יחסי החוץ של הולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יחסי החוץ של הולנדהולנדית: Nederlandse buitenlandse betrekkingen) הם היחסים הבינלאומיים של הולנד עם מדינות העולם. הולנד מנהלת יחסים עם 185 מדינות ברחבי העולם, ויחסי חוץ טובים בסך הכל. להולנד סכסוך מתמשך עם פורטוגל מאז מלחמת הולנד–פורטוגל (אך כיום היחסים השתפרו משמעותית).

הולנד חברה בברית נאט"ו ובהאיחוד האירופי.

יחסים עם אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אוסטריה–הולנד

היחסים שבין רפובליקת אוסטריה לבין ממלכת הולנד הם יחסים היסטוריים שראשיתם עת שלט בית הבסבורג הן בשטחי אוסטריה והן בשטחי הולנד.

כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1482 מתה מארי, דוכסית בורגונדיה, ובנה פיליפ, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג ירש את ארצות השפלה הבורגונדיות. בשנת 1482 פרץ המרד הפלמי נגד מקסימיליאן מאוסטריה שנמשך עד לשנת 1491, ובשנת 1483 הסתיימה מלחמת האזרחים השנייה באוטרכט. בשנת 1506 מת פיליפ במפתיע, ובנו בן השש קרל, ארכידוכס אוסטריה ירש את ארצות השפלה. סבו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שילב את ארצות השפלה הבורגונדיות בתוך המעגל הבורגונדיני, ולאחר מכן השטחים הללו זכו באוטונומיה מסוימת. בשנת 1515 רכש קרל את האדמות של אוברייסל ואת בישופות אוטרכט, וכן סיפח את פריזלנד מגאורג, דוכס סקסוניה, ובכך הוסיף לנחלותיו את חרונינגן וחלרה. בשנת 1548 ארגן קרל את שבעה-עשר המחוזות באמנת בורגונדיה, לפיו האחוזות הקיסריות מיוצגות בדיאט הקיסרי באאוגסבורג, ובשנת 1549 ניתנה בעקבותיה הסנקציה הפרגמטית של 1549, שהגדירה את שבעה-עשר המחוזות כישות נפרדת מן האימפריה ומן צרפת.

אחרי שוויתר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על כיסאו בשנת 1556, נחלותיו התחלקו בין בנו, פליפה השני, מלך ספרד, לבין אחיו, פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שבעה-עשר המחוזות נפלו בחלקו של פליפה. סכסוכים בין פליפה השני, שהיה קתולי אדוק, לבין נתיניו ההולנדים הובילו למרד הידוע כיום בשם מלחמת שמונים השנה. שבעת המחוזות הצפוניים זכו בעצמאות כרפובליקה בשם איחוד שבעת המחוזות.

הרפובליקה ההולנדית לחמה לצד ממלכת הבסבורג האוסטרית במלחמת תשע השנים, מלחמת הירושה הספרדית, מלחמת הירושה האוסטרית ובמהלך המלחמות הנפוליאוניות, ולאחר הניצחון של כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית, הוקמה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה בראשותו של וילם הראשון, מלך הולנד.

אחרי תבוסת נפוליאון ב-1815, קיבלה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה את השליטה על האזור שכולל היום את הולנד, בלגיה ולוקסמבורג, אבל כעבור 15 שנה בלבד התחוללה המהפכה הבלגית - החלק הדרומי של הממלכה המאוחדת (שהיה בעבר "ארצות השפלה הדרומיות") התקומם כנגד השלטון ההולנדי והכריז על עצמאותו כבלגיה. בתחילה לא הכירה האימפריה האוסטרית בעצמאותה של בלגיה, אולם לאחר שנחתם הסכם לונדון בשנת 1839, הכירה אוסטריה בבלגיה ושלחה אליה את השגריר מוריץ פון דיטריכשטיין.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה הולנד על ידי גרמניה הנאצית, שכללה בתוכה את אוסטריה, שסופחה בשנת 1938 בעקבות האנשלוס.

בשנת 1946 כוננו המדינות את היחסים מחדש, ובמהלך השנים הצטרפו שתי המדינות לקהילה האירופית, שהפכה לאחר מכן לאיחוד האירופי. מכיוון ששתי המדינות חברות כיום באיחוד האירופי וחתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי בלגיה–הולנד

בין ממלכת בלגיה לבין ממלכת הולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

באזור הולנד ובלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57 לפנה"ס הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות, ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר ארצות השפלה בידי ממלכות סמוכות שונות.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.

בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או ארצות השפלה הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור, ובשנת 1794 כבשו את ארצות השפלה האוסטריות. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים. בשנת 1795 הוקמה הרפובליקה הבטאווית, אשר נכבשה זמן קצר לאחר מכן על ידי צרפת. בשנת 1806 הפך נפוליאון את הרפובליקה לממלכה בשם ממלכת הולנד, וב-1810 סיפח אותה ישירות לצרפת.

בקונגרס וינה, אחרי תבוסת נפוליון בשנת 1815, האזור ניתן לשליטת וילם הראשון, מלך הולנד כהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, אך כעבור 15 שנה, בשנת 1830, התרחשה המהפכה הבלגית: המחוזות הדרומיים (הקתולים) של ארצות השפלה מרדו בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. הם זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת תוך כדי אימוץ השם הרומי של האזור בלגיקה/בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית ופנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

בשנת 1839 נחתם הסכם לונדון, ובו הכירה הולנד בעצמאות בלגיה, והמעצמות ערבו לשלום בלגיה ולנייטרליות שלה.

בשנת 1914 פלשו הגרמנים לבלגיה, ובעקבות כך הצטרפה בריטניה למלחמת העולם הראשונה, אולם הולנד נותרה נייטרלית, ואף קלטה מאות אלפי פליטים בלגים, אשר חלקם הגדול חזר מאוחר יותר לבלגיה, אולם כמה רבבות נשארו בהולנד.

בשנת 1940 נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ונותרו תחת כיבוש גרמני עד לשנת 1944 (בלגיה) ו-1945 (הולנד). בדצמבר 1944 התחולל בשטחי בלגיה הקרב על הבליטה, שבו ניסו הגרמנים להתקדם לעבר אנטוורפן מחדש, אך נבלמו על ידי בעלות הברית.

לאחר המלחמה הצטרפו בלגיה והולנד לנאט"ו ולאיחוד האירופי. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מינהליים ואישיים.

כיום מתגוררים בבלגיה כ-11,000 הולנדים, ואילו 35,000 בלגים מתגוררים בהולנד.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי גרמניה–הולנד

בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין ממלכת הולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

היחסים בין הולנד לקיסרות הגרמנית כוננו לאחר הקמת הקיסרות בשנת 1871. במהלך מלחמת העולם הראשונה שמרה גרמניה על הנייטרליות של הולנד, וכך נשמרו היחסים בין המדינות. לאחר תבוסת גרמניה בסוף המלחמה ומהפכת נובמבר, ברח וילהלם השני, קיסר גרמניה והשתקע בהולנד.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה הולנד לאחר קרב קצר, והייתה תחת כיבוש גרמני עד סוף המלחמה. ניסיון של בעלות הברית לכבוש את הגשר מעל הריין בארנהם נכשל, וגרם נזק והרס רב בעיר.

בשנים הראשונות לאחר המלחמה ניסתה הולנד שוב ושוב להגדיל את שטחה באמצעות סיפוח שטחים מגרמניה, על פי תוכנית באקר-סכוט. ארצות הברית שללה את התוכניות רחבות ההיקף (סיפוח עמוק שכלל את העיר קלן, ופינוי השטח כולו מגרמנים, מלבד דוברי גרמנית תחתית, הקרובה להולנדית), אך בוועידת לונדון שהתקיימה ב-1949 הורשתה הולנד לספח שטחים בקנה-מידה קטן יותר. כמעט כל השטח שסופח הוחזר לגרמניה ב-1963. במבצע הצבעוני השחור שתכנן ב-1945 שר המשפטים ההולנדי, גורשו באישון ליל כ-3,700 גרמנים תושבי הולנד, כ-15% מהאוכלוסייה הגרמנית. התוכנית המקורית כללה את גירוש כל הגרמנים, אך הגירוש הופסק בעקבות התערבות בעלות הברית, שביקשו לעצור את זרם הפליטים שחזר לגרמניה. הצבא הבריטי בגרמניה הגיב בחריפות למבצע הצבעוני השחור, וגירש כ-100,000 הולנדים מגרמניה להולנד.

לאחר המלחמה הצטרפו גרמניה (כגרמניה המערבית) והולנד לנאט"ו ולאיחוד האירופי. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מינהליים ואישיים.

כיום מתגוררים בגרמניה כ-164,000 הולנדים.

גרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הולנד. הסחר ההדדי מהווה בין 20 ל-30% מהתל"ג ההולנדי. היבוא (בעיקר מוצרים תעשייתיים) והיצוא (בחלקו מוצרים תעשייתיים, ובחלקו מוצרי אנרגיה ומוצרים חקלאיים) לגרמניה עומד על 19–24%, ונורדריין-וסטפאליה היא שוק היצוא החשוב ביותר עבור הולנד.

לעומת זאת, השפעתה של הולנד על סחר החוץ הגרמני, היא יותר קטנה, ומהווה 6% מהיצוא הגרמני ו-8.5% מהיבוא הגרמני.

נתונים אלה היו בירידה מ-1993 עד 2005, גם בגלל התגברות הסחר עם סין, וגם בשל מיקור חוץ של הייצור בשל התפתחויות השכר. שתי המדינות נותרו חשובות כמדינות מעבר אחת לשנייה, הולנד בשל הנמל החשוב שלה - נמל רוטרדם, וגרמניה בשל קשרי התחבורה הטובים שלה עם דרום ומזרח אירופה[1].

גרמניה מחזיקה בהאג, את לשכת המסחר ההולנדית-גרמנית כסניף של לשכת המסחר.

גרמניה מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג, ו-9 קונסוליות באמסטרדם, ארנהם, איינדהובן, אנסחדה, חרונינגן, ליוורדן, מאסטריכט, מידלבורך ורוטרדם. מאידך, הולנד מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-15 קונסוליות בברלין, אאכן, ברמן, קלן, דרזדן, דיסלדורף, אמדן, פרנקפורט, המבורג, הנובר, קלווה, מינכן, מינסטר, נירנברג ושטוטגרט[2].

דנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי דנמרק–הולנד

יחסי דנמרק–הולנד הם יחסי החוץ בין דנמרק לבין הולנד. דנמרק מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג, ואילו הולנד מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן. שתי המדינות הן חברות מלאות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. הנסיכה ביאטריקס קיבלה את עיטור מסדר הפיל ב-29 באוקטובר 1975. ב-31 בינואר 1998 קיבל גם המלך וילם-אלכסנדר את עיטור מסדר הפיל.

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי הולנדהממלכה המאוחדת, הן יחסי החוץ בין הולנד לבריטניה, ובין שתי המדינות מתקיימים קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים[3].

יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הולנד–יוון

יחסי הולנד-יוון הם יחסי החוץ בין הולנד ליוון.

המגעים הראשונים בין שתי המדינות החלו באמצע המאה ה-17. בשנת 1834 נפתחה נציגות של הולנד בממלכת יוון, שהייתה כפופה ישירות לראש המשלחת הדיפלומטית בטורקיה. בשנת 1894 הועלה מעמדה הדיפלומטי של הקונסוליה, וביוון הופיע ראש המשלחת הדיפלומטית של הולנד. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה יוון על ידי חיילים איטלקים-גרמנים. ממשלת יוון פונתה ללונדון, והולנד נאלצה לסגור את משלחתה הדיפלומטית ביוון. ממשלת הולנד הגולה יצרה קשרים עם ממשלת יוון בלונדון, ואחרי תום המלחמה נפתחה באתונה משלחת דיפלומטית. כיום חיים בהולנד כ-13,000 יוונים.

יחסים עם אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורוגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אורוגוואי–הולנד

יחסי אורוגוואי–הולנד הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה האוריינטלית של אורוגוואי לבין ממלכת ארצות השפלה.

ישנה באורוגוואי קהילה הולנדית קטנה ביותר של מהגרים. עד סוף המאה העשרים לא היו אורוגוואים בהולנד אך קהילה נוצרה שם על רקע רילוקיישן ואי יציבות שלטונית באורוגוואי ששררה שם למשך 12 שנים.

בין הולנד לאורוגוואי נחתמו שני הסכמים דיפלומטיים:

  • הסכם בנושא קידום השקעות ולהגנה עליהן בין אורוגוואי להולנד - 1988.
  • הסכם בנושא מידע ושיתופי פעולה במיסים בהולנד ובאורוגוואי - 2013.

אורוגוואי ייצאה להולנד בשנת 2017 סחורה בשווי 492 מיליון דולר אמריקני. הסחורה כללה בעיקר ציוד כימי ובשר[4]. הולנד ייצאה לאורוגוואי באותה השנה סחורה בשווי 104 מיליון דולר אמריקאי. הסחורה כללה בעיקר נפט מזוקק וירקות קפואים והיא מגוונת באופן כללי[5].

אורוגוואי מעידה כי הולנד היא שותפת סחר חשובה ומשמעותית עבורה[6].

  • הולנד אינה מיוצגת באורוגוואי בדרג השגרירות. לעומת זאת, היא מיוצגת באורוגוואי בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה שהיא מחזיקה במונטווידאו, בירת המדינה[7].
  • אורוגוואי מיוצגת בהולנד בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בהאג, בירתה החוקתית של הולנד[8].

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-הולנד

היחסים הדו-צדדיים בין ארצות הברית לבין ממלכת הולנד מתוארים כ"מצוינים" על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית[9] ו"קרובים" על ידי משרד החוץ ההולנדי[10]. היחסים הרשמיים כוננו בשנת 1782, ושתי המדינות מעולם לא לחמו זו כנגד זו. נשיא ארצות הברית רונלד רייגן אמר בשנת 1982 כי "זו מערכת היחסים השלווה הכי ארוכה ורצופה שיש לנו מאשר עם כל אומה אחרת."[11] שתי המדינות שיתפו פעולה רבות בעשורים האחרונים, נגד טרור, נגד פירטיות, משימות שלום באירופה, המזרח התיכון ומרכז אמריקה (בעיקר באמצעות נאט"ו).

יחסים עם אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אינדונזיה–הולנד

יחסי אינדונזיה–הולנד הם היחסים בין אינדונזיה להולנד. שתי המדינות חולקות קשר מיוחד,[12] המוטמע בהיסטוריה המשותפת שלהן של אינטראקציות קולוניאליות במשך מאות שנים. זה החל במהלך סחר התבלינים, כאשר הולנד כוננה את עמדת המסחר של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) במה שכיום הוא אינדונזיה, ולאחר מכן החזיקה שם בתור איי הודו המזרחיים ההולנדיים עד אמצע המאה ה-20. אינדונזיה הייתה המושבה ההולנדית הגדולה ביותר. בראשית המאה ה-21, ממשלת הולנד התחייבה לחזק את קשריה עם אינדונזיה, וציינה כי יש לחזק עוד יותר את המגעים הכלכליים, הפוליטיים והבינאישיים[13].

המלכה יוליאנה והנשיא סוהארטו בג'קרטה, במהלך ביקורה המלכותי באינדונזיה בשנת 1971

בשנת 1970 ערך נשיא אינדונזיה סוהארטו ביקור רשמי בהולנד, שהושב על ידי המלכה ההולנדית יוליאנה והנסיך ברנהרד באינדונזיה בשנת 1971[14]. המלכה ביאטריקס והנסיך קלאוס ביקרו גם הם באינדונזיה בשנת 1995[15]. ב-22 באפריל 2016 ערך הנשיא ג'וקו וידודו ביקור רשמי בהולנד[16]. ב-10 במרץ 2020, ערך המלך וילם-אלכסנדר ביקור מלכותי באינדונזיה והביע התנצלות מפתיעה על אלימות מופרזת שננקטה בשנותיה הראשונות של עצמאות אינדונזיה[17][18].

הולנד היא אחד משותפות הסחר החשובות ביותר של אינדונזיה באירופה. הסחר בין המדינות בין ינואר לספטמבר 2012 הגיע ל-3,314 מיליארד דולר, ואילו בימים אלו מתקיימים מאמצים להגביר עוד יותר את הנתון[13]. נמל רוטרדם ונמל התעופה סכיפהול היו נקודות הכניסה העיקריות למוצרים אינדונזיים לאיחוד האירופי. באופן דומה, חברות הולנדיות ראו את אינדונזיה כשער שלהם הגדול לשוק ASEAN, שבו מתגוררים יותר מ-500 מיליון בני אדם.

סיוע בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך למעלה מ-25 שנה, בין השנים 1966 עד 1992, נתנה הולנד סיוע בפיתוח לאינדונזיה במסגרת הסדרי הקבוצה הבין-ממשלתית באינדונזיה (IGGI)[19]. IGGI הוקמה בסוף שנות ה-60 כדי לסייע בתיאום הזרמת הסיוע הזר לאינדונזיה, והיא כונסה ושימשה בראשות ממשלת הולנד במשך למעלה משני עשורים לאורך שנות השבעים והשמונים. עם זאת, בראשית, השר לשיתוף פעולה בפיתוח בהולנד, יאן פרונק, הפך לביקורתי יותר ויותר כלפי מדיניות הפנים באינדונזיה. בתגובה, בתחילת 1992, הודיעה ממשלת אינדונזיה כי היא אינה מעוניינת עוד להשתתף בישיבות ה-IGGI השנתיות בהאג, והעדיפה כי תוקם קבוצת ייעוץ תורמת חדשה, הקבוצה המייעצת בנושא אינדונזיה (CGI) ותועמד בראשות הבנק העולמי[20]. בתחילה, הולנד לא הוזמנה להשתתף בישיבות CGI. בהמשך, הולנד הפכה לחברה בקבוצה.

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הולנד–טורקיה

יחסי הולנד–טורקיה הם ההתייחסות הפוליטית ושיתופי הפעולה בין הרפובליקה הטורקית לממלכת ארצות השפלה.

המגעים הראשונים בין האימפריה העות'מאנית (שלימים תהפוך לטורקיה) לבין הולנד החלו בשנת 1612. נציגות קונסולרית ראשונה הוקמה ב-1859.

שווי הייצוא ההולנדי לטורקיה עמד על 3.98 מיליארד דולרים אמריקניים ב-2014 וכלל בעיקר ברזל וטרקטורים[22]. שווי הייצוא הטורקי להולנד עמד ב-2014 על 3.44 מיליארד דולרים אמריקנים וכלל בעיקר מוצרי הלבשה ומכוניות[23]. ככל שהיחסים נהיים יותר עוינים כך הסחר מתפתח, הסחר נמצא במגמת עלייה מאז שנת 2009.

טורקיה והולנד חברות במספר ארגונים בין-לאומיים; מועצת אירופה, ארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו), הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ארגון הסחר העולמי ואיחוד מדינות הים התיכון (הולנד לא שוכנת לחופי הים התיכון אך היא חברה באיחוד האירופי שחבר בעקיפין בארגון).

משברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013, לקראת ביקורו של ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בהולנד, זוג לסביות הולנדיות שאימצו ילד טורקי בשם יונוס (מכאן שמה של הפרשה) קראו לארדואן להתייחס לקריאותיהם של ההורים הביולוגיים של יונוס. ההורים הביולוגיים אמרו בטלוויזיה הטורקית כי הם מסרבים שזוג הלסביות יטפל בילדם, רק משום שהם לסביות. לודביק אשר, סגן ראש ממשלת הולנד, אמר לכתבים כי הנושא הוא עניין הולנדי פנימי וכי התערבות פוליטית מצד טורקיה תהיה "בלתי הולמת". הפרשה העיבה על ביקורו של ארדואן ופגישתו עם מארק רוטה[24].

ב-11 במרץ 2017 אסרה הולנד על שר החוץ של טורקיה, מבלוט צ'בושאולו (אנ'), לנחות במדינה לקראת נאומו בעצרת תמיכה בנשיא טורקיה ארדואן[25]. בעקבות זאת, כינה ארדואן את אנשי ממשלת הולנד "נאצים ופשיסטים"[26]. האמרה זכתה לפרסום עולמי, וראש ממשלת הולנד מארק רוטה אמר כי "האמירה מטורפת, ארדואן חצה את הגבול"[27]. על העניין אמר מארק רוטה כי "הולנד היא לא מקום עבור קמפיינים פוליטיים טורקיים"[28].

בעת המשבר הדיפלומטי הודיעה שרת המשפחה של טורקיה פטמה בטול סייאן קאיה כי תיכנס להולנד במכוניתה, זאת לאחר שהולנד אסרה על מטוסו של שר החוץ לנחות במדינה[29]. כאשר פטמה בטול סייאן קאיה הגיעה להולנד, היא נעצרה על ידי המשטרה וגורשה לגרמניה[30].

עקב המשבר, הודיע משרד החוץ הטורקי כי שגרירות הולנד באנקרה תיסגר מ"סיבות ביטחוניות"[31].

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הולנד–יפן

יחסי הולנד–יפןיפנית: 日蘭関係, בהולנדית: Japans-Nederlandse betrekkingen) הם היחסים הדיפלומטיים שבין ממלכת הולנד לבין יפן.

שתי המדינות קיימו לראשונה מגעים בשנת 1609 כאשר החלו ההולנדים לקיים יחסי מסחר עם כל אזור אסיה שממזרח ומדרום לסין בתיווך המלח האנגלי ויליאם אדמס. כשגילו ההולנדים את אינדונזיה בשנת 1602 הם הקימו את חברת הודו המזרחית ההולנדית וכאשר החלו לסחור עם יפן, זו נכנסה לתחום האחריות שלה. ההולנדים סחרו בעיקר בהיראדו בשנותיהם הראשונות במעורבות ביפן. הסחורות העיקריות שנסחרו באותה התקופה בין שתי המדינות היו תבלינים, טקסטיל, חרסינה ומשי.

כאשר עמים נוצרים רבים ביפן החלו למרוד בשנת 1637 במסגרת מרד שימבארה, תמכה הולנד בשוגונות טוקוגאווה, הצד האנטי-נוצרי. הצבא המאוחד של שוגונות טוקוגאווה הגיע לטירת הארה שבנגסאקי והטיל עליה מצור. הכוחות היפניים הקטנים ביקשו את עזרת ההולנדים בהפחדה ודיכוי המרד. ההולנדים נתנו להם בתחילה אבק שרפה, ולאחר מכן אף תותחים. בסופו של דבר, לבקשת השוגון, שלחו ההולנדים אף ספינת מלחמה, שעגנה מול הטירה. לאחר מכן פתחו היפנים וההולנדים בהרעשה ארטילרית על הטירה במשך 15 ימים, אך המטרה לא הושגה, והטירה לא נפלה. לאחר מצור בן שבועיים נסוגה הספינה ההולנדית, לבקשת היפנים, שראו בבקשת העזרה ממדינה זרה בדיכוי מרידה פנימית פגיעה בכבודם, וגם מכיוון שמן הטירה הגיע מכתב שזילזל באומץ לבם של החיילים היפנים[32]. לאחר לחימה נוספת שוחררה יפן וחיילי השוגון הוציאו להרג את כל המורדים, וגירשו את כל הנוצרים הזרים, כולל הפורטוגלים, אויבם המושבעים של ההולנדים.

לאחר המרד השתלטו ההולנדים על עמדות מסחר נחשקות באזור אדו ונגסאקי, הגדולה שבהן היא האי המלאכותי דג'ימה. במהלך תקופת הבידוד היפנית, הסאקוקו, הייתה הולנד אחת המדינות היחידות, והיחידה מאירופה, שקיימה יחסי מסחר עם יפן, בין היתר דרך האי המלאכותי דג'ימה.

ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, ושתי המדינות נלחמו בקרב איי הודו המזרחיים.

ב-8 בדצמבר 1941, בעקבות ההתקפה על פרל הארבור, הכריזה הולנד מלחמה על יפן. היפנים ניצלו את כיבוש מלאיה כקרש קפיצה להתקפה על איי הודו המזרחיים, וב-16 בדצמבר פתחו במתקפה על האי בורנאו הבריטי. גנרל היסאיצ'י טראוצ'י הוביל את "קבוצת ארמיות המשלוח השנייה" לנחיתה בעיר הצפונית מירי, שהייתה מרכז לזיקוק נפט. בהגיעם לאזור נוכחו לדעת כי הבריטים הנסוגים העלו באש את שדה הנפט. עם זאת, המשיכו היפנים להנחית כוחות בבורנאו, בסרייה (Seria), קוצ'ינג (Kuching), ג'סלטון (כיום קוטה קינבאלו) וסנדקן (Sandakan), שם נכנעו הכוחות הבריטים ב-19 בינואר 1942. כעת פנו היפנים לכיבוש האיים השטחים ההולנדיים.

התוכנית לכיבוש איי הודו המזרחיים ההולנדיים קבעה כי המתקפה תערך משלושה כיוונים שונים, על ידי שלושה כוחות. "הכוח המזרחי" ינוע מהאי ג'ולו (Jolo) ומדבאו (Davao) שבפיליפינים דרומה, וישתלט על האיים סולאווסי, אמבון וטימור, בעודו מחפה על אגפו המזרחי של "הכוח המרכזי". הכוח המרכזי היה אמון על כיבוש האי טאראקאן (Tarakan) הסמוך לבורנאו, והעיר באליקפאפאן (Balikpapan) בבורנאו עצמו, וכמו כן על סיוע ל"כוח המערבי," ויחדיו ישתלטו על האי פלמבאנג (Palembang), על שדות הנפט ושדות התעופה שבו. המתקפה נפתחה ב-11 בינואר, עם כיבוש האי טאראקאן.

על מנת להתמודד עם המתקפה היפנית, התאחדו האמריקאים, האוסטרלים, הבריטים וההולנדים תחת מפקדה אחת, בפיקודו של פילדמרשל ארצ'יבלד וייוול, ב-15 בינואר. אולם, כל צד במפקדה הציב מטרות שונות: הבריטים ראו בהגנה על סינגפור, בתור שער הכניסה לאוקיינוס ההודי, המקום החשוב ביותר באזור; האמריקאים והאוסטרלים ראו בהתקדמות היפנית דרומה כסכנה לאוסטרליה ולתוכניות למתקפת-נגד, ואילו ההולנדים ראו בסומטרה ובג'אווה את ביתם השני, שם חיו וסחרו במשך מעל לשלוש מאות שנה באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית.

על אף איחוד הכוחות של בעלות הברית, עדיין נהנו היפנים מיתרון מספרי. הצי היפני שהשתתף בכיבוש איי הודו המזרחיים כלל את נושאות המטוסים היריו, אקאגי, קאגה סוריו וריוג'ו, ארבע אוניות מערכה, חמש סיירות כבדות, שלוש סיירות קלות ועשרים ושלוש משחתות. מולם, עמדו לרשות בעלות הברית שתי סיירות כבדות, שבע סיירות קלות, עשרים ושתיים משחתות, עשרים וחמש צוללות אמריקאיות ושש עשרה צוללות הולנדיות (שחסרו חלקי חילוף).

ב-28 בינואר, נפלה גם באליקפאפאן לידי היפנים, אך גם כאן העלו באש ההולנדים הנסוגים את שדות הנפט. אולם, עם התקדמותם דרומה, השתמשו היפנים בבסיסים שכבשו כבסיסי אוויר להוצאת מתקפות אוויריות על היעדים הבאים, וכך המשיכו בהתקדמותם. בתחילת פברואר, נפלה גם סומטרה לידי היפנים.

בימים שלאחר מכן, נחתו כוחות יפניים על האי ג'אווה, והחלו לסגור על הערים בטאוויה (כיום ג'קרטה), בה שכנה המפקדה המאוחדת, ובאנדונג, כמעט ללא התנגדות. כתוצאה מכך, ב-1 במרץ, התפרקה המפקדה המאוחדת של בעלות הברית, פחות מחודשיים מהקמתה. מפקד הכוחות ההולנדים הנותרים בשטח ידע כי לוחמת גרילה אינה אפשרית, שכן האוכלוסייה המקומית הייתה עוינת כלפי שליטיהם-לשעבר ההולנדיים[33], ועל כן, ב-8 במרץ, הורה לחייליו להניח את נשקם.

בסופו של דבר הפסידה יפן במלחמה והולנד כבשה מחדש את אינדונזיה, עמדת המסחר החשובה ביותר שלה בדרום מזרח אסיה, למרות זאת, עד מהרה קיבלה אינדונזיה עצמאות בלחץ ארצות הברית על ההולנדים. ב-24 באוגוסט 2009 הוציאו היפנים הדפס חדש למטבע 5 אירו כדי לחגוג 400 שנים ליחסים בין שתי המדינות[34].

  • הולנד מיוצגת ביפן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה[35]. הולנד מיוצגת ביפן גם בדרג הקונסולרי באמצעות 3 קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים: נגסאקי[36], נאגויה[37], ואוסקה[38].
  • יפן מיוצגת בהולנד בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בהאג, בירת המדינה האדמיניסטרטיבית[39]. יפן מיוצגת בהולנד גם בדרג הקונסולרי באמצעות שתי קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים: אמסטרדם (הבירה החוקתית)[40], ורוטרדם[41].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הולנד–ישראל

בין מדינת ישראל והולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1949, כאשר לישראל יש שגרירות רשמית בהאג, בעוד שלהולנד יש שגרירות רשמית ברמת גן, וכן משרד מידע בירושלים ו-2 קונסוליות כבוד בערים אילת וחיפה. בין שתי המדינות ישנם יחסי ידידות קרובים וחמים, ומתקיימים ביניהן יחסי תיירות ומסחר מפותחים, וכן שיתוף פעולה רחב בסוגיות פוליטיות שונות. הולנד נחשבת לאחת המדינות הקרובות ביותר לישראל.

כיום הולנד נחשבת על ידי רבים בישראל ומחוצה לה כידידתה הקרובה ביותר של ישראל באיחוד האירופי, לצד גרמניה, ולתומכת עקבית בה במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וזאת חרף חילוקי דעות פנימיים במערכת הפוליטית בהולנד ביחס לכך[42]. כמו כן ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, ידוע בתור תומך נלהב של ישראל. במסגרת סקר שערכה שגרירות הולנד בישראל, דורגה הולנד על ידי ישראלים כמדינה השנייה הידידותית ביותר לישראל באירופה, לאחר גרמניה, בעיקר הודות לתמיכתה הפוליטית האיתנה במדינת ישראל ולרמת האנטישמיות הנמוכה יחסית בה[43]. היחסים החמים באו לידי ביטוי במהלך פגישתו של נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, עם מלך ומלכת הולנד באוקטובר 2013, במהלכה הגדיר המלך את הידידות בין שתי המדינות כ"ידידות היסטורית" שראשיתה בפועלו של הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן, וקרא להמשך המעורבות ההולנדית בתהליך השלום במזרח התיכון[44].

היה זה קאן שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. קאן היה מעשירי אירופה, בעליו של הבנק הפרטי Bankierskantoor van Lissa & Kann, הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי ויזם ציוני נלהב שהקים ומימן בהמשך רבים מהמפעלים הציונים כבנק אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה, חברת אשלג ארץ-ישראלית (מפעלי ים-המלח), על שמו נרכשו אדמות אחוזת בית היא ראשיתה של תל אביב, והיה לקונסול הולנד הראשון בארץ ישראל (בין השנים 1924–1928).

באוגוסט 1961 נחתמה עסקת נשק בין ישראל להולנד, במסגרתה סיפקה ישראל לצבא הולנד 80,000 עוזי. עסקה זו הייתה עסקת הנשק הגדולה ביותר שביצעה ישראל עד אז[45].

לאורך השנים, הולנד הייתה שותפת סחר משמעותית של ישראל, כאשר במהלכן נחתמו מספר אמנות והסכמים כלכליים בין שתי המדינות, לרבות הסכם לשיתוף פעולה בתחומי מחקר ופיתוח, וכן אמנה למניעת כפל מס אשר נועדה לעודד את יחסי המסחר בין המדינות[46]. מאמצים אלו נשאו פרי, כאשר שנת 2012 היוותה שנת שיא בסחר ההדדי בין שתי המדינות, אשר היקפו באותה השנה נמדד על למעלה מ-5 מיליארד דולר. הדבר הופך את ישראל ליעד היצוא השלישי בהיקפו באירופה עבור הולנד, לאחר גרמניה ואיטליה, עם 2.84 מיליארד דולר, ואת הולנד ליעד היצוא השני בהיקפו באירופה עבור ישראל, לאחר בריטניה, עם 2.3 מיליארד דולר[47][48].

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בהאג, האחראית על ניהול וקידום יחסי הסחר עם הולנד. מטרת הנספחות היא לסייע לחברות ישראליות להשתלב בשווקים השונים במדינה. בנוסף, הנספחות מקדמת השקעה ושותפות אסטרטגית בין המדינות. הנספח הכלכלי בהאג הוא יורם גלעדי (אחראי גם על דנמרק ושוודיה).

יחסים עם אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הולנד–מרוקו

יחסי הולנד–מרוקו הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין ממלכת הולנד לבין ממלכת מרוקו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-16, החלה הרפובליקה ההולנדית לכונן יחסים דיפלומטיים ידידותיים עם מדינות מוסלמיות כמו האימפריה העות'מאנית ומרוקו, עקב אינטרסים משותפים ואויבת משותפת - ספרד. הולנד הייתה במלחמה עם ספרד בין 1568 לבין 1648 על עצמאותה - המרד ההולנדי. המלחמה תוארה כמלחמה דתית בין הולנד הפרוטסטנטית לבין ספרד הקתולית. גם מרוקו סבלה מספרד, היא הייתה שכנה שלה וההנהגה המרוקאית סברה כי ספרד חזקה מדי.

נעשו מספר ניסיונות לכונן יחסים ידידותיים בין הולנד למרוקו תחת אחמד אל-מנסור, עד שנפטר בשנת 1603. הנציגות הרשמית הראשונה שהגיע מהולנד למרוקו הייתה פיטר מארטן קוי, הוא הגיע כשליח למרקש בשנת 1605. קוי החזיר 135 אסירים מוסלמים לסאפי שבמרוקו. האסירים היו טורקים ומוסלמים והם נלקחו על ידי ההולנדים מהספרדים בקרב ימי.

החל משנת 1608, הסולטאן המרוקאי החדש מולאי זידאן פיתח מערכת יחסים ענפה עם ארצות השפלה, ושלח מספר שגרירים לשם, כגון אל-חג'ארי והיהודי שמואל פאלאג'י, לו היה אחד החלקים המרכזיים ביותר ביצירת הקשרים שבין מרוקו להולנד. כתוצאה מחילופי השגרירים הללו, שלחו ההולנדים שלוש ספינות מלחמה שזידאן ביקש מהם. פליפה השלישי, מלך ספרד, השתמש בסחר כלי המלחמה האלה כהצדקה לגירוש המוריסקוס (המוסלמים שהתנצרו) מספרד בשנת 1609.

בין שתי המדינות נחתמה אמנת הידידות והסחר החופשי בדצמבר 1610, בהצהרה נכתב כי "תהיה הבנה וקבלה ידידותית של המדינה האחרת ושל כל ענייניה באופן מכובד, תהיה הגנה הדדית ותנועה חופשית בעת ביקור מרוקאים את הולנד וביקור הולנדים את מרוקו".

בשנת 1613 ביקר אל-חג'ארי פעם נוספת ברפובליקה ההולנדית, בה הוא היה יכול להישאר באופן חופשי בעקבות החתימה על אמנת הידידות. אל-חג'ארי נשאר בהולנד לשלושה חודשים. בזמן שהותו ברפובליקה ההולנדית הוא שוחח עם בכירים מהממשל על אפשרות של ברית בין הרפובליקה ההולנדית, האימפריה העות'מאנית, מרוקו והמוריסקוס מגורשי ספרד, נגד האויב המשותף ספרד. אל-חג'ארי כתב בספרו על היחסים המיוחדים בין האסלאם לפרוטסטנטים באותה העת.

בשנת 1640 הגיעה למרוקו שגרירות הולנדית והיא ביקרה את הסולטן המרוקאי. בשנת 1644 התקיים סחר מסיבי בין הולנדי למרוקאים בשטח מרוקו. לאורך כל השנים התקיימו יחסים רציפים בין הולנד למרוקו והתקיים סחר רציף בין שתיהן.

  • מרוקו מיוצגת בהולנד בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בהאג[49]. מרוקו מיוצגת בהולנד גם בדרג הקונסולרי באמצעות ארבע קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים רוטרדם[50], אמסטרדם (בירת המדינה)[51], דן בוס[52], ואוטרכט[53].
  • הולנד מיוצגת במרוקו בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה ברבאט, בירת המדינה[54]. הולנד מיוצגת במרוקו גם בדרג הקונסולרי באמצעות שתי קונסוליות שהיא מחזיקה בקזבלנקה[55], ונאדור[56].

המשבר הדיפלומטי (2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2017 זימן שר החוץ המרוקאי את השגריר שלו בהולנד להתייעצויות על רקע מחאה של אזרח מרוקאי היושב בהולנד וקיים נגדו צו מעצר במרוקו. התגובה ההולנדית הייתה שאף על פי שהייתה מחויבת לשיתוף פעולה עם הממשלה המרוקאית בכבוד קפדני לחוק הבינלאומי, היא ראתה את תגובתה של ממשלת מרוקו "בלתי מובנת וחסרת תוחלת".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי החוץ של הולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.nhi-online.de/deutsch/akt/ProfvanParidon.pdf (הקישור אינו פעיל, 8 בספטמבר 2019)
  2. ^ אתר על יחסי מדינות
  3. ^ "British Embassy The Hague - GOV.UK". בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  4. ^ What does Uruguay export to the Netherlands? (2017)
  5. ^ What does Uruguay import from the Netherlands? (2017)
  6. ^ Uruguayan foreign trade in 2012
  7. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN MONTEVIDEO, URUGUAY
  8. ^ EMBASSY OF URUGUAY IN THE HAGUE, NETHERLANDS
  9. ^ U.S. Relations With the Netherlands, Bureau of European and Eurasian Affairs
  10. ^ Relations between the Netherlands and the United States of America, Rijksoverheid
  11. ^ Remarks at the Welcoming Ceremony for Queen Beatrix of the Netherlands, The American President Project
  12. ^ Marsudi, Retno (2 באפריל 2012). "Indonesia and the Netherlands: A special relationship". The Jakarta Post. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-08-12. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2013. 
  13. ^ 1 2 "Netherlands to put new emphasis on ties with Indonesia". The Jakarta Post. 21 בפברואר 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-08-12. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2013. 
  14. ^ "State visit of Queen Juliana and Prince Bernhard to the Republic Indonesia in 1971". Dutch Docu Channel, via Youtube. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-03-21. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2014. 
  15. ^ "Queen Beatrix and the former Dutch colonies". KITLV. אורכב מ-המקור ב-April 19, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2014. 
  16. ^ Indonesian President Joko Widodo visits Netherlands Archived 2020-08-12 at the Wayback Machine APnews. Published 22 April 2016
  17. ^ Pieters, Janene (10 במרץ 2020). "Dutch King apologizes for colonial past in Indonesia". NL Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-09-16. בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2020. 
  18. ^ Gorbiano, Marchio Irfan (10 במרץ 2020). "BREAKING: Dutch monarch offers apology for past 'excessive violence'". The Jakarta Post. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-06-25. בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2020. 
  19. ^ Dutch development policy in Indonesia, including the work of the IGGI, is discussed in detail in J.A. Nekkers and P.A.M. Malcontent (eds), 2000, Fifty Years of Dutch Development Cooperation 1949-1999, The Hague: Sdu publishers.
  20. ^ According to Malcontent and Nekkers, the episode caused "an uproar" in The Hague. For details, see P.A.M. Malcontent and J.A, Nekkers, "Introduction: Do something and don't look back", in J.A. Nekkers and P.A.M. Malcontent, ibid., p. 51.
  21. ^ אתר על יחסי מדינות
  22. ^ What does the Netherlands export to Turkey? (2014)
  23. ^ What does the Netherlands import from Turkey? (2014)
  24. ^ ארדואן, הלסביות ההולנדיות והבן הטורקי המאומץ, באתר ynet
  25. ^ טורקיה מאיימת: "למעשי הולנד יהיו השלכות", באתר mako
  26. ^ ארדואן על הולנד: "נאצים, פשיסטים"; רה"מ ההולנדי: "זו חציית גבולות", באתר nrg
  27. ^ הולנד נגד ארדואן: "חצה את הגבול, זו אמירה מטורפת", באתר רשת
  28. ^ Sparks between Turkey and Holland as Erdogan calls the Dutch 'Nazi remnants', באתר הגרדיאן
  29. ^ טורקיה: "שרת המשפחה תגיע להולנד במכונית", באתר ynet
  30. ^ משטרת הולנד עצרה את שיירת שרת המשפחה של טורקיה אחרי שנכנסה למדינה, באתר הארץ
  31. ^ טורקיה סגרה את שגרירות הולנד באנקרה, באתר כיכר השבת
  32. ^ Murray, עמ' 265.
  33. ^ טולנד (1970), עמ' 215
  34. ^ News Video of the 5 euro commemorative coin, אוגוסט 2009 (בהולנדית)
  35. ^ EMBASSY OF THE NETHERLANDS IN TOKYO, JAPAN
  36. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN NAGASAKI, JAPAN
  37. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN NAGOYA, JAPAN
  38. ^ CONSULATE GENERAL OF THE NETHERLANDS IN OSAKA, JAPAN
  39. ^ EMBASSY OF JAPAN IN THE HAGUE, NETHERLANDS
  40. ^ [1]
  41. ^ ShieldSquare Captcha, www.embassypages.com (באנגלית)
  42. ^ הגר מזרחי, ממשלת הולנד מפולגת: לשדרג יחסים עם ישראל?, באתר ynet, 12 ביוני 2009
  43. ^ מלך חדש בהולנד באתר "מגפון"
  44. ^ שושי חתוקה, ‏כשהנשיא פרס נפגש עם מלכת הולנד, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 באוקטובר 2013‏
  45. ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1961
  46. ^ יחסי סחר ישראל – הולנד באתר "המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי"
  47. ^ 2012 – שנת שיא בהיקף הסחר ההדדי בין הולנד וישראל באתר "מגפון"
  48. ^ שגרירות הולנד ולשכת המסחר ת"א והמרכז באירוע נטוורקינג משותף באתר "לשכת המסחר תל אביב והמרכז"
  49. ^ EMBASSY OF MOROCCO IN THE HAGUE, NETHERLANDS
  50. ^ CONSULATE GENERAL OF MOROCCO IN ROTTERDAM, NETHERLANDS
  51. ^ CONSULATE GENERAL OF MOROCCO IN AMSTERDAM, NETHERLANDS
  52. ^ CONSULATE GENERAL OF MOROCCO IN S-HERTOGENBOSCH, NETHERLANDS
  53. ^ CONSULATE GENERAL OF MOROCCO IN UTRECHT, NETHERLANDS
  54. ^ EMBASSY OF THE NETHERLANDS IN RABAT, MOROCCO
  55. ^ CONSULATE GENERAL OF THE NETHERLANDS IN CASABLANCA, MOROCCO
  56. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN NADOR, MOROCCO