יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – טורקיה
| יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – טורקיה | |
|---|---|
|
|
| |
| הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | טורקיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,344,858 | 783,562 |
| אוכלוסייה | |
| 104,755,408 | 86,150,023 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 58,066 | 905,988 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 554 | 10,516 |
| משטר | |
| ממשלת מעבר | משטר נשיאותי |
יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו–טורקיה הם יחסי החוץ בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לטורקיה. לטורקיה יש שגרירות בקינשאסה משנת 1974, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו פתחה את שגרירותה באנקרה בשנת 2011.[1]
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה העות'מאנית תמכה בתחילה בהתחייבותו של לאופולד השני "לתרבת" את קונגו, והכירה במדינת קונגו החופשית לאחר ועידת ברלין בשנת 1885.[2] זה השתנה במהירות לאחר הסערה הציבורית בטורקיה ובמדינות אחרות בגלל פרקטיקות עבודה קשות וזוועות שביצעו הבלגים נגד קונגו, שחיו במערכת הפרדה קפדנית משפילה.[2] לאופולד השני, מלך הבלגים המשיך להחזיק באופן אישי את מדינת קונגו החופשית בין השנים 1885–1908.[2]
לאחר העצמאות, טורקיה הייתה מהראשונות שכיננו יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.[3] טורקיה, בעיקר באמצעות TIKA, השיקה תוכניות רבות בהיקף של 137 מיליון דולר בסיוע כלכלי במהלך 30 השנים הבאות.[3]
למרות עמדתה נגד הפיכות, טורקיה הכירה במהירות בממשלת מובוטו ססה סקו, בעקבות ארצות הברית ב-24 בנובמבר 1965.[3] היחסים הידרדרו כאשר מובוטו ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בשנת 1973.[4] למרות היחסים הלא ידידותיים באותה תקופה, שתי הממשלות המשיכו לתמוך בפרנטה נסיונל דה ליברטאסאו דה אנגולה ובאוניה נסיונל פארא אונפנדנסיה טוטאל דה אנגולה נגד המובימנטו פופולרי דה ליברטאסאו דה אנגולה.[4] היחסים השתפרו באופן דרמטי בשנות האלפיים.[5]
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נפח הסחר בין שתי המדינות עמד על 163 מיליון דולר בשנת 2015.[1]
- קיימות טיסות ישירות מדי יום מאיסטנבול לקינשאסה מאז 2014.[1]
יחסי חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן מעריף הטורקית מפעילה בתי ספר בקונגו.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Relations between Turkey and the Democratic Republic of Congo". Ministry of Foreign Affairs of Turkey.
- ^ 1 2 3 Kabuya-Lumuna Sando, C. Histoire du Congo. Les quatre premiers présidents. Kinshasa: Secco and Cedi, 2002.
- ^ 1 2 3 Mabiala Mantuba-Ngoma, P. “La nouvelle histoire du Congo. Mélanges eurafricains offerts à Frans Bontinck, C.I.C.M.” Cahiers Africains 65–66–67 (2004), pp. 1–365.
- ^ 1 2 Gondala, C. D. The History of Congo. Westport, Conn.: Greenwood Press, 2002.
- ^ Grove, Brandon. Behind Embassy Walls: The Life and Times of an American Diplomat. Columbia: University of Missouri Press, 2005.
