יחסי הממלכה המאוחדת – עיראק
| יחסי הממלכה המאוחדת – עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| הממלכה המאוחדת | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 67,905,770 | 46,263,924 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,070,668 | 264,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,220 | 5,710 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה פדרלית |
יחסי בריטניה–עיראק הם יחסי החוץ בין עיראק לבריטניה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של יחסי בריטניה-עיראק מתוארכת להקמת עיראק בשנת 1920, כאשר נשלטה על ידי בריטניה הגדולה; על ידי צירוף המחוזות הנפרדים ממוסול לבצרה.[1] במאה ה-19 האירופאים (בעיקר הבריטים) החלו להתעניין בחקירות, בסקר, בריגול ובסחר במסופוטמיה, כמו גם בניווט בנהרותיה. עד שנת 1914 גברה החרדה מפני ביטחון שדות הנפט הפרסיים בצד השני של המפרץ הפרסי, אלה היו השדות שסיפקו את הצי המלכותי.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה העות'מאנית, שכללה את מחוזות בגדאד, בצרה ומוסול, נכנסה למלחמת העולם הראשונה בצד מעצמות המרכז (גרמניה ואוסטריה-הונגריה), והפכה מיד ליעד לשאיפות הבריטיות.[1] זמן קצר לאחר שגויס צבא אנגלו-הודי משמעותי, הוא נחת בבצרה בנובמבר 1914. כוחות ההגנה המקומיים ברחו במהרה, והבריטים החליטו לדחוף לעבר בגדאד. עם זאת, הכוחות העות'מאניים התגלו כחזקים יותר מהצפוי, והכוח האנגלו-הודי נכנע באפריל 1916. כוחות בריטיים חדשים הגיעו בסופו של דבר לבצרה במספרים גדולים יותר, ועד מרץ 1917 הצליחו לתפוס את בגדאד.
ייסוד עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף מלחמת העולם הראשונה שלטו כוחות בריטיים על שלוש הפרובינציות (בגדאד, בצרה ומוסול) והממשל הבריטי בבגדאד נאלץ להחליט על עתידם. האימפריה העות'מאנית קרסה והשאירה את המחוזות הערביים לשעבר ללא שלטון, והמעצמות הקולוניאליות של בריטניה וצרפת כיוונו לקלוט אותם לאימפריותיהם; עם זאת, הערבים והתושבים האחרים רצו בעצמאות. עיראק הפכה אז למנדט בריטי, שהורכב משלושת המחוזות העות'מאנים לשעבר.[1]
השתלטות בריטניה על המחוזות הביאה לתרעומת מיידית בקרב תושבי עיראק, ובשנת 1920 התפשט מרד ברחבי המדינה, המצב היה כה גרוע, עד כי המפקד הבריטי, הגנרל סר איילר האלדאן, הזמין באותה עת אספקת גז רעיל. המנדט איחד את שלושת המחוזות למדינה אחת תחת המלך ההאשמי פייסל.
מלבד ההבדלים הגאוגרפיים הטבעיים שלה, עיראק היא שילוב מורכב של קבוצות אתניות ודתיות. במיוחד הכורדים המורדים בצפון לא רצו להיות תחת שליטת בגדאד, בעוד שבדרום חשו אנשי השבטים השיעים תיעוב דומה כלפי שליטה מרכזית. ביישום המנדט שלהם, זרעו הבריטים את זרעי התסיסה העתידית. היו נושאים מעוררי מחלוקת אחרים. העיראקים התמרמרו עמוקות על הגבולות שהוטלו עליהם וניתקו אותם מכווית, שטח שלדעתם היה חלק ממדינתם. גבולות אלו גרמו גם שלעיראק הייתה גישה מוגבלת למפרץ הפרסי. הבריטים הטילו עליהם מונרכיה וצורה של דמוקרטיה, אך גם לאחר מתן העצמאות הפורמלית בשנת 1930, מרבית העיראקים האמינו כי הבריטים באמת שלטו במדינה.
עיראק נותרה מדינת לוויין של בריטניה במשך שלושת העשורים הבאים, בתנאי אמנה שנחתמה בשנת 1930, וכללה שמירה על בסיסים צבאיים בריטים והסכם להכשרת הצבא העיראקי.[1] צבא זה הפך לקרקע פורייה של טינה נגד הנוכחות הבריטית, במיוחד בקרב קצינים לאומנים חדשים. לאחר מותו של המלך פייסל בשנת 1933 נשלטה המדינה כמעט לחלוטין על ידי קבוצת קצינים שראו את עצמם כמשחררים לעתיד של עיראק המדוכאת. במהלך מלחמת העולם השנייה הגבירו הבריטים את נוכחותם בעיראק, כדי להגן על שדות הנפט בצפון וכדי למגר הפיכה פרו-נאצית בקרב קציני הצבא. כ-3,000 חיילים עיראקיים נהרגו, וכ-3,000 קצינים לאומניים טוהרו. הבריטים נשארו לתמוך במלוכה, ומונה ראש ממשלה פרו-בריטי, נורי א-סעיד.
בשנת 1955 הייתה בריטניה חלק מברית בגדאד. פייסל השני, מלך עיראק הגיע לביקור ממלכתי בבריטניה ביולי 1956.[2] בשנת 1958, המלך והפוליטיקאים חוסלו בהפיכה צבאית.
בשנת 1961, לאחר שכווית קיבלה עצמאות מבריטניה, טען המנהיג העיראקי, הגנרל קאסם, שכווית היא חלק אינטגרלי מעיראק, וריכז את כוחותיו בגבול, מתוך כוונה לקחת אותה בכוח. בריטניה הייתה מוכנה ושלחה כוחות שהוצבו באזור המפרץ הפרסי כדי להניא את העיראקים מהסכסוך המזוין.[1] בשנת 1979, תפס סדאם חוסיין את השלטון בעיראק בשם מפלגת הבעת' הלאומנית הערבית, ארגון חילוני המוקדש להשגת אחדותם של כל הערבים. בספטמבר 1980 כאשר כוחות עיראקיים חצו לאיראן, בהוראת סדאם הייתה בריטניה אחת המדינות שחימשו את עיראק.
סדאם הוגדר כאוהד של צ'רצ'יל וכאנגלופיל,[3] אולם כעבור כעשור, הורעו היחסים האנגלו-עיראקיים כאשר בריטניה תמכה בקואליציה שאילצה את עיראק לסגת מכווית.
יחסים עכשוויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת עיראק 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריטניה מצאה את עצמה שוב בעיראק לאחר פלישה בשנת 2003. הכוחות הבריטיים התבססו בעיקר בעיר בצרה הדרומית, אך לאחר שמסרו את בצרה לכוחות העיראקיים בשנת 2007, הן עיראק והן בריטניה הדגישו את הצורך בפיתוח קשרים כלכליים בין המדינות. זה אושר על ידי שר החוץ הבריטי, דייוויד מיליבנד, בביקורו בעיראק לרגל העברת מושכות הביטחון בבצרה לכוחות העיראקיים, ואמר:
בהצהרה שפרסמה ממשלת עיראק צוטט אל-מליקי שהדגיש את הכנות של ממשלתו ליצור קשרים טובים יותר עם בריטניה ולפתוח אופקים של שיתוף פעולה משותף בכל התחומים, ואמר כי השלב הקרוב יהיה עד להקמת פרויקטים מרובים לשחזור בצרה. וכל המחוזות האחרים שקראו לממשלת בריטניה לתרום באופן פעיל בפרויקטים אלה ולסייע לתמוך בהתפתחות הכלכלה העיראקית.[4] ב-22 במאי 2011 עזכו כל הכוחות הבריטיים את עיראק והוצבו בכווית לאחר שממשלת עיראק דחתה את בקשתם להישאר בעיראק ולהאריך את משימתם.[5]
פיתוח הפוטנציאל הכלכלי של עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים המשמעותיים שקיימים בין בריטניה לעיראק, והמוניטין המוצק של בריטניה לפרקטיקות עסקיות איכותיות ונקיות, ממוקמות חברות בריטיות במיוחד למצות את ההזדמנויות להשקעות בעיראק.
בשנת 2011 הסתכם היצוא הבריטי לעיראק ב-782 מיליון ליש"ט. אבל עדיין יש אתגרים משמעותיים בעסקים בעיראק. שחיתות, ביורוקרטיה, חוסר שקיפות ועשרות שנים של הזנחת תשתיות מפתח, כל אלה תורמים לכך שעיראק תמשיך לקבל ציון גרוע על הקלות העולמית בביצוע הדירוג העסקי. ובעוד ממשלות בריטניה ועיראק עובדות יחד כדי להתמודד עם המחסומים העיקריים לסחר, נותרה עיראק שוק מאתגר בו ניתן לעסוק, במיוחד עבור יצואנים חסרי ניסיון.
גם נושא האבטחה נותר שיקול מרכזי בחברות המעוניינות לפעול בעיראק. ברוב חלקי הארץ, על מבקרי העסקים לשקול את השימוש באבטחה פרטית בעת תכנון ביקור.
פעולות הממשלה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עידוד ממשלת עיראק והממשלה האזורית של כורדיסטן להעביר וליישם חקיקה חדשה בנושא פחמימנים וחלוקת הכנסות.
- תרומה לפיתוח עיראקי של חזון אסטרטגי למגזר האנרגיה.
- עידוד ממשלת עיראק למלא תפקיד אחראי במערכת OPEC ובמוסדות אנרגיה בינלאומיים אחרים.
- עבודה עם האיחוד האירופי על שותפות אסטרטגית עם עיראק, כולל עידוד יצוא הגז לאיחוד האירופי.
- תמיכה בחברות בריטיות לזכות בחוזים בעלי ערך גבוה בעיראק.
- שיפור פעולות הוויזה הבריטית בעיראק.
- עידוד ותמיכה בממשלת עיראק לפתור את הבעיות האוסרות עסקים ולעודד השקעות פנימיות.
- תמיכה בצמיחה מוגברת של המגזר הפרטי בעיראק, מה שמוביל ליצירת מקומות עבודה.
- בניית שותפויות בין מכללות ואוניברסיטאות עיראקיות בבריטניה לתמיכה בלמידה משופרת ופיתוח מיומנויות מקצועיות, אקדמיות ומקצועיות.
- שיפור מתן השכלה והכשרה במגזר הממלכתי.
- עידוד מלגות במימון עיראק לבריטניה.
- מחפשים מגבלות מופחתות על בנקים הזכאים להנפיק מכתבי אשראי.
- עידוד שוק הפתוח לבנקים זרים ותמיכה במאמצים של בנקים בריטים להיכנס ולצמוח.
- תמיכה בפיתוח בנקאות קמעונאית למתן הלוואות קטנות לעסקים פרטיים ולקהל.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 "History: British Relations with Iraq". bbc.co.uk. נבדק ב-2008-03-04.
- ^ "Ceremonies: State visits". Official web site of the British Monarchy. אורכב מ-המקור ב-2008-11-06. נבדק ב-2008-11-29.
- ^ Exclusive interview with Saddam Hussein: Why have you turned against us?
- ^ 1 2 "British-Iraqi agreement on developing economic relations". iraqupdates.com. נבדק ב-2008-03-04.
- ^ UK's Operation Telic mission in Iraq ends
- ^ "UK and Iraq - UK and the world - GOV.UK". www.gov.uk. נבדק ב-2016-09-24.
