יחסי וייטנאם–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי וייטנאם–ישראל
וייטנאםוייטנאם ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIsrael Vietnam Locator.svg
אודות התמונה
וייטנאם ישראל
שטחקילומטר רבוע)
331,210 20,770
אוכלוסייה
97,040,334 8,424,904
תמ"ג (במיליוני דולרים)
648,700 317,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
6,685 37,638
משטר
רפובליקה סוציאליסטית דמוקרטיה פרלמנטרית

בין מדינת ישראל לרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם שוררים יחסים דיפלומטיים מלאים נכון לשנת 2018. הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות מוסדו לראשונה ב-12 ביולי 1993. כיום יש לישראל שגרירות בהאנוי, ולוייטנאם שגרירות בתל אביב.

שגריר ישראל בווייטנאם (מאז 2017) הוא נדב אשכר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגעים הראשונים בין מנהיגי שתי המדינות החלו בשנת 1946, בשעה שדוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת התנועה הציונית וראש ממשלתה הראשון לעתיד של מדינת ישראל, והו צ'י מין, יו"ר הפוליטביורו של צפון וייטנאם, שהו באופן מקרי באותו מלון בפריז, ויצרו קשר ידידותי אחד עם השני. במסגרת שיחה ידידותית הציע הו צ'י מין לבן-גוריון כי העם היהודי יזכה למולדת בגלות בוייטנאם, אך בן-גוריון דחה את ההצעה ואמר להו צ'י מין כי: "אני סמוך ובטוח כי נוכל להקים ממשלה יהודית בפלשתינה".

עם זאת, הקשרים בין שתי המדינות הצטננו במחצית המאה הבאה בעקבות המלחמה הקרה, כאשר בעוד וייטנאם הייתה חלק מן הגוש הסוציאליסטי בהנהגת ברית המועצות, ישראל בחרה לזהות עצמה עם העולם החופשי בהנהגת ארצות הברית.

בשנת 1977, לאחר איחוד וייטנאם, נימשו כמה עשרות פליטים שספינתם נסחפה בלב ים, על ידי אוניית משא ישראלית ששייטה באזור וייטנאם, ונקלטו במדינת ישראל בהוראת מנחם בגין, אולם רק מיעוט מהם נותר בישראל.

בראשית שנות ה-90, ומעט לאחר סופה של המלחמה הקרה, וייטנאם וישראל כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים מלאים ב-12 ביולי 1993. בעקבות זאת פתחה ישראל לראשונה שגרירות בהאנוי בדצמבר 1993, ושגרירה הראשון שם היה דוד מתנאי.

בספטמבר 2009, כעבור 16 שנים מיום השקתם של היחסים הדיפלומטים בין שתי המדינות, פתחה וייטנאם לראשונה שגרירות בישראל, אשר מקום מושבה בתל אביב, וזאת לאחר שבשנים 1993 - 2009 תפקד שגריר וייטנאם בקהיר גם כשגריר לא תושב למול מדינת ישראל[1].

במהלך טקס הגשת האמנה הרשמי אמר נשיא מדינת ישראל שמעון פרס לשגריר החדש, דין סואן ליו: "אני מברך את הממשלה הוייטנאמית על ההחלטה שלה להקים שגרירות בישראל. הקמתה של השגרירות פותחת עידן חדש ביחסים בין שתי המדינות".

מאז כינון היחסים הדיפלומטיים מקיימות שתי המדינות ביקורים הדדיים בתדירות גבוהה, אשר נועדו לחיזוק הקשרים בתחומי העסקים, החינוך, התרבות, שיתוף הפעולה והטכנולוגיה החקלאית, אשר יש בה חשיבות גבוהה עבור וייטנאם, בה החקלאות תופסת מקום מרכזי בכלכלה. המשלחות מטעם מדינת ישראל כללו יזמים ואנשי עסקים, קבוצות אקדמיות, עיתונאים, אמנים ומוזיקאים, וכן הלאה.

בנובמבר 2011, בהזמנתו של נשיא וייטנאם טרואונג טאן סאנג, קיים נשיא המדינה שמעון פרס ביקור רשמי בוייטנאם, בתאריכים 21 - 27 בנובמבר, יחד עם שרי ממשלה נוספים ואנשי עסקים ישראלים. ביקור רשמי זה, הראשון מסוגו, נועד לחזק ולהרחיב את הקשרים האסטרטגיים המדיניים והכלכליים בין ישראל לוייטנאם.

בספטמבר 2012 אמר שגריר וייטנאם בישראל דין סואן ליו כי שורש הידידות ושיתוף פעולה בין ישראל לווייטנאם טמון בפגישה בין הו צ'י מין ודוד בן-גוריון, שהתקיימה כאמור בשנת 1946 בפריז. עוד הוסיף ליו כי היקף הסחר בין שתי המדינות עלה להיקף של כ-660 מיליון דולר במהלך שמונת החודשים הראשונים של שנת 2012. כן הזכיר בדבריו את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחומי החקלאות, טכנולוגיות המים, תקשורת, חינוך, ונושאי ביטחון למיניהם.

במרץ 2017 ביקר הנשיא ראובן ריבלין ביקור רשמי בוייטנאם[2].

יחסי מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מכינונם של היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לוייטנאם, אנשי עסקים ישראליים הראו עניין רב בקשרים הכלכליים עם וייטנאם, וארגנו מספר משלחות עסקיות לוייטנאם כדי לבחון הזדמנויות להשקעה בתחומי החקלאות, חקלאות ימית, תיירות, נפט וגז, ותקשורת.

בשנת 1995 החלו מיזמים עסקיים מקומיים עם חברות ישראליות, בשיתוף המכון הישראלי לייצוא, לפיתוח קשרים כלכליים ברמה גבוהה. בעקבות כך החלה היענות מיבואנים ויצואנים להתעניין בפיתוח עסקי במדינה.

במהלך השנים נחתמו מספר הסכמים כלכליים בין המדינות, ביניהם הסכם לשיתוף פעולה חקלאי בשנת 1997, והסכם לשיתוף פעולה מסחרי וכלכלי בשנת 2004[3].

בשנת 2005 הגיע היקף המסחר הדו-כיווני השנתי בין שתי המדינות לסך של כ-70 מיליון דולר, ובשנת 2007 עלה לסך של 135 מיליון דולר[4].

בשנים 2012 - 2013 עמד היקף הסחר התעשייתי ההדדי בין שתי המדינות על היקף של כמיליארד דולר בשנה, עלייה של כ-600% לעומת שנת 2007[5].

החל משנת 2007 פועל בין שתי המדינות פרוטוקול פיננסי, המאפשר לחברות משתי המדינות לבצע פרויקטים משותפים תוך שימוש בהלוואות המגובות על ידי משרדי האוצר.

במהלך השנים סייעה ממשלת ישראל בהכשרתם של מומחים וייטנאמים בתחומי החקלאות, חקלאות ימית, ייצור חלב, הפעלת שירותי ממשל זמין ועוד. וייטנאם, הנחשבת כיום לאחת הכלכלות המתפתחות בקצב המהיר בעולם, מסתמכת בנושאים מסוימים על טכנולוגיות ושיטות פיתוח ישראליות[6].

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בוייטנאם. בנוסף למשרד הראשי בהאנוי, מפעילה הנספחות המסחרית משרד מאויש בבירה הכלכלית של וייטנאם הו צ'י מין סיטי. הנספחות פועלת לסייע לתעשייה הישראלית באמצעות מגוון רב של פעולות בהן איתור שותפים פוטנציאליים בוייטנאם, ליווי צמוד של תהליכים עסקיים, פתרון בעיות ביורוקרטיות ארגון סדנאות, כנסים, פורומים ותערוכות והעברת מידע ראשוני על הזדמנויות עסקיות בשוק הוייטנאמי.

הנספח הכלכלי בהאנוי הוא יניב טסל[7].

ב-30 בספטמבר 2014 חתם שר הכלכלה נפתלי בנט על הסכם שיתוף פעולה עם שר המדע הוייטנאמי קואן נגוין לקראת הסכם סחר חופשי עם וייטנאם[8][9].

סחר בתוצרת צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, שתי המדינות ביצעו עסקאות לייצוא נשק ישראלי לוייטנאם, כשההיקפים נמדדים ביותר ממיליארד דולר[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]