יחסי החוץ של קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יחסי החוץ של קוריאה הצפונית הושפעו בעיקר מיחס הקהילה הבינלאומית לתוכנית הגרעין הצפון קוריאנית וקשריה הטובים במהלך ההיסטוריה עם מדינות הקומוניזם מהיותה קומוניסטית בעצמה. במהלך כל שנות העצמאות של קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, טוענות שתי המדינות ריבונות על חצי אי קוריאה כולו. מלחמת קוריאה לא פתרה את הבעיה הזו, והותירה את קוריאה הצפונית נעולה בעימות צבאי עם קוריאה הדרומית ועם ארצות הברית כאשר ארצות הברית מציבה לאורך השנים כוחות צבאיים באזור המפורז. בתחילת המלחמה הקרה הייתה לה הכרה דיפלומטית רק מהמדינות הקומוניסטיות בלבד. במהלך העשורים הבאים היא הקימה יחסים עם מדינות מתפתחות והצטרפה לתנועת המדינות הבלתי מזדהות. כאשר התמוטט הגוש המזרחי בשנים 19891991, עשתה קוריאה הצפונית מאמצים לשפר את קשריה הדיפלומטיים עם מדינות מערביות מפותחות. בו בזמן נעשו מאמצים בינלאומיים לפתרון העימות בחצי האי הקוריאני, בייחוד כשהצפון רכש נשק גרעיני לאחר מותה של ברית המועצות, התומכת הכלכלית העיקרית שלה.

תוכן עניינים

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה של קוריאה הצפונית קובעת את מדיניות החוץ של המדינה. בעוד שסעיף 2 בחוקה מתאר את המדינה כ"מדינה מהפכנית", סעיף 9 אומר כי המדינה תפעל להשגת איחוד קוריאני, לשמור על ריבונות המדינה ועל עצמאותה המדינית ועל "אחדותה הלאומית".

מאמרים רבים מתארים במפורש את מדיניות החוץ של המדינה. סעיף 15 קובע כי המדינה "תשמור על הזכויות הלאומיות הדמוקרטיות של בני ארצו בחו"ל ועל זכויותיהם הלגיטימיות כפי שהוכרו על ידי המשפט הבינלאומי" וסעיף 17 מסביר את האידיאלים הבסיסיים של מדיניות החוץ של המדינה.

  • האידיאלים הבסיסיים של מדיניות החוץ שלהם הם "עצמאות, שלום וידידות"
  • כינון יחסים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים ודיפלומטיים עם "מדינות ידידותיות" על עקרונות "שוויון מלא, עצמאות, כבוד הדדי, אי-התערבות בענייני האחר ותועלת הדדית".
  • איחוד עם "עמי העולם המגנים על עצמאותם"
  • תמיכה ועידוד "המאבק של כל האנשים המתנגדים לכל סוגי התוקפנות וההתערבות ולהילחם על עצמאותן של מדינותיהן ועל שחרורן הלאומי והמעמדי".

חלקים אחרים של החוקה מסבירים מדיניות חוץ אחרת. סעיף 36 אומר כי סחר החוץ של קוריאה הצפונית ייערך "על ידי גופים של המדינה, מפעלים, וארגונים חברתיים ושיתופיים" בעוד על המדינה "לפתח סחר חוץ על עקרונות של שוויון מלא ותועלת הדדית". סעיף 37 מוסיף כי המדינה תעודד "מוסדות וארגונים במדינה לנהל הון או חוזים משותפים עם תאגידים זרים יחידים, להקים ולהפעיל מפעלים מסוגים שונים באזורים כלכליים מיוחדים." יתר על כן, סעיף 38 אומר כי קוריאה הצפונית תיישם מדיניות תעריפים של הגנה "כדי להגן על הכלכלה הלאומית העצמאית". בעוד שסעיף 59 אומר כי הכוחות המזוינים של המדינה "יבצעו את הקו המהפכני הצבאי הראשון". במונחים של זרים אחרים, סעיף 80 אומר כי המדינה תעניק מקלט לאזרחים זרים שנרדפו "למען אנשים אשר נאבקים למען שלום ודמוקרטיה, עצמאות לאומית וסוציאליזם או לחופש העיסוקים המדעיים והתרבותיים".

אך בסופו של דבר, כפי שמוסבר בסעיפים 100–103 ו -109, יושב ראש ועדת ההגנה הלאומית (NDC) הוא המנהיג העליון של המדינה, עם מונח שהוא זהה לחברי מועצת העם העליונה או ל- SPA (לחמש שנים), כפי שנקבע בסעיף 90, המכוון את הכוחות המזוינים של המדינה, ומנחה את ענייני המדינה, אך לא נקבע על-ידו רק משום שהוא עדיין אחראי על ה- SPA. במקום זאת, יו"ר NDC פועל להגן על המדינה מפני כוחות חיצוניים. כיום, קים ג'ונג-און, הוא הנבחר של מפלגת הפועלים של קוריאה (WPK), יו"ר ה- NDC, ובעל תפקידים מובילים רבים אחרים. החוקה גם מסבירה, בסעיף 117, כי נשיא ה-SPA, יכול לכנס את האספה הזאת, מייצג את המדינה ומקבל "מכתבי אמנה משגרירים ממדינות אחרות". בנוסף לכך, לממשלה של קוריאה הצפונית יש סמכות "לכרות אמנות עם מדינות זרות ולנהל עניינים חיצוניים" כאמור בסעיף 125. קוריאה הצפונית היא אחת המדינות המעטות שבהן מתן מתנות עדיין ממלא תפקיד משמעותי בפרוטוקול הדיפלומטי, כאשר סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית (KCNA) דיווחה מדי פעם בפעם שמנהיג המדינה קיבל סלסלת פרחים או מתנה אחרת של מנהיג זר או ארגון. לדוגמה, במהלך ביקורה ב -2008 בפיונגיאנג, נתנה מזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט לקים ג'ונג-איל כדורסל חתום על ידי מייקל ג'ורדן, כאשר הוא התעניין בכדורסל וב-NBA. קוריאה הצפונית מתייחסת להגנתה ברצינות, ומאיימת על מדינות שמאיימות על ריבונותה, ומגבילה את פעילותם של דיפלומטים זרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל ג'וצ'ה, פיונגיאנג

לאחר 1945 סיפקה ברית המועצות את הסיוע הכלכלי והצבאי שאיפשר לקוריאה הצפונית לפלוש לקוריאה הדרומית ב-1950. הסיוע וההשפעה הסובייטית נמשכו ברמה גבוהה במהלך מלחמת קוריאה. זו הייתה רק ההתחלה של קוריאה הצפונית, כפי שנוהלה על ידי הסיעה אשר פעלה כתנועה לאומנית קוריאנית אנטי-יפנית, שבסיסה היה במנצ'וריה שבסין, כשבראשה היה קים איל-סונג שהנהיג את התנועה הזו ומאוחר יותר הקים את מפלגת הפועלים של קוריאה. בסיועם של חיילים סיניים, לאחר 1950 ובמהלך המלחמה שנכחו במדינה עד 1958 נתנו לסין מידה מסוימת של השפעה בקוריאה הצפונית. ב-1961 הסכימה קוריאה הצפונית להסכמי ביטחון הדדיים ורשמיים עם ברית המועצות ועם סין, שלא הסתיימו רשמית עד היום. במקרה של סין, חתמו קים איל סונג וצ'ו אן-לאיי על הסכם הידידות הסינית-צפון-קוריאנית של סיוע ושיתוף פעולה, לפיו התחייבה סין הקומוניסטית לתת לאלתר סיוע צבאי בכל דרך שהיא לבעלת בריתה נגד כל התקפה חיצונית. האמנה אומרת:

יו"ר הרפובליקה העממית של סין ונשיאות מועצת העם העממית של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, שנקבעו, בהתאם למרקסיזם-לניניזם ועקרון האינטרנציונליזם הפרולטרי, ועל בסיס של כבוד הדדי לריבונות המדינות ולשלמות טריטוריאלית, אי-תוקפנות הדדית, אי-התערבות בענייניה הפנימיים של האחרת, שוויון ותועלת הדדית, סיוע הדדי ותמיכה הדדית, לעשות כל מאמץ כדי לחזק ולפתח יחסי הידידות של אחווה, שיתוף פעולה וסיוע הדדי בין הרפובליקה העממית של סין והרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, לשמור על ביטחון שני העמים, ולשמור על שלום אסיה והעולם. הצדדים החתומים ימשיכו לעשות כל מאמץ לשמור על שלום אסיה והעולם וביטחון כל העמים. במקרה שאחד הצדדים מותקף על ידי כל מדינה או מספר מדינות במשותף, ובכך נעשה למעורב במצב מלחמה, יעביר הצד השני באופן מיידי סיוע צבאי בכל האמצעים העומדים לרשותו. הצדדים החתומים, יפעלו על עקרונות של כבוד הדדי לריבונות, אי-התערבות בענייניה הפנימיים של האחרת, שוויון ותועלת הדדית וברוח שיתוף הפעולה הידידותי, וימשיכו לתת זה לזה כל סיוע כלכלי וטכני אפשרי על עקרונות הסוציאליזם של שתי המדינות וימשיכו לגבש ולפתח שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי, מדעי וטכני בין שתי המדינות. הצדדים החתומים סבורים כי האיחוד של קוריאה חייב להתממש על פי עקרונות השלום והדמוקרטיה וכי פתרון כזה תואם בדיוק לאינטרסים הלאומיים של העם הקוריאני ולמטרת שימור השלום במזרח הרחוק.

אמנה זו נחתמה פעמיים, בשנים 1981 ו-2001, ובתוקף עד 2021.

במשך רוב המלחמה הקרה נמנעה קוריאה הצפונית מלהתייצב לצד כלשהו בפיצול הסיני-סובייטי, אך במקור הוכרה רק על ידי מדינות הגוש הקומוניסטי עד 1958 כאשר אלג'יריה הכירה בה.

גרמניה המזרחית הייתה מקור חשוב לשיתוף פעולה כלכלי לקוריאה הצפונית. מנהיג מזרח גרמניה, אריך הונקר, שביקר ב-1977 בפיונגיאנג, היה אחד מחבריו הקרובים של קים איל-סונג. ב-1986 חתמו שתי המדינות על הסכם לשיתוף פעולה צבאי. קים היה גם מקורב למנהיגים קומוניסטים כגון יוסיפ טיטו מיוגוסלביה וניקולאה צ'אושסקו מרומניה. קוריאה הצפונית החלה למלא תפקיד בתנועה הרדיקלית העולמית, ויצרה קשרים עם קבוצות מגוונות כגון מפלגת הפנתרים השחורים של ארצות הברית, מפלגת הפועלים של אירלנד והקונגרס הלאומי האפריקני. במהלך השנים הדגישה יותר ויותר לעולם את עצמאותה, והחלה לקדם את דוקטרינת גוצ'ה כחלופה למרקסיזם-לניניזם.

כשהחל המשא ומתן בין קוריאה הצפונית לדרומית ב-1972, החלה קוריאה הצפונית לקבל הכרה דיפלומטית ממדינות מחוץ לגוש הקומוניסטי. בתוך ארבע שנים הוכרה קוריאה הצפונית על ידי 93 מדינות. קוריאה הצפונית נכנסה לארגון הבריאות העולמי, וכתוצאה מכך שלחה את השגריר הקבוע הראשון שלה לאומות המאוחדות. ב-1975 הצטרפה לתנועת המדינות הבלתי-מזדהות. בשנות השמונים הואט במידה ניכרת קצב ההכרה הדיפלומטית של קוריאה הצפונית. בעקבות ביקורו של קים איל-סונג ב-1984 במוסקבה, חל שיפור דרמטי ביחסים בין ברית המועצות לקוריאה הצפונית, דבר שהביא לחידוש משלוחי הנשק הסובייטי המתקדם לקוריאה הצפונית, ועלייה בסיוע הכלכלי. ב-1989, כתגובה לאולימפיאדת סיאול שנערכה ב-1988, השתתפה קוריאה הצפונית בפסטיבל העולמי ה-13 לנוער וסטודנטים. מותן של המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה ב-1989 והתפוררות ברית המועצות ב-1991 הביאו לירידה משמעותית בסיוע הקומוניסטי לקוריאה הצפונית, דבר שהביא לירידה משמעותית ביחסים עם רוסיה. לאחר מכן, קוריאה הדרומית יצרה את "מדיניות השמש" כלפי קוריאה הצפונית, שמטרתה להביא לאיחוד קוריאה בדרכי שלום. בספטמבר 1991 הפכה קוריאה הצפונית לחברה מלאה באו"ם. בחודש יולי 2000, היא החלה להשתתף בפורום האזורי של איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASF), כאשר שר החוץ פאק נאם סאן נכח בפגישת השרים של ה-ARF בבנגקוק. כמו כן הרחיבה קוריאה הצפונית את קשריה הדיפלומטיים באותה שנה, תוך כינון יחסים דיפלומטיים עם איטליה, אוסטרליה והפיליפינים. בריטניה יצרה יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית ב-13 בדצמבר 2000, כפי שעשתה קנדה בפברואר 2001, ואחריה גרמניה וניו זילנד ב-1 במרץ 2001. ב-2006 ביצעה קוריאה הצפונית סדרת מבחני טילים בליסטיים, לאחר שגורמים מסין יעצו לרשויות בקוריאה הצפונית לא לעשות זאת. כתוצאה מכך, הרשויות הסיניות גינו בפומבי מה שהמערב רואה כבעלת הברית הקרובה ביותר של סין (קוריאה הצפונית), ותמכה בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1718, שהטילה סנקציות על קוריאה הצפונית. אולם פעמים אחרות, סין הטילה וטו על החלטות אחרות של האו"ם להטיל סנקציות נוספות נגד קוריאה הצפונית. בינואר 2009, נשיא סין, חו ג'ינטאו, והמנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-איל, החליפו ברכות והודיעו על שנת 2009 כעל "שנת הידידות בין סין לקוריאה הצפונית", לציון 60 שנות יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. ב-28 בנובמבר 2010, כחלק מדליפת המודיעין הפוליטי של ארצות הברית, פרסמו WikiLeaks ושותפי תקשורת כמו The Guardian פרטים על מקרים שבהם נציגי סין כינו את קוריאה הצפונית כ"ילד מפונק" ואת תוכנית הגרעין שלה כ"איום על ביטחון העולם כולו", בעוד שני פקידי סין אנונימיים טענו כי יש תמיכה הולכת וגוברת בבייג'ינג לאיחוד קוריאני תחת ממשלת הדרום.

יחסי קוריאה הצפונית-קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית

באוגוסט 1971, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית הסכימו לקיים שיחות באמצעות חברות הצלב האדום, במטרה לאחד מחדש את המשפחות הקוריאניות הרבות שהופרדו בעקבות חלוקת קוריאה לאחר מלחמת קוריאה. לאחר סדרה של פגישות חשאיות, הכריזו שני הצדדים ב-4 ביולי 1972, על הסכם לפעול לאיחוד, שלום ולסיום האווירה העוינת השוררת בחצי האי. הדיאלוג התחדש בכמה חזיתות בספטמבר 1984, כאשר קוריאה הדרומית קיבלה את הצעתו של הצפון לספק מוצרי סעד לנפגעי הצפה חמורה בקוריאה הדרומית.

ביוזמה מרכזית ביולי 1988 קרא נשיא קוריאה הדרומית, רוה טאה וו, לפעול למאמצים חדשים לקדם חילופי צפון-דרום, איחוד משפחות, סחר בין-קוריאני ומגע עם פורומים בינלאומיים. רוה המשיך את היוזמה הזאת בנאום בעצרת האו"ם, שבו הציעה קוריאה הדרומית לדון לראשונה בנושאים ביטחוניים עם הצפון. בספטמבר 1990 התקיימה בסיאול פגישה ראשונה של ראשי הממשלה של שתי המדינות בין, שהתחילה תקופה דיאלוגית פורייה במיוחד. באמצע שנות ה-90, הדאגה לתוכנית הגרעין של הצפון הפכה לנושא מרכזי ביחסים בין קוריאה הצפונית-קוריאה הדרומית ובין קוריאה הצפונית לארצות הברית. בספטמבר 2000, מתחרים משתי הקוריאות צעדו יחד באולימפיאדת סידני. הסחר בין המדינות גדל עד לנקודה שבה קוריאה הדרומית הפכה לשותף הסחר הגדול ביותר של קוריאה הצפונית. בשנת 2003 הוקם אזור התעשייה של קסונג כדי לאפשר לאנשי עסקים מקוריאה הדרומית להשקיע בצפון. בשנת 2007, נשיא קוריאה הדרומית, רו מו-היון, קיים מגעים עם קים ג'ונג-איל בפיונגיאנג. ב-4 באוקטובר 2007 חתמו נשיא קוריאה הדרומית רוה וקים על הצהרת שלום.

תוכנית גרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית החלה עם סיוע סובייטי בשנות השישים, בתנאי שהיא תצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). החששות כי יש לקוריאה הצפונית שאיפות גרעיניות בלתי חוקיות הועלו לראשונה בשלהי שנות השמונים וכמעט גרמו לנסיגתם של הצפון קוריאנים מה-NPT ב-1994. עם זאת, הארגון לפיתוח אנרגיה של חצי האי קוריאה (KEDO) פתרו באופן זמני את המשבר הזה וארצות הברית ומדינות אחרות הסכימו כי בתמורה לפירוק תוכנית הגרעין שלה, יתחיל מהלך של נורמליזציה ביחסים הפוליטיים והכלכליים. הסכם זה החל להתמוטט ב-2001 בגלל התקדמות איטית בפרויקט הכורים של KEDO, ובגלל חוסר הסבלנות של קוריאה הצפונית לנאומי האיומים עליה מנשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש. לאחר ההאשמות המתמשכות של ארצות הברית, הכריזה קוריאה הצפונית על קיומן של תוכניות להעשרת אורניום במהלך פגישה פרטית עם גורמים צבאיים אמריקנים. המדינה פרשה מן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ב-10 בינואר 2003. לאחר שיחות שהתקימו במהלך שנת 2007 הגיעו המערב וקוריאה הצפונית ב-8 בפברואר באותה שנה, להסכם פשרה שלפיו, תחול נורמליזציה ביחסים בין קוריאה הצפונית לארצות הברית ויפתחו קשרים דיפלומטיים מלאים עם יפן בתנאי שקוריאה הצפונית תפסיק להפעיל את מרכז המחקר הגרעיני שלה בעיר יונגביון.

במהלך השנים 2013-2009, ובנוסף בינואר ובספטמבר 2016 קוריאה הצפונית ערכה ניסויים גרעיניים נוספים.

גבול עם סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין וקוריאה הצפונית חולקות גבול של 1,416 ק"מ שעובר מול הנהרות יאלו וטומן. למדינות יש שישה מעברי גבול ביניהם. בנובמבר 2003 דיווחה סין על העברת האחריות על הגבול בין שתי המדינות מצבא סין לצבא קוריאה הצפונית.

רוב הסחר של סין עם קוריאה הצפונית עובר דרך הנמל הראשי של העיר הסינית דאנדונג על נהר היאלו.

בחודש פברואר 1997, התירו שתי המדינות לאזרחי קוריאה הצפונית לעבור את הגבול ביניהן בגשר נהר טומן בוונג-קוואנה באופן חופשי ללא צורך באישור מיוחד. זה הוביל לעלייה משמעותית בתעבורה ובעסקים חוצי הגבולות בין המדינות בתוך שנה אחת: מ-1,000 נוסעים ב-1996 ליותר מ-100,000 נוסעים בשנת 1997.

בחודש מאי 2012 חתמו קוריאה הצפונית וסין על הסכם בנייה וניהול שלפיו יש לבנות גשר בין המדינות בין העיר הצפון קוריאנית מנפו במחוז ג'גאנג ובין העיר ג'יאן בסין.

יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  מדינות שיש יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית
  מדינות שהיו להן יחסים דיפלומטיים בעבר עם קוריאה הצפונית

קוריאה הצפונית נחשבת לעיתים קרובות כ"ילד הרע של העולם", מבודדת לחלוטין משאר העולם, אך המדינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם מדינות רבות, 164 מדינות עצמאיות וריבוניות.

למדינה יש גם יחסים דיפלומטיים עם הרשות הפלסטינית, סהרה המערבית והאיחוד האירופי, ובעבר גם עם ארגנטינה (היו לה יחסים איתה בין 1968 ל-1980), עיראק (היו לה יחסים איתה בין 1973 ל-1977) בוטסואנה (היו לה יחסים איתה בין 1974 ל-2014). צ'ילה תחת אוגוסטו פינושה השעתה את היחסים בספטמבר 1973, אך הם חודשו מאוחר יותר.

נכון להיום, לקוריאה הצפונית אין יחסים דיפלומטיים עם אנדורה, מונקו, קריית הוותיקן, מלטה וסעודיה. בנוסף, קוריאה הדרומית, ארצות הברית, ישראל, אסטוניה, צרפת, יפן וטאיוואן אינן מכירות בקוריאה הצפונית כמדינה.

האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוריאה הצפונית היו אינטרסים כלכליים באיחוד האירופי. במרץ 2002 ביקר שר המסחר של קוריאה הצפונית במדינות מסוימות באיחוד האירופי, בהן בלגיה, איטליה, בריטניה ושוודיה, והמדינה ידועה באיחוד האירופי גם כי היא שולחת סטודנטים ללמוד לזמן קצר לאירופה. בנוסף, סדנאות בנושא הרפורמות הכלכליות של קוריאה הצפונית התקיימו עם דיפלומטים וכלכלנים של האיחוד האירופי. האיחוד האירופי עדיין מודאג מהפרות זכויות אדם שהוא טוען שמתרחשות בתוך המדינה ונותן מחסה לעריקים מקוריאה הצפונית.

אוגנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים, אוגנדה נשארה בעלת ברית של קוריאה הצפונית. יוורי מוסווני, נשיא אוגנדה מאז 1986, סיפר כי למד קוריאנית בסיסית מקים איל-סונג במהלך ביקורים בקוריאה הצפונית. קוריאה הצפונית סיפקה הכשרה לטייסים, לטכנאים, למשטרה, לכוחות ימיים ולכוחות מיוחדים של אוגנדה. בשנת 2016 הודיעה אוגנדה כי היא מסיימת את שיתוף הפעולה הזה בשל סנקציות האו"ם על תוכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית. אוגנדה ציינה, עם זאת, כי היא עדיין מחשיבה את קוריאה הצפונית כחברה שלה.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה וקוריאה הצפונית שומרות על יחסים דיפלומטיים מלאים. לאף מדינה אין שגרירות במדינה האחרת, והיחסים מתוחים, בשל סכסוכים כמו על תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית והסחר הצפון קוריאני בסמים.

שגרירות צפון קוריאה בקנברה לפני סגירתה ב-2008

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שממשלת קוריאה הצפונית נחשבת לממשלה בדלנית ו"מתבודדת פוליטית" על ידי ממשלת איטליה במשך שנים, בינואר 2000, איטליה הודיעה על פתיחת קשרים דיפלומטיים חלקיים עם קוריאה הצפונית. מאוחר יותר נפגש שגריר קוריאה הצפונית בארגון המזון והחקלאות של האו"ם עם למברטו דיני כדי ליצור קשרים דיפלומטיים מלאים, כאשר קשרים רשמיים אלה נחשבים צעד ענק עבור קוריאה הצפונית.

איי סיישל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 1977–2004 בהם שלט נשיא צרפת אלברט רנה על קבוצת האיים, הממשלה הסוציאליסטית והלא-מזוהה של סיישל שמרה על יחסים הדוקים עם קוריאה הצפונית, וקיבלה סיוע משמעותי ממנה.

אינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה מקיימת יחסים לבביים עם קוריאה הצפונית, למרות הסנקציות הבינלאומיות והבידוד שהופעלו על קוריאה הצפונית על הפרת זכויות האדם בה ותוכנית הטילים הגרעיניים שלה. שתי המדינות החלו לשתף פעולה שתחילתם בתקופת סוקרנו וקים איל סונג בשנות ה-60. לאינדונזיה יש שגרירות בפיונגיאנג, בעוד שלקוריאה הצפונית יש שגרירות בג'קרטה, והיחסים הדיפלומטיים ביניהן ידידותיים. שתי המדינות הן חברות בתנועת המדינות הבלתי מזדהות, כאשר אינדונזיה תומכת רבות בעמדה הצפון קוריאנית בארגונים בינלאומיים. בג'קרטה ניתן למצוא מסעדה אשר מגישה אוכל צפון קוריאני.

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי איראן-קוריאה הצפונית
שגרירות צפון קוריאה בטהרן

היחסים בין איראן לקוריאה הצפונית ידועים מסוכנויות הידיעות הרשמיות של שתי המדינות. היחסים הדיפלומטיים נוצרו בעקבות המהפכה האיראנית ב-1979 והקמת הרפובליקה האסלאמית. איראן וקוריאה הצפונית התחייבו לשתף פעולה בתחומי החינוך, המדע והתרבות, וכן שיתוף פעולה בתוכנית הגרעין של איראן. ארצות הברית הביעה התנגדות לעסקאות הנשק של קוריאה הצפונית עם איראן, שהתחילו במהלך שנות השמונים במלחמת איראן-עיראק, כמו גם מכירת נשק מייצור מקומי לאיראן, כאשר נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' ווקר בוש, מתאר את קוריאה הצפונית, איראן, ועיראק תחת סדאם חוסיין כמדינות "ציר הרשע".

אנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוריאה הצפונית יש מערכת יחסים חזקה עם אנגולה מאז המאבק של אנגולה על עצמאותה. ההערכה היא כי היו 3,000 חיילים צפון קוריאנים ואלף יועצים צפון קוריאנים שהשתתפו במלחמת האזרחים באנגולה בשנות השבעים והשמונים, ובלחימה נגד דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. בשנת 2011, אנגולה רכשה ספינות סיור ימי צפון קוריאניות.

ארמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינון היחסים הדיפלומטיים בין ארמניה לבין קוריאה הצפונית החל ב-1992 עם עצמאותה של ארמניה מברית המועצות, אך מעולם לא התקדמו בשל התנגדותה של ארמניה להפרות זכויות האדם הרבות שבקוריאה הצפונית, הנשק הגרעיני שלה והיחס החמור של ממשלתה לאוכלוסייה שלה.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-קוריאה הצפונית
סגן ראש הממשלה הצפון קוריאני ג'ו מיונג-רוק פוגש את ביל קלינטון בבית הלבן, אוקטובר 2000

היחסים בין קוריאה הצפונית לארצות הברית החלו עוד מאז מלחמת קוריאה, אך הצטמצמו במידה רבה בגלל שישה ניסויים גרעיניים שערכה קוריאה הצפונית, פיתוחם של טילים ארוכי טווח המסוגלים לפגוע ביעדים במרחק אלפי קילומטרים, ועל האיומים המתמשכים שלה להכות את ארצות הברית ואת קוריאה הדרומית עם נשק גרעיני ועם כוחות קונבנציונליים נוספים. למרות העוינות בין שתי המדינות, היו ביניהן יחסים סודיים בתקופת המלחמה הקרה אף על פי שהן כללו בעיקר סכסוכים פוליטיים, תקיפות של ספינות מלחמה אמריקאיות ואיומים של מנהיגי שתי המדינות להרוס אחת את השנייה. ב-12 ביוני 2018, לאחר תקופת הכנה של פגישות בדרגים נמוכים יותר, נפגשו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והמנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און בסינגפור. טראמפ וקים חתמו על מזכר הבנות לפירוז קוריאה הצפונית מנשק גרעיני בתמורה להסרת הסנקציות.

אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאתיופיה יש יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית מאז שנות השבעים. קוריאה הצפונית סיפקה הכשרה למיליציות אתיופיות ולכוחות מיוחדים, וסיפקה תחמושת, טנקים, נושאות שריון וארטילריות. היא גם סייעה להקים שני מפעלי נשק באתיופיה. עם זאת, היחסים הכלכליים בין שתי המדינות הפכו מוגבלים מאוד בגלל הסנקציות של האו"ם על קוריאה הצפונית.

בוטסואנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי בוטסואנה-קוריאה הצפונית

לבוטסואנה היו יחסים טובים עם קוריאה הצפונית מאז שנת 1974. בשנים שלאחר מכן, המנהיג הראשון של בוצואנה העצמאית, הנשיא סרטסה קחאמה, ביקר בפיונגיאנג, וכמה מדריכים צפון קוריאנים לאמנויות לחימה צבאית הוזמנו לבוטסואנה כדי להכשיר את שירות המשטרה הבוטסואני במאבק ללא נשק אך המדריכים לא נשארו בבוטסואנה זמן רב.

עם זאת, בוטסואנה ביטלה את הקשרים הדיפלומטיים ב-2014, לאחר שהשעייתה את שיתוף הפעולה הבין לאומי ביניהן בשנה שלפני, על הפרות לכאורה של זכויות אדם. בשנה שלאחר מכן הכריז איאן קחאמה, נשיא בוטסואנה, כי המדינה היא "יריבה של בוטסואנה" והמשיך לטעון כי "הגישה התוקפנית של צפון קוריאה מאיימת על השלום באזור ולכן מאיימת על שלום העולם ... אני חושב שההנהגה הצפון קוריאנית חיה בתקופת האבן".

בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבולגריה ולקוריאה הצפונית יש יחסים טובים. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות הוקמו ב-29 בנובמבר 1948, והסכם דו-צדדי לשיתוף פעולה תרבותי ומדעי נחתם ב-1970. קים איל-סונג ביקר לראשונה בבולגריה, לראשונה ב-1950, ושוב ב-1975. בולגרים מתנדבים סיפקו סיוע בסיסי לקוריאה הצפונית במהלך מלחמת קוריאה על ידי אספקת פריטים כגון בגדים ומוצרי מזון. גם לאחר נפילת הקומוניזם במזרח אירופה שמרו המדינות על יחסים דיפלומטיים מלאים. המכון לשפות זרות בפיונגיאנג מנהל מחלקת שפה בולגרית. בעבר, שתי המדינות שיתפו פעולה גם בתחום הספורט, ועדיין שומרות על שיתוף פעולה כזה, אם כי במידה פחותה. בשנת 2017, ראש ממשלת קוריאה הצפונית, פאק פונג-ג'ו, שלח הודעה לבויקו בוריסוב, שבה בירך אותו על מינויו כראש ממשלת בולגריה, ואמר כי "יחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות" צריכים להתפתח לטובה "באינטרסים משותפים". באותו יום שלח שר החוץ של קוריאה הצפונית, רי יונג-הו, מסר, דומה בתוכן, לאקטרינה זכרייבה, "מברך אותה על מינויה כסגן ראש הממשלה ושרת החוץ של בולגריה".

בורונדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי בורונדי-קוריאה הצפונית

לבורונדי ולקוריאה הצפונית יש יחסים טובים. בשנת 2011, בורונדי רכשה נשק צפון קוריאני. בשנת 2016, ביקר קים יונג-נאם הצפון קוריאני בבורונדי.

בורקינה פאסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורקינה פאסו וקוריאה הצפונית הקימו יחסים דיפלומטיים מלאים במהלך המלחמה הקרה, ואלה נמשכים עד היום והם עדיין חזקים.

היחסים בין בורקינה פאסו לבין קוריאה הצפונית היו במשך השנים קרובים יחסית. אף מדינה לא שומרת על שגרירות באחרת, אף על פי שלקוריאה הצפונית היה פעם שגריר באוגאדוגו. היחסים היו קרובים במיוחד במהלך המלחמה הקרה, כאשר קוריאה הצפונית סיפקה ציוד צבאי לצבא בורקינה פאסו, יחד עם סיוע חקלאי, צבאי וטכני במשך השנים. אפילו תומא סנקרה, מרקסיסט ומהפכן מבורקינה פאסו, ביקר בפיונגיאנג מספר פעמים, והקים את אגודת הידידות בורקינה פאסו-קוריאה הצפונית. אפילו בתקופת שלטונו של סלארה, יורשו של סנקרה, נותרו יחסי התרבות והמסחר חזקים, כשבתקופת שלטונו, קוריאה הצפונית בנתה בבורקינה פאסו חמישה מאגרי מים קטנים.

במאה ה-21 סטתה בורקינה פאסו מהיחסים המסורתיים עם קוריאה הצפונית, על ידי החלטתה בהצבעה באו"ם בשנת 2009, לטובת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1874, שהטילה סנקציות כלכליות נוספות על קוריאה הצפונית, באומרה כי הראתה בדרך זו את מחויבותה לעולם "נטול נשק גרעיני".

בנין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה העממית של בנין בשנת 1975, הקימה הממשלה יחסים טובים עם כמה מדינות קומוניסטיות, כולל קוריאה הצפונית. יחסים טובים אלה נמשכים עד היום.

ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ברזיל-קוריאה הצפונית

ברזיל לא הקימה יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית עד 2001. באותה שנה, בתקופה שבה פרננדו אנריקה קרדוזו עמד בראש ממשלת ברזיל, היחסים הדיפלומטיים בין קוריאה הצפונית לברזיל היו די שקטים. לאחר שהוקמו היחסים בשנת 2001, חלפו עוד מספר שנים עד פתיחת השגרירויות בין שתי המדינות. שגרירות קוריאה הצפונית בברזיל נחנכה ב-2005, והשגרירות הברזילאית בפיונגיאנג נפתחה רק כאשר מונה השגריר הברזילאי הראשון לקוריאה הצפונית, בשנת 2009. עם זאת, הממשלה הברזילאית גינתה את המבחנים הצבאיים והניסויים הגרעיניים של ממשלת קוריאה הצפונית במהלך השנים.

גינאה המשוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיג הראשון של גינאה המשוונית, פרנסיסקו מסיאס נגוומה, הקים קשרים הדוקים עם קוריאה הצפונית ב-1969. הקשר נמשך גם אחרי הפלתו. בשנת 2016, ביקר קים יונג-נאם, ראש ממשלת קוריאה הצפונית בגינאה המשוונית וקיים שיחות ידידותיות עם הנשיא תיאודורו אוביאנג.

גמביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגמביה ולקוריאה הצפונית יש יחסים מאז 1973, עם שגרירויות בשתי המדינות שנפתחו שתיהן בשנת 1975. קוריאה הצפונית שלחה למדינה מדריכי קראטה, ונוצרו בין המדינות קשרים דו-צדדיים חזקים.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין גרמניה לבין קוריאה הצפונית החלו ל-1949, כאשר ממשלות גרמניה המזרחית וקוריאה הצפונית החלו ביחסים דיפלומטיים מלאים. השגרירויות בברלין ובפיונגיאנג נפתחו ב-1954. גרמניה המזרחית הייתה בעבר אחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של קוריאה הצפונית במדינות הגוש הקומוניסטי, כך שנוסדו מספר הסכמי שיתוף פעולה וקשרי מסחר ביניהן. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית) נותרה בעמדה די עוינת כלפי קוריאה הצפונית במהלך המלחמה הקרה, ושמרה על קשרים דיפלומטיים בסיסיים בלבד, אולם ב-1981 ביקרה משלחת של בכירים צפון קוריאנים בגרמניה המערבית.

לאחר איחוד גרמניה שמרה גרמניה על השליחות הדיפלומטית שלה עם קוריאה הצפונית בשגרירות קוריאה הצפונית בגרמניה המזרחית לשעבר, ופתחה רשמית את שגרירותה בפיונגיאנג ב-2001, בעוד שבקוריאה הצפונית החליטו לפתוח את שגרירותם בברלין מאוחר יותר באותה שנה. קשרים דיפלומטיים אלה עדיין פעילים, אך בשל הסנקציות המתמשכות של האו"ם יש רק מעט מאוד שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות. גרמניה גם ממשיכה לגנות את תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית.

דנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנמרק מיוצגת בקוריאה הצפונית באמצעות שגרירותה בהאנוי, וייטנאם.

דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית תמכה בקונגרס הלאומי האפריקני במאבקו נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. קוריאה הצפונית פעלה נגד ממשלת המיעוט הלבנה וסייעה באימונים צבאיים ללוחמי הקונגרס הלאומי האפריקני במחנות באנגולה. ב-1998, לאחר תקופת האפרטהייד, הקימו קוריאה הצפונית ודרום אפריקה יחסים דיפלומטיים מלאים. שגרירות קוריאה הצפונית בדרום אפריקה הוקמה בפרטוריה. שתי הממשלות ממשיכות לקיים יחסי ידידות קרובים.

דרום סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית ודרום סודאן יצרו יחסים דיפלומטיים בנובמבר 2011, זמן קצר לאחר שדרום סודאן קיבלה עצמאות מסודאן.

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להודו ולקוריאה הצפונית יש יחסי מסחר ודיפלומטיה הולכים וגדלים. הודו שומרת על שגרירות מתפקדת במלואה בפיונגיאנג ולקוריאה הצפונית יש שגרירות בניו דלהי. הודו אמרה שהיא תומכת באיחוד קוריאה. אזרחים צפון קוריאנים רבים מקבלים הכשרה בהודו, כולל בתחומי שימור המידע, המדע והטכנולוגיה. הסחר בין הודו וקוריאה הצפונית עומד על מחיר כולל של כחצי מיליארד דולר. כמו כן, ארצות הברית מבקשת יותר ויותר את עזרת הודו לתווך בחצי האי הקוריאני בשל קשריה המתחזקים גם עם קוריאה הדרומית.

הודו הצביעה בעד החלטות מועצת הביטחון 82 ו-83 בנוגע למלחמת קוריאה. עם זאת, הודו לא תמכה בהחלטה 84 של האומות המאוחדות לסיוע צבאי לקוריאה הדרומית. כמדינה לא מזדהת, הודו סירבה להילחם נגד קוריאה הצפונית במלחמת קוריאה. במקום זאת, החליטה הודו לשלוח יחידה רפואית לקוריאה בצפונית כמחווה הומניטרית. 60 יחידות של אמבולנס השדה ההודי, שהן יחידות של החטיבה ההודית המוטסת, נבחרו להישלח לקוריאה. היחידה כללה 346 אנשים, ביניהם 14 רופאים.

לאחר מלחמת קוריאה, שוב מילאה הודו תפקיד חשוב כיו"ר ועדת הנציגים של האו"ם ליישוב הסכסוך בחצי האי קוריאה. הודו הקימה שתי קונסוליות בקוריאה הצפונית ב-1962 וב-1973 והקימה יחסים דיפלומטיים מלאים עם המדינה. עם זאת, היחסים של הודו עם קוריאה הצפונית הושפעו לרעה מהיחסים של קוריאה הצפונית עם פקיסטן בעיקר בשל תמיכתה של קוריאה הצפונית בתוכנית הטילים הגרעיניים של פקיסטן. בשנת 1999, הודו חיסלה ספינה צפון קוריאנית שעברה בחופי העיר ההודית קנדלה שהתגלתה כנושאת טילים שעליה היו רכיבי טילים והתוכניות לבנייתם. ליחסיה של הודו עם קוריאה הדרומית יש עומק כלכלי וטכנולוגי הרבה יותר, והשתוקקותה של הודו להשקיע בדרום קוריאה ולקנות טכנולוגיות ממנה משפיעות על יחסי הצפון עם הודו. הודו הביעה באופן עקבי את התנגדותה לניסויים הגרעיניים של קוריאה הצפונית.

הסחר בין הודו לבין קוריאה הצפונית ראה עלייה גדולה. מתוך סך הסחר הכולל של בקושי 100 מיליון דולר באמצע שנות ה-2000, הוא זינק ללמעלה מ-1 מיליארד דולר בשנת 2009. הסחר הוא באופן כללי לטובתה של הודו, כשסך כל היצוא שלה עומד על בערך 1 מיליארד דולר בעוד היצוא של קוריאה הצפונית להודו היוה שווה 57 מיליון דולר. הייצוא העיקרי של הודו לקוריאה הצפונית הוא מוצרי נפט מזוקקים ואילו כסף וחלקי רכב הם המרכיבים העיקריים של היבוא שלה מקוריאה הצפונית. הודו השתתפה ביריד הסחר הבינלאומי השישי בפיונגיאנג באוקטובר 2010, ומאז נעשו מאמצים להביא לשיתוף פעולה כלכלי ולסחר בין שתי המדינות מאז. בשנים 2010–2011 עמד המסחר בין הודו לקוריאה הצפונית על 572 מיליון דולר, כאשר היצוא ההודי הסתכם ב-329 מיליון דולר.

ב-2002 וב-2004 תרמה הודו 2000 טונות של דגנים כדי לסייע לקוריאה הצפונית בתקופת הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית. ב-2010, הודו הגיבה לבקשת קוריאה הצפונית לסיוע במזון, ושלחה לרשותה 1,300 טונות של דגנים וחיטה בשווי של מיליון דולר באמצעות תוכנית המזון העולמית של האו"ם.

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד וקרן הקונגרסים שומרת על יחסים דיפלומטיים מאז 2001. ב-2011 חגגו שתי המדינות 10 שנים רצופות של יחסים דיפלומטיים, ולמעמד זה הציגה קוריאה הצפונית שלושה סרטים דוקומנטריים הולנדים בפיונגיאנג. הקשר של הולנד עם קוריאה הצפונית מתוחזק על ידי השגריר ההולנדי בסיאול, קוריאה הדרומית. שגרירות קוריאה הצפונית בברן, שווייץ משרתת את האינטרסים של קוריאה הצפונית בהולנד. הולנד מודאגת מהפרות זכויות האדם ופיתוח הטכנולוגיות הגרעיניות המתמשכות של קוריאה הצפונית, ודחקה מקוריאה הצפונית לשפר את היחסים הדיפלומטיים עם קוריאה הדרומית.

יש יחסים כלכליים ומסחר נמוכים מאוד בין שתי המדינות. הנתונים העדכניים ביותר על הסחר בין שתי המדינות החלו משנת 2011 והראו ירידה.

בעוד שבין הולנד וקוריאה הצפונית אין יחסים מפותחים, אך הן משתתפות במספר פרויקטים הומניטריים באמצעות האו"ם, האיחוד האירופי והצלב האדום הבינלאומי. בנוסף, אוניברסיטת ואגנינגן ומרכז המחקר והאקדמיה למדעי החקלאות בפיונגיאנג עובדים יחד על מספר פרויקטים הנוגעים לבטיחות המזון ולהתפתחויות האחרונות בחקלאות של תפוחי אדמה.

הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שתי המדינות קיימים מאז מלחמת קוריאה עם זאת, אך בעקבות קונפליקטים שהתחילו בסוף שנות השמונים היחסים מתוחים.

עם פרוץ המרד ההונגרי ב-1956, הצטרפו כ-200 סטודנטים מקוריאה הצפונית למרד. לאחר המהפכה אספו המשטרה ההונגרית והצבא הסובייטי את הסטודנטים מקוריאה הצפונית וגרשו אותם חזרה לקוריאה הצפונית, וארבעה מהם נמלטו לאוסטריה.

הונג קונג[עריכת קוד מקור | עריכה]

להונג קונג ולקוריאה הצפונית היו יחסים רשמיים שנוסדו ב-1997, לאחר העברת הריבונות על הונג קונג מבריטניה לסין.

הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 הפכה הונגריה למדינה הראשונה מהגוש המזרחי שפתחה יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הדרומית. בתגובה, החזירה קוריאה הצפונית את קים פיונג-איל, שגריר קוריאה הצפונית בהונגריה מהמדינה והפכה אותו לשגריר קוריאה הצפונית בבולגריה. בנוסף, כינתה קוריאה הצפונית את ההחלטה ההונגרית כ"בגידה". כתוצאה מכך, חלה ירידה ביחסים הדיפלומטיים שנמשכה יותר מעשור וחצי, אך בשנת 2004, סגן מזכיר המדינה דאז, גאבור סנטיוואני, ציין כי ממשלתו מעוניינת בשיפור היחסים עם קוריאה הצפונית, אף על פי שעד 2009, בניין השגרירות ההונגרית לשעבר בפיונגיאנג נשאר ריק.

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי הממלכה המאוחדת-קוריאה הצפונית

בעקבות ההתקדמות הראשונית ביחסים בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית, הקימו קוריאה הצפונית והממלכה המאוחדת יחסים דיפלומטיים ב-12 בדצמבר 2000, תוך פתיחת שגרירויות בלונדון ובפיונגיאנג. בריטניה מספקת הכשרה לשפה האנגלית ולזכויות אדם בפני פקידים צפון קוריאנים, וקוראת לממשלת קוריאה הצפונית לאפשר ביקור של פקידים מיוחדים של האו"ם לזכויות האדם, והיא מפקחת על פרויקטים הומניטריים דו-צדדיים בקוריאה הצפונית.

כדי לציין את יום השנה העשירי ליחסים של קוריאה הצפונית עם בריטניה, שודרה גרסה ערוכה של הסרט "שחקי אותה כמו בקהאם", ב-26 בדצמבר 2010. שגריר הממלכה המאוחדת בקוריאה הדרומית, מרטין אודן, פרסם בטוויטר שזה היה "הסרט המערבי הראשון שאי פעם שודר בטלוויזיה הצפון קוריאנית".

יחסים טובים בין שני העמים היו קיימים עוד בשנת 1966, כאשר נבחרת הכדורגל של קוריאה הצפונית שיחקה במונדיאל 1966 באנגליה. הקבוצה הצפון קוריאנית נהפכה לקבוצת בת של מידלסברו ובכך הם שיחקו שם במשחקי הקבוצה של מידלסברו במהלך התחרות. אוהדי מידלסבורו המשיכו לתמוך בקבוצה הצפון קוריאנית בסבב הבא של הטורניר, עם הרבה נוסעים לליברפול כדי לצפות בקבוצה מול פורטוגל. בשנת 2002, חברי קבוצת הכדורגל הצפון קוריאנית חזרו למידלסבורג לביקור רשמי.

וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודנטים מצפון וייטנאם החלו לנסוע לקוריאה הצפונית כדי ללמוד עוד בשנות ה-60, עוד לפני הקמתו הרשמי של המוסד לחינוך בשפה הקוריאנית בארצם.

קוריאה הצפונית השאילה נשק ותמיכה בכוח אדם לצפון וייטנאם במהלך מלחמת וייטנאם, אם כי מספר הכוחות הדרום קוריאנים שנלחמו למען דרום וייטנאם היה גדול יותר. בעקבות החלטה של מפלגת הפועלים הקוריאנית באוקטובר 1966, בתחילת 1967, שלחה קוריאה הצפונית טייסת קרב לצפון וייטנאם כדי לגבות את טייסות הקרב של צפון-וייטנאם 921 ו-923 שהגנו על האנוי. הם נשארו במדינה עד שנת 1968 ועוד דווח כי 200 טייסים צפון קוריאנים שירתו במלחמה. בנוסף, נשלחו לפחות שני גדודי ארטילריות נגד מטוסים. קוריאה הצפונית גם שלחה נשק ותחמושת לצפון וייטנאם. קים איל-סונג גם דיווח כי הטייסים שלו אמרו "להילחם במלחמה כאילו השמים הווייטנאמיים הם שלהם".

עם זאת, הברית בין שתי המדינות החלה להיהרס. קוריאה הצפונית לא תמכה בשיחות השלום בפריז או בפלישה הווייטנאמית לקמבודיה, ושתי המדינות הפכו ליריבות ולא לחברות.

זימבבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין קוריאה הצפונית לבין זימבבואה החלו עוד בתקופה שזימבבואה נאבקה לעצמאות. חיילי צבא השחרור הלאומי של זימבבואה בראשות רוברט מוגאבה הוכשרו בקוריאה הצפונית בשנות השבעים. בשנת 1980, לאחר קבלת העצמאות, נשיא זימבבואה החדש רוברט מוגאבה ביקר בקוריאה הצפונית. באוקטובר 1980 חתמו קים איל סונג ומוגאבה על הסכם לחילופי חיילים. עקבות הסכם זה הגיעו 106 חיילי צבא קוריאה הצפונית לזימבבואה להכשרת חטיבה של חיילים שנודעה בשם "החטיבה החמישית". המפלגה המנהלת של זימבבואה, ה- ZANU-PF, התאבלה על מותו של מנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג-איל ב-2011. ב-2013 חתמו שתי המדינות על הסכם, והחליפו את האורניום בזימבבואה עבור נשק צפון קוריאני.

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטורקיה לא היו יחסים דיפלומטיים כלשהם עם קוריאה הצפונית לפני 2001. בהצהרה שנערכה ב-2001 בבייג'ינג (סין) על ידי שליחים מטורקיה ומקוריאה הצפונית, טורקיה הכירה רשמית בקוריאה הצפונית וב-15 בינואר 2001 שתי המדינות יצרו יחסים דיפלומטיים מלאים. טורקיה מיוצגת בקוריאה הצפונית באמצעות שגרירותה בסיאול, קוריאה הדרומית. קוריאה הצפונית מיוצגת בטורקיה דרך שגרירותה בסופיה, בולגריה.

טנזניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטנזניה ולקוריאה הצפונית יש היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה צבאי, שהחלה בתמיכתם ההדדית והמשופת במאבק נגד האימפריאליזם בדרום אפריקה במהלך המלחמה הקרה. בשנת 2016 היו 11 מרפאות צפון קוריאניות שפעלו בטנזניה, שתיים נוספות נסגרו לאחרונה על ידי הממשלה. בשנת 2017 נמסר כי טנזניה מתכננת לפתוח בית חולים כללי המעסיק עשרות רופאים צפון קוריאנים.

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי יפן-קוריאה הצפונית

יפן, יחד עם קוריאה הדרומית וארצות הברית, היא אחת מהמדינות המעטות שאין להן יחסים עם קוריאה הצפונית.

עם זאת, קבוצות רבות בתוך יפן תומכות בקוריאה הצפונית. בחודש מאי 2017, משלחת של פקידים יפנים של הליגה הקוריאנית הצעירה ביקרו במקום הולדתו של קים איל סונג במנגדיונדי, סיירו במוזיאון המהפכה שבמנגדיונדי, במוזיאון המהפכה הקוריאנית, ובמנגדיונדי וכן הלאה כחלק מביקור שלהם.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-קוריאה הצפונית

היחסים בין ישראל לקוריאה הצפונית עוינים, וקוריאה הצפונית אינה מכירה במדינת ישראל ומכנה אותה כ"מדינת בובה אימפריאליסטית".

במהלך השנים סיפקה קוריאה הצפונית טכנולוגיית טילים לשכנותיה של ישראל, כולל איראן, סוריה, לוב ומצרים. סוריה, שיש לה היסטוריה של עימותים עם ישראל, מקיימת זמן רב מערכת יחסים עם קוריאה הצפונית על בסיס שיתוף פעולה בין תוכניות הגרעין שלהם. ב-6 בספטמבר 2007 ביצע חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית על יעד באזור דיר א-זור בסוריה. על פי דיווחי התקשורת של סבא"א, 10 מדענים צפון קוריאנים נהרגו במהלך ההתקפה האווירית.

כאשר קוריאה הצפונית פתחה לתיירים מערביים את האפשרות לבקר במדינתה ב-1986, לא כללה את אזרחי ישראל יחד עם אלה של יפן, ארצות הברית ודרום אפריקה. בקוריאה הצפונית טענו שתוכנית הגרעין שלהם היא חיקוי של תוכנית הגרעין הישראלית בטענה ש"הישראלים משתמשים בתוכנית הגרעין שלהם כדי להרתיע מדינות עוצמתיות מסביבן ומרגישים שהם מחזיקים בקלף האולטימטיבי".

לאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות קוריאה הצפונית בלאוס

לאוס מחזיקה שגרירות בפיונגיאנג,. האידאולוגיה של לאוס די דומה לאידאולוגיה של קוריאה הצפונית. בחודש פברואר 2016 קים יונג צ'ול, ראש המודיעין הצפון קוריאני קיים ביקור רשמי עם בואוננג ווראצ'יט', נשיא לאוס.

לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים והשמונים, ממשלת לוב בראשותו של מועמר קדאפי יצרה קשרים הדוקים עם קוריאה הצפונית וקנתה כמות ניכרת של נשק צפון קוריאני. בשנת 2015, ההערכה היא כי 300 עד 400 אזרחים צפון קוריאנים חיים בלוב.

מאוריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית ומאוריטניה הקימו יחסים דיפלומטיים ב-1964. הנשיא מוקטר ואולד דאדה ביקר בפיונגיאנג ב-1967, ואילו קים איל-סונג נסעה למאוריטניה ב-1975. היחסים קטנו זמן קצר לאחר מכן, כאשר קוריאה הצפונית הכירה בסהרה המערבית. בשנת 2017, משלחת של קוריאה הצפונית ביקרה במאוריטניה, ושתי הממשלות התחייבו להגביר את שיתוף הפעולה.

מדגסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית היא בעלת ברית של מדגסקר מאז שנות ה-70. קוריאה הצפונית סיפקה סיוע בפרויקטים לבנייה, כגון בניית ארמון איאבולהה. בשנת 1976, מדגסקר אירחה כנס על אידאולוגיית הג'וצ'ה, האידאולוגיה הרשמית של קוריאה הצפונית.

מוזמביק[עריכת קוד מקור | עריכה]

למוזמביק יש היסטוריה של יחסים טובים עם קוריאה הצפונית. בבירתה מפוטו יש רחוב שנקרא רחוב קים איל סונג. בשנת 2016 ביקרה משלחת של חזית השחרור של מוזמביק בפיונגיאנג ונפגשה עם חברי מפלגת הפועלים של קוריאה.

מונגוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי קוריאה הצפונית-מונגוליה החלו ב-1948, כאשר הרפובליקה העממית המונגולית הכירה בממשלתו של קים איל-סונג, הנתמכת על ידי ברית המועצות, בצפון. מונגוליה גם סיפקה סיוע לצפון במהלך מלחמת קוריאה. שתי המדינות חתמו על הסכם הידידות והשיתוף הראשון שלהן בשנת 1986. קים איל-סונג גם ביקר במדינה ב-1988. עם זאת, היחסים הפכו למתוחים לאחר התמוטטות הממשלה הקומוניסטית במונגוליה בין 1989 ל-1991. שתי המדינות ביטלו את ברית הידידות הקודמת שלהן ב-1995, וב-1999 סגרה קוריאה הצפונית את שגרירותה באולן בטור. מונגוליה גירשה קודם לכן שני דיפלומטים של קוריאה הצפונית, אך לאחר מכן נקטה מדיניות של שידוך.

מיאנמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיאנמר וקוריאה הצפונית הקימו יחסים לא רשמיים שנסגרו בשנות השמונים, אך לאחר מכן תוקנו באופן מלא. בשנת 2008 ביקר המפקד העליון של מיאנמר בקוריאה הצפונית וטיפח את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן.

מלזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית שמרה על קשרים דיפלומטיים ידידותיים עם מלזיה, עם שגרירות בקואלה לומפור, בעוד שלמלזיה הייתה שגרירות בפיונגיאנג. במאמץ להגביר את התיירות בין שתי המדינות, הודיעה קוריאה הצפונית כי מלזים לא ידרשו בויזה כדי לבקר במדינתה.

לאחר ההתנקשות בחייו של קים ג'ונג-נאם, היחסים בין שתי המדינות החריפו בהתמדה, וכתגובה, החזירה מלזיה בהדרגה את שגרירה מקוריאה הצפונית, ביטלה את הכניסה ללא ויזה עבור קוריאה הצפונית מסיבות ביטחוניות והחליטה לגרש את שגריר קוריאה הצפונית במלזיה מהמדינה.

מלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה הקרה, למלטה היו יחסים טובים עם קוריאה הצפונית. קים ג'ונג איל לפני שנהפך למנהיג קוריאה הצפונית בילה שנה שם כדי ללמוד אנגלית בשנת 1973. ראש ממשלת מלטה דום מינטוף נסע לפיונגיאנג לפגוש את המנהיג קים איל-סונג ב-1982. הם חתמו על הסכם צבאי סודי לפיו על קוריאה הצפונית לספק למלטה נשק, חיילים והדרכה צבאית. ב-1984 ניתקה מלטה את הקשרים עם קוריאה הדרומית.

מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוריאה הצפונית ולמצרים יש היסטוריה ארוכה של יחסים טובים. מצרים הכירה בקוריאה הצפונית ב-1963. מצרים לא הכירה בקוריאה הדרומית עד 1995. קוריאה הצפונית העניקה למצרים סיוע צבאי במהלך מלחמת יום הכיפורים. בשנות ה-80 ביקר נשיא מצרים חוסני מובארק בקוריאה הצפונית ארבע פעמים. חברת אוסקום המצרית סייעה ליצור את רשת הטלפון הסלולרי של קוריאה הצפונית. נכון ל-12 בספטמבר 2017 הודיעה מצרים כי היא משעה את קשריה הצבאיים עם קוריאה הצפונית.

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי המדינות הקימו יחסים דיפלומטיים ב-4 בספטמבר 1980.

  • מקסיקו פועלת בקוריאה הצפונית משגרירותה בסיאול, קוריאה הדרומית.
  • לקוריאה הצפונית יש שגרירות במקסיקו סיטי.

ב-7 בספטמבר 2017 גירשה מקסיקו את שגריר קוריאה הצפונית בה כעונש על מבחני הגרעין של פיונגיאנג ב-2017. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות טרם נפסקו באופן רשמי.

ניגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניגריה וקוריאה הצפונית הקימו יחסים דיפלומטיים בשנת 1976. בשנת 2014, הם חתמו על הסכם כדי להקל על חילופי מידע של טכנולוגיה, כולל חילופי פרויקטים משותפים בין האוניברסיטאות שלהן. כמו כן הציעה קוריאה הצפונית שניגריה תהפוך לחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.

ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שתי המדינות כמעט ולא היו קיימים מאז הקמתה של קוריאה הצפונית. במהלך שנות החמישים, נלחמה ניו זילנד נגד קוריאה הצפונית במלחמת קוריאה, לצד ארצות הברית וקוריאה הדרומית. מאז, לניו זילנד היה רק קשר מועט עם קוריאה הצפונית עד 2001, כאשר שר החוץ של ניו זילנד פיל גוף נפגש עם עמיתו הצפון קוריאני פאק נאם סאן. היחסים הדיפלומטיים הוקמו זמן קצר לאחר מכן. ניו זילנד העבירה את השגרירות שלה בקוריאה הדרומית גם לקוריאה הצפונית. שגריר ניו זילנד פטריק ראטה הוא האחראי על יחסי ניו זילנד עם קוריאה הדרומית ועם קוריאה הצפונית. שר החוץ של ניו זילנד, וינסטון פיטרס, ביקר בפיונגיאנג ב-20 בנובמבר 2007. שר החוץ שוחח עם הנשיא קים יונג-נאם בביקורו בן היומיים בעיר הבירה. מקצועות בהם ניו זילנד רוצה לשתף פעולה עם קוריאה הצפונית הם חקלאות, הכשרה ושימור.

נמיביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנמיביה יש יחסים ידידותיים עם קוריאה הצפונית, שהחלו עוד במלחמת העצמאות של נמיביה. קים יונג-נאם, יו"ר נשיאות מועצת העם העליונה, ביקר בנמיביה ב-2008, ונחתמו כמה הסכמים בין שתי המדינות. קוריאה הצפונית סייעה לבניית בתים בתוך המדינה, ושיתוף הפעולה הצבאי בין שתיהן נמשך גם עם הסנקציות המוטלות על קוריאה הצפונית.

נפאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים בין נפאל לקוריאה הצפונית כוננו ב-1974. באותה שנה, פתחה קוריאה הצפונית את שגרירותה בקטמנדו. השגרירות הנפאלית בבייג'ינג מוסמכת לפעול בעניינים הקשורים לקוריאה הצפונית. מאז כינון הקשרים, היחסים בין שתי המדינות נותרו ידידותיים. נפאל תומכת באיחודן של קוריאה הדרומית וקוראיה הצפונית בחצי האי הקוריאני ורוצה לראות באחדותן וביציבותן של שתי המדינות.

סומליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים בין קוריאה הצפונית לבין סומליה הוקמו רשמית ב-13 באפריל 1967. עם זאת, עד היום קוריאה הצפונית מעדיפה את אתיופיה ולא את סומליה בגלל הסכסוך בין אתיופיה לסומליה.

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסוריה ולקוריאה הצפונית היו יחסים הדוקים מאז סוף שנות השישים, כאשר קוריאה הצפונית סיפקה סיוע צבאי לסוריה במלחמותיה נגד ישראל. שתי המדינות מחזיקות בשגרירויות בבירות אחת של השנייה.

קוריאה הצפונית בנתה כור גרעיני בסוריה על בסיס תכנון הכור שלה ביונגביון, ופקידים רשמיים מקוריאה הצפונית נסעו באופן קבוע לאתר. הכור הסורי נחרב על ידי ישראל במהלך תקיפה אווירית בשנת 2007. ארצות הברית חתמה על החוק למניעת תפוצת נשק גרעיני עם סוריה, איראן וקוריאה הצפונית בשנת 2000. בשנת 2016 היו דיווחים כי כוחות צפון קוריאנים נלחמים כדי להגן על ממשלת סוריה במלחמת האזרחים הסורית.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי סין-קוריאה הצפונית
גשר הידידות הסיני-קוריאני מעבר ליאלו בסינוויג'ו ובדאנדונג

שתי המדינות נתפסות בדרך כלל ידידותיות, עם זאת יש חששות גוברים בסין מתוכנית הנשק של קוריאה הצפונית. לאחר שניהלת קוריאה הצפונית את מבחן הגרעין הראשון שלה בשנת 2006, הצהירה ממשלת סין כי הם "מתנגדים לה בנחישות" והצביעו בעד הסנקציות של האו"ם נגד קוריאה הצפונית.

המועצה ליחסי חוץ מצביעה על כך שהעדיפות העיקרית של סין ביחסיה הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית היא למנוע את התמוטטות ממשלתו של קים ג'ונג-און, מתוך חשש כי אירוע כזה יעורר גל של פליטים מהמדינה לסין. בשנות החמישים הגיע הסחר בין סין לקוריאה הצפונית לשיא של 7.56 מיליון רנמינבי סיני. בין 1983 עד 1990 הסחר בין קוריאה הצפונית לסין רק גדל וגדל עד שמ-5.71 מיליון דולר ב-1983, גדל הסחר בין המדינות עד ל-88.2 מיליון דולר.

סין היא השותפה המסחרית הגדולה ביותר של קוריאה הצפונית, בעוד שקוריאה הצפונית מדורגת במקום ה-82 (בשנת 2009) בשותפי הסחר הגדולים ביותר של סין. סין מספקת כמחצית מכלל היבוא של קוריאה הצפונית וסין מקבלת רבע מיצואה. היבוא העיקרי של סין מקוריאה הצפונית כולל דלקים מינרליים (פחם), עפרות, פריטי הלבשה, ברזל ופלדה, דגים ופירות ים ואבן. היבוא של קוריאה הצפונית מסין כולל דלקים מינרליים ושמן, מכוניות, מכונות חשמל, כלי רכב, פלסטיק, ברזל ופלדה. סין היא המקור העיקרי ליבוא נפט לקוריאה הצפונית. בשנת 2009, היצוא של דלק מינרלים לקוריאה הצפונית הסתכם ב-327,000,000 $ והיוו 17% מכלל היצוא הסיני לקוריאה הצפונית.

במהלך מלחמת קוריאה בין 1950 ל-1953, סין סייעה לקוריאה הצפונית, ושלחה כ-500,000 חיילים לתמיכה בכוחות הצפון קוריאנים. ב-1975 ביקר קים איל סונג בבייג'ינג בניסיון כושל לגייס תמיכה מסין לפלישה צבאית לקוריאה הדרומית. ב-23 בנובמבר 2009 ביקר שר ההגנה של קוריאה הצפונית, ליאנג גואנגלי, בפיונגיאנג, במפקד ההגנה הראשון בין שתי המדינות שנעשה מאז 2006.

סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסינגפור ולקוריאה הצפונית יש יחסים טובים מאוד. חברות סינגפוריות רבות פתחו סניפים בפיונגיאנג, בירת המדינה. סינגפור היא גם שותפת הסחר הרביעית בגודלה לקוריאה הצפונית (לאחר רוסיה, סין ומלזיה). אזרחי קוריאה הצפונית יכולים לבקר בסינגפור על ידי הגשת בקשה לויזה. לקוריאה הצפונית יש שגרירות בסינגפור, בעוד שלסינגפור יש שגריר לא תושב בבייג'ינג שהוא גם השגריר של סינגפור בקוריאה הצפונית.

סלובניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלובניה ולקוריאה הצפונית יש קשר דו-צדדי שהחל ב-1948, בימי יוגוסלביה.

סנגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסנגל ולקוריאה הצפונית יש יחסים דיפלומטיים מאז 1972. אנדרטת הרנסאנס האפריקאית בדקר, סנגל, האנדרטה הגבוהה ביותר באפריקה נבנתה על ידי חברת מנסודיה אוברסיז פרוג'קטס, חברה מקוריאה הצפונית.

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2014 פתחה קוריאה הצפונית שגרירות במדריד. בעקבות סדרה של התגרויות של קוריאה הצפונית על המערב ב-2017, כינתה ספרד את שגריר קוריאה הצפונית בספרד, קים היוק צ'ול: "אדם לא נעים" ב-18 בספטמבר 2017.

סרביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרביה מקיימת יחסי ידידות עם קוריאה הצפונית, כאשר היחסים בין שתי המדינות החלו ב-1948 תחת שלטונו של נשיא יוגוסלביה, ג'וסיפ ברוז טיטו. במרץ 2017 ביקר שגריר קוריאה הצפונית, רי פיו דו, בבלגרד ואישר את תמיכתה של קוריאה הצפונית במעמדה של סרביה בעניין קוסובו.

סרי לנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 הוחלט להקים שגרירות צפון קוריאנית בקולומבו, סרי לנקה. זאת בזמן שבקוריאה הצפונית טיפחו הדיפלומטים של המדינה את הקשרים עם המפלגה הקומוניסטית של סרי לנקה בעלת האידאולוגיות המרקסיסטיות-לניניסטיות שהיו דומות לאידיאולגיות של קוריאה הצפונית. ב-1971, בעקבות התקוממות כושלת של המפלגה, השגרירות נסגרה.

פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות צפון קוריאה בוורשה

פולין שומרת על יחסים דיפלומטיים מוגבלים (בעיקר של דיג) עם קוריאה הצפונית לאחר שהחלו היחסים בין שתי המדינות ב-16 באוקטובר 1948. פולין שומרת על שגרירות בפיונגיאנג, כאשר היחסים הכלכליים בין שתי המדינות מתוחזקים ברמה המרבית בסחר ובשייט.

פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפורטוגל ולקוריאה הצפונית יש מערכת יחסים טובה, בין השאר בשל רצונה של קוריאה הצפונית ליחסים טובים עם המושבה הפורטוגזית לשעבר מקאו. אחד מבניו של קים ג'ונג-איל, בנוסף לאזרחות צפון קוריאנית, החזיק באזרחות פורטוגזית מאז חי במקאו. קים יונג נאם הצהיר על היחסים הטובים בין שתי המדינות, וגם שלח תנחומים לנשיא פורטוגל אז ז'ורז'ה סמפאיו כאשר פרנסיסקו דה קוסטה גומס, נשיא פורטוגל לשעבר מת. הוא גם העניק לאחר מכן ברכות לנשיא קוואקו סילבה לאחר שזכה בבחירות בפורטוגל. בשנת 2017, פורטוגל ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית.

פיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הקימו הפיליפינים וקוריאה הצפונית יחסים הדיפלומטיים לאחר יותר מ-20 שנה של משא ומתן. הסחר בין שתי המדינות נותר כמעט ולא קיים, בגלל אמברגו הסחר אשר מוטל על קוריאה הצפונית. בשנת 2007, הוחלט להגדיל את יחסי הסחר בין שתי המדינות כשההסכם על ההחלטה נחתם על ידי שר החוץ הפיליפיני, אלברטו רומולו ושר החוץ של קוריאה הצפונית, פאק אוי צ'ון, במהלך פגישת איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) במנילה. לפיליפינים נציג בפיונגיאנג דרך שגרירות בבייג'ינג. לקוריאה הצפונית יש נציגות דרך שגרירותה בבנגקוק.

פינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינלנד הכירה בקוריאה הצפונית ב-13 באפריל 1973. היחסים הדיפלומטיים הוקמו ב-1 ביוני 1973. לפינלנד יש שגריר שאינו תושב לקוריאה הצפונית בסיאול.

פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקיסטן מקיימת יחסים דיפלומטיים ומסחריים חמים עם קוריאה הצפונית, תוך שמירה על קשרי ידידות עם קוריאה הדרומית. תחילת היחסים בין שתי המדינות החלה בשנות השבעים בתקופת שלטונו של ראש ממשלת פקיסטן, זולפיקר עלי בהוטו. לקוריאה הצפונית יש שגרירות באיסלמבאד. היחסים בין שתי המדינות דווחו בעבר כי הם חזקים מאוד וקוריאה הצפונית סיפקה טכנולוגיית טילים לפקיסטן גם כאשר אוכלוסייתה של פקיסטן העדיפה את קוריאה הדרומית.

פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 ייסדו קוריאה הצפונית ופרו שגרירות בלימה, פרו. אף על פי כן, ממשלת פרו גינתה את "מבחן הגרעין השלישי" של ממשלת קוריאה הצפונית ב-2013, ואמרה כי "ממשלת פרו קוראת לממשלת צפון קוריאה להפסיק באופן מיידי פעולות מסוג זה.".

בספטמבר 2017 גירשה פרו את שגריר קוריאה הצפונית, וניתקה את היחסים בין המדינות.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי צרפת-קוריאה הצפונית

אין יחסים רשמיים בין צרפת לבין קוריאה הצפונית. צרפת היא אחת משתי החברות היחידות באיחוד האירופי שאין להן יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הצפונית, כשהאחרת היא אסטוניה. אין שגרירות צרפתית בקוריאה הצפונית, וגם לא כל סוג אחר של ייצוג דיפלומטי צרפתי, בפיונגיאנג, וגם לא בשגרירות צפון קוריאנית בפריז, אם כי משרד דיפלומטי של קוריאה הצפונית ממוקם באזור ניי-סיר-סן הסמוך. עמדתה הרשמית של צרפת היא שתשקול את כינון היחסים הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית, אם וכאשר היא תנטוש את תוכנית הנשק הגרעיני שלה ותשפר את זכויות האדם שלה.

קובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוריאה הצפונית יש יחסים דיפלומטיים עם קובה מאז 1960 והיא שומרת על שגרירות בהוואנה. קובה הייתה אחת מבעלות הברית הטובות ביותר של קוריאה הצפונית.

במהלך המלחמה הקרה, קוריאה הצפונית וקובה יצרו קשר של סולידריות על בסיס עמדותיהם המשותפות המתנגדות לכוח האמריקאי. ב-1968 הצהיר ראול קסטרו כי השקפותיהן של המדינות הן "זהות לחלוטין בכל". צ'ה גווארה, אז שר בממשלת קובה, ביקר בקוריאה הצפונית ב-1960 והצהיר על כך שקובה תלך בעקבותיה של קוריאה הצפונית. המנהיג הקובני פידל קסטרו ביקר במדינה ב-1986. קובה הייתה אחת המדינות המעטות שהפגינו סולידריות עם קוריאה הצפונית על ידי החרמת האולימפיאדה בסיאול ב-1988.

בשנת 2016, מפלגת הפועלים של קוריאה והמפלגה הקומוניסטית של קובה נפגשה כדי לדון בחיזוק הקשר. אחרי מותו של פידל קסטרו ב-2016, הכריזה ממשלת קוריאה הצפונית על שלושה ימים של אבל ושלחה משלחת רשמית להלוויה. המנהיג העליון קים ג'ונג און ביקר בשגרירות הקובנית בפיונגיאנג כדי לכבד את זכרו.

קמבודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות צפון קוריאה בפנום פן

לקמבודיה ולקוריאה הצפונית יש יחסים טובים. כאשר הקמר רוז' סולק בפלישה ווייטנאמית ב-1979, תמכה קוריאה הצפונית בנורודום סיהאנוק ובממשלתו הגולה, והוא חי בקוריאה הצפונית עד שנת 1991, וכשהיה למלך קמבודיה וחזר לארץ, הוא חזר עם שומרי ראש צפון קוריאניים. לקוריאה הצפונית יש שגרירות בפנום פן ולקמבודיה יש שגרירות בפיונגיאנג. בעוד שקוריאה הצפונית בנתה את מוזיאון אנגקור פאנוראמה בתוך המדינה, על פי הדיווחים היחסים מתוחים עם כמה שאומרים כי קמבודיה שוקלת לנתק את היחסים עם המדינה.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים בין קנדה לקוריאה הצפונית החלו בפברואר 2001. עם זאת, אין שגרירויות רשמיות בין שתי המדינות. קנדה מיוצגת בקוריאה הצפונית על ידי השגריר הקנדי בקוריאה הדרומית, וקוריאה הצפונית מיוצג על ידי שגרירם באו"ם. ב-25 במאי 2010, קנדה השעתה את היחסים הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית.

רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגרירות הרומנית בפיונגיאנג

לקוריאה הצפונית יש שגרירות בבוקרשט והיחסים השתפרו תחת תקופת הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה, כאשר ניקולאה צ'אושסקו וקים איל-סונג נפגשו ב-1971.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגרירות הצפון קוריאנית במוסקבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי קוריאה הצפונית-רוסיה

יחסי רוסיה-קוריאה הצפונית נקבעים על ידי האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה בקוריאה ועל המטרה של רוסיה לשמור על השלום ועל היציבות בחצי האי הקוריאני. עמדתה הרשמית של רוסיה היא שיש לסיים את המשבר ולהגיע להסדר בעניין המשבר הגרעין הצפון קוריאני כמה שיותר מהר.

רפובליקה מרכז אפריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1969 קיימה קוריאה הצפונית מערכת יחסים הדוקה עם השליט הצבאי הוותיק של הרפובליקה המרכז-אפריקאית, ז'אן-בדל בוקאסה, אף שהיה אנטי-קומוניסטי. לאחר שהכריז על עצמו קיסר ב-1976, ביקורו הראשון של בוקסה מחוץ למדינתו היה בפיונגיאנג, וכשחזר לארצו בשנת 1978, חתם על הסכם שלום וידידות עם קים איל-סונג. גם לאחר שהופל בוקסה ב-1979, נמשכו יחסי הידידות. במרץ 1986 הוערך כי קוריאה הצפונית סיפקה 13 טכנאים לרפובליקה המרכז אפריקאית, לכאורה כדי למנוע השפעה דרום קוריאנית על המדינה.

שוודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השגרירות הרומנית בפיונגיאנג

שוודיה הייתה המדינה המערבית הראשונה שפתחה שגרירות בקוריאה הצפונית. השגרירות ממוקמת בפיונגיאנג, והממשלה הצפון קוריאנית טוענת ש"השגרירות השוודית משמשת כקונסוליה זמנית להגנה על האינטרסים האמריקאים, הפיניים, האוסטרליים והקנדים בקוריאה הצפונית".

שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייץ היא חברה פעילה בוועדת הפיקוח על האומות המאוחדות (NNSC), ארגון בינלאומי למניעת מעשי איבה בחצי האי הקוריאני. שווייץ מנהלת דיאלוג פוליטי שוטף עם קוריאה הצפונית, כשהמפגש האחרון התקיים באוקטובר 2011. לקוריאה הצפונית יש גם שגרירות בברן וגם משלחת קבועה בז'נבה. שגרירות שווייץ בבייג'ינג פועלת גם כשגרירות שווייץ בפיונגיאנג שבקוריאה הצפונית, אך לשווייץ יש גם משרד קבוע לפיתוח ושיתוף פעולה בקוריאה הצפונית, האחראי לסיוע הומניטארי במדינה.

שיתוף הפעולה בתחום החינוך נשמר, אך האינטרס של קוריאה הצפונית לעבוד קרוב יותר עם חברות שווייצריות נעצר מאז מאי 2016, כאשר הממשלה השווייצרית הציעה "סנקציות חמורות יותר" כדי להאט את תפוצת הגרעין של קוריאה הצפונית. בעקבות הניסוי הגרעיני שערכה קוריאה הצפונית ב-3 בספטמבר 2017 הדגישו חבר המועצה השווייצרית והנשיא דוריס לויטהרד את הצורך במשא ומתן מחודש, והציעו שירותי גישור רלוונטיים בין ארצות הברית לקוריאה הצפונית.

הרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית מכירה ברשות הפלסטינית מאז 1966, ותומכת באש"ף. מעבר לכך, קוריאה הצפונית רואה מזה זמן רב את ישראל "מדינת בובה אימפריאליסטית" ומכירה בריבונותה של הרשות הפלסטינית בכל השטח המוחזק על ידי ישראל, למעט רמת הגולן, אותה היא מחשיבה כטריטוריה סורית. לאחר נפילתה של ברית המועצות, קוריאה הצפונית החלה יותר להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועברה מהתעלמות מוחלטת מהסכסוך להתערבות ולגישה מעשית. במהלך מבצע עופרת יצוקה, גינתה קוריאה הצפונית בחריפות את פעולות ישראל, כאשר דובר משרד החוץ של קוריאה הצפונית גינה את הריגתם של אזרחים לא חמושים וכינה את ישראל כמבצעת "פשעים נגד האנושות". מאוחר יותר, בעצרת הכללית של האו"ם, נציג קוריאה הצפונית, סון סון הו, אמר כי "קוריאה הצפונית תומכת באופן מלא במאבקם של הפלסטינים לגרש את התוקפים הישראלים משטחם ולהשיב לעצמם את זכותם להגדרה עצמית". ב-2010 בתקופת המשט לעזה, משרד החוץ של קוריאה הצפונית כינה את ההתקפה "פשע נגד האנושות שנעשה בהנחיית ארצות הברית", כאשר גם קוריאה הצפונית הביעה תמיכה מלאה בהגדרה העצמית של הערבים והפלסטינים. במהלך העימות בין ישראל לרצועת עזה, פרסם משרד החוץ הצפון קוריאני הודעה שכותרתה: "אנו מגנים במרירות את הרציחות האכזריות של ישראל על פלסטינים רבים חסרי הגנה באמצעות התקפות צבאיות חסרות הבחנה על אזורי מגורים שלווים בפלסטין, שכן הם פשעים בלתי נסבלים נגד האנושות".

ארגונים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית חברה בארגונים הבינלאומיים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]