יחסי יפן–פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי יפן–פורטוגל
יפןיפן פורטוגלפורטוגל
Japan Portugal Locator.png
יפן פורטוגל
שטחקילומטר רבוע)
364,555 91,590
אוכלוסייה
126,476,461 10,196,709
תמ"ג (במיליוני דולרים)
5,443,000 314,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
43,036 30,804
משטר
מונרכיה חוקתית רפובליקה
שגרירים
שיגרו אושיו פרנסיסקו חאווייר אסטבס

יחסי יפן–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים בין יפן לבין הרפובליקה הפורטוגלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של ספינת מסחר פורטוגזית, המאה ה-17
ציור של ספינת החותם האדום היפנית, 1634

בשנת 1543 קבוצת מגלי ארצות פורטוגזים עגנה בארכיפלג הדרומי של יפן. הייתה זאת הפעם הראשונה בה משלחת אירופאית הגיעה ליפן. תקופה זו מכונה לעיתים תקופת "סחר הנאנבאן", תקופה בה היפנים והפורטוגזים היו עוסקים במרקנטיליזם. בשנת 1571, הישועי, גספר ויללה והלורד דאימיו אמורה סומיטאדה גילו את נמל העיר נגסאקי. גילוי הנמל גרם להשפעה נרחבת בקשרי המסחר בין שני העמים, במיוחד באי קיושו. הנמל הפך למקום אסטרטגי וחיוני למבחר בין יפן לפורטוגל.

בעקבות האיסור על קשרי המסחר בין יפן לסין שהוטלו בתקופת שלטונו של הקיסר היפני, גו-יוזי, והחשק היפני לתוצרים המקומיים של סין, הפורטוגזים שימשו כמתווכי מסחר בין יפן לסין, באמצעות מערך ספינות מסחר אירופאיות. הפורטוגזים קנו את הסחורה הסינית ומכרו אותה לעם היפני וההפך. המוצרים העיקריים אשר הובאו ליפן בעזרת מערך הספינות האירופאיות היו משי וחרסינה.

בין השנים 16001613, עם כניסתן של ספרד, הולנד והממלכה המאוחדת למרוץ האימפריאליסטי באסיה, פורטוגל התקשתה לשמור על יחסי המסחר ההדוקים שלה עם יפן.

העם היפני הביע התעניינות רבה בכלי הנשק הפורטוגזים, ובפרט לתותחים הפורטוגזים. בשנת 1543, שלושה פורטוגזים הגיעו לדרום האי טנגשימה בכדי להציג את התותחים הפורטוגזים בפני העם היפני. במהלך תקופת סנגוקו, תקופה בה פרצה מלחמת האזרחים הארוכה ביותר בהיסטוריה של יפן, כלי הנשק הפורטוגזים שיחקו תפקיד מפתח חשוב במלחמה. יפנים רבים קנו רובים ושיריונים פורטוגזיים. אודה נובונאגה, יוזם איחוד יפן, עשה שימוש נרחב בתותחים הפורטוגזיים בקרב נגאשינו. בשנת 1544 הצליחו הנפחים היפניים לשחזר את המנגנונים של כלי הנשק הפורטוגזיים, והחלו לייצר אותם בייצור המוני. לאחר 50 שנה של פיתוח כלי הנשק הפורטוגזיים ביפן, הצליחה האומה היפנית להפוך למעצמה צבאית אשר גברה על רוב צבאות אירופה.

בנוסף לפיתוח קשרי המסחר בתחום כלי הנשק, תחום הסחר בבני אדם יפניים התפתח גם כן. לאורך המאה ה-16 והמאה ה-17, הפורטוגזים קנו עבדים יפניים ומכרו אותם מעבר לים, כולל פורטוגל עצמה.[1][2] בשנת 1555 פורטוגזים רבים שחיו בפורטוגל, רכשו נערות יפניות לצורך קיום יחסי מין. בשנת 1571, סבשטיאו, מלך פורטוגל, אסר על סחר בבני אדם באדמת פורטוגל, מחשש שהסחר בעבדים היפנים והזנות היפנית בפורטוגל תשפיע לרעה על העם הפורטוגזי.[3]

ב-24 ביולי 1587, טויוטומי הידיושי, מצביא יפני, שלח מברק לסגן המחוז הישועי באי קיושו בו דרש מהעם הפורטוגזי להפסיק לרכוש עבדים ונערות יפניות לאדמתן. בנוסף, טויוטומי דרש כי כל העבדים היפניים יוחזרו ליפן בחזרה.[3][4][5] בעקבות כך, טויוטומי גירש את המיסיונרים הנוצרים מהאי.

הפורטוגזים העדיפו עבדים יפנים וסיניים מאשר עבדים מאפריקה.[6] הפורטוגזים ייחסו לעבדים היפניים תכונות כמו אינטליגנציה גבוהה וחריצות.[7][8][9][10]

בשנת 1595 נחקק חוק בפורטוגל האוסר על מכירת ורכישת עבדים אסייתים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפן ולפורטוגל שמונה הסכמי ערים תאומות:

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות יפן בליסבון, פורטוגל
שגרירות פורטוגל בטוקיו, יפן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dias, Maria Suzette Fernandes (2007), Legacies of slavery: comparative perspectives, Cambridge Scholars Publishing, עמ' 238, ISBN 978-1-84718-111-4 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי יפן–פורטוגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]