. ההסכם יצר משטר מקיף וכוללני ביחס לרוב תחומי הסחר הבינלאומי ואף ביחס לתחומים מדיניים, חברתיים ותרבותיים.[1]

החל ממרץ 2003, מתקיימת השותפות בין האיחוד האירופי לישראל במסגרת מדיניות השכנות האירופית, שנועדה לאפשר למדינות שכנות שאינן חברות באיחוד להצטרף לאזור הסחר החופשי האירופי. תוכנית הפעולה הראשונה של האיחוד וישראל במסגרת זו נחתמה בדצמבר 2004.[1]

בשנת 2008 החליטו האיחוד האירופי וישראל על שדרוג נוסף ביחסים ביניהם. על פי ההחלטה, ישראל תצטרף לתוכניות של האיחוד האירופי בתחומים שונים וכן תוקם קבוצת עבודה משותפת לישראל ולאיחוד האירופי במטרה לצרף את ישראל לשוק האירופי האחיד (EU Single Market). עבודה זו תניח תשתית לשדרוג נוסף של היחסים בעתיד.[2] ההחלטה על שדרוג היחסים עם ישראל התקבלה פה אחד על ידי שרי החוץ של כל 27 המדינות החברות באיחוד האירופי דאז, ולמרות התנגדות גורמים מהעולם הערבי והרשות הפלסטינית[3].

הסחר במוצרים תעשייתיים בין ישראל לאיחוד האירופי מתנהלים ללא כל מגבלות מכס. בשנת 2010 נחתם "הסכם הסחר החדש בתחום החקלאות והמזון המעובד עם האיחוד האירופי" בו הוענק גם לייצוא החקלאי הישראלי לאירופה פטור ממכס והיטלים. כשלחלקים אף הוענק עדיפות מבחינת סובסידיות והקלות במס יצוא.[1]

ב-30 ביולי 2012 על פי הנחיית שר התחבורה ישראל כץ לרשות התעופה האזרחית, נחתם הסכם "השמיים הפתוחים" בין ישראל לאיחוד האירופי, לאחר משא ומתן שנמשך 3 שנים. לפי ההסכם תתווספנה מדי שנה 7 טיסות שבועיות מישראל לכל יעד באירופה, מלבד לשדות תעופה מרכזיים בעלי היקף תנועה רב, לגביהם התוספת השנתית תהיה כ-3 טיסות שבועיות מדי שנה. לאחר 5 שנים תוכלנה חברות אירופאיות לטוס לישראל מכל שדה תעופה באירופה. ההסכם צפוי להביא להוזלה משמעותית במחירי הטיסות וחבילות הנופש לתיירים ישראלים בחו"ל.[4]

בשנת 2014 נחתם בין ישראל לאיחוד האירופי הסכם המשלב את ישראל בפרויקט Horizon 2020, פרויקט לשיתוף פעולה בתחום החדשנות, הפיתוח המדעי והמחקר.[5]

הסכסוך הישראלי-פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום המדיני פעלו מדינות האיחוד לקידום פתרון המדינה הפלסטינית, באופן חד-צדדי. תוך התעלמות מהעמדה הישראלית הרשמית, חוסר תיאום, ושלילת עמדת ישראל על הסף.[6]

בשנת 2010 קרא הפרלמנט האירופי לשחרורו המיידי של החייל החטוף גלעד שליט, שנחטף בשנת 2006. נשיא הפרלמנט האירופי, יז'י בוז'ק, נפגש עם אביו של החייל, נועם שליט, והציע את עזרתו בשחרור.[7] בהמשך קראה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, לשחרורו המיידי של גלעד ודרשה מהחמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. אשטון גם נפגשה עם הוריו של החייל החטוף.[8]

בפברואר 2011 הגיעו 420 משרי האיחוד האירופי וכן חברי פרלמנט מהאיחוד לירושלים במסגרת כנס תמיכה בישראל שנערך על ידי ארגון "החברים האירופאים של ישראל" (European Friends of Israel, EFI), המהווה שדולה למען ישראל באירופה. בכנס נכחו גם ראש ממשלת ישראל, נשיא המדינה, יו"ר האופוזיציה, נגיד בנק ישראל ושרים ישראלים רבים.[9]

רקע ועמדת האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום המדיני מדינות האיחוד פעלו לקידום פתרון המדינה הפלסטינית תוך התעלמות מהעמדה הישראלית הרשמית ושלילת עמדת ישראל על הסף.[10] ב-1980 התקבלה באיחוד האירופי "הצהרת ונציה" שבה דובר לראשונה על זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ועל היותו של אש"ף שחקן מרכזי שיש לשתפו במשא ומתן עתידי. צרפת בראשות ד'סטן פעלה מול כלל המדינות החברות באיחוד האירופי לצורך אימוץ ההצהרה כמקשה אחת.[11] מאז פועל האיחוד האירופי להעצמת כוחה ומוסדותיה של הרשות הפלסטינית.[12] האיחוד האירופאי מעוניין להגביר מבחינה עולמית את השפעתו הפוליטית והכלכלית. לאור זאת החל משנות האלפיים האיחוד האירופי פועל במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני המוכר, כשהשתלבותו בפתרון הסכסוך נתפס כדרך לקידום מעמד האיחוד האירופי באזור ובעולם. האיחוד האירופי רואה בפתרון הסכסוך כעדיפות אסטרטגית, כמו כמפתח לפתרון כל יתר הבעיות והקונפליקטים הקיימים במזרח התיכון.[13][14] כשהאיחוד האירופי רואה בחוסר היציבות האזורי ובשטחי הרשות, הכוללים הקצנה והתפשטות טרור, כגורם המחייב את זירוז קידום רעיון שתי המדינות.[12]

עמדה ביחס לחרם צרכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – חרם על ישראל, BDS

בשנים האחרונות האיחוד משתמש נגד ישראל בעוצמה רכה, תוך שילוב אלמנטים של סנקציות כלכליות.[15] למרות שלפי הסכמי אוסלו והמשפט הבינלאומי אזור שטחי C, קרי יהודה ושומרון נמצאים תחת שליטה ישראלית;[16] ביולי 2013 אימץ ­האיחוד האירופי המלצות לפיהן כל הסכם חדש שייחתם עם ישראל לא יתייחס להתנחלויות ולשכונות היהודיות במזרח ירושלים, אלא רק לגבולות ישראל המוכרים, קרי גבולות ה-4 ביוני 1967.‏[17][18]

לאור זאת, בהתייחס לתעדוף במענקים ובתנאי המיסוי המקלים שמקבלים יצואנים ישראלים, בהתייחס לסחר מול אירופה, לפי דוח פורום קהלת: "ההנחיות שאומצו על ידי הנציבות האירופית בדבר מתן מענקים לישראל מהוות אפליה ייחודית נגד ישראל. הן סותרות את המשפט הבינלאומי כפי שנקבע במסמכי האו״ם ובתיקים משפטיים בולטים וכן את הפרשנות של האיחוד האירופי למשפט הבינלאומי." כשעוד נטען כי פעולות האיחוד האירופי מעידים על רצון לחתור תחת ההסדרים הטריטוריאליים שנקבעו בהסכמים בין ישראל לאש״ף ובעניינים שאמורים להיקבע במסגרת המו״מ. כמו כן טוען הדוח למוסר כפול של האיחוד האירופי ביחס לישראל. זאת לעומת מדינות נוספות המחזיקות בהתנחלויות בשטחים המוגדרים על ידי אירופה ככבושים, כמו: סין, אינדונזיה, מרוקו, טורקיה ורוסיה.[19]

לאחר שהאיחוד האירופי פעל לתיוג מוצרים ישראלים המיוצרים באזורי שטחי C, קרי יהודה ושומרון; החל משנת 2015 המועצה האירופאית ליחסי חוץ החלה לקבל קריאות בבקשה להחרמת בנקים ישראלים ולמניעת הלוואות ומשכנתאות לפועלים ומתגוררים באזורים אלו.[20]

עמדה ביחס לשימוש באלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחוד האירופי שם לו למטרה למגר את השימוש בנשק קל, תחמושת ומוקשים, זאת כחלק מהשותפות באו"ם ונאט"ו;[21][22] עם זאת בהתייחס לסכסוך הישראלי פלסטיני האיחוד האירופי לרוב מתמהמה בגינוי ירי הרקטות והשימוש בנשק או אלימות פלסטינית נגד ישראל ותושביה.[23] כשלפי מרכז שמעון ויזנטל ב-15 באפריל 2002 מדינות כמו שוודיה, אוסטריה, צרפת, בלגיה, ספרד, ופורטוגל אף תמכו בהחלטת ועדת האו"ם לזכויות האדם ש"אימץ את הטרור הפלסטיני והאשים את ישראל בביצוע רצח המוני בשטחים השנויים במחלוקת".[24] כשרק בשנת 2005 גינה האיחוד האירופי לראשונה[דרוש מקור] את ירי הרקטות הפלסטיניות על ישראל.[25]

נקיטת פעילות אקטיבית בסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלפי הסכמי אוסלו והמשפט הבינלאומי אזור שטחי C, קרי יהודה ושומרון, נמצאים תחת שליטה ישראלית ולכן יש לקיים תיאום מלא עם מדינת ישראל בהקשר לכל פעולה באזור זה;[16] בשנת 2015 האיחוד האירופי תמך במימון ואף באופן אקטיבי, ללא תיאום מול ישראל, בבניה לא חוקית וללא היתרי בניה באזורים אלו ובכך לא רק הפר את האמנה לפיו ניתנה לו האפשרות לפועל בשטחי מדינת ישראל אלא גם עבר על החוק הבינלאומי. דבר המהווה עילה לתביעה ישראלית את האיחוד האירופי בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.[26][27] בתקופת האינתיפאדה השנייה, בין השנים 2000-2003, חלקו של האיחוד האירופי במימון הרשות הפלסטינית, שתמך בטרור הפלסטיני נגד תושבי ישראל, עמד על 945 מיליון דולר.[24]

משימות ייעודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 העבירה ישראל לאיחוד האירופי את תפקיד הצד השלישי בסמכויות והבקרה על מעבר האנשים והסחורות אל ומעזה.[28] באותה השנה, האיחוד האירופי בהנהגת בריטניה, סייע לאש"ף להדריך את המשטרה הפלסטינית, וכן סייע בהנהגת וקביעת חוקי המדיניות הציבורית.[29] האיחוד האירופי מעניק סיוע בהדרכות ובמימון גורמי ממשל פלסטינים ובמיוחד בתחומי זכויות אדם ומשפט בינלאומי, זאת על מנת לסייע במאבק המשפטי של הפלסטינים נגד ישראל.[30]

מימון ארגוני מגזר שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לשימוש האיחוד האירופי בכוח קשה דמוי עוצמה רכה; הוא סירובו של האיחוד האירופי לשחרר את כלל המסמכים המשמעותיים הקשורים לתהליך מימון האיחוד האירופי ארגוני NGO העוסקים בסוגיות ערביות-ישראליות, הכוללים שמות ותפקידי פקידים מעורבים. בטענה כי מידע שכזה מהווה סוד מדינה.[31] לפי NGO Monitor נציבות האיחוד האירופי הקצה כ-48 מיליון דולר למימון NGOs ישראלים ופלסטינים.[32] לאחר 13 חודשים בהם NGO Monitor ניסו להשיג תיעוד מפורט על מימון האיחוד האירופי, הגישו האחרונים בינואר 2010 לבית המשפט האירופי לצדק בבקשה לשחרור פרטי המימון, בטענה כי הנציבות האירופיות לא ממלאת אחר התחייבותה לשקיפות. בשנת 2012 בית המשפט האירופי לצדק דחה את תביעת NGO Monitor בטענה כי מדובר בעניין הנוגע ל: "ביטחון הציבור", "פרטיות" ו- "אינטרסים מסחריים". למרות שלפי חוק חופש מידע האירופי, על פרטי מימון אלו להיות זמינים על פי בקשה.[32]

רעיון הצטרפות ישראל לאיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות שישראל תצטרף לאיחוד האירופי הועלתה הן על ידי פוליטיקאים בישראל והן על ידי פוליטיקאים באיחוד האירופי, בהם מספר חברי הפרלמנט האירופי. ישראל אינה נכללת בין 9 המדינות בתוכנית ההרחבה העתידית של האיחוד האירופי(אנ').

בדצמבר 2013 הציעו 28 שרי החוץ של האיחוד האירופי להעניק לישראל מעמד של שותפה מועדפת מיוחדת. ההצעה כוללת את הרחבת קשרי המסחר התרבות והמדע, והעמקת הדיאלוג המדיני והביטחוני. ההצעה מותנית בהשלמת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים[33].

בעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאי 2003 הכריז שר החוץ דאז סילבן שלום שהאיחוד האירופי שוקל את צירופה של ישראל לשורותיו. שלום טען שקיימת לישראל אפשרות להצטרף לאיחוד, כיוון שהיא ואירופה חולקות ערכים דומים בנושאי כלכלה ודמוקרטיה. סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה באותה עת, היה המנהיג האירופי הראשון שתמך בגלוי באפשרות שישראל תצטרף לאיחוד האירופי.[34] בפברואר 2010 חזר ברלוסקוני על דבריו כי הוא מעוניין שישראל תצטרף לאיחוד האירופי[35].

בדצמבר 2010 הביע גם ראש ממשלת ליטא, אנדריוס קוביליוס, תמיכה ברעיון של הצטרפות ישראל לאיחוד האירופי[36]. ראש הממשלה הליטאי הביע את עמדתו זו במסגרת דברים שנשא בעת ביקור במרכז הבינתחומי הרצליה[37].

ביוני 2011 נערך מחקר באוניברסיטת בן-גוריון שגילה כי 81% מהישראלים תומכים בהצטרפות ישראל לאיחוד האירופי, עלייה של 12% לעומת אחוז התמיכה ב-2009[38].

נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הועלה לראשונה רעיון הצטרפותה של ישראל לאיחוד האירופי הועלו גם התנגדויות רבות, הן מצד פוליטיקאים בישראל ובאירופה.

מיגל מורטינוס, שר החוץ של ספרד (המדינה שכיהנה באותה השנה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי), טען כי כל עוד אביגדור ליברמן מכהן כשר החוץ של ישראל, כניסת ישראל לאיחוד האירופי אינה סבירה. עם זאת, הוא הדגיש כי הצטרפות ישראל לאיחוד תלויה בישראל וכי אם ישראל תגיש בקשה רשמית להצטרפות, בקשתהּ תישקל ברצינות[39].

באירופה, המתנגדים לצירוף ישראל לאיחוד האירופי מונים שתי סיבות עיקריות לכך שאין לצרף את ישראל לאיחוד:

  1. סיבה פוליטית - צירוף של מדינה שגבולותיה טרם נקבעו באופן מוסכם, והנמצאת לעתים במצב מלחמה, נתפס כבעייתי בעיני אירופים רבים. לטענתם כל עוד המצב הפוליטי בין ישראל לשכנותיה לא ישתפר בצורה ניכרת וייחתם הסכם שלום סופי בין ישראל ושכנותיה, ובכלל זאת הפלסטינים, אין אפשרות לצרף את ישראל לאיחוד.[דרוש מקור]
  2. סיבה גאוגרפית - בשנת 2006 טען צ'ארלס טאנוק, שמכהן כחבר הוועדה לקשר עם ישראל באיחוד האירופי, כי "ישראל אינה חלק גאוגרפי מאירופה ועל כן אינה יכולה להיות חברה באיחוד", אך עם זאת הוסיף "אני תומך במעמד מיוחד עבור ישראל, בדומה לשווייץ, במיוחד לאחר שייפתר הסכסוך עם הפלסטינים, הכולל מעבר חופשי של הון, סחורות ואנשים"; התומכים בצירוף ישראל לאיחוד האירופי טוענים נגד טענה זו, שכבר ישנה מדינה החברה באיחוד האירופי, למרות שגאוגרפית היא אינה נמצאת באירופה - קפריסין. כשצורפה קפריסין לאיחוד האירופי העניין הוסבר בכך שלמרות שאינה נמצאת באירופה הגאוגרפית, מבחינה תרבותית היא חלק מאירופה. על פי התומכים בצירוף ישראל לאיחוד, מצבה של ישראל דומה - היא אינה שייכת לאירופה מבחינה גאוגרפית (על אף קרבתה הגאוגרפית), אך היא כן שייכת מבחינה תרבותית וחברתית.[דרוש מקור]

לאור כך שמספר רב של מדינות אירופיות החלו להכיר באופן חד-צדדי ורשמית במדינה הפלסטינית[40] נראה כי ישראל עתידה לוותר על רעיון ההשתלבות באיחוד האירופי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יחסי סחר ישראל – האיחוד האירופי. מכון היצוא. גישה: 11 ביוני 2015.
  2. ^ ציון דרך ביחסי ישראל עם האיחוד האירופי: האיחוד משדרג יחסיו עם ישראל, באתר משרד החוץ
  3. ^ האיחוד האירופי מחליט פה אחד על שדרוג יחסיו עם ישראל, למרות התנגדות הרשות הפלסטינית, באתר הארץ
  4. ^ גידי ליפקין, נחתם הסכם "השמים הפתוחים" עם האיחוד האירופי, באתר nrg מעריב, 30 ביולי 2012
  5. ^ האיחוד האירופי וישראל חותמים על הסכם המאגד את ישראל בתוכנית Horizon 2020 (08/06/2014). אתר האיחוד האירופי. גישה: 11 ביוני 2015.
  6. ^ 1שם=שביט12
  7. ^ אירופה קוראת לשחרורו המיידי של החייל החטוף גלעד שליט, באתר נענע 10
  8. ^ שרת החוץ של האיחוד האירופי אשטון תיפגש היום עם משפחת שליט, באתר גלי צה"ל
  9. ^ י-ם: מאות משרי האיחוד בכנס תמיכה בישראל, באתר nrg מעריב
  10. ^ שרביט, "יחסי ישראל צרפת: מחדוות הברית למרירות שלאחר הגירושין", בתוך: ב. נויברגר וא. גרוניק (עורכים), מדיניות חוץ בין עימות להסדרים ישראל 2008-1948 מקראה חלק ב' (1051-1026), רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2008, ע' 1044
  11. ^ שרביט, 2008, ע' 1045
  12. ^ 12.0 12.1 Foreign affairs & international relations, Council Conclusions on the Middle East Peace Process, European Council: Council of the European Union, ‏July 20, 2015
  13. ^ The EU and the Middle East Peace Process, אתר האיחוד האירופי. גישה: 11 ביוני 2015.
  14. ^ Great Britain: Parliament: House of Lords: European Union Committee. 2007. The EU and the Middle East Peace process: 26th report of session 2006-07, Vol. 2: Evidence.
  15. ^ Abdullah Swalha, The Anti-Israel Toolbox: From Hard Power to Soft Tools. INSS.
  16. ^ 16.0 16.1 הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה. אתר הכנסת. גישה: 14 ביוני 2015.
  17. ^ ברק רבידהאיחוד האירופי: כל ההסכמים עם ישראל לא יחולו מעתה על ההתנחלויות, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
  18. ^ אריק בנדר, זאב קם, רעות וילף ואלי ברדנשטיין, האיחוד האירופי המליץ להחרים התנחלויות, באתר nrg‏, 16 ביולי 2013
  19. ^ AVI BELL & EUGENE KONTOROVICH. 2013. EU’s Israel Grants Guidelines A Legal and Policy Analysis. Kohelet Policy Forum
  20. ^ After labeling goods, EU think tank sets sights on Israeli banks, ynet, ‏22 July 2015
  21. ^ European Union (EU). building a safer world (NIT) website. גישה: 11 ביוני 2015.
  22. ^ EUROPEAN COMMISSION, 2008. Programming Guide for Strategy Papers. גישה: 11 ביוני 2015.
  23. ^ Daniel S. Mariaschin, Gaza rockets hit Israel: EU 'losing patience' but clueless about Hamas attacks, July 10, 2014. גישה: 11 ביוני 2015.
  24. ^ 24.0 24.1 Manfred Gerstenfeld, The Deep Roots of Anti-Semitism in European Society. Jewish Political Studies Review 17:1-2 (Spring 2005)
  25. ^ Declaration by the Presidency of the European Union on the firing of rockets at Gush Katif and Sderot in the Gaza Strip, גישה: 11 ביוני 2015
  26. ^ .אסף גבור, בית ספר לא חוקי של האיחוד האירופי - על כביש 60, באתר nrg‏סוכנויות הידיעות, http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/674/637.html, באתר nrg
  27. ^ JAKE WALLIS, European Union is 'breaking international law by funding illegal West Bank building projects, dailymail, 5 February 2015. גישה: 11 ביוני 2015.
  28. ^ Agreed documents on movement and access from and to Gaza. Israel Ministry of Foreign Affairs. Access: 14 June 2015.
  29. ^ Bouris, Dimitris. The European Union and Occupied Palestinian Territories: state-building without a state. Routledge, 2014. Pp. 109-103.
  30. ^ Seth J. Frantzman. Pro-bono for palestine scolarship, law, lawyers, european government funding and the internal legal campaign agains israel (2008).
  31. ^ Steinberg, Gerald M. "The politics of NGOs, human rights and the Arab-Israel conflict." Israel Studies 16.2 (2011): 45-46.
  32. ^ 32.0 32.1 EU court throws out NGO funding case brought by Israel-based watchdog, times of israel, ‏December 25, 2012 (באנגלית)
  33. ^ ברק רבידאירופה מציעה חבילת תמריצים לישראל ולפלסטינים תמורת הסכם מדיני, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2013
  34. ^ Roni Sofer (2010-02-01). "Berlusconi says wants to see Israel in EU".
  35. ^ ברלוסקוני: החלום שלי - להכניס את ישראל לאיחוד, באתר nrg מעריב
  36. ^ אבטלה, בריחת משקיעים וקיצוץ פנסיה: איך התגברה ליטא על המשבר הכלכלי - ומה הקשר לישראל?, באתר TheMarker
  37. ^ ראש ממשלת ליטא: אתמוך בצירופה של ישראל לאיחוד האירופי, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
  38. ^ סקר של אוניברסיטת בן-גוריון מגלה תמיכה משמעותית של הציבור הישראלי באיחוד האירופי ובברית נאט"ו, באתר אוניברסיטת בן-גוריון
  39. ^ ביקור שר החוץ הספרדי בישראל, באתר ynet
  40. ^ More European Nations Threaten To Join The United Kingdom And Sweden In Recognizing Palestinian Statehood, ‏November 11, 2014