יחסי החוץ של הממלכה המאוחדת
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הממלכה המאוחדת |
|
הרשות המחוקקת
הרשות המבצעת
הרשות השופטת
אספות אזוריות
בחירות ומשאלי עם
|
יחסי החוץ של הממלכה המאוחדת מנוהלים על ידי משרד החוץ וחבר העמים בראשות מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים. ראש הממשלה וסוכנויות רבות אחרות ממלאות תפקיד בקביעת המדיניות, ולמוסדות ועסקים רבים יש תפקיד בהם.
הממלכה המאוחדת הייתה המעצמה החזקה בעולם במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר במהלך מה שמכונה "השלום הבריטי" – תקופה של עליונות חסרת תחרות ושלום בין-לאומי חסר תקדים באמצע המאה ה-18. המדינה המשיכה להיחשב כמעצמת-על עד למשבר סואץ ב-1956, ותקרית מביכה זו, יחד עם אובדן האימפריה, גרמו לכוחה הגלובלי של בריטניה להיחלש בהדרגה. עם זאת, בריטניה נותרה מעצמה גדולה וחברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, חברה מייסדת ב-G7, ה-G8, ה-G20, נאט"ו, AUKUS, ה-OECD, ארגון הסחר העולמי, מועצת אירופה, OSCE וחבר העמים הבריטי. הממלכה המאוחדת הייתה מדינה חברה באיחוד האירופי וקודמיו מאז 1973. עם זאת, עקב תוצאות משאל עם על חברות ב-2016, הליכי הפרישה מהאיחוד האירופי החלו ב-2017 והסתיימו כאשר בריטניה עזבה רשמית את האיחוד ב-31 בינואר 2020. מאז משאל וסיום שיחות הסחר עם האיחוד האירופי, החלו קובעי המדיניות הבריטיים לחפש הסכמי סחר חדשים עם שותפים גלובליים אחרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הממלכה המאוחדת במלחמת העולם הראשונה
לאחר היווצרותה של ממלכת בריטניה הגדולה (שאיחדה את אנגליה וסקוטלנד) ב-1707, יחסי החוץ הבריטיים המשיכו במידה רבה את אלה של ממלכת אנגליה. מדיניות החוץ הבריטית התמקדה בתחילה בהשגת מאזן כוחות בתוך אירופה, כאשר אף מדינה לא השיגה דומיננטיות ביבשת. מדיניות זו היוותה הצדקה מרכזית למלחמותיה של בריטניה נגד נפוליאון, ולמעורבות בריטית במלחמות העולם הראשונה והשנייה. בריטניה המשיכה בהרחבת האימפריה הבריטית הקולוניאלית שלה על ידי הגירה והשקעות.
צרפת הייתה האויבת הראשית של בריטניה עד תבוסתו של נפוליאון ב-1815. הייתה לה אוכלוסייה גדולה בהרבה וצבא חזק יותר, אבל צי חלש יותר. הבריטים הצליחו בדרך כלל במלחמותיהם הרבות. מלחמת העצמאות האמריקאית (1775–1783), הייתה אחת המלחמות היחידות בה בריטניה, ללא כל בעלות ברית גדולות, הובסה על ידי שלוש עשרה המושבות האמריקאיות שזכו לתמיכת צרפת, הולנד וספרד (בעקיפין). אסטרטגיה דיפלומטית בריטית מועדפת כללה סבסוד של צבאות בעלות ברית יבשתיות (כגון פרוסיה), ובכך הפיכת הכוח הפיננסי העצום של לונדון ליתרון צבאי. בריטניה הסתמכה במידה רבה על הצי המלכותי שלה לביטחון, וניסתה לשמור עליו כחזק בעולם. השליטה הבריטית בים הייתה חיונית להיווצרותה ולתחזוקה של האימפריה הבריטית, שהושגה באמצעות צי שהיה גדול משני הציים הבאים אחריו בגודלם, לפני 1920. הבריטים בדרך כלל עמדו לבדם עד תחילת המאה ה-20, אז הם התיידדו עם ארצות הברית וכרתו בריתות עם יפן, צרפת ורוסיה. גרמניה הייתה אז האויב העיקרי של מדינות אלו.
1814–1914[עריכת קוד מקור | עריכה]
100 השנים הללו היו בדרך כלל שלוות וכונו "השלום הבריטי", שנאכף על ידי הצי המלכותי. בתקופה זו היו שתי מלחמות חשובות, שתיהן מוגבלות בהיקפן. מלחמת קרים, שהתקיימה בין השנים 1853 ו-1856, בה הובסה רוסיה. מלחמת הבורים השנייה (1899–1902) ראתה את תבוסתן של שתי הרפובליקות הבוריות בדרום אפריקה. לונדון הפכה למרכז הפיננסי בעולם, והעסק המסחרי התרחב ברחבי העולם. "האימפריה הבריטית השנייה" נבנתה עם בסיס באסיה (במיוחד בהודו) ובאפריקה.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי 1918 הייתה הממלכה המאוחדת "ענק בבעיה" שהיה כוח דיפלומטי הרבה פחות דומיננטי בשנות ה-20 מאשר קודם לכן. לעיתים קרובות היא נאלצה לפנות את מקומה לארצות הברית, שהפעילה לעיתים קרובות את עליונותה הכלכלית.[1] הנושאים העיקריים של מדיניות החוץ הבריטית כללו תפקיד מוביל בוועידת השלום בפריז בשנים 1919–1920, שם דייוויד לויד ג'ורג' פעל למתן את הדרישות הצרפתיות לנקמה בגרמניה.[2] הוא הצליח, אך עד מהרה נאלצה בריטניה למתן עוד יותר את מדיניות צרפת כלפי גרמניה, כמו בהסכמי לוקרנו משנת 1925.[3][4] יתר על כן, בריטניה השיגה מנדטים שאפשרו לה ולשלטונותיה לשלוט ברוב המושבות הגרמניות והעות'מאניות לשעבר.[5]
בריטניה הפכה לחברה פעילה בחבר הלאומים, אך רשימת ההישגים שלה הייתה מועטה.[6]
פירוק הנשק היה בעדיפות גבוהה על סדר היום, ובריטניה מילאה תפקיד מרכזי עם ארצות הברית בוועידה הימית בוושינגטון ב-1921 בפעולה לפירוק ימי של המעצמות הגדולות. עד 1933 הסכמי פירוק הנשק קרסו והנושא הפך להתחמשות מחדש לקראת מלחמה נגד גרמניה הנאצית.[7]
בריטניה הצליחה חלקית במשא ומתן עם ארצות הברית בנוגע להלוואות המלחמה הגדולות שבריטניה נאלצה להחזיר.[8] בריטניה תמכה בפתרון האמריקני לשילומים הגרמניים באמצעות תוכנית דוז ותוכנית יאנג. בכך שילמה גרמניה את השילומים השנתיים שלה באמצעות כסף שנלווה מבנקים בניו יורק, ובריטניה השתמשה בכסף שהתקבל כדי לשלם לוושינגטון.[9] השפל הגדול שהחל ב-1929 הפעיל לחץ עצום על הכלכלה הבריטית. בריטניה החייתה את ההעדפה האימפריאלית, שמשמעותה מכסים נמוכים בתוך האימפריה הבריטית וחסמים גבוהים יותר לסחר עם מדינות חיצוניות.
בפוליטיקה הבריטית, למפלגת הלייבור המתהווה מדיניות חוץ ייחודית וחשדנית המבוססת על פציפיזם. מנהיגיה האמינו ששלום בלתי אפשרי בגלל קפיטליזם, דיפלומטיה סודית והסחר בנשק. הלייבור הדגיש גורמים חומריים שהתעלמו מהזיכרונות הפסיכולוגיים של המלחמה הגדולה ומהמתחים הרגשיים הרבים בנוגע ללאומיות ולגבולות המדיניים. אף על פי כן, מנהיג המפלגה רמזי מקדונלד הקדיש הרבה מתשומת ליבו למדיניות בתוך אירופה.[10]
שנות ה-30[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיכרונות חיים של זוועות מלחמת העולם הראשונה משכו בריטים רבים – ומנהיגיהם בכל המפלגות – לפציפיזם בעידן שבין המלחמות. מדיניות זו הובילה ישירות למדיניות פייסנית כלפי דיקטטורים (בעיקר כלפי מוסוליני ושל היטלר) כדי להימנע מאיומי המלחמה שלהם.[11]
ההתגרות הגיעה מאותם דיקטטורים, תחילה מבניטו מוסוליני, הדוצ'ה מאיטליה, ולאחר מכן מאדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית החזקה יותר. חבר הלאומים התגלה כמאכזב לתומכיו; הוא לא הצליח לפתור אף אחד מהאיומים שהציבו הדיקטטורים. המדיניות הבריטית כללה פיוס הדיקטטורים בתקווה שהם ישבעו. עד 1938 היה ברור שהמלחמה מתקרבת, ושלגרמניה יש את הצבא החזק ביותר בעולם. מעשה הפיוס האחרון הגיע כאשר בריטניה וצרפת הקריבו את צ'כוסלובקיה לדרישותיו של היטלר בהסכם מינכן בספטמבר 1938.[12] במקום לשבוע, היטלר איים גם על פולין, ולבסוף ראש הממשלה נוויל צ'מברלין הפסיק את הפייסנות ועמד איתן בהבטחתו להגן על פולין. היטלר חתם על הסכם עם יוסיף סטלין, מנהיג ברית המועצות, לחלוקת מזרח אירופה ב-23 באוגוסט 1939; כאשר גרמניה אכן פלשה לפולין בספטמבר 1939, בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה, וחבר העמים הבריטי הלך בעקבות לונדון.[13]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חתימת הברית הצבאית בין הממלכה המאוחדת ופולין באוגוסט 1939, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה בספטמבר 1939 בתגובה לפלישה של גרמניה לפולין. הכרזה זו כללה את מושבות הכתר והודו, שבהן שלטה בריטניה ישירות. השלטונות היו עצמאיים במדיניות החוץ, אם כי כולם נכנסו במהירות למלחמה נגד גרמניה. לאחר התבוסה הצרפתית ביוני 1940, בריטניה והאימפריה שלה עמדו לבד בלחימה מול גרמניה, עד יוני 1941. ארצות הברית נתנה תמיכה דיפלומטית, כספית וחומרית, החל מ-1940, במיוחד באמצעות חוק השאל-החכר. התמיכה האמריקאית החלה ב-1941 והגיעה למלוא כוחה במהלך 1943. באוגוסט 1941, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט נפגשו וחתמו על האמנה האטלנטית, לפיה "יש לכבד את הזכויות של כל העמים לבחור את צורת הממשל שבה הם חיים". ניסוח זה היה מעורפל והתפרש אחרת על ידי הבריטים, האמריקאים והתנועות הלאומניות.[14]
החל מדצמבר 1941, יפן השתלטה על הקולוניות הבריטיות באסיה, כולל הונג קונג, מלאיה, ובמיוחד בסיס המפתח בסינגפור. לאחר מכן נכנסה יפן לבורמה, לכיוון הודו. תגובתו של צ'רצ'יל לכניסתה של ארצות הברית למלחמה הייתה שניצחונה של בריטניה מובטח וכך גם עתידה הקולוניאלי, אך התבוסות פגעו באופן בלתי הפיך במעמדה וביוקרתה של בריטניה כמעצמה אימפריאלית. ההבנה שבריטניה לא יכולה להגן עליהן יותר דחפה את אוסטרליה וניו זילנד לקשרים הדוקים קבועים עם ארצות הברית.[15]
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהיא מתמודדת עם מצוקה כלכלית חמורה בשנת 1945 (שנגרמה על ידי חובות והרס נרחב של התשתיות), צמצמה בריטניה באופן שיטתי את פעולותיה מעבר לים. במקום זאת היא השתתפה במלחמה הקרה נגד הקומוניזם, במיוחד כחברה מייסדת של נאט"ו ב-1949.[16]
הבריטים בנו אימפריה עולמית גדולה, שהגיעה לשיא גודלה בשנת 1922, לאחר יותר מחצי מאה של עליונות עולמית ללא עוררין. אולם העלויות המצטברות של לחימה בשתי מלחמות עולם הטילו נטל כבד על הכלכלה הבריטית, ולאחר 1945 החלה האימפריה הבריטית להתפורר במהירות, כאשר כל המושבות הגדולות קיבלו עצמאות. מאמצע עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20, מעמדה של בריטניה כמעצמת על נחלש אל מול ארצות הברית וברית המועצות. רוב המושבות לשעבר הצטרפו לחבר העמים הבריטי, ארגון של מדינות עצמאיות לחלוטין במעמד שווה לבריטניה, שלא ניסתה לכפות מדיניות קולקטיבית על החברות בו.[17][18] המושבה הגדולה האחרונה, הונג קונג, נמסרה לסין ב-1997.[19] 14 הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים קשורות באופן חוקתי לממלכה המאוחדת, אך אינן חלק מהמדינה כשלעצמה.[20]
בריטניה קיצצה את מעורבותה במזרח התיכון לאחר משבר סואץ ב-1956. עם זאת, בריטניה יצרה קשרים צבאיים הדוקים עם ארצות הברית, צרפת וגרמניה, באמצעות הברית הצבאית של נאט"ו. לאחר שנים של משא ומתן, בריטניה הצטרפה לשוק האירופי המשותף ב-1973, שהפך לאיחוד האירופי בשנת 1993.[21] עם זאת, היא לא התמזגה עם אירופה כלכלית, והחזיקה את הלירה שטרלינג כמטבע הלאומי שלה בנפרד מהאירו, מה שבידד אותה חלקית ממשבר החוב האירופי ב-2011.[22] ביוני 2016 הצביעה בריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי.[23][24]
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
יוזמות מדיניות חוץ של ממשלות בריטניה מאז שנות ה-90 כללו התערבות צבאית בסכסוכים ולשמירה על שלום, תוכניות סיוע הומניטרי והגדלת הוצאות הסיוע, תמיכה בהקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי, הקלת חובות למדינות מתפתחות, תעדוף יוזמות לטיפול בשינויי אקלים וקידום סחר חופשי.[25] הגישה הבריטית תוארה כ"להפיץ את הנורמות הנכונות ולשמר את נאט"ו".[26]
- שלושה מוטיבים מרכזיים לראשות הממשלה בת 10 השנים של טוני בלייר היו פילוסופיה אקטיביסטית של 'התערבות', שמירה על ברית חזקה עם ארצות הברית ומחויבות להציב את בריטניה בלב אירופה. בעוד ש"היחסים המיוחדים" ושאלת תפקידה של בריטניה באירופה היו מרכזיים במדיניות החוץ הבריטית מאז מלחמת העולם השנייה... ההתערבות הייתה מרכיב חדש באמת.
הקמפיין הגדול של 2012 היה אחד ממאמצי הקידום הלאומי השאפתניים ביותר שבוצעו אי פעם על ידי מדינה גדולה. הקמפיין תוכנן לנצל את מקסימום את תשומת הלב העולמית לאולימפיאדת לונדון. המטרות היו להפוך את התרבות הבריטית לגלויה יותר על מנת לעורר מסחר, השקעות ותיירות.
הממלכה המאוחדת החלה להקים מתקנים אוויריים וימיים במפרץ הפרסי, באיחוד האמירויות הערביות, בחריין ועומאן, בשנים 2014–2015.[27][28][29][30] לפי כמה פרשנויות, בריטניה נותרה המדינה השנייה בעוצמתה בעולם בזכות עוצמתה הרכה ויכולתה הלוגיסטית לפרוס, לתמוך ולקיים כוחות צבאיים מעבר לים במספרים גדולים".[31] אף על פי שהפרשנים הטילו ספק בצורך בהקרנת כוח גלובלית,[32] המושג "בריטניה הגלובלית" שהציגה הממשלה השמרנית ב-2019 סימן פעילות צבאית נוספת במזרח התיכון ובאוקיינוס השקט, מחוץ לתחום ההשפעה המסורתי של נאט"ו.[33][34]
בסוף ינואר 2020 עזבה בריטניה את האיחוד האירופי, עם הסכם סחר מ-1 בינואר 2021 שקבע את תנאי היחסים הכלכליים בין בריטניה לאיחוד האירופי.
סכסוכים בין-לאומיים גדולים מאז 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1946–1949 – מעורבות במלחמת האזרחים ביוון.
- 1945–1948 – המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שהסתיים בהקמת מדינת ישראל ב-1948. כוחות בריטיים התמודדו לעיתים קרובות עם סכסוך עם לאומנים ערבים ועם האצ"ל והלח"י, שב-1946 פוצצו את מלון המלך דוד, שהיה המטה המנהלי והצבאי הבריטי, והרגו 91 בני אדם.
- 1947–1991 – מלחמה קרה עם ברית המועצות.
- 1948–1949 – הסגר על ברלין – מחלוקת עם ברית המועצות על הגישה לברלין המערבית וההתפשטות הסובייטית הכללית במזרח אירופה.[35]
- 1948–1960 – מצב החירום המלאי – סכסוך מזוין נגד הכוחות הקומוניסטיים המבודדים פוליטית של צבא השחרור הלאומי של מלאיה.
- 1950–1953 – מלחמת קוריאה – מלחמה עם קוריאה הצפונית.
- 1951–1954 – משבר אבאדאן – מחלוקת עם איראן על נכסי נפט שהופקעו.
- 1956–1957 - משבר סואץ - סכסוך מזוין עם מצרים לצד ישראל וצרפת על השתלטותה של מצרים על אזור תעלת סואץ, וסכסוך עם רוב הקהילה הבין-לאומית.
- 1958 – מלחמת הבקלה הראשונה – סכסוך דיג עם איסלנד
- 1962–1966 – מלחמה עם אינדונזיה
סיור רחוב בריטי בעדן ב-1967 - 1972–1973 – מלחמת הבקלה השנייה - סכסוך דיג עם איסלנד.
- 1975–1976 – מלחמת הבקלה השלישית – סכסוך דיג עם איסלנד.[36]
- 1982 – מלחמת פוקלנד – מלחמה עם ארגנטינה על איי פוקלנד וטריטוריה אחרת בדרום האוקיינוס האטלנטי הבריטי.
- 1983 – גינוי של ארצות הברית על פלישתה לגרנדה.[37]
- 1984 - מחלוקת עם לוב לאחר ששוטרת נורתה למוות בלונדון על ידי חמוש מתוך שגרירות לוב ובעקבות תמיכה לובית ניכרת בצבא האירי הרפובליקני בצפון אירלנד.
- 1988 – מחלוקת נוספת עם לוב על הפצצת טיסה 103 של פאן אמריקן ב-1988 מעל העיירה הסקוטית לוקרבי.[38]
- 1991 – מלחמת המפרץ נגד עיראק.[39]
- 1995 – תחת המנדט של האומות המאוחדות, מעורבות צבאית ביוגוסלביה לשעבר (במיוחד בבוסניה).
- 1997 – מסירת הונג קונג לשלטון הסיני. בריטניה מבטיחה ערבויות ל"מעמד מיוחד" שימשיך את הקפיטליזם ויגן על הרכוש הבריטי הקיים.[40]
- 1999 – מעורבות במסע ההפצצות של נאט"ו נגד יוגוסלביה מעל קוסובו.
- 2000 – פעולה בריטית בהצלת כוח שמירת השלום של האו"ם מקריסה והבסת המרד האנטי-ממשלתי במהלך מלחמת האזרחים בסיירה לאון.
- 2001 – מלחמה בחסות האו"ם נגד אפגניסטן, וכיבוש המדינה לאחר מכן.
מסוק לינקס של זרוע האוויר של הצבא הבריטי מוכן לנחות על הכביש דרומית לנמל התעופה הבין-לאומי בצרה, נובמבר 2003 - 2003 – שיתוף פעולה עם ארצות הברית ואחרות במלחמה ובכיבוש של עיראק. למעלה מ-46,000 חיילים בריטים כובשים לאחר מכן את בצרה ודרום עיראק
- 2007 – סכסוך דיפלומטי מתמשך עם רוסיה על מותו של אלכסנדר ליטוויננקו.[41] עניינים נוספים העיקו על יחסי הממלכה המאוחדת-רוסיה; המשך הריגול והפרות זכויות האדם מצד רוסיה ותמיכה במשטרים עוינים למערב (כגון סוריה ואיראן)
- 2009 – מחלוקת מתמשכת עם איראן על תוכנית הגרעין שלה, לכאורה, כולל סנקציות וגינוי איראני של ממשלת בריטניה שהגיעה לשיאו במתקפה על שגרירות הממלכה המאוחדת באיראן ב-2011.
- 2011 – במסגרת מנדט האו"ם, הכוחות המזוינים של בריטניה השתתפו באכיפת אזור לוב ללא טיסה כחלק ממבצע אלמי.[42]
- 2013 – תמיכה בכוחות צרפתים במלחמת האזרחים במאלי, כולל אימונים וציוד לכוחות שמירת השלום באפריקה וכוחות ממשלת מאלי.
- 2015 – תמיכה בקואליציה בראשות ארצות הברית נגד המדינה האסלאמית.
- 2016 – P5+1 והאיחוד האירופי מיישמות הסכם עם איראן שנועד למנוע מהמדינה לקבל גישה לנשק גרעיני.[43]
- 2018 – הסנקציות על רוסיה בעקבות הרעלת סרגיי סקריפאל באמצעות גז עצבים בסולסברי, אנגליה. הסנקציות כללו את גירושם של 23 דיפלומטים, הגירוש הגדול ביותר מאז המלחמה הקרה, מעשה שרוסיה הגיבה עליו. מלחמת מילים נוספת כרוכה והיחסים מתדרדרים.
- 2019 – הריבונות על ארכיפלג צ'גוס שנויה במחלוקת בין הממלכה המאוחדת ומאוריציוס. בפברואר 2019, בית הדין הבין-לאומי בהאג קבע כי על הממלכה המאוחדת להעביר את האיים למאוריציוס מכיוון שהם לא הופרדו באופן חוקי מהאחרונה ב-1965.[44] ב-22 במאי 2019, עצרת האומות המאוחדות דנה ואימצה החלטה שאישרה כי הארכיפלג צ'גוס "מהווה חלק בלתי נפרד משטחה של מאוריציוס".[45] בריטניה אינה מכירה בתביעת הריבונות של מאוריציוס על האיים.[46] ראש ממשלת מאוריציוס פראווינד ג'וגנאוט תיאר את הממשלות הבריטיות והאמריקניות כ"צבועות" ו"אלופות הדיבור הכפול" על תגובתן למחלוקת.[47]
- 2019 – המשבר במפרץ הפרסי הסלים ביולי 2019, כאשר מכלית נפט איראנית נתפסה על ידי בריטניה במצר גיברלטר בטענה שהיא שולחת נפט לסוריה תוך הפרת הסנקציות של האיחוד האירופי. מאוחר יותר תפסה איראן מכלית נפט בריטית ואת אנשי הצוות שלה במפרץ הפרסי.[48]
סכסוכי ריבונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(2).jpg)
- ספרד תובעת את הטריטוריה הבריטית מעבר לים גיברלטר.[49]
- כל ארכיפלג צ'גוס בטריטורייה הבריטית באוקיינוס ההודי נתבע על ידי מאוריציוס והאיים המלדיביים. התביעה כוללת את האי דייגו גרסיה המשמש כבסיס צבאי משותף של בריטניה וארצות הברית מאז שנות ה-70 של המאה ה-20.[50][51]
- ישנן תביעות סותרת לאיי פוקלנד ואיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, שנמצאים בשליטת בריטניה אך נתבעים על ידי ארגנטינה. המחלוקת הסלימה למלחמת פוקלנד ב-1982 על הריבונות באיים, בה ניצחה בריטניה.
- לממלכה המאוחדת תביעה טריטוריאלית באנטארקטיקה, הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה, החופפת לאזורים שנתבעו על ידי צ'ילה וארגנטינה.[52]
חבר העמים הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חבר העמים הבריטי
לממלכה המאוחדת יחסים מגוונים עם המדינות המרכיבות את חבר העמים, שמקורו באימפריה הבריטית. צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, ולפניו גם אמו, אליזבת השנייה) הוא ראש חבר העמים ומשמש כמלך וראש המדינה של 15 מתוך 56 המדינות החברות בו. מדינות אלו נקראות ממלכות חבר העמים. במשך הזמן כמה מדינות הושעו מחבר העמים מסיבות שונות. זימבבואה, למשל, הושעתה בגלל השלטון האוטוריטרי של נשיאה, רוברט מוגאבה,[53] וכך גם פקיסטן, אך היא חזרה מאז. מדינות שהופכות לרפובליקות עדיין זכאיות לחברות בחבר העמים כל עוד הן נחשבות דמוקרטיות.
בריטניה הייתה פעם מעצמה קולוניאלית דומיננטית במדינות רבות ביבשת אפריקה והתאגידים הרב-לאומיים שלה נותרו משקיעים גדולים באפריקה שמדרום לסהרה. כיום הממלכה המאוחדת, כחברה מובילה בחבר העמים, מבקשת להשפיע על אפריקה באמצעות מדיניות החוץ שלה. המחלוקות הנוכחיות בבריטניה הן עם זימבבואה על רקע הפרות זכויות האדם. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, הקים את ועדת אפריקה ודחק במדינות העשירות להפסיק לדרוש ממדינות מתפתחות להחזיר את חובותיהן הגדולים. היחסים של בריטניה עם מדינות מפותחות (לעיתים קרובות דומיניונים לשעבר) מחוזקים על ידי מספר רב של קשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים, קשרי סחר והגירה.
מ-2016 עד 2018 התחוללה שערוריית וינדראש, אז גירשה בריטניה מספר אזרחים בריטים בעלי שורשים במדינות חבר העמים בחזרה למדינות חבר העמים מהן הגיעו בטענה שהם "מהגרים בלתי חוקיים".[54]
יחסי חוץ לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
|---|---|---|
 אנטיגואה וברבודה
|
1981 | ראו יחסי אנטיגואה וברבודה–הממלכה המאוחדת |
 ארגנטינה
|
15 בדצמבר 1823 | ראו יחסי ארגנטינה–הממלכה המאוחדת
היחסים בין המדינות נותקו לפני מלחמת פוקלנד, והוחזרו רק ב-1990 לאחר שמרגרט תאצ'ר עזבה את תפקיד ראש ממשלת בריטניה. לממלכה המאוחדת שגרירות בבואנוס איירס, ולארגנטינה שגרירות בלונדון. |
 איי בהאמה
|
1973 | ראו יחסי איי בהאמה–הממלכה המאוחדת |
 ברבדוס
|
1966 | ראו יחסי ברבדוס–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות קשורות בהיסטוריה משותפת החל משנות ה-20 של המאה ה-17. ברבדוס חברה בחבר העמים הבריטי, ועד 2021 חלקה עם הממלכה המאוחדת ראש מדינה, המלכה אליזבת השנייה. כאחת המושבות האנגליות הראשונות, התיישבות הקבע האירופית הראשונית התרחשה בתחילת המאה ה-17 על ידי מתיישבים אנגלים. ברבדוס נותרה לאחר מכן כטריטוריה עד שהיא ניהלה משא ומתן על עצמאות בשנת 1966. בשנים האחרונות, מספר גדל והולך של אזרחים בריטים רכשו בתים שניים בברבדוס,[58] והאיים דורגו כשוק היצוא הרביעי בגודלו של האזורים הקריביים לממלכה המאוחדת.[59] הנציבות העליונה הבריטית הוקמה בברידג'טאון, בירת ברבדוס, ב-1966. לברבדוס נציבות עליונה בלונדון. |
 בליז
|
1981 | ראו יחסי בליז–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בבלמופן, ולבליז נציבות עליונה בלונדון. |
 בוליביה
|
1837 | ראו יחסי בוליביה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בלה פאס, ולבוליביה שגרירות בלונדון. |
 ברזיל
|
1826 | ראו יחסי ברזיל–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בברזיליה, ולברזיל שגרירות בלונדון. |
 קנדה
|
1880 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קנדה
לשתי המדינות קשרים היסטוריים ושיתוף פעולה פורה. קנדה חברה בחבר העמים הבריטי וחולקת עם הממלכה המאוחדת מונרך.[60] שתי המדינות נלחמו יחדיו במלחמת קוריאה ומאוחר יותר גם במלחמת אפגניסטן. שתי המדינות חברות מייסדות בנאט"ו וב-G7. וינסטון צ'רצ'יל אמר שקנדה היא "המרכז של העולם דובר האנגלית", מכיוון שהיא מחברת בין שתי מדינות דוברות אנגלית גדולות: הממלכה המאוחדת וארצות הברית. שלוש המדינות היו הראשונות לחלוק ביניהן את הידע על פצצת האטום ועבדו ביחד על פרויקט מנהטן. בריטניה הייתה שותפת הסחר הגדולה ביותר של קנדה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, אך כיום היא נמצאת בתחתית הרשימה. הסיבה לכך היא שקנדה ובריטניה נמצאות בשני גושי סחר שונים: קנדה בנאפט"א והממלכה המאוחדת באיחוד האירופי. |
 צ'ילה
|
1844 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צ'ילה
צ'ילה סיפקה לבריטניה סיוע במלחמת פוקלנד מכיוון שהיא עצמה הייתה בסכסוך עם ארגנטינה לגבי הגבול בין המדינות בערוץ ביגל. לממלכה המאוחדת שגרירויות ב, פוארטו מונט, ולפראיסו, פונטה ארנס וסנטיאגו. לצ'ילה שגרירות בלונדון. |
 קולומביה
|
18 באפריל 1825 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קולומביה
הממלכה המאוחדת עזרה לקולומביה לקבל עצמאות מספרד. קולומביה, כמו ארצות הברית וצ'ילה, הכריזו על ארגנטינה כמי שתקפה ראשונה במלחמת פוקלנד. לממלכה המאוחדת שגרירות בבוגוטה ושתי קונסוליות בקאלי ובקרטחנה.[61] לקולומביה שגרירות בלונדון.[62] |
 קוסטה ריקה
|
1849 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוסטה ריקה |
 קובה
|
1902 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קובה |
 דומיניקה
|
1978 | ראו יחסי דומיניקה–הממלכה המאוחדת |
 הרפובליקה הדומיניקנית
|
1871 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הרפובליקה הדומיניקנית |
 אקוודור
|
1935 | ראו יחסי אקוודור–הממלכה המאוחדת
ב-2012 הגיעו היחסים למשבר כשג'וליאן אסאנג', מייסד אתר ויקיליקס, נכנס לשגרירות אקוודור בלונדון וביקש מקלט. אסאנג' הפסיד במשפט נגד הסגרתו לשוודיה באשמת תקיפה מינית ואונס, אך כשנכנס לשגרירות הוא היה בשטח דיפלומטי ולכן מחוץ להישג ידה של משטרת בריטניה.[63] משרד החוץ וחבר העמים הבריטי מסר הודעה לממשלת אקוודור המזכירה לה את הוראות החוק הדיפלומטי והקונסולרי מ-1987 המאפשר לממשלת בריטניה לחזור בה מהכרה בהגנה דיפלומטית משגרירויות. המהלך התפרש על ידי קיטו כפעולה של איבה, ושר החוץ האקוודורי, ריקרדו פטינו, הצהיר כי "האיום המפורש" הזה יענה ב"תגובות הולמות בהתאם לחוק הבין-לאומי".[64] אסאנג' קיבל מקלט מדיני ב-16 באוגוסט 2012, כששר החוץ פטינו קבע כי חששותיו של אסאנג' מדריפה פוליטית הם "לגיטימיים".[65] |
 אל סלוודור
|
1834 | ראו יחסי אל סלוודור–הממלכה המאוחדת |
 גרנדה
|
1974 | ראו יחסי גרנדה–הממלכה המאוחדת |
 גואטמלה
|
1834 | ראו יחסי גואטמלה–הממלכה המאוחדת |
 גיאנה
|
1966 | ראו יחסי גיאנה–הממלכה המאוחדת
גיאנה, שהייתה ידועה כגיאנה הבריטית עד עצמאותה ב-1966, הפכה לממלכת חבר העמים הגדולה ביותר באמריקה הדרומית. בשנת 1970 הפכה המדינה לרפובליקה, וכיום שתי המדינות מקיימות יחסים בעיקר דרך חבר העמים. גיאנה קרובה בשטחה לשטח הממלכה המאוחדת. בשל קרבתה היא מזדהה באופן תרבותי בעיקר עם מדינות חבר העמים הבריטי הקריביות, ואף לוקחת חלק בנבחרת איי הודו המערבית בקריקט. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בג'ורג'טאון, ולגיאנה נציבות עליונה בלונדון. |
 האיטי
|
1859 | ראו יחסי האיטי–הממלכה המאוחדת |
 הונדורס
|
1834 | ראו יחסי הונדורס–הממלכה המאוחדת |
 ג'מייקה
|
1962 | ראו יחסי ג'מייקה–הממלכה המאוחדת |
 מקסיקו
|
27 ביוני 1824 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מקסיקו
הממלכה המאוחדת הייתה המדינה הראשונה באירופה להכיר בעצמאותה של מקסיקו.[66] היחסים בין המדינות החלו לאחר מלחמת המאפים, בה סייעה בריטניה למקסיקו נגד צרפת. היחסים השתפרו עוד יותר כאשר מקסיקו סייעה לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה להילחם בכוחות היפנים במערכה באוקיינוס השקט. לממלכה המאוחדת שגרירות במקסיקו סיטי, קונסוליה כללית בקנקון וקונסוליה במונטריי.[67] למקסיקו שגרירות בלונדון.[68] |
 ניקרגואה
|
1849 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ניקרגואה |
 פנמה
|
1904 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פנמה
היחסים הבילטרליים בין המדינות חזקים. לממלכה המאוחדת שגרירות בפנמה סיטי,[69] ולפנמה שגרירות בלונדון.[70] |
 פרגוואי
|
4 במרץ 1853 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פרגוואי
היחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו ב-4 במרץ 1853, עם החתימה על הסכם ידידות, סחר וניווט בין שתי המדינות. דעה נפוצה בפרגוואי היא שהאינטרסים של האימפריה הבריטית מילאו תפקיד חשוב במלחמת הברית המשולשת.[71] לממלכה המאוחדת אין שגרירות בפרגוואי, והיא מיוצגת במדינה על ידי שגרירותה בבואנוס איירס (ארגנטינה) וקונסוליית כבוד באסונסיון. לפרגוואי שגרירות בלונדון.[72] |
 פרו
|
1827 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פרו |
 סנט קיטס ונוויס
|
1983 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט קיטס ונוויס |
 סנט לוסיה
|
1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט לוסיה |
 סנט וינסנט והגרנדינים
|
1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סנט וינסנט והגרנדינים |
 סורינאם
|
1975 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סורינאם |
 טרינידד וטובגו
|
1962 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טרינידד וטובגו |
 ארצות הברית
|
1 ביוני 1785 | ראו יחסי ארצות הברית–הממלכה המאוחדת
 הממלכה המאוחדת וארצות הברית הן בעלות ברית צבאיות קרובות. שתי המדינות חולקות קווי דמיון תרבותיים ומתקני מחקר ומודיעין צבאיים. המדינות רוכשות אחת מהשנייה ציוד צבאי. ארצות הברית מחזיקה במספר רב של אנשי צבא בבריטניה. בשנים האחרונות נשיאי ארצות הברית וראשי ממשלות בריטניה הם לא פעם חברים קרובים, כמו ביל קלינטון (ומאוחר יותר גם ג'ורג' ווקר בוש) וטוני בלייר ורונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, שחלקו לרוב ראיית עולם דומה. המדיניות הבריטית הנוכחית פועלת לפי ההנחה ש"היחסים עם ארצות הברית הם היחסים הבילטרליים החשובים ביותר של הממלכה המאוחדת".[73] |
 אורוגוואי
|
1825 | ראו יחסי אורוגוואי–הממלכה המאוחדת
בריטניה מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של אורוגוואי עד מלחמת העולם השנייה, שלאחריה מילאה ארצות הברית תפקיד גדול יותר ויותר. לממלכה המאוחדת שגרירות במונטווידאו, ולאורוגוואי שגרירות בלונדון.[74] |
 ונצואלה
|
1842 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ונצואלה |
אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
|---|---|---|
 אפגניסטן
|
1921 | ראו יחסי אפגניסטן–הממלכה המאוחדת |
 ארמניה
|
2 בינואר 1992[75] | ראו יחסי ארמניה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בירוואן,[76] ולארמניה שגרירות בלונדון.[77] |
 אזרבייג'ן
|
11 במרץ 1992 | ראו יחסי אזרבייג'ן–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות מלאות במועצת אירופה ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. לממלכה המאוחדת שגרירות בבאקו,[78] ולאזרבייג'ן שגרירות בלונדון.[79] |
 בחריין
|
1971 | ראו יחסי בחריין–הממלכה המאוחדת
בחריין קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1971 ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים ומסחריים. הממלכה המאוחדת היא אחת מארבע המדינות האירופיות שיש להן שגרירות במנאמה. לבחריין שגרירות בלונדון |
 בנגלדש
|
1972 | ראו יחסי בנגלדש–הממלכה המאוחדת
בנגלדש היא בעלת ברית של הממלכה המאוחדת. בריטניה היא המדינה השלישית שהכירה בבנגלדש לאחר עצמאותה מפקיסטן. |
 בהוטן
|
אין יחסים | ראו יחסי בהוטן–הממלכה המאוחדת |
 ברוניי
|
1984 | ראו יחסי ברוניי–הממלכה המאוחדת
ב-1888 הפכה ברוניי למדינת חסות בריטית, וזכתה בעצמאות מבריטניה ב-1984. לשתי המדינות מערכת יחסים ארוכת שנים וחזקה, במיוחד בנושאי שיתוף פעולה ביטחוני, סחר וחינוך. הממלכה המאוחדת ממשיכה לשחק תפקיד משמעותי בפיתוח תעשיית הגז והנפט בברוניי, וסוכנות ההשקעות של ברוניי היא משקיעה משמעותית בבריטניה, כשלונדון היא מרכז ההשקעות הגדול ביותר שלה מחוץ למדינה. בריטניה היא היעד האקדמי הגדול ביותר עבור סטודנטים מברוניי, כש-1,220 מהם נרשמו למוסדות להשכלה גבוהה בבריטניה בשנים 2006–2007. שתי המדינות חברות מלאות בחבר העמים הבריטי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בבנדר סרי בגוואן, ולברוניי נציבות עליונה בלונדון. |
 קמבודיה
|
1953 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קמבודיה |
 הרפובליקה העממית של סין
|
1954 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סין ויחסי הונג קונג–הממלכה המאוחדת
אף על פי שהיו בצדדים שונים במלחמה הקרה, שתי המדינות היא בעלות ברית במלחמת העולם השנייה והן חברות קבוצות במועצת הביטחון של האו"ם. עם זאת, בגלל המלחמה הקרה, מלחמת האופיום הראשונה והשנייה, מעמדה של הונג קונג ונושאים נוספים, היחסים בין המדינות חוו עליות ומורדות לאורך השנים. ביולי 2019, שגרירים מ-22 מדינות, כולל הממלכה המאוחדת, חתמו על מכתב ל-UNHRC בגנות הדיכוי הסיני של האויגורים ושל קבוצות אתניות נוספות, וקראו לממשלת סין לסגור את מחנות החינוך מחדש בשינג'יאנג.[80] |
 מזרח טימור
|
2002 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מזרח טימור |
 הודו
|
1947 | ראו יחסי הודו–הממלכה המאוחדת
הודו הבריטית, שנקראה אז הראג' הבריטי, הייתה בעבר קולוניה של האימפריה הבריטית. אף על פי שגוש השטרלינג כבר לא קיים וחבר העמים הוא פורום לא-רשמי, היחסים בין שתי המדינות עדיין חזקים. הקשר נובע בעיקר מהמספר המשמעותי של הודים החיים בבריטניה. השפה האנגלית, מסילות הרכבת, השיטות המשפטיות והפרלמנטריות והקריקט אומצו בחום בהודו, ומנגד המטבח ההודי פופולרי מאוד בבריטניה ועל פי סקרים שונים הוא המטבח הפופולרי ביותר בממלכה המאוחדת.[81] גם מבחינה כלכלית הקשר בין המדינות חזק: בריטניה היא המשקיעה השנייה בגודלה בהודו (אחרי ארצות הברית), והודו היא המשקיעה הרביעית בגודלה בממלכה המאוחדת.[82][83][84][85] לממלכה המאוחדת שלוש נציבויות גבוהות בהודו: במומבאי, צ'נאי וקולקטה.[86] להודו נציבות עליונה בלונדון ושתי קונסוליות כלליות, בברמינגהאם ובאדינבורו.[87] |
 אינדונזיה
|
1949 | ראו יחסי אינדונזיה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בג'קרטה,[88] ולאינדונזיה שגרירות בלונדון.[89] |
 איראן
|
1807 | ראו יחסי איראן–הממלכה המאוחדת
לאיראן, שהייתה ידוע כפרס לפני 1935, היו יחסים פוליטיים עם אנגליה מאז התקופה האילח'אנית המאוחרת (המאה ה-13), כאשר אדוארד הראשון, מלך אנגליה שלח את ג'ופרי דה לנגלי לחצר האילח'אנית כדי לחפש ברית. |
 עיראק
|
1920 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–עיראק
העיצומים נגד עיראק מ-1990 עד 2003 מנעו כל יחסים כלכליים בין שתי המדינות במשך 13 שנים. היחסים בין לונדון ובגדאד מתקדמים אט אט. |
 ישראל
|
1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל
הממלכה המאוחדת כבשה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית ב-1917. באותה שנה פורסמה הצהרת בלפור, לפי בריטניה רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בעקבות הסכם סייקס–פיקו בין בריטניה לצרפת קיבלה הממלכה המאוחדת מנדט מטעם חבר הלאומים ב-1922. המנדט הבריטי נמשך עד 1948, ובמהלכו חוו היחסים בין היישוב היהודי לבריטים עליות (השתתפות היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה והבריגדה היהודית בצבא הבריטי) ומורדות (פיצוץ מלון המלך דוד והמרי העברי). בריטניה נמנעה בהצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, ועזבה את ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. בריטניה, לצד צרפת, היא המדינה היחידה שנלחמה ביחד עם ישראל באחת ממלחמותיה, כשנלחמה לצידה נגד מצרים במלחמת סיני ב-1956. ישראל היא החברה הקרובה ביותר של הממלכה המאוחדת במזרח התיכון, ובריטניה היא החברה הקרובה ביותר של ישראל באירופה. לממלכה המאוחדת שגרירות בתל אביב וקונסוליה באילת,[90] ולישראל שגרירות וקונסוליה בלונדון.[91][92] שגריר הממלכה המאוחדת בישראל הוא ניל ויגאן, ושגרירת ישראל בבריטניה היא ציפי חוטובלי. |
 יפן
|
14 באוקטובר 1854 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–יפן
הקשר בין המדינות החל ב-1600 עם הגעתו של ויליאם אדמס לחופי קיושו באויטה. בתקופת הסאקוקו היפנית (1641–1853) לא התקיימו יחסים בין המדינות, אך עם השפעת המהפכה התעשייתית התחדשו הקשרים בין המדינות, ולמרות הפסקה במלחמת העולם השנייה נותרו חזקים מאוד היום. |
 ירדן
|
1952 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ירדן |
 קזחסטן
|
19 בינואר 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קזחסטן
הממלכה המאוחדת פתחה שגרירות באסטנה באוקטובר 1992, וקזחסטן פתחה שגרירות בבריטניה בפברואר 1996.[93] יחסי קזחסטן עם המערב השתפרו מאוד בשנים האחרונות, שכן הממשלה שיתפה פעולה באופן הדוק עם המלחמה בטרור בהובלת ארצות הברית. הממלכה המאוחדת היא המשקיעה הזרה השלישית בגודלה בקזחסטן, וחברות בריטיות מהוות 14% מההשקעות הזרות במדינה.[94] |
 כווית
|
1961 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–כווית |
 קירגיזסטן
|
1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קירגיזסטן |
 לאוס
|
1952 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לאוס |
 לבנון
|
1944 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לבנון |
 מלזיה
|
1957 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מלזיה
 שתי המדינות חברות מלאות בחבר העמים הבריטי, ושתיהן חלק מהסדרי ההגנה של חמש המעצמות. מלזיה היא בת ברית חזקה של הממלכה המאוחדת במזרח הרחוק. בריטניה הקריבה קורבנות צבאיים רבים בהבטחת מלזיה חזקה ויציבה, למשל במצב החירום המלאי ועימותי אינדונזיה–מלזיה. היאנג די-פרטואן אגונג עבדול חלים מקדה ביקר ביקור ממלכתי בבריטניה ב-1974, ואזלאן שאה מפרק ביקר בה בנובמבר 1993.[95] המלכה אליזבת השנייה ביקרה במלזיה באוקטובר 1989 ובספטמבר 1998.[96] לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בקואלה לומפור, ולמלזיה נציבות עליונה בלונדון. |
 המלדיביים
|
1965 | ראו יחסי המלדיביים–הממלכה המאוחדת |
 מונגוליה
|
23 בינואר 1963 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונגוליה |
 מיאנמר
|
1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מיאנמר |
 נפאל
|
1 בספטמבר 1816 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נפאל
היחסים בין הממלכה המאוחדת לנפאל היו ידידותיים מאז ומעולם והיו קשרים הדוקים בין משפחות המלוכה. בריטניה זוכה להערכה רבה בנפאל כתוצאה מקשרים היסטוריים, סיוע בפיתוח המדינה ותמיכה ארוכת טווח במאבק לשלום ודמוקרטיה בנפאל. |
 קוריאה הצפונית
|
2000 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוריאה הצפונית
לממלכה המאוחדת שגרירות בפיונגיאנג, ולקוריאה הצפונית שגרירות בלונדון. |
 עומאן
|
1971 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–עומאן
היחסים בין הממלכה המאוחדת ועומאן חזקים ומתוחזקים אסטרטגית. באפריל 2010 ממשלת עומאן ביקשה יורופייטר טייפון מבריטניה.[97] לממלכה המאוחדת שגרירות במינה אל-פחל,[98] ולעומאן שגרירות בלונדון.[99] |
 פקיסטן
|
1947 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פקיסטן
פקיסטן עזבה את חבר העמים הבריטי ב-1972 במחאה על הכרת הארגון בעצמאות בנגלדש, לפני שהצטרפה מחדש ב-1989. |
 הרשות הפלסטינית
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הרשות הפלסטינית
לממלכה המאוחדת קונסוליה בירושלים המטפלת ביחסי בריטניה עם הרשות הפלסטינית.[100] משרד החוץ וחבר העמים קובע כי "המחוז הקונסולרי כולל את ירושלים (מערבה ומזרחה), הגדה המערבית ורצועת עזה".[100] הרשות הפלסטינית מיוצגת בלונדון על ידי מנואל חסאסיאן, הנציג הכללי הפלסטיני לממלכה המאוחדת. | |
 הפיליפינים
|
4 ביולי 1946 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–הפיליפינים
לממלכה המאוחדת ולפיליפינים יחסים טובים. יותר מ-80,000 אחים ומטפלים פיליפינים עובדים בבריטניה, והקהילה הפיליפינית בממלכה המאוחדת מונה כ-150,000 איש. לפי ההערכות חיים בפיליפינים 15,000 אזרחים בריטים, וכ-180,000 בריטים מבקרים במדינה בכל שנה. |
 קטר
|
1971 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קטר
היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות התרחבו מאז פתיחת השגרירות הבריטית בדוחה ב-1949. ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ביקר בקטר ב-2011, אחרי הביקור הממלכתי של אמיר קטר דאז חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני באוקטובר 2010. אמריק קטר הנוכחי, תמים בן חמד אאל ת'אני, ערך ביקור ממלכתי בממלכה המאוחדת באוקטובר 2014. במרץ 2013 הגיעו לקטר צ'ארלס, נסיך ויילס ורעייתו קמילה, דוכסית קורנוול, לביקור ממלכתי. ב-20 בספטמבר 2019 אירח ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון אירח את האמיר תמים בן חמד בדאונינג 10. ג'ונסון הדגיש את העובדה שהיחסים של בריטניה עם קטר "הולכים ומתחזקים". |
 ערב הסעודית
|
1927 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ערב הסעודית
לממלכה המאוחדת שגרירות בריאד, קונסוליה בג'דה ומשרד סחר בח'ובאר.[101] לערב הסעודית שגרירות וקונסוליה בלונדון.[102] |
 סינגפור
|
1965 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סינגפור |
 קוריאה הדרומית
|
26 בנובמבר 1883[103] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוריאה הדרומית
היחסים הרשמיים בין הממלכה המאוחדת וקוריאה הדרומית החלו ב-18 בינואר 1949,[103] אולם הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות מגיעים עד 1883.[104] ההשתתפות הצבאית הבריטית במלחמת קוריאה במהלך שנות ה-50 הייתה משמעותית, אך היחסים בין שתי המדינות באותה תקופה תוארו כ"רופפים". קשרי מסחר גדלו במהירות במהלך שנות ה-70. במהלך המשבר הפיננסי באסיה בסוף שנות ה-90 ערכה המלכה ביקור ממלכתי בקוריאה הדרומית שהתקבל יפה בזמן המשבר במדינה. כיום קיימים קשרים כלכליים ודיפלומטיים חזקים בין שתי המדינות. לבריטניה יש תוכנית ויזה שבאמצעותה צעירים דרום קוריאנים יכולים לחיות ולעבוד בממלכה המאוחדת במשך שנתיים.[105] לממלכה המאוחדת שגרירות בסיאול, ולקוריאה הדרומית שגרירות בלונדון.[106][107] |
 סרי לנקה
|
1948 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סרי לנקה
נשיא סרי לנקה מייטריפלה סיריסנה ביקר בממלכה המאוחדת ב-2015 ופגש את ראש הממשלה דייוויד קמרון. ראש ממשלת סרי לנקה רניל ויקרמסינגהה ביקר בבריטניה ב-2018 ופגש את ראשת הממשלה הבריטית תרזה מיי. |
 סוריה
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סוריה
ב-2001 התפתחו יחסים חיוביים בין ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר לממשלת סוריה, כחלק מהמלחמה בטרור. מאז מלחמת האזרחים ב-2011 הידרדרו היחסים בין המדינות, והממלכה המאוחדת הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו באופוזיציה כנציגה הלגיטימית היחידה של העם הסורי. | |
 טאיוואן
|
אין יחסים | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טאיוואן
בשל מדיניות סין האחת, הממלכה המאוחדת אינה מכירה בממשלת הרפובליקה הסינית וכל היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות מתקיימים על בסיס לא רשמי. לממלכה המאוחדת נציגות בטאיפיי, ולטאיוואן נציגות בלונדון ובאדינבורו. |
 טג'יקיסטן
|
1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טג'יקיסטן |
 תאילנד
|
18 באפריל 1855 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–תאילנד
לממלכה המאוחדת שגרירות בבנגקוק,[108] ולתאילנד שגרירות בלונדון.[109] |
 טורקיה
|
1793 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טורקיה
הממלכה המאוחדת היא הייבואנית השנייה בגודלה של סחורות מטורקיה, אחרי גרמניה. טורקיה מייצאת כ-8% מסך הסחורות שלה לבריטניה.[110] כמיליון בריטים יוצאים לחופשה בטורקיה בכל שנה, בעוד ש-100,000 טורקים טסים לבריטניה למטרות עסקים או נופש.[111] הממלכה המאוחדת לא מכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, המוכרת רק על ידי טורקיה. בריטניה חתומה על הסכם עם יוון וטורקיה בנוגע לעצמאות קפריסין, שבו הממלכה המאוחדת מהווה "מעצמה ערבה" לעצמאות האי.[112] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באנקרה, קונסוליה כללית באיסטנבול, קונסוליה משנית באנטליה, קונסוליה באיזמיר וקונסוליות כבוד באדנה, בודרום, פטהייה ומרמריס.[113][114] לטורקיה קונסוליה כללית בלונדון.[115][116] |
 טורקמניסטן
|
1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טורקמניסטן |
 איחוד האמירויות הערביות
|
1971 | ראו יחסי איחוד האמירויות הערביות–הממלכה המאוחדת
יחסי איחוד האמיריות והממלכה המאוחדת תוארו לא פעם כ"יחסים מיוחדים". המלכה אליזבת השנייה ביקרה במדינה פעמיים, ו-100,000 בריטים חיים באמירויות. לממלכה המאוחדת שגרירויות באבו דאבי ובדובאי, ולאיחוד האמירויות שגרירות בלונדון. |
 אוזבקיסטן
|
1992 | ראו יחסי אוזבקיסטן–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בטשקנט, ולאוזבקיסטן שגרירות בלונדון. |
 וייטנאם
|
1973 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–וייטנאם
לממלכה המאוחדת הסכם שותפות אסטרטגי עם וייטנאם מ-2010 כדי להפגין את השאיפות המשותפות של שתי המדינות. לממלכה המאוחדת שגרירות בהאנוי וקונסוליה כללית בהו צ'י מין סיטי.[117] לווייטנאם שגרירות בלונדון.[118] |
 תימן
|
1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–תימן
לממלכה המאוחדת שגרירות בצנעא וקונסוליה באל-חודיידה. לתימן שגרירות בלונדון. |
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממלכה המאוחדת שמרה על יחסים טובים עם מערב אירופה מאז 1945, ועם מזרח אירופה מאז סוף המלחמה הקרה ונפילת מסך הברזל ב-1989. לאחר שנים של מחלוקת עם צרפת היא הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופית ב-1973, שבסופו של דבר התפתחה לאיחוד האירופי באמצעות אמנת מאסטריכט עשרים שנה מאוחר יותר.[119] בניגוד לרוב מדינות אירופה, בריטניה אינה משתמשת באירו כמטבע שלה ואינה חברה בגוש האירו.[120] במהלך שנות חברותה באיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת בחרה באופן קבוע לצאת מהחקיקה והמדיניות של האיחוד האירופי. בגלל הבדלים בגאוגרפיה, בתרבות ובהיסטוריה, סקרי דעת קהל לאומיים מצאו כי מבין 28 העמים באיחוד האירופי, הבריטים הרגישו באופן היסטורי הכי פחות אירופיים.[121][122] ב-23 ביוני 2016, הצביעה בריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי ועזבה רשמית ב-31 בינואר 2020.
| מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
|---|---|---|
 אלבניה
|
דצמבר 1920 | ראו יחסי אלבניה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בטירנה,[123] ולאלבניה שגרירות בלונדון.[124] |
 אנדורה
|
9 במרץ 1994[125] | ראו יחסי אנדורה–הממלכה המאוחדת
הקונסוליה הכללית של הממלכה המאוחדת בברצלונה, ספרד, אחראית על קשריה עם אנדורה.[126] |
 בלארוס
|
1992 | ראו יחסי בלארוס–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות במינסק,[127] ולבלארוס שגרירות בלונדון.[128] |
 בוסניה והרצגובינה
|
13 באפריל 1992 | ראו יחסי בוסניה והרצגובינה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירויות בסרייבו ובבאניה לוקה,[129] ולבוסניה והרצגובינה שגרירות בלונדון.[130] |
 גאורגיה
|
1919 | ראו יחסי גאורגיה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת שגרירות בטביליסי,[131] ולגאורגיה שגרירות בלונדון.[132] |
 איסלנד
|
1944 | ראו יחסי איסלנד–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות ברייקיאוויק וקונסוליית כבוד באקוריירי.[133][134] לאיסלנד שגרירות בלונדון ו-17 קונסוליות כבוד: באברדין, ברמינגהאם, קארדיף, דובר, אדינבורו, פליטווד, גלאזגו, גרימסבי, האל, ג'רזי, לרוויק, ניוקאסל על הטיין, צפון אירלנד ואורמסקירק.[135] |
 קוסובו
|
2008 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קוסובו
כאשר קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה ב-17 בפברואר 2008 הייתה הממלכה המאוחדת אחת המדינות הראשונות שהודיעו על הכרתן במדינה יום לאחר מכן.[136][137] לממלכה המאוחדת שגרירות בפרישטינה,[138][139] ולקוסובו קונסוליה בלונדון.[140] |
 ליכטנשטיין
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ליכטנשטיין
שגרירות הממלכה המאוחדת בברן, שווייץ, אחראית על קשריה עם ליכטנשטיין. | |
 מולדובה
|
17 בינואר 1992[141] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מולדובה
לממלכה המאוחדת שגרירות בקישינב,[142] ולמולדובה שגרירות בלונדון.[143] |
 מונקו
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונקו
שגרירות הממלכה המאוחדת בפריז, צרפת, אחראית על קשריה עם מונקו. למונקו שגרירות בלונדון. | |
 מונטנגרו
|
13 ביוני 2006 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מונטנגרו
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפודגוריצה,[144] ולמונטנגרו שגרירות בלונדון.[145] |
 מקדוניה הצפונית
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מקדוניה הצפונית
שתי המדינות חברות בנאט"ו. | |
 נורווגיה
|
1905 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נורווגיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באוסלו וקונסוליות באולסון, ברגן, סטוונגר וטרונדהיים, וקונסוליות כבוד בבודה, קריסטיאנסנד וטרומסה.[146] לנורווגיה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. בנוסף, למדינה קונסוליות באברדין, ארדרוסאן, בארו על הפרנס, בלפסט, ברמינגהאם, בריסטול, קארדיף, דאגלס, דנדי, גיברלטר, גלאזגו, גרימסבי, אינוורנס, ג'רזי, קירקוול, לרוויק, ליברפול, לונדון, מנצ'סטר, ניוקאסל, פלימות', סאות'המפטון וסטורנוויי.[147] |
 רוסיה
|
1553 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–רוסיה
במהלך חמש מאות השנים האחרונות עברו היחסים יבן המדינות שוב ושוב מברית ליריבות. המדינות היו בעלות ברית במלחמת העולם השנייה, ומיד לאחריה הפכו ליריבות במסגרת המלחמה הקרה. בתחילת המאה ה-21, בעיקר לאחר הרעלת אלכסנדר ליטוויננקו ב-2006, היחסים הפכו שוב מתוחים, ומאז 2014 הפכו לא ידידותיים בגלל הסכסוך האוקראיני-רוסי, וליחסים רעים במיוחד מ-2022 בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה. עוד סיבה להידרדרות היחסים בין המדינות הייתה הרעלת סרגיי ויוליה סקריפאל ב-2018.[148] לממלכה המאוחדת שגרירות במוסקבה וקונסוליות כלליות ביקטרינבורג וסנקט פטרבורג.[149][150] לרוסיה שגרירות בלונדון וקונסוליה באדינבורו.[151][152] |
 סן מרינו
|
1899, 1961 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סן מרינו
לממלכה המאוחדת קונסול כללי לסן מרינו ברומא, איטליה,[153] ולסן מרינו קונסוליה בלונדון.[154] |
 סרביה
|
1837 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סרביה
לממלכה המאוחדת שגרירות בבלגרד,[155] ולסרביה שגרירות בלונדון.[156] |
 שווייץ
|
1900 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–שווייץ
לממלכה המאוחדת שגרירות בברן,[157] ולשווייץ שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. לשווייץ יש קונסוליות גם בבלפסט, קארדיף, איי קיימן, גיברלטר, המילטון, מנצ'סטר וסנט פיטר פורט.[158][159] |
 אוקראינה
|
1991 | ראו יחסי אוקראינה–הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת עמדה לצד אוקראינה בסכסוך האוקראיני-רוסי ובמיוחד בפלישה הרוסית לאוקראינה. הממלכה המאוחדת פתחה קונסוליה כללית בקייב בנובמבר 1991 שהפכה לשגרירות בינואר 1992.[160] אוקראינה פתחה שגרירות בלונדון באוקטובר 1992 וקונסוליה כללית באדינבורו בפברואר 2002.[161] |
 הוותיקן
|
1982 | ראו יחסי הוותיקן–הממלכה המאוחדת
עם הרפורמציה באנגליה, הקשרים בין לונדון והכס הקדוש, שנוצרו ב-1479, נקטעו ב-1536 ושוב, לאחר שיקומם ב-1553, ב-1558. הקשרים הדיפלומטיים הרשמיים בין הממלכה המאוחדת והכס הקדוש כוננו מחדש ב-1914 והועלו לדרגת שגרירות ב-1982.[162][163] |
האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יחסי האיחוד האירופי–הממלכה המאוחדת
| מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
|---|---|---|
 אוסטריה
|
1799 | ראו יחסי אוסטריה–הממלכה המאוחדת
אנגליה והאימפריה האוסטרית כוננו את היחסים ביניהן כבר בימי הביניים. אוסטריה והממלכה המאוחדת ממשיכות את היחסים הללו עד היום. לממלכה המאוחדת שגרירות בווינה וארבע שגרירויות כבוד בברגנץ, גראץ, אינסברוק וזלצבורג.[164][165] לאוסטריה שגרירות בלונדון וארבע שגרירויות כבוד באדינבורו, מנצ'סטר, גראנד קיימן והמילטון.[166] |
 בלגיה
|
1830 | ראו יחסי בלגיה–הממלכה המאוחדת
לשתי המדינות קשרי מסחר עוד מהמאה ה-10, בעיקר סחר בצמר מאנגליה לפלנדריה. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות וקונסוליה כללית בבריסל.[167] לבלגיה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, אדינבורו, גיברלטר, האל, מנצ'סטר, ניוקאסל על הטיין, סנט הלייר וסאות'המפטון.[168] |
 בולגריה
|
יולי 1879 | ראו יחסי בולגריה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בסופיה,[169] ולבולגריה שגרירות בלונדון וקונסוליית כבוד בדנדי.[170] |
 קרואטיה
|
1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קרואטיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בזאגרב וקונסוליות בדוברובניק וספליט,[171][172] ולקרואטיה שגרירות בלונדון וקונסוליה באדינבורו.[173] |
 קפריסין
|
1960 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קפריסין
קפריסין קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1961, לאחר 83 שנים של שליטה בריטית באי. לבריטניה שני שטחי בסיס ריבוניים בקפריסין. הממלכה המאוחדת לא מכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, והיא חתומה על הסכם עם יוון וטורקיה בנוגע לעצמאות קפריסין, שבו היא מהווה "מעצמה ערבה" לעצמאות האי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בניקוסיה,[174] ולקפריסין נציבות עליונה בלונדון וקונסוליות כבוד בברמינגהאם, בריסטול, דאנבליין, גלאזגו, צפון אירלנד ומערב יורקשייר.[175] |
 צ'כיה
|
1993 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צ'כיה
המלכה אליזבת השנייה ביקרה בצ'כיה במרץ 1996,[176] ושתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפראג,[177] ולצ'כיה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט ואדינבורו.[178][179] |
 דנמרק
|
1 באוקטובר 1654 | ראו יחסי דנמרק–הממלכה המאוחדת
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק ביקרה בממלכה המאוחדת ב-1974 ובשנת 2000,[180] ואילו אליזבת השנייה ביקרה בדנמרק ב-1957 וב-1979.[181] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בקופנהגן, ולדנמרק שגרירות בלונדון. |
 אסטוניה
|
1991 | ראו יחסי אסטוניה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בטאלין,[182] ולאסטוניה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בליברפול, צ'לטנהאם, ויילס ופייזלי.[183][184] |
 פינלנד
|
6 במאי 1919[185] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פינלנד לממלכה המאוחדת שגרירות בהלסינקי וקונסוליות כבוד באולנד, יובסקילה, קוטקה, קואופיו, אואולו, רובניימי, טורקו, ואסה וטמפרה.[186] לפינלנד שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד באברדין, בלפסט, ברמניגהאם, בריסטול, קארדיף, דובר, דנדי, אדינבורו, גיברלטר, המילטון, הארוויץ', האל, אימינגהאם, לידס, לרוויק, ליברפול, מנצ'סטר, מידלסברו, ניוקאסל על הטיין, נוטינגהאם, פלימות', רוצ'סטר, שפילד, סאות'המפטון וסנט הלייר.[185] |
 צרפת
|
1505 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–צרפת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בפריז וקונסוליות בבורדו, מרסיי וליון,[187] ולצרפת שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות בלונדון ואדינבורו.[188] |
 גרמניה
|
1680 | ראו יחסי גרמניה–הממלכה המאוחדת
לממלכה המאוחדת בסיסים צבאיים בגרמניה, ושתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בברלין וקונסוליות כלליות בדיסלדורף ובמינכן. לבריטניה גם קונסוליות כבוד בברמן, פרנקפורט, המבורג, הנובר, קיל, נירנברג ושטוטגרט.[189][190][191] לגרמניה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית באדינבורו. לגרמניה גם קונסוליות כבוד באברדין, בארו על ההאמבר, בלפסט, קובנטרי, בריסטול, קארדיף, דובר, גלאזגו, גרנזי, ג'רזי, קירקוול, לידס, לרוויק, ליברפול, מידלסברו, ניוקאסל על הטיין, פלימות' וסאות'המפטון.[192][193][194] |
 יוון
|
1832 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–יוון
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות באתונה וסגן קונסול כבוד בפטרס. כמו כן, לבריטניה קונסוליות כבוד בכרתים, קורפו, רודוס, סלוניקי וזקינתוס.[195][196] ליוון שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, אדינבורו, גיברלטר, גלאזגו ולידס.[197] |
 הונגריה
|
1920 | ראו יחסי הונגריה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בבודפשט,[198] ולהונגריה שגרירות בלונדון וקונסוליה כללית במנצ'סטר.[199] |
 אירלנד
|
1921 | ראו יחסי אירלנד–הממלכה המאוחדת
למרות היסטוריה ארוכה של סכסוכים, החל משלטון בית טיודור באי ועד מלחמת העצמאות האירית, הממלכה המאוחדת פועלת כיום בשיתוף פעולה מלא עם ממשלת אירלנד בנושאים רבים. בשנת 1949 העבירו בתי הפרלמנט של אירלנד את חוק הרפובליקה האירית, שהפך אותה לעצמאית באופן רשמי. המדינה פרשה מחבר העמים הבריטי. עד 1998 תבעה אירלנד את צפון אירלנד, אל תביעה זו בוטלה בהסכם יום שישי הטוב. לאירלנד הסכמים חסויים עם הממלכה המאוחדת ונאט"ו בנוגע להגנה אווירית על אירלנד מפני התקפות. אירלנד היא המדינה היחידה שגובלת בממלכה המאוחדת ובריטניה היא המדינה היחידה שגובלת באירלנד. לממלכה המאוחדת שגרירות בדבלין,[200] ולאירלנד שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות בקארדיף, אדינבורו ומנצ'סטר.[201] |
 איטליה
|
1861 | ראו יחסי איטליה–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. בין 4 ל-5 מיליון תיירים בריטיים מבקרים באיטליה בכל שנה, וכמיליון איטלקים מבקרים בממלכה המאוחדת מדי שנה.[202] כ-19,000 אזרחים בריטיים חיים באיטליה, וכ-150,000 איטלקים בחיים בבריטניה.[203] לממלכה המאוחדת שגרירות ברומא, קונסוליה כללית במילאנו וקונסוליה בנאפולי.[204][205] לאיטליה שגרירות בלונדון, קונסוליה כללית באדינבורו וקונסוליה במנצ'סטר.[206] |
 לטביה
|
1991 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לטביה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בריגה,[207] וללטביה שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד באדינבורו, ויילס, צפון אירלנד ומנצ'סטר.[208] |
 ליטא
|
4 בספטמבר 1991[209] | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ליטא כ-100,000 ליטאים חיים הממלכה המאוחדת. ב-2006 ביקרו המלכה אליזבת השנייה ובעלה הנסיך פיליפ בליטא.[210][211] שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בווילנה וקונסוליית כבוד בקלייפדה,[212][213] ולליטא שגרירות בלונדון וקונסוליות כבוד בצפון אירלנד, צפון-מזרח אנגליה, ויילס ומערב המידלנדס.[214] |
 לוקסמבורג
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–לוקסמבורג
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בלוקסמבורג, וללוקסמבורג שגרירות בלונדון. | |
 מלטה
|
1964 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מלטה
בשנות ה-50 וה-60 נשקל ברצינות הרעיון של איחוד מדיני בין הממלכה המאוחדת ומלטה. עם זאת, התוכנית לא צלחה ומלטה קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1964. מלכת הממלכה המאוחדת נותרה מלכת מלטה עד שהאחרונה הפכה לרפובליקה ב-1974. מלטה חברה בחבר העמים הבריטי. לממלכה המאוחדת נציבות עליונה בוולטה,[215] ולמלטה נציבות עליונה בלונדון וקונסוליות בגיברלטר, האי מאן, צפון אירלנד, ויילס וסקוטלנד.[216] |
 הולנד
|
1603 | ראו יחסי הולנד–הממלכה המאוחדת
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בהאג וקונסוליות בווילמסטאד ואמסטרדם.[217][218] להולנד שגרירות בלונדון וקונסוליות באברדין, בלפסט, ברמינגהאם, קארדיף, אדינבורו, גרנזי, המילטון, הארוויץ', האל, ליברפול, מנצ'סטר, פלימות' וסאות'המפטון. להולנד גם קונסוליית משנה בדובר.[219][220] |
 פולין
|
1919 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פולין
שתי המדינות חברות בנאט"ו ויש להן תאגיד הגנה וביטחון משותף. לממלכה המאוחדת שגרירות בוורשה.[221] לפולין שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר וקונסוליות כבוד בבריסטול, גיברלטר, האל, קידרמינסטר, ניורי וסנט הלייר.[222][223][224][225] |
 פורטוגל
|
1373 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פורטוגל
היחסים בין המדינות מגיעים עד ימי הביניים, מאז הברית האנגלו-פורטוגזית שנחתמה ב-1373. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בליסבון, קונסוליות בליסבון ופורטימאו וקונסוליות בפונשל, פורטו ופונטה דלגדה.[226][227] לפורטוגל שגרירות וקונסוליה כללית בלונדון וקונסוליות באדינבורו, המילטון, מנצ'סטר וסנט הלייר.[228] |
 רומניה
|
20 בפברואר 1880 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–רומניה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאחדת שגרירות בבוקרשט,[229] ולרומניה שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר וקונסוליות כבוד בהירוון, לידס, מורפת'-ניוקאסל וסאות'המפטון.[230][231] |
 סלובניה
|
1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סלובניה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בליובליאנה,[232] ולסלובניה שגרירות בלונדון.[233] |
 סלובקיה
|
1993 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סלובקיה
שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות בברטיסלאבה,[234] וסלובקיה שגרירות בלונדון.[235] |
 ספרד
|
1509 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ספרד
במהלך מלחמת העולם השנייה ספרד נותרה נייטרלית, אך נתפסה כמקושרת עם גרמניה הנאצית. גם עם סיום המלחמה נמשכו היחסים הקרירים בין המדינות עד סיום עידן פרנקו והדמוקרטיזציה בספרד. שתי המדינות חברות בנאט"ו. לממלכה המאוחדת שגרירות במדריד, קונסוליות כלליות במדריד וברצלונה וקונסוליות בבילבאו, איביזה, לאס פאלמאס דה גראן קנריה, מאלגה, פלמה דה מיורקה וסנטה קרוס דה טנריפה.[236][237] לספרד שגרירות בלונדון וקונסוליות כלליות באדינבורו ומנצ'סטר.[238][239] |
 שוודיה
|
1653 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–שוודיה
לממלכה המאוחדת שגרירות בסטוקהולם וקונסוליות כבוד בגטבורג ומאלמה.[240][241] לשוודיה שגרירות בלונדון, קונסוליות כלליות באדינבורו וגיברלטר, קונסוליות בגרנזי וג'רזי וקונסוליות כבוד בבלפסט, ברמינגהאם, ברייטון, בריסטול, קארדיף, דובר, גלאזגו, אימינגהאם, לרוויק, ליברפול, מנצ'סטר, ניוקאסל על הטיין, סאות'המפטון וסטורנונוויי.[242] |
אוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תחילת יחסים רשמיים | הערות |
|---|---|---|
 אוסטרליה
|
1936 | ראו יחסי אוסטרליה–הממלכה המאוחדת
היחסים בין המדינות קרובים ומאופיינים בהיסטוריה, תרבות, מוסדות ושפה משותפים, אינטרסים ביטחוניים משותפים וסחר והשקעות. מערכת היחסים ארוכת השנים החלה רשמית בשנת 1901 כאשר שש מושבות הכתר הבריטי באוסטרליה התאחדו, וחבר העמים של אוסטרליה הוקם כדומיניון של האימפריה הבריטית. אוסטרליה לחמה לצד בריטניה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בגליפולי, ושוב במלחמת העולם השנייה. ריבונותה של אוסטרליה, שהוכרה הלכה למעשה בתום מלחמת העולם הראשונה, נקבעה בחוק וסטמינסטר מ-1931. הקשרים החוקתיים הסופיים בין הממלכה המאוחדת ואוסטרליה הסתיימו ב-1986 עם חקיקת חוק אוסטרליה. נכון לעכשיו, יותר מ-4% מהאוכלוסייה האוסטרלית נולדה בבריטניה, מה שמחזק עוד יותר את הקשרים בין המדינות. מלך הממלכה המאוחדת משמש גם כמלך אוסטרליה. |
 פיג'י
|
1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פיג'י |
 קיריבטי
|
1979 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–קיריבטי |
 איי מרשל
|
1991 | ראו יחסי איי מרשל–הממלכה המאוחדת |
 מיקרונזיה
|
31 באוגוסט 1992 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–מיקרונזיה |
 נאורו
|
1968 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נאורו
נאורו הייתה חלק מטריטוריית מערב האוקיינוס השקט הבריטית מספטמבר 1914 עד יוני 1921.[243] הממלכה המאוחדת סיימה למלא תפקיד בממשל של נאורו ב-1968, עם עצמאותו של האי. הנציבות העליונה הבריטית בסובה אחראית על היחסים בין הממלכה המאוחדת ונאורו, לנאורו קונסול כבוד בלונדון.[244] |
 ניו זילנד
|
1939 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ניו זילנד
עד שנות ה-60 לניו זילנד היו יחסים כלכליים הדוקים ביותר עם הממלכה המאוחדת. לדוגמה, בשנת 1955 הממלכה המאוחדת צרכה 65.3% מהיצוא של ניו זילנד, ורק בעשורים הבאים החלה דומיננטיות זו לרדת כאשר בריטניה התקרבה יותר לאיחוד האירופי. היצוא מניו זילנד לבריטניה היה ירד ל-6.2% בלבד בשנת 2000. מלך הממלכה המאוחדת הוא גם מלך ניו זילנד. |
 פלאו
|
ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פלאו | |
 פפואה גינאה החדשה
|
1975 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–פפואה גינאה החדשה
היחסים בין המדינות החלו ב-1975, כאשר פפואה גינאה החדשה קיבלה את עצמאותה מאוסטרליה. שתי המדינות חולקות את המונרך הבריטי כראש המדינה שלהן. |
 סמואה
|
1962 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–סמואה |
 איי שלמה
|
1978 | ראו יחסי איי שלמה–הממלכה המאוחדת |
 טונגה
|
1879, 1970 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טונגה הממלכה המאוחדת וטונגה החלו את היחסים הדיפלומטיים הרשמיים ביניהן ב-1897.[245] טונגה הייתה מדינת חסות בריטית מ-1900 עד 1970, אז התחדשו היחסים בין שת המדינות הריבוניות. |
 טובאלו
|
1978 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–טובאלו |
 ונואטו
|
1980 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–ונואטו |
טריטוריות מעבר לים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
| דגל | סמל | שם | מיקום | מוטו | שטח | מספר תושבים | בירה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים | דרום האוקיינוס האטלנטי | Leo terram propriam protegat (לטינית: "יגן האריה על אדמתו") | 3,903 קמ"ר | 0 תושבי קבע
כ-100 תושבים זמניים |
קינג אדוארד פוינט |
|
|
איי הבתולה הבריטיים | הים הקריבי | Vigilate (לטינית: "היה נכון") | 153 קמ"ר | 31,758 | רואוד טאון |
|
|
איי טרקס וקייקוס | הים הקריבי | 430 קמ"ר | 38,191 | קוקבורן טאון | |
|
.svg)
|
איי פוקלנד | דרום האוקיינוס האטלנטי | רצה את הצדק ("Desire the right") | 12,173 קמ"ר | 3,377 תושבי קבע
כ-1,350 תושבים זמניים |
סטנלי |
|
|
איי קיימן | הים הקריבי | הוא על ימים יסדה ("He hath founded it upon the seas") | 260 קמ"ר | 68,076 | ג'ורג' טאון |
|
|
אנגווילה | הים הקריבי | אחדות, כוח וסיבולת ("Unity, Strength and Endurance") | 102 קמ"ר | 14,869 | דה ואלי |
| אקרוטירי ודקליה | קפריסין, הים התיכון | 254 קמ"ר | כ-7,700 תושבי קבע קפריסאים
כ-8,000 תושבים זמניים |
אפיסקופי קנטונמנט (אנ') | |||
|
|
ברמודה | צפון האוקיינוס האטלנטי | Quo fata ferunt (לטינית: "לכאן נשאנו הגורל") | 53.3 קמ"ר | 62,506 | המילטון |
|
|
גיברלטר | חצי האי האיברי, אירופה | Nulli expugnabilis hosti (לטינית: "אינו נכבש בידי אף אויב") | 6.5 קמ"ר | 33,701
כ-1,250 תושבים זמניים |
גיברלטר |
|
|
הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה | אנטארקטיקה | מחקר ותגליות ("Research and discovery") | 1,709,400 קמ"ר | 0 תושבי קבע
50–400 תושבים זמניים |
רות'רה (בסיס צבאי) (אנ') |
|
|
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי | האוקיינוס ההודי | In tutela nostra Limuria (לטינית: "למוריה בחזקתנו") | 60 קמ"ר | 0 תושבי קבע
כ-3,000 תושבים זמניים |
דייגו גרסיה (בסיס צבאי) |
|
|
מונטסראט | הים הקריבי | כל אחד מתאמץ, כולם משיגים ("Each Endeavouring, All Achieving") | 102 קמ"ר | 5,215 | פלימות' (ננטשה בשל פעילות געשית – דה פקטו בריידס) |
|
|
|
סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה: | דרום האוקיינוס האטלנטי |
נאמן ובלתי ניתן לערעור ("Loyal and Unshakeable") באמונתנו חוזקנו ("Our faith is our strength") |
410 קמ"ר
121 קמ"ר 82 קמ"ר 207 קמ"ר |
5,586:
4,534 806 246 |
ג'יימסטאון |
|
|
פיטקרן, הנדרסון, דושי ואיי אויינו | האוקיינוס השקט | 43 קמ"ר | 50 | אדמסטאון |
ארגונים בין-לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממלכה המאוחדת חברה בארגונים הבין-לאומיים הבאים:[246]
- ADB – הבנק לפיתוח אסיה (חברה לא אזורית)
- AfDB – הבנק לפיתוח אפריקה (חברה לא אזורית)
- המועצה הארקטית (משקיפה)
- קבוצת אוסטרליה
- BIS – הבנק להסדרי סליקה בין-לאומיים
- חבר העמים הבריטי
- CBSS – מועצת מדינות הים הבלטי (משקיף)
- CDB – הבנק לפיתוח הקריביים
- מועצת אירופה
- CERN – הארגון האירופי למחקר גרעיני
- EAPC – מועצת השותפות האירו-אטלנטית
- EBRD – הבנק האירופאי לשיקום ופיתוח
- EIB – בנק ההשקעות האירופי
- ESA – סוכנות החלל האירופית
- FAO – ארגון המזון והחקלאות
- FATF – כוח המשימה לפעולות פיננסיות
- G20, G5, G7, G8, G10
- IADB – הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח
- סבא"א – הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית
- IBRD – הבנק הבין-לאומי לשיקום ופיתוח (ידוע גם בשם הבנק העולמי)
- ICAO – הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית
- ICC – לשכת המסחר הבין-לאומית
- ICCt – בית הדין הפלילי הבין-לאומי
- ICRM – תנועת הצלב האדום והסהר האדום
- IDA – איגוד הפיתוח הבין-לאומי
- IEA – סוכנות האנרגיה הבין-לאומית
- IFAD – הקרן הבין-לאומית לפיתוח חקלאי
- IFC – האיגוד הכלכלי הבין-לאומי
- IHO – ארגון ההידרוגרפיה הבין-לאומי
- ILO – ארגון העבודה הבין-לאומי
- IMF – קרן המטבע הבין-לאומית
- IMO – הארגון הימאות הבין-לאומי
- אינטרפול – ארגון המשטרה הפלילית הבין-לאומי
- IOC – הוועד האולימפי הבין-לאומי
- IOM – ארגון ההגירה הבין-לאומי
- IPU – האיגוד הבין-פרלמנטרי
- ISO – ארגון התקינה הבין-לאומי
- ISTO – ארגון התקשורת הלוויינית הבין-לאומי
- ITU - איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי
- ITUC – איגוד הסחר הבין-לאומי
- MIGA – סוכנות ערבות השקעות רב צדדית
- MONUSCO – משלחת הייצוב של ארגון האומות המאוחדות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו
- נאט"ו – ארגון האמנה הצפון-אטלנטית
- NEA – הסוכנות לאנרגיה גרעינית
- NSG – קבוצת ספקי הגרעין
- OAS – ארגון מדינות אמריקה (משקיפה)
- OECD – הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי
- OPCW – הארגון למניעת הפצת נשק כימי
- OSCE – הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה
- מועדון פריז
- PCA – בית המשפט לבוררות
- PIF – פורום איי האוקיינוס השקט (שותפה)
- SECI – היוזמה שיתופית בדרום מזרח אירופה (משקיפה)
- האו"ם – האומות המאוחדות
- UNSC – מועצת הביטחון של האו"ם
- UNCTAD – ועידת האומות המאוחדות לסחר ופיתוח
- אונסק"ו – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם
- UNFICYP – כוח שמירת השלום של האו"ם בקפריסין
- UNHCR – נציבות האו"ם לפליטים
- UNIDO – ארגון האו"ם לפיתוח תעשייתי
- UNMIS – משלחת האומות המאוחדות לסודאן
- אונר"א – סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטיניים במזרח הקרוב
- UPU – איגוד הדואר הבין-לאומי
- WCO – ארגון המכס העולמי
- WHO – ארגון הבריאות העולמי
- WIPO – ארגון הקניין הרוחני העולמי
- WMO – הארגון המטאורולוגי העולמי
- WTO – ארגון הסחר העולמי
- ועדת זנגגר – ועדת יצואני הגרעין
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה של הממלכה המאוחדת
- חבר העמים הבריטי
- משרד החוץ וחבר העמים
- האימפריה הבריטית
- יחסי האיחוד האירופי–הממלכה המאוחדת
- יחסי ארצות הברית–הממלכה המאוחדת
- יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
הממלכה המאוחדת |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ F.S. Northedge, The troubled giant: Britain among the great powers, 1916-1939 (1966).
- ^ Erik Goldstein, Winning the peace: British diplomatic strategy, peace planning, and the Paris Peace Conference, 1916-1920 (1991).
- ^ Frank Magee, "‘Limited Liability’? Britain and the Treaty of Locarno." Twentieth Century British History 6.1 (1995): 1-22.
- ^ Andrew Barros, "Disarmament as a weapon: Anglo-French relations and the problems of enforcing German disarmament, 1919–28." Journal of Strategic Studies 29#2 (2006): 301-321.
- ^ Wm Roger Louis, "The United Kingdom and the beginning of the mandates system, 1919–1922." International Organization 23.1 (1969): 73-96.
- ^ Peter J. Yearwood, Guarantee of Peace: The League of Nations in British Policy 1914-1925 (2009).
- ^ Raymond G. O'Connor, "The 'Yardstick' and Naval Disarmament in the 1920s." Mississippi Valley Historical Review 45.3 (1958): 441-463. in JSTOR (אורכב 01.10.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Frank C. Costigliola, "Anglo-American financial rivalry in the 1920s." Journal of Economic History 37.4 (1977): 911-934.
- ^ Patrick O. Cohrs, The unfinished peace after World War I: America, Britain and the stabilization of Europe, 1919-1932 (Cambridge, 2006).
- ^ Henry R. Winkler. "The Emergence of a Labor Foreign Policy in Great Britain, 1918-1929." Journal of Modern History 28.3 (1956): 247-258. in JSTOR (אורכב 07.08.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Patrick Finney, "The romance of decline: The historiography of appeasement and British national identity." Electronic Journal of International History 1 (2000). online (אורכב 05.05.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ^ David Faber, Munich, 1938: Appeasement and World War II (2010)
- ^ Donald Cameron Watt, How War Came: Immediate Origins of the Second World War, 1938–39 (1990)
- ^ Keith Sainsbury, Churchill and Roosevelt at War: the war they fought and the peace they hoped to make (New York University Press, 1994).
- ^ Alan Warren (2006). Britain's Greatest Defeat: Singapore 1942. Continuum. p. 295. ISBN 9781852855970. ארכיון מ-4 ביוני 2016. נבדק ב-15 ביוני 2021.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ F.S. Northedge, Desent From Power British Foreign Policy 1945-1973 (1974) online(הקישור אינו פעיל, October 2020)
- ^ Lawrence James, The Rise and Fall of the British Empire (2001)
- ^ Stephen Wall, A Stranger in Europe: Britain and the EU from Thatcher to Blair (2008)
- ^ "Hong Kong's handover explained". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-06-29. ארכיון מ-10 באוגוסט 2020. נבדק ב-2020-05-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
What's left of the British Empire?, The Telegraph, 20 November 2019
- ^ Andrew Marr, A History of Modern Britain (2009)
- ^ Stephen Wall, A Stranger in Europe: Britain and the EU from Thatcher to Blair (Oxford University Press, 2008)
- ^ Andrew Gamble, "Better Off Out? Britain and Europe." The Political Quarterly (2012) 83#3: 468-477.
- ^ Nathaniel Copsey and Tim Haughton, "Farewell Britannia? 'Issue Capture' and the Politics of David Cameron's 2013 EU Referendum Pledge." JCMS: Journal of Common Market Studies (2014) 52-S1: 74-89.
- ^ Gaskarth, Jamie (2013). British Foreign Policy Crises, Conflicts and Future Challenges. Hoboken: Wiley. p. 15. ISBN 9780745670003. ארכיון מ-17 באוגוסט 2021. נבדק ב-25 באוקטובר 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Wagnsson, Charlotte (2012). Security in a Greater Europe: The Possibility of a Pan-European Approach. Oxford University Press. p. 33. ISBN 9780719086717. ארכיון מ-18 באוגוסט 2021. נבדק ב-8 בנובמבר 2016.
The British solution: spread the right norms and sustain NATO ... The new rules placed humanitarian intervention above the principle of sovereignty. Blair stated that this 'would become the basis of an approach to future conflict'.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "A Return to East of Suez? UK Military Deployment to the Gulf". Royal United Services Institute. באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2015. נבדק ב-1 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The New East of Suez Question: Damage Limitation after Failure Over Syria". Royal United Services Institute. 19 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2015. נבדק ב-1 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "East of Suez, West from Helmand: British Expeditionary Force and the next SDSR" (PDF). Oxford Research Group. בדצמבר 2014. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 ביולי 2015. נבדק ב-22 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Defence Secretary visits Oman". Ministry of Defence. 1 באוקטובר 2015. ארכיון מ-16 באוקטובר 2015. נבדק ב-28 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Allison, George (2017-11-20). "Study finds UK is second most powerful country in the world" (באנגלית). ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-2020-11-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jenkins, Simon (2018-06-28). "It's delusional to think Britain should be a global military power". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-9 בנובמבר 2020. נבדק ב-2020-11-03.
A modern state needs domestic policing and homeland protection. It needs air and sea coastguards and a reserve for emergencies in cooperation with its neighbours, EU or no EU.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ White, Kenton. "How important is NATO to British defence policy?". The Conversation (באנגלית). ארכיון מ-3 בדצמבר 2020. נבדק ב-2020-11-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Defence in Global Britain". GOV.UK (באנגלית). ארכיון מ-11 בפברואר 2019. נבדק ב-2020-11-03.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Berlin blockade: Moscow draws the iron curtain". BBC News. 1 באפריל 1998. ארכיון מ-20 בינואר 2008. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "1973: Super tug to defend fishing fleet". BBC News. 19 בינואר 1973. ארכיון מ-7 במרץ 2008. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ John Campbell, Margaret Thatcher: Volume 2: The Iron Lady (2003) pp 273-9
- ^ "1988: Jumbo jet crashes onto Lockerbie". BBC News. 21 בדצמבר 1988. ארכיון מ-7 במרץ 2008. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "1991: 'Mother of all Battles' begins". BBC News. 17 בינואר 1991. ארכיון מ-1 בינואר 2008. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ John Campbell, Margaret Thatcher: Volume 2: The Iron Lady (2003) p 315–317
- ^ Taylor, Ros (20 במרץ 2008). "Anglo-Russian relations". The Guardian. London. ארכיון מ-4 בפברואר 2017. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya: Coalition bombing may be in breach of UN resolution's legal limits". The Guardian. 28 במרץ 2011. ארכיון מ-25 בינואר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran nuclear deal: Key details". BBC. 16 בינואר 2016. ארכיון מ-1 במאי 2016. נבדק ב-28 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chagos Islands dispute: UK obliged to end control – UN". BBC News. 25 בפברואר 2019. ארכיון מ-26 בינואר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sands, Philippe (2019-05-24). "At last, the Chagossians have a real chance of going back home". The Guardian. ארכיון מ-5 בפברואר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
Britain’s behaviour towards its former colony has been shameful. The UN resolution changes everything
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Chagos Islands dispute: UK misses deadline to return control". BBC News. 22 בנובמבר 2019. ארכיון מ-26 בפברואר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chagos Islands dispute: Mauritius calls US and UK 'hypocrites'". BBC News. 19 באוקטובר 2020. ארכיון מ-5 בדצמבר 2020. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran tanker seizure: UK 'didn't take eye off ball', Hammond says". BBC News. 21 ביולי 2019. ארכיון מ-23 בינואר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gibraltar profile". BBC News. 23 במרץ 2010. ארכיון מ-27 ביולי 2008. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chagos Archipelago - Dictionary definition of Chagos Archipelago - Encyclopedia.com: FREE online dictionary". www.encyclopedia.com. ארכיון מ-19 במאי 2008. נבדק ב-27 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Maldives defends UN vote on Chagos Islands dispute". ארכיון מ-7 ביוני 2019. נבדק ב-24 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bowcott, Owen (19 באוקטובר 2007). "Argentina ready to challenge Britain's Antarctic claims". The Guardian. London. ארכיון מ-22 בספטמבר 2016. נבדק ב-2010-05-02.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Commonwealth of Nations - Department of Foreign Affairs and Trade". אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Windrush scandal: Home Office showed 'ignorance' of race". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-03-19. ארכיון מ-23 בפברואר 2021. נבדק ב-2021-02-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Britain and Morocco during the embassy of John Drummond Hay, 1845-1886 by Khalid Ben Srhir, Malcolm Williams, Gavin Waterson p.13 (אורכב 23.12.2019 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Akbar Shah Khan Najibabadi (9 באוקטובר 2017). History of Islam (Vol 3). Darussalam. ISBN 9789960892931. ארכיון מ-27 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 באוקטובר 2016 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Nigeria: Facts and figures". 17 באפריל 2007. ארכיון מ-1 בספטמבר 2017. נבדק ב-17 ביולי 2009 – via news.bbc.co.uk.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barbados is queen of the Caribbean". The Independent. London. 14 במרץ 2010. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2010. נבדק ב-5 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barbados profile: Overview". UK Trade and Investment (UKTI). אורכב מ-המקור ב-2004-11-23. נבדק ב-2009-12-28.
Barbados is the UK's fourth largest export market in the Caribbean. Traditionally the UK has maintained close trading links with Barbados despite strong competition from the United States, Canada and Japan. Barbados is a small market in global terms yet remains a key one for UK companies in the region. In 2008, UK exports to Barbados were valued at over £38.0 million. Invisibles such as banking, insurance and consultancy are of considerable importance.
- ^ "Foreign Affairs - Canada in the World :: Home :: Canada in the World :: Country and Regional Information". אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2008. נבדק ב-2009-07-17.
{{cite web}}: (עזרה) Foreign Affairs - Canada-United Kingdom Relations - ^ "British Embassy Bogotá - GOV.UK". www.gov.uk. ארכיון מ-3 בדצמבר 2013. נבדק ב-29 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consulate-General of Colombia in London - Embassy of Colombia to the United Kingdom". אורכב מ-המקור ב-27 בנובמבר 2013. נבדק ב-2013-11-29.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Addley, Esther; Woolf, Beatrice (19 ביוני 2012). "Assange seeks refuge at Ecuador's embassy". The Guardian. London. p. 1. ארכיון מ-20 בינואר 2017. נבדק ב-11 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pearse, Damien (16 באוגוסט 2012). "Julian Assange can be arrested in Ecuador embassy, UK warns". The Guardian. London. ארכיון מ-1 בינואר 2017. נבדק ב-11 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Julian Assange: Ecuador grants Wikileaks founder asylum". BBC News. 2012-08-16. ארכיון מ-21 ביוני 2018. נבדק ב-20 ביוני 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "State Banquet at Buckingham Palace, Mexican State Visit, 30 March 2009". Official web site of the British Monarchy. ארכיון מ-30 בדצמבר 2009. נבדק ב-2009-04-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Mexico City - GOV.UK". www.gov.uk. ארכיון מ-11 בדצמבר 2018. נבדק ב-7 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Inicio". embamex.sre.gob.mx. ארכיון מ-19 בדצמבר 2019. נבדק ב-17 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consulate General of Panama in London". www.panamaconsul.co.uk. ארכיון מ-4 בפברואר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UK and Panama - UK and the world - GOV.UK". ukinpanama.fco.gov.uk. ארכיון מ-9 בדצמבר 2011. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leslie Bethell (1996). The Paraguayan War (1864-1870). Institute of Latin American Studies. ISBN 9781900039086. ארכיון מ-9 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 באוקטובר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Embassy of Paraguay. London, UK". www.paraguayembassy.co.uk. ארכיון מ-6 באוגוסט 2009. נבדק ב-17 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ties that bind: Bush, Brown and a different relationship". FT. נבדק ב-2008-12-22.(הקישור אינו פעיל, July 2022)
- ^ British embassy in Montevideo (אורכב 04.08.2003 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "UK - Bilateral Relations - Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Armenia". www.mfa.am. ארכיון מ-15 באוגוסט 2011. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UK - Embassies - Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Armenia". www.mfa.am. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2015. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Azerbaijan". אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2012. נבדק ב-2012-11-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "More than 20 ambassadors condemn China's treatment of Uighurs in Xinjiang". The Guardian. 11 ביולי 2019. ארכיון מ-14 ביולי 2019. נבדק ב-4 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "THE NATION'S FAVOURITE DISH". BBC. 2002-11-04. ארכיון מ-18 בינואר 2020. נבדק ב-2009-11-21.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "India slips to be 4th largest investor into UK". The Economic Times. 2017-07-06. ארכיון מ-6 בנובמבר 2018. נבדק ב-2018-11-06.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sufia Tippu (2006-10-30). "India becomes second largest investor in Britain". ITWire. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2007. נבדק ב-2009-11-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Indian investment in London jumps". BBC. 2007-04-27. ארכיון מ-10 באוקטובר 2007. נבדק ב-2009-11-21.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Central, FDI 2005–2006 statistics" (PDF). Ministry Of Commerce, Government of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British High Commission New Delhi - GOV.UK". ukinindia.fco.gov.uk. ארכיון מ-16 במרץ 2013. נבדק ב-25 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Welcome to High Commission of India, London, UK". www.hcilondon.gov.in. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Jakarta - GOV.UK". ukinindonesia.fco.gov.uk. ארכיון מ-12 באפריל 2010. נבדק ב-27 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "News-Indonesianembassy". אורכב מ-המקור ב-26 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Tel Aviv - GOV.UK". ukinisrael.fco.gov.uk. ארכיון מ-12 בפברואר 2013. נבדק ב-27 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Israeli Government's Official Website, by the Ministry of Foreign Affairs (אורכב 29.03.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ The Israeli Government's Official Website, by the Ministry of Foreign Affairs (אורכב 13.06.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ About the Embassy (אורכב 12.02.2008 בארכיון Wayback Machine) The Embassy of the Republic of Kazakhstan in the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland
- ^ Analysis: Why the world cares about Kazakhstan (אורכב 09.11.2020 בארכיון Wayback Machine) The Times
- ^ "Ceremonies: State visits". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2008. נבדק ב-2008-11-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Outward state visits made by the queen since 1952". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2008. נבדק ב-2008-11-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Oman 'seeks Eurofighter purchase'". 2 באפריל 2010. ארכיון מ-26 באוגוסט 2017. נבדק ב-2 באפריל 2010 – via news.bbc.co.uk.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Oman and the UK - GOV.UK". ukinoman.fco.gov.uk. ארכיון מ-16 במרץ 2013. נבדק ב-2 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oman Embassy in the UK (אורכב 25.03.2010 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 "Country Profile: The Occupied Palestinian Territories". אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Riyadh - GOV.UK". ukinsaudiarabia.fco.gov.uk. ארכיון מ-9 בדצמבר 2011. נבדק ב-27 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Request Rejected". www.mofa.gov.sa. ארכיון מ-17 בינואר 2020. נבדק ב-27 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "공관약사주 영국 대한민국 대사관". overseas.mofa.go.kr. ארכיון מ-6 בדצמבר 2019. נבדק ב-6 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harris, Thomas (27 ביוני 2014). "Britain's Relations with Korea: A Personal View". Gresham College. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-19 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tier 5 (Youth Mobility Scheme) visa: Eligibility - GOV.UK". www.gov.uk. ארכיון מ-25 באפריל 2017. נבדק ב-19 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Korea in the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland". gbr.mofa.go.kr. ארכיון מ-15 ביולי 2015. נבדק ב-19 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "South Korea and the UK - GOV.UK". www.gov.uk. ארכיון מ-16 באוקטובר 2015. נבדק ב-15 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Thailand and the UK - GOV.UK". ukinthailand.fco.gov.uk. ארכיון מ-23 ביולי 2010. נבדק ב-12 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Royal Thai Embassy in London, United Kingdom". אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2010. נבדק ב-2010-06-11.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "World Fact Book - Turkey" (אורכב 10.01.2021 בארכיון Wayback Machine) cia.gov Link accessed 29/05/08
- ^ "The UK and Turkey" (אורכב 18.08.2007 בארכיון Wayback Machine) britishembassy.gov.uk Link accessed 29/05/08
- ^ "Openning SBA Administration Official Web....n". www.sba.mod.uk. ארכיון מ-4 בפברואר 2008. נבדק ב-27 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Ankara - GOV.UK". ukinturkey.fco.gov.uk. ארכיון מ-28 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". ארכיון מ-24 באוגוסט 2021. נבדק ב-28 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". ארכיון מ-26 בדצמבר 2019. נבדק ב-28 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Hanoi". Gov.uk. ארכיון מ-10 במרץ 2016. נבדק ב-30 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". Embassy of Vietnam London. ארכיון מ-26 באוקטובר 2019. נבדק ב-30 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "1973: Britain joins the EEC". 9 באוקטובר 1973. ארכיון מ-14 בינואר 2019. נבדק ב-27 במאי 2008 – via news.bbc.co.uk.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "2002: Celebrations as euro hits the streets". 9 באוקטובר 2017. ארכיון מ-8 באפריל 2008. נבדק ב-27 במאי 2008 – via news.bbc.co.uk.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Britain and the EU: A long and rocky relationship". BBC News. 1 באפריל 2014. ארכיון מ-26 בנובמבר 2020. נבדק ב-2016-10-24.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The ultimate causes of Brexit: history, culture, and geography". LSE. 18 ביולי 2016. ארכיון מ-24 באוקטובר 2016. נבדק ב-2016-10-24.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Albania, Tirana, British Embassy". FCO. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2008. נבדק ב-2008-08-27.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Error". www.mfa.gov.al. ארכיון מ-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-25 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Permanent Mission of Andorra in Geneva". www.exteriors.ad. ארכיון מ-21 ביולי 2013. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Belarus in the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland". אורכב מ-המקור ב-5 בדצמבר 2012. נבדק ב-2012-11-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ujedinjeno Kraljevstvo VELIKE BRITANIJE i SJEVERNE IRSKE". www.mfa.ba. אורכב מ-המקור ב-13 במאי 2013. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministry of Foreign Affairs of Georgia - United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland and Irland". אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2012. נבדק ב-2012-11-16.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Icelandic Embassies and Consulates". אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2012. נבדק ב-2012-11-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UK to recognise independent Kosovo - PM". United Kingdom Prime Minister's Office, 10 Downing Street. 18 בפברואר 2008. אורכב מ-המקור ב-10 במאי 2008. נבדק ב-2008-05-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nicholas Kulish and C. J. Chivers (19 בפברואר 2008). "Kosovo Is Recognized but Rebuked by Others". The New York Times. ארכיון מ-16 באפריל 2009. נבדק ב-2008-05-09.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy in Pristina, Kosovo". Foreign and Commonwealth Office. ארכיון מ-20 ביולי 2008. נבדק ב-2008-05-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consular Missions Of The Republic Of Kosovo - Diplomatic Missions - Ministry of Foreign Affairs - Republic of Kosovo". Ministry of Foreign Affairs - Republic of Kosovo. ארכיון מ-13 במאי 2016. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministry of Foreign Affairs and European Integration of the RM". www.mfa.gov.md. ארכיון מ-6 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Moldova to the Republic to the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland". www.britania.mfa.gov.md. אורכב מ-המקור ב-28 במרץ 2013. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-3 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministry of Foreign Affairs and European Integration of Montenegro | United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland | Embassies and consulates". אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2012. נבדק ב-2012-11-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-31 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Norway in the United Kingdom". Norgesportalen. ארכיון מ-8 באוגוסט 2013. נבדק ב-16 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Russia says it could have been in interests of Britain to poison Sergei Skripal". Independent.co.uk. 2018-04-02. ארכיון מ-5 ביולי 2020. נבדק ב-5 ביולי 2020.
The Kremlin has reacted angrily to the expulsion of Russian diplomats by Britain and its allies, starting tit-for-tat expulsions.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Moscow - GOV.UK". ukinrussia.fco.gov.uk. ארכיון מ-15 בדצמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Главная". www.mid.ru. ארכיון מ-7 ביולי 2013. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Главная". www.mid.ru. ארכיון מ-28 בדצמבר 2021. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Foreign Office website". אורכב מ-המקור ב-8 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of San Marino in United Kingdom". san-marino.visahq.com. ארכיון מ-18 בספטמבר 2010. נבדק ב-23 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Serbia and the UK - GOV.UK". ukinserbia.fco.gov.uk. ארכיון מ-24 בינואר 2009. נבדק ב-23 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Serbia in Great Britain". www.serbianembassy.org.uk. ארכיון מ-27 בפברואר 2021. נבדק ב-23 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of Switzerland in the United Kingdom". www.eda.admin.ch. ארכיון מ-8 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consulates". אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2008. נבדק ב-2008-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ British embassy in Kyiv (אורכב 13.08.2008 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "Embassy of Ukraine to the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland". אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2019. נבדק ב-1 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy to the Holy See: "UK-Holy See relations"". אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Holy See". Foreign and Commonwealth Office. אורכב מ-המקור ב-2008-09-27. נבדק ב-2008-09-17.
Formal diplomatic links between the United Kingdom and the Holy See were first established in 1479 when John Shirwood was appointed as the first resident Ambassador. Shirwood was also the first English Ambassador to serve abroad, making the embassy to the Holy See the oldest embassy in the UK diplomatic service.
- ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Vienna - GOV.UK". ukinaustria.fco.gov.uk. ארכיון מ-14 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Österreich, Außenministerium der Republik. "Suche nach österreichischen Vertretungen – BMEIA, Außenministerium Österreich". www.bmeia.gv.at. אורכב מ-המקור ב-13 בספטמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Brussels - GOV.UK". ukinbelgium.fco.gov.uk. ארכיון מ-15 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Addresses of Belgian Embassies and Consulates abroad | Federal Public Service Foreign Affairs". diplomatie.belgium.be. 23 במרץ 2016. ארכיון מ-27 בדצמבר 2019. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Министерство на външните работи - Пътувам за..." Министерство на външните работи. ארכיון מ-10 באוקטובר 2016. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Zagreb - GOV.UK". ukincroatia.fco.gov.uk. ארכיון מ-28 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland (The)". Diplomatic Missions and Consular Offices of Croatia. MVEP. ארכיון מ-7 ביולי 2019. נבדק ב-1 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-30 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consular Information". High Commission of The Republic of Cyprus in London. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2019. נבדק ב-1 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Outward state visits made by the queen since 1952". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2008. נבדק ב-2008-11-29.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "How to find us". www.mzv.cz. ארכיון מ-2 במרץ 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Czech Honorary Consulates in the UK | Embassy of the Czech Republic in London". www.mzv.cz. ארכיון מ-2 במרץ 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ceremonies: State visits". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2008. נבדק ב-2008-11-30.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Outward state visits made by the queen since 1952". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2008. נבדק ב-2008-11-30.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 במרץ 2013. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Eesti välisministeerium | Välisministeerium, www.vm.ee (אורכב 27.09.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Eesti välisministeerium | Välisministeerium, www.vm.ee (אורכב 20.06.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 "Ministry for Foreign Affairs of Finland: Entering Finland and travelling abroad: United Kingdom of Great Britain". formin.finland.fi. ארכיון מ-19 בפברואר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Finland and the UK - GOV.UK". ukinfinland.fco.gov.uk. ארכיון מ-16 במרץ 2013. נבדק ב-14 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Paris - GOV.UK". ukinfrance.fco.gov.uk. ארכיון מ-11 במרץ 2010. נבדק ב-1 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "France in the United Kingdom - La France au Royaume-Uni". www.ambafrance-uk.org. ארכיון מ-7 בפברואר 2010. נבדק ב-1 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Berlin - GOV.UK". ukingermany.fco.gov.uk. ארכיון מ-8 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Berlin - GOV.UK". ukingermany.fco.gov.uk. ארכיון מ-23 באפריל 2010. נבדק ב-1 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "German Missions in the United Kingdom - Home". www.london.diplo.de. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "German Missions in the United Kingdom - Home". www.london.diplo.de. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 בדצמבר 2012. נבדק ב-16 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "British Embassy Athens - GOV.UK". ukingreece.fco.gov.uk. ארכיון מ-1 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Greece's Bilateral Relations". www.mfa.gr. ארכיון מ-11 במרץ 2013. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kormányzat - Külügyminisztérium - Külképviseletek". אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2012. נבדק ב-2012-11-16.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-20 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Affairs, Department of Foreign. "Department of Foreign Affairs and Trade". www.dfa.ie. ארכיון מ-5 בנובמבר 2012. נבדק ב-20 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Foreign & Commonwealth Office". GOV.UK. ארכיון מ-31 ביולי 2003. נבדק ב-25 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bilateral Relations British Embassy, Italy (אורכב 08.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "British Embassy Rome - GOV.UK". ukinitaly.fco.gov.uk. ארכיון מ-5 בנובמבר 2012. נבדק ב-20 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-5 בדצמבר 2012. נבדק ב-20 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministry of Foreign Affairs and International Cooperation - Italian MFAIC - Ambasciate - Embassies and Consulates". ארכיון מ-6 באוקטובר 2014. נבדק ב-20 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Diplomatic Missions". www.am.gov.lv. אורכב מ-המקור ב-2012-12-19. נבדק ב-2016-10-09.
- ^ Kryptis, Dizaino. "Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija | Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija". uk.mfa.lt. ארכיון מ-28 בדצמבר 2021. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kryptis, Dizaino. "Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija | Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija". uk.mfa.lt. ארכיון מ-28 בדצמבר 2021. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British queen begins 'historic' visit to Baltics (Roundup) - Monsters and Critics". אורכב מ-המקור ב-20 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Honorary Consul Klaipeda". אורכב מ-המקור ב-27 בנובמבר 2012. נבדק ב-2012-11-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kryptis, Dizaino. "Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija | Lietuvos Respublikos užsienio reikalų ministerija". www.urm.lt. ארכיון מ-20 בספטמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sorry. The page you are looking for does not exist". foreignandeu.gov.mt. ארכיון מ-22 במאי 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy The Hague - GOV.UK". ukinnl.fco.gov.uk. ארכיון מ-16 במרץ 2013. נבדק ב-19 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 במרץ 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zaken, Ministerie van Buitenlandse. "The United Kingdom". www.netherlands-embassy.org.uk. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2010. נבדק ב-19 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zaken, Ministerie van Buitenlandse. "Home - landingspage". www.minbuza.nl. אורכב מ-המקור ב-1 בספטמבר 2012. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-14 בדצמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of the Republic of Poland in London". www.londyn.msz.gov.pl. ארכיון מ-27 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Consulate of the Republic of Poland in Edinburgh". www.edynburg.msz.gov.pl. ארכיון מ-1 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Konsulat Generalny Rzeczypospolitej Polskiej w Manchesterze". www.manchester.msz.gov.pl. ארכיון מ-21 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Polish Consulate of Northern Ireland". Polish Consulate of Northern Ireland (בפולנית). אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-5 בדצמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Lisbon - GOV.UK". ukinportugal.fco.gov.uk. ארכיון מ-1 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "XXI Governo". Governo de portugal. ארכיון מ-23 באפריל 2017. נבדק ב-23 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AMBASADA ROMÂNIEI în Regatul Unit al Marii Britanii şi Irlandei de Nord". londra.mae.ro. ארכיון מ-16 ביוני 2009. נבדק ב-23 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Romanian Missions | Ministry of Foreign Affairs". www.mae.ro. ארכיון מ-1 בדצמבר 2019. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-14 בדצמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland | Ministry of Foreign Affairs". www.mzz.gov.si. ארכיון מ-6 בפברואר 2021. נבדק ב-2021-01-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Slovakia and the UK - GOV.UK". ukinslovakia.fco.gov.uk. ארכיון מ-25 ביולי 2009. נבדק ב-23 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mfa.sk - Ministry of foreign affairs". אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2013. נבדק ב-2012-11-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Madrid - GOV.UK". ukinspain.fco.gov.uk. ארכיון מ-20 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embajada de EspaƱa en Londres". אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2012. נבדק ב-2012-11-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embajada de EspaƱa en Londres". אורכב מ-המקור ב-3 בספטמבר 2012. נבדק ב-2012-11-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "British Embassy Stockholm - GOV.UK". ukinsweden.fco.gov.uk. ארכיון מ-2 בנובמבר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Worldwide organisations - GOV.UK". www.fco.gov.uk. ארכיון מ-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-2016-10-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Storbritannien och Nordirland". אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2015. נבדק ב-2015-02-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nauru" (אורכב 29.03.2020 בארכיון Wayback Machine), World Statesmen.org
- ^ "UK in Fiji" (אורכב 05.07.2009 בארכיון Wayback Machine), British High Commission in Fiji
- ^ "Tonga: History" (אורכב 09.08.2020 בארכיון Wayback Machine), Encyclopædia Britannica
- ^ "CIA World Factbook - United Kingdom". Central Intelligence Agency. ארכיון מ-9 בינואר 2021. נבדק ב-2011-03-10.
{{cite web}}: (עזרה)
