יחסי הונגריה–צ'כיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הונגריה–צ'כיה
הונגריההונגריה צ'כיהצ'כיה
Czech Republic Hungary Locator.png
הונגריה צ'כיה
שטחקילומטר רבוע)
93,028 78,867
אוכלוסייה
9,825,704 10,686,269
תמ"ג (במיליוני דולרים)
289,600 375,900
תמ"ג לנפש (בדולרים)
29,474 35,176
משטר
רפובליקה רפובליקה

בין הונגריה לבין צ'כיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות בקבוצת וישגרד, באיחוד האירופי ובנאט"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטון בית הבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1526 נהרג לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ', ובעקבות כך סופח שטחם של ממלכת בוהמיה וממלכת הונגריה לשלטון בית הבסבורג. בשנת 1804 הוקמה האימפריה האוסטרית אשר נכללו בה גם שטחי צ'כיה המודרנית וגם שטחי הונגריה המודרנית, ובשנת 1867 הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית אשר הייתה מחולקת לשטחים האוסטריים ובוהמיה ומורביה (צ'כיה) בכללם, והשטחים ההונגריים אשר היה להם ממשל נפרד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה לחמו כ-1.5 מיליון צ'כים בשירות הצבא האוסטרו-הונגרי, אולם במקביל הקימו פוליטיקאים צ'כים בהסכמת מדינות ההסכמה את הלגיונות הצ'כוסלובקיים, אשר לחמו בעיקר לצד הצבא הרוסי.

צ'כוסלובקיה (1920-1938)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה פורקה האימפריה האוסטרו-הונגרית, וב-1918 צורפו סלובקיה ורותניה הקרפטית, שהשתייכו להונגריה, למוראביה ובוהמיה ליצירת צ'כוסלובקיה, וכך אף הוסכם בחוזה טריאנון (1920).

מיד לאחר היווסדה, קם בצ'כוסלובקיה קו אנטי-הונגרי חזק, שהתבטא בסגירת האוניברסיטה המדעית אליזבת, ופירוק מונומנטים היסטוריים רבים שייצגו את האימפריה האוסטרו-הונגרית.

המיעוט ההונגרי (ולמיעוטים האחרים, כגון, גרמנים ורוסינים) לא נוכחו באספה המכוננת, ומשום כך לא הייתה להם השפעה על החוקה הצ'כוסלובקית החדשה. עם זאת, על הנייר לפחות, הובטחו זכויות המיעוט והשימוש בשפות המיעוט במערכת החינוך ובייצוג המקומי. אולם בפועל, שוויון זה מעולם לא מומש, שכן אלפי הונגרים וגרמנים אולצו למכור את אדמותיהם, נכלאו או שרכושם הוחרם.

בשל הקו האנטי-ההונגרי בצ'כוסלובקיה, הייתה ירידה ברמת הייצוג שלהם באספה הלאומית, והשפעתם על הפוליטיקה של צ'כוסלובקיה נותרה מוגבלת.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של שנות ה-30 היו בהונגריה כאלה שראו בגרמניה הנאצית את הכלי באמצעותו יושבו להונגריה השטחים שאבדו לה. ואכן כבר בנובמבר 1937 הבטיח היטלר להונגרים כי יקבלו חלק מצ'כוסלובקיה, זאת במסגרת התוכנית הנאצית להשתלט על צ'כולובקיה ולפרק אותה.

בנספח שצורף להסכם מינכן, שנחתם ב-30 בספטמבר 1938, נקבע כי על צ'כוסלובקיה לשאת ולתת עם הונגריה על פתרון המחלוקות הטריטוריאליות שביניהן. באוקטובר אותה שנה הונגריה פתחה בדיונים עם צ'כוסלובקיה. לאחר מספר ימי דיונים הודיעו הצדדים על כישלון השיחות. ב-29 באוקטובר ביקשו הונגריה וצ'כוסלובקיה מאיטליה וגרמניה להיות לבוררים בסכסוך ביניהן, והודיעו מראש כי יכבדו את תוצאות הבוררות.

הבוררות התקיימה בטירת בלוודרה בווינה, ב-2 בנובמבר 1938. הבוררים היו שר החוץ הגרמני ריבנטרופּ ושר החוץ האיטלקי גליאצו צ'אנו. במשלחת הגרמנית השתתף גם הרמן גרינג. בראש המשלחת ההונגרית עמד שר החוץ קלמן קניה והשתתף בה גם פאל טלקי שמונה זמן קצר לאחר מכן לראש הממשלה. בראש המשלחת הצ'כוסלובקית עמד שר החוץ פרנטישק כבאלטובסקי.

פרוק צ'כוסלובקיה ב-1938. באדום: השטחים שהועברו להונגריה בנובמבר 1938, בעקבות הבוררות

בפסק הבוררות נקבע כי סלובקיה תעביר להונגריה שלושה מחוזות בסלובקיה, וכן שטחים נרחבים בזובקרפטיה, בסך הכל 12,000 קמ"ר. בשטחים שהועברו היו יותר ממיליון תושבים, מהם כ-60% הונגרים וכ-35% סלובקים.

ב-14 במרץ 1939 הכריזה סלובקיה על עצמאותה ועל הקמת הרפובליקה הסלובקית, וב-15 במרץ כבשו הגרמנים את צ'כיה והקימו את הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. הונגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, וכשניסתה לחבור לבעלות הברית באוקטובר 1944 כבשו אותה הגרמנים והחזיקו בה עד סוף המלחמה.

השלטון הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה הוקמה צ'כוסלובקיה מחדש, והוחזרו לה כל שטחיה משנת 1938, למעט רותניה הקרפטית שנמסרה לברית המועצות.

בסוף שנות ה-40 הפכו שתי המדינות למדינות קומוניסטיות המקורבות לברית המועצות, ושתיהן אף היו חברות בברית ורשה. בשנת 1956 פרץ בהונגריה המרד ההונגרי אשר דוכא במהירות על ידי הצבא האדום, ובשנת 1968 פרצה מהפכת האביב של פראג, אשר אף היא דוכאה על ידי הצבא האדום בסיוע כוחות מברית ורשה, וביניהם אף כוחות הונגריים.

סכרי נאג'מארוש-גאבצ'יקובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אמנת בודפשט" משנת 1977, בין הונגריה לצ'כוסלובקיה, הייתה תוכנית להקמת סכרים על הדנובה ולהקמת תחנת כוח הידרואלקטרית. הפרויקט המשותף נועד לכסות שטח של כ-150 ק"מ, לאורך הגבול בין סלובקיה להונגריה, מגאבצ'יקובו, סלובקיה, במערב, לנאג'מארוש, הונגריה, במזרח. הבנייה החלה בתקופת קריסת ברית המועצות בשנת 1991, אבל רק בצד הסלובקי. בשנת 1989 הונגריה השעתה את השתתפותה, ובשנת 1992 נסוגה מן האמנה, תוך התייחסות לסוגיות סביבתיות. הדבר עורר מחלוקת בינלאומית שטרם נפתרה בין סלובקיה להונגריה.

צ'כיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה הופל במהפכת הקטיפה בשנת 1989, ובאותה שנה נפתחו גם הגבולות בהונגריה ובשנת 1990 נערכו במדינה בחירות חופשיות. בשנת 1992 הוביל ראש ממשלת סלובקיה ולדימיר מצ'יאר מהלך של הפרדה מהרפובליקה הצ'כית, ובעקבותיו פוצלה המדינה הפדרלית של צ'כיה וסלובקיה, בדרכי שלום, באופן רשמי ב-1 בינואר 1993.

כיום חברות שתי המדינות באיחוד האירופי ובנאט"ו, ומכיוון שהם חתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להונגריה יש שגרירות בפראג, ואילו לצ'כיה יש שגרירות בבודפשט[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי הונגריה–צ'כיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]