יחסי הוותיקן–ספרד
| יחסי קריית הוותיקן – ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| קריית הוותיקן | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 0.49 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 524 | 47,484,761 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,397,509 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 29,431 | |
| משטר | |
| מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | מונרכיה חוקתית |
יחסי הוותיקן–ספרד ידעו היסטוריה ארוכה מאז ייסודם בשנת 1480, ובמסגרתם קיימת הנציגות הדיפלומטית הקבועה הארוכה בהיסטוריה. לכס הקדוש נונציו במדריד, ואילו ספרד מחזיקה בשגרירות ברומא.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1478 הוקמה האינקוויזיציה הספרדית כבית דין של הכנסייה על ידי המלכים הקתולים פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. היא נועדה לשמור על הדת הקתולית בממלכותיהם, ולהחליף את האינקוויזציה הישנה מימי הביניים שסרה למרות הוותיקן. השליחות הדיפלומטית של ספרד לרומא נוסדה מתוך האינקוויזיציה והעולם החדש. השגריר הראשון, גונזאלו דה-בטטה, מונה בשנת 1480. זו הנציגות הדיפלומטית הארוכה ביותר בהיסטוריה, שקיימת עד ימינו אנו.
הנציגות הביאה לשיתוף פעולה בין שתי המדינות. אלה כללו תמיכה של הוותיקן במלחמת גרנדה, חלוקת העולם החדש בין ספרד לפורטוגל על ידי האינטר קאטרה שנשלחה ב-1493, והקמת הליגה הקדושה שהובילה לניצחון בקרב לפנטו.
במשך מרבית שלטונו של האפיפיור אלכסנדר השישי היה לכנסייה ייצוג דיפלומטי בספרד. הוא חודש ב-1506 על ידי האפיפיור יוליוס השני.
בשנת 1937, תחת לחצו של בניטו מוסוליני, מנהיג איטליה, הכיר הוותיקן בפרנסיסקו פרנקו.
מאז 1978[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר אימוץ החוקה הספרדית החדשה ב-1978, אימצה החוקה את עקרון הפרדת הדת מהמדינה, ועם זאת ספרד המשיכה לממן בתי ספר ציבוריים תחת ניהול הכנסייה הקתולית.
היחסים עם ממשלת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית בין השנים 2004–2011 תחת הנהגת ספאטרו היו מתוחים בגלל חקיקה שאפשרה נישואים חד-מיניים וליברליזציה של ההפלות, סיום החינוך הדתי בבתי הספר הציבוריים והתמיכה הפוליטית בחילוניות. הממשלה העריכה את מורשתם של הרפובליקנים הספרדים במאות ה-19 וה-20, שרבים מהם היו התנגדו להשתלטות הכמורה על המדינה, במיוחד במהלך מלחמת האזרחים. הדבר גם הטיל ספק בתפקידה של המלוכה בפוליטיקה.
הדבר היה מנוגד לממשלות הקודמות של ספרד כמו ממשלותיהם של חוזה מריה אזנר או מריאנו רחוי מהמפלגה העממית, שרבות מהן דאגו לקדם את התרבות והזהות ההיסטורית הקתולית של ספרד.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שגרירות ספרד ברומא
- חוסה מנואל וידאל, דיירי פוסטין לרומא, אל מונדו (בספרדית)
