יחסי הרפובליקה המרכז-אפריקאית–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הרפובליקה המרכז אפריקאית–ישראל
הרפובליקה המרכז אפריקאיתהרפובליקה המרכז אפריקאית ישראלישראל
Central African Republic Israel Locator.png
הרפובליקה המרכז אפריקאית ישראל
שטחקילומטר רבוע)
622,984 20,770
אוכלוסייה
5,745,062 8,424,904
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,390 317,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
590 37,638
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי הרפובליקה המרכז-אפריקאית-ישראל הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה המרכז-אפריקאית למדינת ישראל.

לישראל אין שגריר תושב ברפובליקה, והשגרירות האמונה על הטיפול בענייני הרפובליקה היא שגרירות ישראל ביאונדה, בירת קמרון. השגריר הראשון שאומן לענייני הרפובליקה מונה בינואר 1991[1]. היחסים בין שתי המדינות חודשו בשנת 1989. הרפובליקה המרכז אפריקאית מכירה הן בישראל והן במדינה פלסטינית עצמאית.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל והרפובליקה המרכז-אפריקאית קשרו ביחד קשרים מראשית שנות ה-60 של המאה ה-20. ב-17 באפריל 1961 הגיעה לארץ משלחת מהרפובליקה המרכז-אפריקיאית. המשלחת ייצגה את הרפובליקה בחגיגות יום העצמאות ה-13 של ישראל, נועדה עם נשיא המדינה יצחק בן-צבי וביקרה במכון ויצמן, האוניברסיטה העברית בירושלים ובמוסדות חינוכיים וצבאיים[2]. בינואר 1962 הגיעה לארץ משלחת פרלמנטרית מהרפובליקה כאורחתה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל[3]. כחמשה חודשים לאחר מכן, ביוני, נחתמו לראשונה הסכמי ידידות ושיתוף פעולה בין ישראל לרפובליקה המרכז-אפריקאית בלשכת נשיא מדינת ישראל[4].

לאחר חימום היחסים בין שתי המדינות הצעירות, שכלל ביקורים הדדיים של ראשי שתי המדינות והגעת משלחות דו-צדדיות, באוגוסט אותה השנה ביקר בבנגי, בירת הרפובליקה, נשיא המדינה יצחק בן-צבי[5]. היה זה ביקור גומלין שנערך לכבודו של הנשיא דויד דאקו, שביקר גם הוא קודם לכן בישראל[6]. כאות לידידות העמוקה בין הנשיאים, נקראה שדרה בבנגי הבירה (ולאחר מכן השכונה בה עוברת השדרה) על שמו של יצחק בן-צבי [1]

ב-1966 הקימה ישראל ברפובליקה יחידה להגנת משטרו של הנשיא דאקו[7][8]. במאי 1971 דן נשיא הרפובליקה ז'אן-בדל בוקאסה עם נשיא לוב, מועמר קדאפי, על השפעתה של ישראל באפריקה השחורה[9].

בתקופת כהונתו של נשיאה הראשון של הרפובליקה, דוד דקו, התקיים שיתוף פעולה בין התנועה נוער חלוצי לוחם לרפובליקה. בתקופה זו הוקמה תנועה חלוצית בהדרכת חמישה עשר קצינים ישראלים. כאן התקיים שילוב מוצלח של אימון טרום-צבאי והדרכה חקלאית, בהתאם למטרות הנח"ל[10]. לתעשייתה ייבאה ישראל יהלומים גולמיים ממספר מדינות, בהן הרפובליקה המרכז-אפריקאית[11].

ניתוק היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלב השני של ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין מדינות אפריקה וישראל על רקע מלחמת יום הכיפורים ב-1973, הנחה נשיא הרפובליקה את שגריר ארצו בירושלים להכחיש ידיעה שהתפרסמה בעיתון הארץ, ולפיה הרפובליקה המרכז-אפריקאית נמצאת על סף ניתוק יחסים דיפלומטיים עם ישראל[12]. הנשיא ציין שבישראל נוכחים עשרות מנתיני הרפובליקה, ביניהם משתלמים[13]. לחצי ארצות ערב עבדו על צמרת הרפובליקה וזו החליטה לנתק ולצנן את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל ב-21 באוקטובר 1973[14]. ביולי אותה שנה הצהיר נשיא הרפובליקה כי "ישראל חייבת לסגת מהשטחים כדי לשמור על קשריה עם אפריקה"[15][16].

הרפובליקה המרכז-אפריקאית, בדומה לשאר המדינות שניתקו את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, הסבירה שהקרע העיקרי לניתוק הוא בסירובה של ישראל לקיים את החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם[17]. ממשלת הרפובליקה הוסיפה להודעת ניתוק יחסי ארצה עם ישראל האשמות שגינו את "תוקפנותה הנמשכת של ישראל נגד הערבים". עוד סיבה לניתוק היחסים עם ישראל מצד הייתה פיתוי כספי שלווה במצבה הפנימי והכלכלי המעורער של הרפובליקה והפגנת סולידריות עם מצרים[18].

ב-1975, על אף היעדר יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, נמנתה הרפובליקה המרכז-אפריקאית בין המדינות שהצביעו נגד החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, אשר קבעה כי ציונות היא צורה של גזענות.

חידוש היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 16 שנים בהן לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, חודשו היחסים ב-16 בינואר 1989[19]. לאחר שיקום היחסים, ערכו נשיא הרפובליקה הגנרל אנדרה קולינגבה (אנ') ומשלחת בת 33 איש, ביקור רשמי בישראל בן 5 ימים ביולי 1989. הביקור תוכנן במקור להיערך בחודש מאי, אך ברגע האחרון אסרה סודאן על מטוסו של קולינגבה לטוס מעל מרחבה האווירי לכיוון ישראל על רקע יחסי ישראל-סודאן העכורים. לבסוף, כשהגיע לירושלים נפגש קלינגבה עם ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר והנשיא חיים הרצוג[20]. בנוסף, נפגש נשיא הרפובליקה עם סגן ראש הממשלה ושר האוצר, שמעון פרס, ושוחח עמו על הסיוע הטכני שמעניקה ישראל למדינה האפריקאית ועל השקעתן של חברות ישראליות פרטיות במשק הרכב ברפובליקה[21].

בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החיש המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי סיוע חירום הומניטרי לרפובליקה[22]. ב-2008 תרמה ישראל ציוד רפואי מסוגים שונים עבור בתי חולים במספר מדינות אפריקניות וכן עבור פליטי דארפור שנמלטו לרפובליקה[23]. באותה השנה נערכה נסיעה רשמית ראשונה לאפריקה מטעם שגרירה של רצון טוב ישראלית למטרות הומניטריות. שגרירה זו הייתה הזמרת נורית גלרון, שהתלוותה אל שחקנית הקולנוע מיה פארו (שגרירת רצון טוב של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים) ולמאירה אבולעפיה (חברת מועצת המנהלים של ישראייד) למשלחת בת שבוע לרפובליקה המרכז אפריקאית[24].

ב-3 בינואר 2013 הוציא משרד החוץ הישראלי אזהרת מסע לרפובליקה על רקע התדרדרות במצב ביטחון הפנים במדינה, והעימותים בין כוחות הביטחון לקבוצות מורדים[25].

בחודש מאי 2017 ביקר נשיא הרפובליקה פוסטן-ארקנז' טואדרה (אנ') בישראל בביקור רשמי ונפגש עם עמיתו ראובן ריבלין במשכן נשיאי ישראל. טואדרה לווה במשלחת פקידים, שכללה גם את שר החוץ וראש הפרוטוקול של הרפובליקה. בפגישה נדונו סוגיות הסיוע הטכנולוגי לרפובליקה על ידי ישראל, וכן בבעיות משאבי המים[26].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Israel's Diplomatic Missions Abroad: Status of relations, באתר משרד החוץ (באנגלית)
  2. ^ הגיעה משלחת הרפובליקה המרכז-אפריקאית, דבר, 17 באפריל 1961
  3. ^ המשלחת הפרלמנטרית ממרכז אפריקה - אורחת ההסתדרות, דבר, 22 בינואר 1962
  4. ^ נחתמו הסכמי ידידות ושיתוף נעולה עם קמ"א, קול העם, 14 ביוני 1962
  5. ^ נשייא המדינה הגיע לבאנגי, דבר, 5 באוגוסט 1962
  6. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 20
  7. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 43
  8. ^ השגרירות בבנגי אל משרד החוץ, 11 בפברואר 1966, ארכיון המדינה
  9. ^ נשיא קמ"א ידון עם קאזאפי על השפעת ישראל, דבר, 4 במאי 1971
  10. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 48
  11. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 53
  12. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 121
  13. ^ סקירת מחלקת אפריקה, 16 בפברואר 1973, ארכיון המדינה
  14. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 261
  15. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 144
  16. ^ מחלקת אפריקה אל מנכ"ל משרד החוץ, 2 ביולי 1973, ארכיון המדינה
  17. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 147
  18. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 149
  19. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 390
  20. ^ African president visits Israel, באתר UPI‏, 16 ביולי 1989
  21. ^ Israel Welcomes President of Central African Republic, באתר JTA‏, 18 ביולי 1989
  22. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 349
  23. ^ אריה עודד, אפריקה וישראל, 2010, עמ' 346
  24. ^ נסיעה רשמית ראשונה לאפריקה מטעם שגריר ישראלי של רצון טוב למטרות הומניטארית, באתר משרד החוץ, 8 ביוני 2008
  25. ^ הרפובליקה המרכז אפריקאית-רמ"א-אזהרת מסע, באתר משרד החוץ, 3 בינואר 2013
  26. ^ VISITING CENTRAL AFRICAN REPUBLIC PRESIDENT LOOKS FOR JOINT VENTURES, באתר ג'רוזלם פוסט, 10 במאי 2017