יחסי טאיוואן–ספרד
| יחסי טאיוואן–ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| טאיוואן | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 35,980 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 23,943,560 | 47,484,761 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,397,509 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 29,431 | |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | מונרכיה חוקתית |
יחסי טאיוואן–ספרד הם היחסים הדו-צדדיים והדיפלומטיים בין טאיוואן וספרד. מאחר שטאיוואן אינה מוכרת כמדינה ריבונית והרפובליקה העממית של סין היא שמנהלת רשמית את ענייני החוץ של טאיוואן, לספרד יש משרד קונסולרי בטאיפיי כחלק משגרירות מנילה, הפיליפינים.[1]
יחסים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שהאפיפיור אלכסנדר השישי העניק את האדמות שנותרו ממערב לאיים האזוריים לספרד ואת אלה של המזרח לפורטוגל, כפי שסוכם חוזה טורדסיאס (1494), פורטוגל הייתה הראשונה שיצרה קשרים עם סין.[2]
הגישה הספרדית לסין הייתה דרך הפיליפינים (1565). הקולוניה במנילה, שהוקמה על ידי מיגל לופס דה לגאספי, שם הספרדים באו במגע עם הרשתות המסחריות שהגיעו מהחוף הסיני. שנים אחר כך, בשנת 1626, הספרדים כבשו את האי היפה (טאיוואן) ונשארו שם עד שבשנת 1642 הם גורשו על ידי ההולנדים.[3][2]
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1973 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לספרד, ובאוגוסט אותה שנה הקימה ממשלת ספרד את מרכז סון יאט-סן במדריד, כדי לקיים ולפתח יחסים מהותיים דו-צדדיים ששמו הוחלף למשרד הכלכלה והתרבות של טאיפיי בשנת 1991.[4]
ספרד היא אחת המדינות שאינן מכירות ברפובליקה הסינית, אך מקיימת עמה יחסים לא רשמיים. ספרד הייתה אחת המדינות שהצביעו נגד בעצרת הכללית של האו"ם ביחס להחלטה 2758 (1971), אשר דרשה כי כל שינוי בייצוג סין באו"ם ייקבע ברוב של שני שלישים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1] Consular section of Spain in Taipei.
- ^ 1 2 Relations between Spain and China, a long history, Luis Palacios Bañuelos, Universidad Rey Juan Carlos, Spain. HAO, No. 30 (Winter, 2013), 151-163.
- ^ Palacios, L. y Ramírez, R. China. Historia, pensamiento, arte y cultura. Córdoba, Almuzara, 2011.
- ^ Relaciones regionales España-Taiwán
