יחסי ירדן–סוריה

יחסי ירדן–סוריה
ירדן	סוריה
שטח (בקילומטר רבוע)
89,342	187,437
אוכלוסייה
11,373,043	24,051,936
תמ"ג (במיליוני דולרים)
47,451	11,159
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,172	464
משטר
מונרכיה חוקתית	רפובליקה נשיאותית דה יורה דיקטטורה דה פקטו

יחסי ירדן–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים המלאים שבין הממלכה הירדנית ההאשמית לבין הרפובליקה הערבית הסורית. יש לשתי המדינות היסטוריה משותפת כאשר ירדן הייתה החלק הדרומי של סוריה בתקופת השלטון העות'מאני עד הסכם סייקס–פיקו בו קיבלה צרפת את השליטה על סוריה והממלכה המאוחדת את השליטה על ישראל וירדן. ההסכם הוא מה שגרם לשתי המדינות להתחלק ואם לא היו מתחלקות סביר להניח שהיו נשארות מדינה אחת עד היום.

שתי המדינות נלחמו יחד נגד ישראל במגוון מלחמות ושתי המדינות היו שונאות ישראל עד שנת 1994 בה ירדן חתמה על הסכם השלום עם ישראל.

1921 עד 1946

ב-1921 ביקש מייסד מדינת החסות הבריטית "אמירות עבר הירדן", עבדאללה הראשון, לפלוש לסוריה, שממנה גורשו אחיו ההאשמים על ידי הצרפתים, ואשר ראה בה עבדאללה חלק מן הממלכה ההאשמית המובטחת. ב-1946, כששתי המדינות זכו לעצמאות, המלך עבדאללה לא זנח את תוכניתו להפוך גם למלך סוריה מלבד מלך ירדן. סוריה הבחינה במזימות של עבדאללה להקמת "ממלכת ההאשמים הגדולה", פירשה זאת כהתערבות בענייניה הפנימיים והגישה תלונה רשמית בנושא לליגה הערבית.

1960 עד 1979

בשנת 1956 היו היחסים בין סוריה לירדן טובים ואף פורסם על הסכם הגנה הדדי שגובש בין המדינות. אולם, באפריל 1957 בעקבות הדחת ראש ממשלת ירדן, סולימאן א-נאבולסי על ידי המלך חוסיין, וקשר זרקא שזכה לתמיכת גורמים בסוריה, נוצרה מתיחות בין המדינות. בתחילת אוגוסט 1957 איימה ירדן על סוריה בהתנגשות צבאית אם לא תופסק ההסתה נגד ירדן בעיתונות הסורית והמדינות ריכזו כוחות צבאיים על גבולם המשותף. מספר ימים לאחר מכן פורסם חילוקי הדעות יושבו, אולם בנובמבר 1957 הודיע חוסיין על פרישה מהברית עם מצרים וסוריה.

בשנות ה-60, ובמיוחד בעקבות ההפיכה בסוריה בפברואר 1966, הייתה סוריה מקורבת לברית המועצות, בעוד ירדן הייתה מקורבת לארצות הברית. שבירות המשטר בסוריה הביאה לחששות לניסיון הפיכה ירדנית אמריקאית במטרה להביא את סוריה למעגל ההשפעה המערבי. היו שטענו שמטרת הסכם ההגנה מצרים-סוריה שנחתם ב-4 בנובמבר 1966 נועד למנוע הפיכה כזאת.

המתיחות הירדנית-סורית החריפה בשנות השישים המאוחרות של המאה העשרים כאשר אש"ף וירדן הסתכסכו. סוריה תמכה באש"ף בסכסוך והטילה תחילה סנקציות על ירדן. בספטמבר 1970 שלחה סוריה מחלקה משוריינת מצבאה לירדן כדי לחזק את הכוחות הפלסטיניים שהותקפו על ידי צבא המלך חוסיין. ביולי 1971 ניתקה סוריה את היחסים הדיפלומטיים עם ירדן בעקבות סוגיה זו והחלה עוינות בין השתיים.

מלחמת יום הכיפורים שנערכה בין מצרים וסוריה לישראל הביאה לשיפור הדרגתי ביחסים בין שתי המדינות, שכן, ירדן שלחה לסוריה חיל משלוח; למרות זאת, המלך חוסיין הזהיר את גולדה מאיר ומשה דיין ממזימותיהן של מצרים וסוריה. בשנת 1976 הייתה ירדן המדינה הערבית היחידה לתמוך בהתערבותה של סוריה בענייני הפנים בלבנון ולפלוש אליה.

למרות זאת, הידרדרות ביחסים התרחשה בשנת 1977 כאשר ירדן תמכה בהסכם השלום של ישראל עם מצרים שיזם אנואר סאדאת. בעקבות זאת ירדן הטילה על סוריה את האשמה בהקמתה של תנועת האחים המוסלמים בסוריה כאשר היא טוענת שמקימי התנועה הם מתאזרחים שהיגרו לירדן מסוריה.

1980 עד 1989

האשמה זו של ירדן גרמה למתיחות חדשה בין המדינות. בדצמבר 1980, כוחות צבאיים של שתי המדינות נפרשו לאורך הגבול ביניהן.

כמשקל נגד לסוריה, שיפרה ירדן את קשריה עם עיראק והפכה לאחד הסוחרות העיקריות איתה. ב-1981 האשימה ירדן את סוריה כמי שעומדת מאחורי חטיפת הנספח הצבאי הירדני בביירות, בירת לבנון. בנוסף לכך, היא האשימה את ריפעת אל-אסד, אחיו של הנשיא אסד, בניהול מזימה להתנקש בחייו של ראש ממשלת ירדן.

מ-1982 ועד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים נעשו שוב מאמצי ההתקרבות בין שתי המדינות.

1990 עד היום

לאחר מלחמת המפרץ הראשונה השתפרו היחסים בין ירדן לסוריה. לאחר הסכם השלום בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן ההאשמית, שבה יצרה ירדן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ירדן הייתה נקודת מעבר חשובה לאנשי עסקים סורים שעסקו בעסקים ברשות הפלסטינית.

ב-26 במאי 2014 גירשה ירדן את שגריר סוריה, בהג'ת סולימאן, שלפי דבריה של דובר משרד החוץ הירדני, סבאח אל-רפי, הוכרזה כאישיות בלתי רצויה בשל "התבטאויות פוגעניות, באמצעות קשריו האישיים או בכתיבה בתקשורת ובמדיה החברתית, נגד הממלכה."

שתי המדינות נלחמות נגד המדינה האסלאמית אך בניגוד אינטרסים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי ירדן–סוריה בוויקישיתוף