יחסי הממלכה המאוחדת–פולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הממלכה המאוחדת–פולין
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת פוליןפולין
United Kingdom Poland Locator.png
הממלכה המאוחדת פולין
שטחקילומטר רבוע)
243,610 312,685
אוכלוסייה
65,105,246 38,420,687
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,925,000 1,126,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
44,927 29,307
משטר
מונרכיה חוקתית רפובליקה

יחסי הממלכה המאוחדת–פולין הם יחסי החוץ בין בריטניה לבין פולין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההיסטוריון הפולני אוסקר האלקי, הנרי החמישי, מלך אנגליה ביקש סיוע מולדיסלב השני יגיילו, מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא, נגד ממלכת צרפת במהלך מלחמת מאה השנים.[1] היחסים הבריטים–פולנים נמשכו בשנים הבאות בעיקר בתחום המסחר והדיפלומטיה. במאה ה-16 הגיעו היחסים הדיפלומטיים בין פולין ואנגליה לשיאם בתקופת ראשית העת החדשה, כאשר מרי הראשונה, מלכת אנגליה ופליפה השני, מלך ספרד נישאו בשנת 1554, קשישטוף וארשביצקי שימש כעד החתונה שלהם, ומאוחר יותר מונה לדיפלומט באנגליה.

לאחר מותה של המלכה מרי, עלתה אחותה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה על כס המלכות הבריטי. בניגוד למרי הקתולית, אחותה, המלכה אליזבת הייתה פרוטסטנטית, ואף נתנה את תמיכתה להולנדים נגד ספרד ההבסבורגית במהלך מלחמת שמונים השנים. הסכסוך השפיע לרעה על הסחר הספרדי עם עיר הנמל הפולנית גדנסק, כאשר הצי הבריטי והצי ההולנדי היו תופסים ספינות ספרדית, כולל אלה המפליגות לפולין. בתגובה שלחה פולין את פאול דז'יאלינסקי להולנד ולאנגליה, לשכנע אותם להפסיק את התקפותיהם על ספינות ספרדיות שנסעו לגדנסק. עם זאת, כפי שכותב נורמן דייוויס, דז'יאלינסקי היה ישיר מדי ובוטה, ואיים על ההולנדים והאנגלים באמברגו על סוחריהם וסחורותיהם, ובעקבות כך נכשלה משימתו בסופו של דבר.

במהלך המאה ה-17, עשרים סוחרים סקוטים הקימו מושבה סקוטית מוצלחת בפולין. סקוטים אלו הוזכרו על ידי נורמן דייוויס כ"סוכני המסחר הבריטי".

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף המאה ה-18, החלה שקיעתו של האיחוד הפולני-ליטאי. מלכי פולין-ליטא הסקסונים הזניחו במידה רבה את היחסים הדיפלומטיים של פולין במהלך תקופה זו, והעדיפו לנהל את הקשרים הדיפלומטיים מסקסוניה. עם זאת, הם לא מנעו את קיום היחסים הדיפלומטיים עם שאר מדינות אירופה. בשנים 1744-1746 נחתם הסכם רב צדדי בין בריטניה, הולנד, הונגריה, פולין, הסכם אשר נחתם במהלך מלחמת הירושה האוסטרית, שבה בריטניה לחמה בצד מריה תרזה מאוסטריה, מלכת הונגריה, ופולין למרות היותה נייטרלית במלחמה, הייתה כפופה למלכים הסקסוניים שלחמו אף הם לצד אוסטריה. האמנה נחתמה ואשררה את שמה של "הרפובליקה הפולנית".

בשנת 1762 מת אוגוסט השלישי, מלך פולין, וסטניסלאב פוניאטובסקי נבחר למלך במקומו בשנת 1764. למרות התמיכה הבריטית בבחירתו של פוניאטובסקי למלך פולין, בריטניה לא מחתה על חלוקת פולין בשנים 1772, 1793 ו-1795, והייתה די אדישה למצב.

אולם, למרות שבריטניה נראתה במידה רבה אדישה כלפי חלוקת פולין, רבים מהאליטות של בריטניה, כולל ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת ואדמונד ברק, הביעו את דאגתם מהחלוקה ומהשפעתה על מאזן הכוחות באירופה.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קונגרס וינה, לורד קאסלריי, שר החוץ הבריטי בין השנים 18121822, החזיק בדעה של שיקום עצמאות פולין, אם כי מאוחר יותר הוא זנח את נקודה זו, כדי להשיג יתרונות באזורים בהם לבריטניה היה עניין רב יותר.

במהלך המאה ה-19 יחסי הממלכה המאוחדת-רוסיה הצוננים, גרמו לחיזוק עניין פולין העצמאית מבבריטניה. בקרב האוכלוסייה הבריטית התקיימה אהדה רבה לפולין ושאר העמים המדוכאים באירופה.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית תמכה ממשלת בריטניה בפולין, אם כי שלום הייתה האפשרות המועדפת, וכתוצאה מכך לורד קרזון הציע את קו קרזון בניסיון להביא שלום בין הצדדים. הסכם זה לא התקבל על הצדדים, ועד מהרה פולין, שידה הייתה על העליונה במלחמה, דחפה את הגבול עוד יותר מזרחה.

במהלך שנות ה-20 וה-30 המוקדמות הדעה הבריטית על פולין הייתה בדרך כלל שלילית, בשל ההתפשטות הפולנית ויחסה אל המיעוטים האתניים. אולם, בשנים שלאחר מכן הימין בבריטניה החל להסתכל על פולין באור חיובי, בשל היותה חוצצת בעד התפשטות הקומוניזם.

מאידך, המבט של פולין על בריטניה בשלב זה היה בדרך כלל אמביוולנטי; צרפת ואפילו גרמניה היוו את המוקד העיקרי של הניסיונות לקבלת הגנה וליצירת קשרי ידידות, והשגרירות הראשונה בלונדון הוקמה רק בשנת 1929.

עם עלייתה של המפלגה הנאצית בגרמניה שתי המדינות החלו לראות יותר של נקודה במערכת יחסים ידידותיים. ב-31 במרץ 1939 בריטניה נתנה ערבות לעצמאות פולין. ב-25 באוגוסט נחתמה הברית הצבאית האנגלו-פולנית, נגד התוקפנות של כל אומה אירופאית עם זאת בסוד פרוטוקול מצורף להסכם ברור, זה היה בגרמניה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1939, בעקבות פלישת גרמניה הנאצית לפולין, בריטניה (וגם צרפת) הכריז מלחמה נגד גרמניה, ובכך פרצה מלחמת העולם השנייה, אם כי הם לא הגישו לה סיוע צבאי ישיר, ובכך נכשלו במניעת כיבוש פולין בידי הגרמנים (במה שנקרא המלחמה המדומה).

במהלך המלחמה 250,000 פולנים לחמו לצד הכוחות הבריטיים, ו-1/12 מטייסי הקרב על בריטניה היו פולנים.

במהלך ועידת יאלטה ובעקבות שינוי גבולות פולין לאחר המלחמה; נפגעו היחסים הבריטים-פולנים, בשל התפשרותה של בריטניה על גורל פולין גורל כל כך בקלות. פולין ראתה זאת באור שלילי במיוחד, בשל תרומתם הגדולה למאמץ המלחמה.

אחרי המלחמה חיילים פולנים רבים נותרו בבריטניה, ועוד פליטים רבים הגיעו לבריטניה.

המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה יחסי בריטניה עם פולין הקומוניסטית היו במידה רבה נייטרלים, ואפילו היה נטייה מסוימת בבריטניה למתוך במשטר הפולני, ואילו הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, איבדה את התמיכה הבריטית.

במהלך המלחמה הקרה פולין שמרה במידה רבה על השקפה שלילית כלפי בריטניה, שהייתה חלק מהגוש המערבי. הבריטים מצידם ניסו למשוך את פולין מברית ורשה ולעודד רפורמות במדינה.

לאחר המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 וה-2000 פולין הדמוקרטית שמרה על קשרים הדוקים עם בריטניה; הן בעניינים ביטחוניים, והן בענייני הפנים בתוך האיחוד האירופי; בריטניה היא אחת מכמה מדינות המאפשרות שוויון זכויות לעובדים פולנים מההצטרפות של פולין לאיחוד האירופי בשנת 2004. 375,000 פולנים נרשמו לעבודה בבריטניה לאחר ההצטרפות לאיחוד האירופי.

סקר האוכלוסין הלאומי של 2011 בבריטניה, הראה כי פולנית נהייתה לשפה הראשונה הכי מדוברת בצפון אירלנד אחרי אנגלית, סקוטית ואירית.

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולין מחזיקה בבריטניה שגרירות בלונדון, ו-6 קונסוליות בבלפסט, אדינבורו, האל, ג'רזי, קידרמינסטר ומנצ'סטר. מאידך, בריטניה מחזיקה בפולין שגרירות בוורשה ו-7 קונסוליות בגדנסק, בקרקוב, בלודז', בלובלין, בפוזנן, בשצ'צ'ין ובורוצלב[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Halecki, Oskar (1934). "Anglo-Polish Relations in the Past". The Slavonic and East European Review 12 (36): 660. 
  2. ^ אתר על יחסי מדינות