יחסי הממלכה המאוחדת–מצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הממלכה המאוחדת–מצרים
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מצריםמצרים
Egypt United Kingdom Locator.png
הממלכה המאוחדת מצרים
שטחקילומטר רבוע)
243,610 1,001,450
אוכלוסייה
65,105,246 99,413,317
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,925,000 1,204,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
44,927 12,111
משטר
מונרכיה חוקתית רפובליקה

יחסי הממלכה המאוחדת–מצרים הם מערכת היחסים ההדדית בין הרפובליקה הערבית של מצרים והממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. הקשרים בין המדינות חזקים, וכוללים שיתוף פעולה בפוליטיקה, ביטחון, סחר וחינוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רצ'יל מבקר את הרגימנט הישן שלו במהלך ועידת קהיר, מצרים, דצמבר 1943

התקופה הראשונה של השלטון הבריטי (1882-1914) נקראת לעיתים קרובות "חסות סמויה". במהלך תקופה זו ח'דיוות מצרים נשארה פרובינציה אוטונומית של האימפריה העות'מאנית. בנובמבר 1914 הצטרפה האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז, ובעקבות כך הכריזה בריטניה באופן חד-צדדי, על חסותה על מצרים. הח'דיב השולט הודח ויורשו, חוסיין כאמל, הכריז על עצמו כסולטאן מצרים בדצמבר 1914.

עצמאות מצרים מהממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1921, השלטונות הבריטים בקהיר הטילו משטר צבאי ושוב גירשה את סעד זע'לול. ההפגנות שוב הובילו לאלימות, ובעקבות כך התקבלה ההצעה של הנציב העליון, לורד אלנבי, ובריטניה הכריזה באופן חד-צדדי על עצמאות מצרים ב-28 בפברואר 1922, ביטול החסות והקמת ממלכת מצרים. עד ההסכם האנגלו-מצרי (1936), הממלכה הייתה עצמאית רק להלכה, כיוון שהבריטים שמרו על השליטה ביחסי החוץ, תקשורת, הצבא והשליטה בסודן האנגלו-מצרית. בין השנים 1936-1952, הבריטים המשיכו לשמור על נוכחות צבאית ויועצים פוליטיים במצרים, אם כי ברמה מופחתת.

במהלך מלחמת העולם השנייה, חיילים בריטים השתמשו במצרים כבסיס לפעילות ברחבי האזור.

הצבא הבריטי התרכז בשנת 1947 באזור תעלת סואץ, אולם הרגשות הלאומנים, האנטי-בריטיים המשיכו לגדול לאחר המלחמה. המהפכה המצרית בשנת 1952 הפילה את בית המלוכה המצרי, חיסלה את הנוכחות הצבאית הבריטית במצרים, והקימה את הרפובליקה של מצרים המודרנית.

משבר סואץ 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר הלאים את תעלת סואץ, אשר היה נתיב מים חיוני, אשר דרכו רוב הנפט האירופי הגיע מהמזרח התיכון. בריטניה וצרפת, אשר שתפו פעולה עם ישראל, פלשו למצרים על מנת לתפוס את התעלה ולהפיל את נאצר. אולם ארצות הברית, בראשות הנשיא דווייט ד. אייזנהאואר, התנגדה בתוקף, באמצעות לחץ מדיני וכלכלי, וכפו על שלושת הפולשים לסגת. ראש ממשלת בריטניה, אנתוני אידן, הושפל ובשל כך התפטר מתפקידו זמן קצר לאחר מכן. בעקבות כך התחזק מעמדו של נאצר כמנהיג הלאומיות הערבית, והדרך הייתה פתוחה עבור חדירה רוסית לתוך המזרח התיכון.[1]

היחסים המודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ הבריטי, וויליאם הייג, בפגישה עם שר החוץ המצרי נביל פאהמי בלונדון, מאי 2014.

היחסים כיום כוללים שיתוף פעולה צבאי, כגון הדרכה, ביקורים, ועדת חבר העמים לקברי מלחמה בהליופוליס ואל-עלמיין. כמו כן קיים תיאום עבור מעבר לספינות מלחמה בתעלת סואץ.[2]

בשנת 2010, לאחר זמן רב של משא ומתן עם אוניברסיטת לונדון, מצרים החזירה 25,000 חפצים עתיקים, חלקם עוד מתקופת האבן. הפריטים כוללים חוד חנית נדיר, כמו גם כלי חרס מן המאה השביעית לפנה"ס, אשר נושאים את טביעות האצבעות של היצרנים שלו.[3]

הממשלה הבריטית תמכה במהפכה המצרית בשנת 2011.

על פי מפקד האוכלוסייה בבריטניה בשנת 2001, כ-24,700 ילידי מצרים מתגוררים בבריטניה.[4] המשרד הלאומי לסטטיסטיקה מעריך כי בשנת 2009 המספר עמד על 27,000.[5]

בשלהי 2014, לשכת המסחר המצרית-בריטית (EBCC) פרסמה דו"ח המפרט את היקף הסחר בין שתי המדינות, אשר גדל באופן משמעותי בשנה זו. היצוא הבריטי למצרים גדל ב-15%, בעוד היצוא המצרי לבריטניה גדל על ביותר מ 30%. הדו"ח הזכיר את פרויקט תעלת סואץ החדשה של מצרים, וההתאוששות הכלכלית בעקבות שלוש שנים של מהומות מאז המהפכה בשנת 2011 אשר תרמו להישג הזה.[6]

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות מצרים בלונדון

בריטניה מחזיקה במצרים שגרירות בקהיר ו-3 קונסוליות בערים אלכסנדריה, ע'רדקה ושארם א-שייח, ואילו מצרים מצדה מחזיקה בבריטניה שגרירות בלונדון בלבד[7].

שגריר מצרים הנוכחי בבריטניה הוא כאמל נאצר,[8] ואילו השגריר הבריטי במצרים הוא ג'ון קאסון.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D. R. Thorpe, "Eden, (Robert) Anthony, first earl of Avon (1897–1977)", Oxford Dictionary of National Biography (Oxford University Press, 2004)
  2. ^ The defence section - UK Embassy in Egypt website
  3. ^ "Britain sends 25,000 ancient artefacts back to Egypt". Daily Mail. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2014. 
  4. ^ "Country-of-birth database". Organisation for Economic Co-operation and Development. אורכב מ-המקור ב-17 June 2009. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2008. 
  5. ^ "Estimated population resident in the United Kingdom, by foreign country of birth (Table 1.3)". Office for National Statistics. ספטמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-22 January 2011. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2010.  Figure given is the central estimate. See the source for 95 per cent confidence intervals.
  6. ^ Farid, Doaa (16 בדצמבר 2014). "Egypt exports to UK grow by 30% in 2014: Egyptian-British Chamber of Commerce". Daily News Egypt. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2014. 
  7. ^ אתר על יחסי מדינות
  8. ^ "Embassy of the Arab Republic of Egypt in LONDON – UK". Embassy Website. בדיקה אחרונה ב-12 באפריל 2015. 
  9. ^ Change of Her Majesty's Ambassador to Egypt, Foreign & Commonwealth Office, 23 June 2014